האם האנושות זקוקה למשיח?
”העולם זקוק למשיח, אומר פקיד ממשל”
כותרת זו הופיעה בעיתון פייננסיאל פוסט של טורונטו, קנדה, בשנת 1980. פקיד־הממשל שצוטט היה אורליו פצ׳יי, נשיאו ומייסדו של צוות־חשיבה מפורסם המכונה ’מועדון רומא’. לדברי העיתון, פצ׳יי סבר כי ”מנהיג כריזמטי — מדען, פוליטיקאי או איש דת — יכול להיות מושיעו היחיד של העולם מידי התהפוכות החברתיות והכלכליות המאיימות להכחיד את הצוויליזציה”. מה דעתך? האם העולם אכן נתון במצוקה כה נוראה עד כי האנושות זקוקה למשיח? שקול רק אחת מן הבעיות בפניהן ניצב העולם — רעב.
שתי עיניים חומות ענקיות בוהות בך מתוך הצילום שבעיתון או בחוברת. העיניים שייכות לילדה אשר טרם מלאו לה חמש שנים. אולם, הן לא תעלינה חיוך על שפתיך. אין הן קורנות בברק ילדותי; לא משתקפת מהן כל תחושת שמחה של פליאה; אין הן מביעות כל אֵמון תמים. תחת זאת, הן מלאות ייסורים ומבוכה, כאב מתמשך, רעב חסר־תקווה. הילדה גוועת ברעב. כאב ורעב הם כל שידעה.
יתכן שבדומה לרבים, אינך אוהב להרחיב את הדיבור על תמונות שכאלה ולכן הינם ממהר להפוך את הדף. אין זה שכלל לא איכפת לך, אלא שאתה חש תיסכול מאחר שאתה סבור שכבר לא ניתן להציל ילדה זו. הגפיים הכחושות והבטן התפוחה מעידות על כך שגופה כבר החל לאכֶּל את עצמו. בעת בה אתה צופה בתמונה זו, סביר להניח שהילדה אינה עוד בין החיים. אף גרוע מכך, אתה יודע כי המקרה שלה אינו יחיד במינו.
לאילו ממדים מתפשטת בעיה זו? ובכן, היכול אתה לדמיין ברוחך 14 מיליון ילדים? רובנו איננו מסוגלים לעשות כן; המספר רב מכדי לראותו כתמונה מוחשית. חשוב, אם כן, על איצטדיון המכיל 000,40 איש. כעת דמיין שהוא מלא מפה לפה בילדים — שורה אחר שורה, ים של פרצופים. קשה לנו להעלות בדמיוננו אפילו מראה זה. ברם, יהא צורך ב־350 איצטדיונים שכאלה, מלאים בילדים, כדי להגיע לסך של 14 מיליון. לדברי הקרן לתמיכה בילדים מטעם האומות המאוחדות (יוּניצ׳ף), זהו המספר המדהים של הילדים מטה מגיל חמש, המתים מדי שנה בארצות מתפתחות מתת־תזונה וממחלות שניתן למנען בקלות. הדבר מסתכם באיצטדיון מלא בילדים, המתים מדי יום! הוסף לכך גם את מספר המבוגרים הרעבים, ותגיע לכמיליארד אנשים בכל רחבי תבל הסובלים ממצב כרוני של תת־תזונה.
מדוע הגיע הרעב לממדים כאלה?
כוכב־הלכת ארץ מייצר כעת מזון בכמות העולה על צריכת בני־האדם ויש באפשרותו לייצר אף יותר. ברם, 26 ילדים מתים מדי דקה מתת־תזונה וממחלות. במהלך אותה דקה, העולם משקיע כ־000,000,2 דולר בהכנות למלחמה. היכול אתה לתאר לעצמך מה יכול היה סכום אדיר זה של כסף — או אפילו רק חלק זעיר ממנו — לעשות למען אותם 26 ילדים?
ברור, אם כן, שהסיבה לרעב העולמי אינה נעוצה אך ורק בחוסר מזון או משאבים. שורשי הבעיה טמונים עמוק יותר. כשם שניסח זאת פרופסור מארגנטינה בשם ג׳ורג׳ א. הרדוי: ”העולם ככלל שרוי בחוסר־יכולת מתמדת לחלוק נחמה, כוח, זמן, משאבים וידע עם אלה הזקוקים להם כה נואשות”. אכן, שורש הבעיה אינו טמון במשאבי האדם, אלא באדם עצמו. נראה שהכוחות השולטים בחברה האנושית הם תאוות־בצע ואנוכיות. המעמד העשיר, המהווה חמישית מכלל אוכלוסיית העולם, נהנה מהסחורות והשירותים פי 60 יותר מהחמישית הענייה ביותר.
אמת, יש המנסים בכנות לספק לרעבים את המזון הדרוש, אולם לרוב מאמציהם נכשלים בשל גורמים שמעבר לשליטתם. לעתים קרובות, הרעב פוקד ארצות השסועות מלחמות־אזרחים או מרד, ואין זה נדיר שהכוחות העוינים מונעים את האספקות הנחוצות מלהגיע לנזקקים. שני הצדדים חוששים שאם ירשו למזון להגיע לאזרחים הגוועים ברעב בשטח האויב, הם יאכילו למעשה את אויביהם. הממשלות עצמן אינן בוחלות בשימוש בהרעבה כנשק פוליטי.
האם אין כל פתרון?
למרבה הצער, בעיית הרעב של מיליונים אינה המשבר היחיד הפוגע באדם בן־זמננו. ההשחתה וההרעלה חסרות־המעצורים של הסביבה, מכת המלחמות המתמשכת המקפחת את חייהם של מיליונים, מגיפת הפשע האלים הזורע פחד וחוסר אמון בכל עבר, והמוסר המדרדר והולך, אשר נראה שהוא מונח היסוד לרבים מתחלואים אלה — משברים חובקי־עולם אלה שלובים זה בזה ומאשרים את אותה אמת מרה — האדם אינו מסוגל לשלוט באדם אחר בהצלחה.
אין ספק שזוהי הסיבה לייאושם של אנשים רבים אשר לא רואים כל פתרון למשברי האנושות מסתמן באופק. אחרים חשים כמו אורליו פצ׳יי, המלומד האיטלקי שהוזכר לעיל. הם סוברים, שאם אכן יימצא פתרון, יהא עליו לבוא ממקור יוצא־מגדר־הרגיל — יתכן ממקור על־אנושי. על־כן, לרעיון ה”משיח” כוח־משיכה כה רב. אך, האם מציאותי לקוות למשיח? או שמא תקווה מסוג זה היא משאלת־לב בלבד?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
צילום מאת פּ. אלמסי, מטעם האו״ם
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]
צילום מאת פּ. אלמסי, מטעם האו״ם
צילום מטעם חיל־הים, ארה״ב