יהוה — ”שופט כל הארץ” ללא משוא־פנים
”האב, השופט בלי משוא־פנים לפי מעשי איש ואיש”. — פטרוס א׳. א׳:17.
1, 2. (א) מדוע עלינו לחוש הן יראה והן נחמה נוכח המחשבה שיהוה הינו השופט העליון? (ב) במשפט שפתח יהוה נגד העמים, מהו תפקידם של משרתיו עלי־אדמות?
יהוה מכונה במקרא ”שופט כל הארץ”. (בראשית י״ח:25) כאל העליון וריבון היקום, הינו זכאי ללא־עוררין לשפוט את יצוריו. עובדה זו מעוררת בעת ובעונה אחת הן יראה והן נחת. משה תיאר בצורה מרגשת, את התכונות האלה הנראות סותרות זו את זו, באמרו: ”כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדונים, האל הגדול, הגיבור והנורא, אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושימלה”. — דברים י׳:17, 18.
2 איזה איזון מרשים! אל גדול, גיבור ונורא, אך יחד עם זאת ללא משוא־פנים אוהב ודואג ליתומים, לאלמנות ולגרים. מי יכול לבקש שופט אוהב יותר מאשר יהוה? בתארו עצמו כמי שפותח משפט נגד עמי העולם שבידי השטן, קורא יהוה למשרתיו עלי־אדמות להיות לו לעדים. (ישעיהו ל״ד:8; מ״ג:9–12) יהוה אינו זקוק לעדותם כדי להוכיח את אלוהותו ולהצדיק את ריבונותו. אולם, הוא מעניק להם את הזכות המיוחדת־במינה להעיד לפני האנושות כולה על הכרתם בעליונותו. הם עצמם נכנעים לריבונותו הצודקת, ובבצעם את פעילות ההטפה, מניעים הם אחרים להיכנע לסמכותו של השופט העליון.
דרכי השיפוט של יהוה
3. כיצד ניתן לסכם את הדרך בה שופט יהוה, וכיצד בא הדבר לידי ביטוי במקרה של אדם וחוה?
3 בשחר האנושות, שפט יהוה אישית מספר מפירי־חוק. האופן בו טיפל בעניינים שיפוטיים הציב דוגמה ומופת לאלה שנועדו להתמנות מאוחר יותר לנהל הליכים משפטיים בקרב עמו. (תהלים ע״ז:12, 13) את דרכי השיפוט שלו ניתן לסכם בזה הלשון: תקיפות במידת הצורך, רחמים במידת האפשר. במקרה של אדם וחוה, יצורי האנוש המושלמים שמרדו במזיד, לא היה כל מקום לרחמים. לכן, יהוה דן אותם למוות. אך, רחמיו באו לידי ביטוי כלפי צאצאיהם. יהוה עיכב את ביצוע דין המוות שגזר על אדם וחוה, ובכך איפשר להם להוליד ילדים. ברוב אהבתו, העניק לצאצאיהם את התקווה להשתחרר מכבלי החטא והמוות. — בראשית ג׳:15; רומיים ח׳:20, 21.
4. כיצד נהג יהוה עם קין, ומדוע מעורר מקרה זה עניין מיוחד?
4 הדרך בה נהג יהוה עם קין מעניינת במיוחד מאחר שזהו המקרה המתועד הראשון שמעורב בו אחד מילדיהם הלא־מושלמים של אדם וחוה, שנולדו ’מכורים לחטא’. (רומיים ז׳:14) האם יהוה התחשב בכך והתייחס אל קין בצורה שונה מאשר להוריו? האם יש בכך לקח שיועיל למשגיחים משיחיים כיום? הבה נראה. יהוה, שהבחין בתגובתו השלילית של קין כשקרבנו לא נתקבל בברכה, התרה באהבה מפני הסכנה שארבה לו. אימרה עתיקה ממליצה ’הקדם רפואה למכה’. יהוה הרחיק לכת עד כמה שניתן כשהזהיר את קין פן יתיר לנטייתו לחטוא להשתלט עליו. הוא ניסה לעזור לו ’להיטיב’. (בראשית ד׳:5–7) זוהי הפעם הראשונה בה קרא אלהים לבן־אנוש לגלות חרטה. קין לא הפגין גישה של חרטה וביצע את פשעו. על־כן, יהוה דן אותו לגירוש מקרב בני־האדם, אך מיתן את עונשו כשאסר על אחרים להרגו. — בראשית ד׳:8–15.
