בחיפוש בלתי פוסק אחר פתרונות

מיום היווסדו,‏ ארגון האומות המאוחדות גילה עניין בילדים ובבעיותיהם.‏ בשלהי 1946 הוא הקים את קרן החירום של האו״ם למען הילד (‏יוניצ”‏ף)‏ כצעד זמני,‏ שנועד לדאוג לילדים באזורים שסועי מלחמה.‏

ב־1953 הפכה קרן חירום זו לארגון קבוע.‏ אף שכיום היא ידועה רשמית בשם קרן האו״ם למען הילד,‏ נותרו ראשי התיבות המקוריים שלה,‏ יוניצ”‏ף.‏ וכך,‏ זה יותר מיובל שנים,‏ מספקת יוניצ”‏ף לילדים בעולם כולו מזון,‏ ביגוד וטיפול רפואי ועושה מאמצים לדאוג לצורכיהם באופן כללי.‏

צורכיהם של הילדים הודגשו עוד יותר ב־1959,‏ כאשר אימץ ארגון האומות המאוחדות את הצהרת זכויות הילד.‏ (‏ראה מסגרת בעמוד 5.‏)‏ קיוו אז שהמסמך יעורר עניין בבעיות הילדים ויעזור לפתור אותן בכך שיעורר תמיכה ציבורית,‏ כספית או אחרת.‏

אך ”‏כעבור עשרים שנה”‏,‏ מוסר ספר השנה ל־1980 מאת קולייר,‏ ”‏’‏זכויות’‏ אלו — במיוחד בתחומים הנוגעים לתזונה,‏ בריאות ורווחה חומרית — ברובן עדיין לא מומשו לגבי רבים מ־5.‏1 מיליארד ילדי העולם”‏.‏ לכן מתוך הכרה בצורך הבלתי פוסק לפתור את בעיותיהם של הילדים,‏ ובהתאם ליעדיו המוצהרים,‏ הכריז ארגון האומות המאוחדות על שנת 1979 כשנת הילד הבינלאומית.‏ ממשלות,‏ אזרחים,‏ קבוצות דתיות וארגוני צדקה בעולם כולו מיהרו להצטרף לחיפוש אחר פתרונות.‏

האם היתה זו ”‏פַרסה”‏ ותו לא?‏

לדאבוננו,‏ דיווחה יוניצ”‏ף שבשנת הילד הבינלאומית לא שפר חלקם של הילדים במדינות המתפתחות.‏ בסיומה של אותה שנה כ־200 מיליון ילדים עדיין סבלו מתת־תזונה,‏ ומחצית מקרי המוות של 15 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש אירעו כתוצאה מתת־תזונה.‏ מבין 100 הילדים שנולדו מדי דקה במדינות אלו בשנה ההיא,‏ מתו 15 עוד בטרם הגיעו לגיל שנה.‏ פחות מ־40 אחוז מהם סיימו בית ספר יסודי.‏ בהתייחסו לדו״ח של יוניצ”‏ף,‏ קבל מאמר מערכת בעיתון אינדיאן אקספרס ששנת הילד הפכה ל”‏פַרסה”‏.‏

היו שחזו כישלון זה.‏ למשל,‏ כבר בתחילת שנת הילד כתב פבריציו דנטיצ׳ה במגזין לֶספרסו:‏ ”‏לתיקון המצב דרוש יותר משנת הילד”‏.‏ במגזין נאמר:‏ ”‏סגנון החיים העכשווי שלנו משפיע על אישיותנו,‏ וזה מה שצריך לשנות”‏.‏

במסגרת החיפוש הבלתי פוסק אחר פתרונות לבעיות הילדים,‏ התקיימה פסגה בינלאומית במטה האו״ם בספטמבר 1990.‏ היתה זו התכנסות של מנהיגי העולם מן הגדולות בהיסטוריה.‏ נכחו בפסגה יותר מ־70 ראשי ממשלות,‏ והיא כונסה בעקבות קבלת האמנה בדבר זכויות הילד.‏ אמנה זו נתקבלה ב־20 בנובמבר 1989 ונכנסה לתוקף ב־2 בספטמבר 1990.‏ בסוף אותו חודש אשררו אותה 39 מדינות.‏