5, 6. (א) כיצד נהג יהוה עם הדור שקדם למבול? (ב) מה עשה יהוה בטרם הוציא לפועל את משפטו נגד תושבי סדום ועמורה?
5 המצב לפני המבול היה בכי רע, עד כי כתוב: ”וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ, ... וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו”. (בראשית ו׳:5, 6) הוא ’ניחם’, כלומר הצטער, על כך שמרבית בני הדור שקדם למבול ניצלו לרעה את חופש הבחירה שלהם, ועל כך שעליו להוציא לפועל את משפטיו נגדם. עם זאת, הוא הזהיר אותם מראש, כשהשתמש בנוח במשך שנים רבות כ”מטיף הצדק”. לאחר־מכן, לא היתה ליהוה כל סיבה ’לחוס על אותו עולם של רשעים’. — פטרוס ב׳. ב׳:5.
6 בדומה לכך, פתח יהוה בתהליך משפטי נגד תושבי סדום ועמורה המושחתים. אך, שים לב לדרך בה פעל. הוא שמע ’זעקה’ ביחס להתנהגותם המזעזעת של אנשים אלה, לפחות מתפילותיו של לוט הצדיק. (בראשית י״ח:20; פטרוס ב׳. ב׳:7, 8) אך, בטרם פעל, ’ירד’ לשם באמצעות מלאכיו, לאשש את העובדות. (בראשית י״ח:21, 22; י״ט:1) כמו־כן, הוא הבטיח לאברהם שיפעל בצדק ללא כל עוול. — בראשית י״ח:23–32.
7. אילו לקחים יכולים זקני־קהילה המתמנים לוועד שיפוטי ללמוד מהדוגמאות המציגות דרכי שיפוט של יהוה?
7 מה יכולים זקני־קהילה משיחיים בימינו ללמוד מדוגמאות אלה? במקרה של אדם וחוה, יהוה גילה אהבה והתחשבות כלפי אלה אשר היו אמנם שארי־בשר של האשמים, אך בעצמם נקיי־כפיים. בכך גילה רחמים כלפי הצאצאים של אדם וחוה. במקרה של קין, יהוה חזה מראש את הסכנה שארבה לו ודיבר בנועם אל לבו, בניסיון למנוע ביצוע עבירה. גם לאחר שהיגלה אותו מקרב בני־האדם, המשיך יהוה לגלות כלפיו התחשבות. יתרה מזאת, יהוה הוציא לפועל את הדין שגזר על הדור שקדם למבול רק לאחר שהפגין סבלנות רבה. לנוכח רישעותם העיקשת של בני־האדם, יהוה ’התעצב אל לבו’. הוא הצטער על כך שהם מרדו בשלטון הצדק שלו ועל שנאלץ לדון אותם לכף חובה. (בראשית ו׳:6; השווה יחזקאל י״ח:31; פטרוס ב׳. ג׳:9.) במקרה של סדום ועמורה, פעל יהוה רק לאחר שווידא את העובדות. אילו דוגמאות מצוינות יש בדיונים הללו עבור אלה המטפלים בבעיות שיפוטיות בימינו!
שופטים בני־אנוש בימי האבות
8. אילו חוקים יסודיים של יהוה היו ידועים בימי האבות?
8 אף־על־פי שלא היתה בימים ההם כל מערכת חוקים כתובה, החברה דאז הכירה, כנראה, בחוקי היסוד של יהוה, ומשרתיו חויבו לקיימם. (השווה בראשית כ״ו:5.) מה שאירע בגן־עדן הצביע על הצורך בציות ובכניעה לריבונות יהוה. המקרה של קין גילה שיהוה סולד מרצח. מיד לאחר המבול, העניק יהוה לאנושות חוקים בנוגע לקדושת החיים, לרצח, לעונש מוות, ולאכילת דם. (בראשית ט׳:3–6) יהוה גינה בחריפות את הניאוף בפרשה בה היו מעורבים אברהם, שרה ואבימלך, מלך גרר, שליד עזה. — בראשית כ׳:1–7.
9, 10. אילו דוגמאות מגלות שהיתה קיימת מערכת משפטית בימי האבות?
9 באותם ימים ראש המשפחה שימש כשופט וטיפל בבעיות שיפוטיות. יהוה הצהיר בנוגע לאברהם: ”כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט”. (בראשית י״ח:19) אברהם נהג בחוסר־אנוכיות ובהבנה כשיישֵב מריבה שפרצה בין רועיו לבין רועי לוט. (בראשית י״ג:7–11) במעמדו כראש משפחה וכשופט, גזר יהודה על כלתו, תמר, סקילה עד מוות ושריפה, בחשבו אותה לנואפת. (בראשית ל״ח:11, 24; השווה יהושע ז׳:25) ברם, כשנודעו לו העובדות לאשורן, הכריז שהיא צדיקה אף יותר ממנו. (בראשית ל״ח:25, 26) עד כמה חשוב לדעת את כל העובדות בטרם מגיעים להחלטה שיפוטית!
10 ספר איוב, המתייחס למערכת שיפוטית, מדגיש עד כמה חיוני לשפוט ללא משוא־פנים. (איוב י״ג:8, 10; ל״א:11; ל״ב:21) איוב עצמו נזכר בימים בהם כיהן כשופט מכובד בשער העיר, שם שפט בצדק והגן על זכויות האלמנות והיתומים. (איוב כ״ט:7–16) לפיכך, העובדות מראות שבימי האבות, היו ’זקנים’ ממונים מקרב צאצאי אברהם ששימשו כשופטים, עוד טרם יצאו בני־ישראל ממצרים וזכו למערכת חוקים מאת אלהים. (שמות ג׳:16, 18) למעשה, משה הציג את התנאים של ברית התורה בפני ”זקני העם”, שייצגו את העם כולו. — שמות י״ט:3–7.
המערכת המשפטית בעם־ישראל
11, 12. בהתאם לשני חוקרי מקרא, מה הבדיל את המערכת המשפטית של ישראל מזו של עמים אחרים?
11 הנהגת הצדק בקרב עם־ישראל, היתה שונה לחלוטין מההליכים השיפוטיים על־פיהם נהגו העמים השכנים. החוקה לא הפרידה בין חוקים אזרחיים לבין חוקים פליליים. שניהם היו מעוגנים בחוקי המוסר והדת. עבירה של אדם נגד חברו נחשבה לעבירה נגד יהוה. בספרו The People and the Faith of the Bible (העם והאמונה של המקרא), כתב הסופר אנדרי שוּרַקי: ”המסורת המשפטית של העברים היתה שונה מזו של שכניהם, לא רק בהגדרת העבירות והעונשים, אלא בעצם רוח החוקים. ... התורה אינה נבדלת מחיי היום־יום; היא הרחיבה את מהותם ותוכנם בהטלת ברכות וקללות. ... בישראל ... היה זה כמעט בלתי־אפשרי להגדיר חד־משמעית את המערכת המשפטית של העיר. היא השתלבה במנגנון החיים שהיה מכוון כולו להגשמת רצון האל החי”.