‏”‏האמנה”‏,‏ ציינה לאחרונה יוניצ”‏ף,‏ ”‏הפכה במהירות לאמנה לזכויות האדם המקובלת על הציבור הרחב ביותר אי פעם,‏ ויצרה מומנטוּם גלובלי למען הילדים”‏.‏ ואומנם,‏ בנובמבר 1999 כבר אשררו את האמנה 191 מדינות.‏ יוניצ”‏ף התרברבה:‏ ”‏בעשור שבא בעקבות קבלת האמנה בדבר זכויות הילד חלה התקדמות רבה יותר מבכל תקופה אחרת בתולדות האנושות בנוגע למימוש זכויות הילד והגנה עליהן”‏.‏

על אף ההתקדמות,‏ חש נשיא גרמניה יוהַנֶס ראוּ צורך לומר:‏ ”‏עצוב שבתקופה שלנו עדיין חייבים להזכיר לנו שלילדים יש זכויות”‏.‏ או שצריך להזכיר לנו שהם עדיין מתמודדים עם בעיות קשות!‏ יוניצ”‏ף הודתה בנובמבר 1999 ש”‏עדיין המלאכה מרובה”‏ והסבירה:‏ ”‏מעריכים כי בעולם כולו מתים מדי שנה 12 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש,‏ רובם מסיבות שניתן היה למנוע בקלות.‏ כ־130 מיליון ילדים במדינות מתפתחות אינם לומדים בבית ספר יסודי.‏.‏.‏ כ־160 מיליון ילדים סובלים מתת־תזונה חמורה או בינונית.‏.‏.‏ ילדים לא רצויים רבים נמקים בבתי יתומים ובמוסדות שונים,‏ ונשללים מהם השכלה וטיפול רפואי הולם.‏ לא אחת סובלים ילדים אלו גם מהתעללות.‏ לפי אומדנים,‏ 250 מיליון ילדים מועסקים בעבודה כלשהי”‏.‏ כמו כן הוזכרו 600 מיליון הילדים שחיים בתנאי עוני מחפיר,‏ ו־13 מיליון שעד סיומה של שנת 2000 תקטול מחלת האיידס לפחות אחד מהוריהם.‏

נראה כי פתרונות משביעי רצון לבעיות הללו חומקים מבין אצבעותיהם של מנהיגים פוליטיים.‏ אך בעיותיהם של הילדים קיימות לא רק במדינות מתפתחות.‏ ילדים רבים במערב סובלים מחסך מסוג אחר.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 4]‏

‏”‏עצוב שבתקופה שלנו עדיין חייבים להזכיר לנו שלילדים יש זכויות”‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 5]‏

הצהרת זכויות הילד שיצאה מטעם האו״ם:‏

‏• הילד זכאי לשם וללאום.‏

‏• הילד זכאי לאהבה,‏ חיבה,‏ הבנה וביטחון חומרי.‏

‏• הילד זכאי לתזונה מספקת,‏ דיור ושירותי רפואה.‏

‏• הילד המוגבל פיזית,‏ שכלית או חברתית זכאי לטיפול מיוחד.‏

‏• הילד יהיה זכאי,‏ בכל המקרים והנסיבות,‏ להיות בין הראשונים לקבל הגנה והקלה.‏

‏• הילד יקבל הגנה מפני הזנחה,‏ אכזריות או ניצול על כל צורותיהם.‏

‏• תינתן לילד אפשרות מירבית לבידור,‏ משחק ושעשוע והזדמנות שווה לקבל חינוך חובה חינם,‏ ויאפשרו לו לפתח את כשרונותיו על־מנת שיביא תועלת לחברה.‏

‏• הילד זכאי להתפתח באורח תקין בתנאים של חופש וכבוד.‏

‏• הילד יחונך ברוח של הבנה,‏ סובלנות,‏ ידידות בין כל העמים,‏ שלום ואחווה כלל־עולמית.‏

‏• כל הילדים יהיו רשאים ליהנות מהזכויות,‏ ללא קשר עם גזע,‏ צבע,‏ מין,‏ שפה,‏ דת,‏ דעה פוליטית או אחרת,‏ מוצא לאומי או חברתי,‏ רכוש,‏ ייחוס או מעמד אחר.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

תקציר ההצהרה לקוח מהאו״ם לכל אדם (‏s United Nations’‏Everyman)‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]‏

UN PHOTO 148038/Jean Pierre Laffont

UN photo

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]‏

Photos on pages 4 and 5 Giacomo Pirozzi/Panos Pictures