12 מצב מיוחד־במינו זה העמיד את הנהגת הצדק בישראל ברמה גבוהה בהרבה מזו של העמים האחרים בני אותה תקופה. חוקר המקרא רולנד דה־ואוֹ כתב: ”החוקה של עם־ישראל, גם אם מקבילה במידה מסוימת במיבנהּ ובתוכנה לאלה של ’אמנוֹת’ ו’חוקות’ עמי המזרח, הרי שסעיפיהן ותקנותיהן שונים לחלוטין. זוהי חוקה דתית. ... אין כל חוקה מזרחית שניתן להשוותה לחוקתו של עם־ישראל, שמקורה מיוחס בכללותו לאלהים. היא מכילה דרישות עקרוניות ופולחניות, מבלי להפריד ביניהן מפני שהיא מכסה את כל תחומי הברית האלוהית, ומפני שברית זו הגדירה את היחסים שבין בני־האדם לבין עצמם, ובנוסף לכך את יחסיהם עם אלהים”. אין פלא, איפוא, שמשה שאל: ”ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנוכי נותן לפניכם היום?” — דברים ד׳:8.
שופטים בישראל
13. מאילו בחינות הציב משה דוגמה נאותה לזקני־קהילה בני־זמננו?
13 במערכת משפטית כה נעלה, מה נדרש מאדם בטרם יוכל לשמש כשופט? השופט הראשון שנתמנה בישראל מתואר בכתבי־הקודש כך: ”והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על־פני האדמה”. (במדבר י״ב:3) הוא לא הפגין ביטחון־עצמי מופרז. (שמות ד׳:10) אף־על־פי שנדרש ממנו לשפוט את בני־ישראל, לעתים דיבר בזכותם לפני יהוה, בהפצירו בו לסלוח להם, ואף הציע להקריב עצמו למענם. (שמות ל״ב:11, 30–32) הוא התבטא באופן פיוטי: ”תיזל כטל אימרתי, כשעירים [כגשמים דקים] עלי־דשא וכרביבים עלי־עשב”. (דברים ל״ב:2) בהצביעו על כך שמעולם לא נשען על חכמתו הוא בעת ששפט אנשים, ציין: ”כי יהיה להם דבר, בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו”. (שמות י״ח:16) בכל פעם שהיה בספק, הניח את העניין להחלטת יהוה. (במדבר ט׳:6–8; ט״ו:32–36; כ״ז:1–11) משה היווה דוגמה נאותה לזקני־קהילה ’הרועים את קהילת אלהים’ בימינו, ושעל כתפיהם מוטלת ההכרעה בהחלטות שיפוטיות. (מעשי־השליחים כ׳:28) מי יתן ויהיו יחסיהם עם אחיהם בדומה ל”שעירים עלי־דשא”.
14. מה היו הדרישות הרוחניות שהכשירו גבר להתמנות על־ידי משה כשופט בישראל?
14 במשך הזמן, הנטל הכרוך בטיפול בבעיות שיפוטיות הכביד על משה מעבר ליכולתו לשאת בכך לבדו. (שמות י״ח:13, 18) הוא נענה לעצת חותנו לגייס עזרה. אילו אנשים נבחרו לתפקיד? אנו קוראים: ”’ואתה תחזה מכל העם אנשי־חיל, יראי־אלהים, אנשי אמת, שונאי בצע’. ... ויבחר משה אנשי־חיל מכל ישראל, ויתן אותם ראשים על העם, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת. את הדבר הקשה יביאון אל משה, וכל הדבר הקטון ישפוּטו הם”. — שמות י״ח:21–26.
15. מה נדרש מאלה שנבחרו לשרת כשופטים בישראל?
15 ניתן לראות שהגיל לא היה הגורם המכריע בבחירת גבר למעמד של שופט. משה ציין: ”הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים [מנוסים] לשבטיכם ואשימם בראשיכם”. (דברים א׳:13) משה הכיר היטב את שאמר שנים רבות לפני־כן אליהוא הצעיר: ”לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט”. (איוב ל״ב:9) אכן, נבחרו ”אנשים... ידועים [מנוסים]”. אולם, מעל לכל, היה עליהם להיות גברים מוכשרים, יראי־אלהים, מהימנים, שונאי בצע, וכן חכמים ונבונים. ברור, אם כן, שה”ראשים” וה”שופטים” המוזכרים ביהושע כ״ג:2 ו־כ״ד:1 לא היוו קבוצה שונה מה”זקנים” המוזכרים באותם פסוקים, אלא נבחרו מתוכם. — ראה הספר Insight on the Scriptures (הבנה מכתבי־הקודש), כרך ב׳, עמוד 549.
הנהגת הצדק
16. מה ניתן לציין כיום בנוגע להוראות שהעניק משה לשופטים בעת מינויָם?
16 באשר להוראות שניתנו לשופטים הנבחרים, אמר משה: ”ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמור, ’שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט. כקטון כגדול תשמעון. לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא, והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי, ושמעתיו’”. — דברים א׳:16, 17.
17. מי נתמנו כשופטים, ואיזו אזהרה נתן להם המלך יהושפט?
17 כמובן, האפשרות להעלות פרשה כלשהי לפני משה היתה בתוקף כל עוד חי. לאחר־מכן נערכו סידורים נוספים שאיפשרו למקרים קשים להיעלות לפני כהנים, לוויים, ושופטים שמונו במיוחד לשם כך. (דברים י״ז:8–12; דברי־הימים א׳. כ״ג:1–4; דברי־הימים ב׳. י״ט:5, 8) אל השופטים שמינה בערי יהודה, אמר המלך יהושפט: ”ראו מה אתם עושים, כי לא לאדם תשפטו כי ליהוה... כה תעשון ביראת יהוה, באמונה ובלבב שלם. וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם היושבים בעריהם, ... והזהרתם אותם ולא יאשמו ליהוה והיה קצף עליכם ועל אחיכם. כה תעשון ולא תֶאשָמו”. — דברי־הימים ב׳. י״ט:6–10.
18. (א) ציין אחדים מהעקרונות שהינחו את שופטי ישראל. (ב) מה היה על השופטים לזכור תמיד, ואילו פסוקים מצביעים על תוצאת ההתעלמות מכך?
18 בין העקרונות שנועדו להנחות את שופטי ישראל היו: עשיית משפט שווה הן לעשיר והן לעני (שמות כ״ג:3, 6; ויקרא י״ט:15); ההקפדה על שיפוט ללא משוא־פנים (דברים א׳:17); ההימנעות מקבלת שוחד. (דברים ט״ז:18–20) על השופטים היה לזכור תמיד שהעומדים למשפט היו ’צאן מרעיתו’ של אלהים. (תהלים ק׳:3) למעשה, אחת הסיבות בגללן דחה יהוה את עם־ישראל היתה שהכהנים והרועים הרוחניים לא שפטו בצדק ונהגו בעם בקשיחות. — ירמיהו כ״ב:3, 5, 25; כ״ג:1, 2; יחזקאל ל״ד:1–4; מלאכי ב׳:8, 9.
19. מה הפקנו מדיוננו בערכי הצדק שקבע יהוה בתקופה הטרום־משיחית, ובמה נדון במאמר הבא?
19 יהוה אינו משתנה. (מלאכי ג׳:6) חזרה קצרה זו על הנהגת הצדק בישראל, והאופן בו התייחס יהוה למקרים של עיוות הצדק, יכולה לתת חומר למחשבה לזקני־קהילה האחראים בימינו על החלטות שיפוטיות. דוגמתו של יהוה כשופט, והמערכת המשפטית שכונן בישראל, התוו עקרונות ששימשו דגם לדרך שיש להנהיג צדק בקהילה המשיחית. זאת נלמד במאמר הבא.
(מקור המאמר: 1992/7/1)
שאלות חזרה
◻ כיצד ניתן לסכם את דרכי השיפוט של יהוה?
◻ כיצד באו לידי ביטוי דרכי יהוה במגעיו עם קין ועם הדור שקדם למבול?
◻ מי שימשו כשופטים בימי האבות, וכיצד?
◻ מה הבדיל את המערכת המשפטית של עם־ישראל מזו של עמים אחרים?
◻ איזה סוג של אנשים נתמנו כשופטים בישראל, ואילו עקרונות הינחו אותם?
[תמונה בעמוד 19]
בתקופת האבות ובישראל, זקני־העיר הנהיגו צדק בשערי־העיר