ביאת המשיח תקווה ממשית?
הוא אימץ לעצמו את השם ”משה”. שמו האמיתי נשכח. במאה החמישית לספירה הוא סייר לאורכו ולרוחבו של האי כרתים בשכנעו את היהודים שם שהוא המשיח הנכסף. הוא הבטיח להם כי דיכויָם וגלותם בשבי נועדו במהרה לבוא אל קיצם. הם האמינו לו. בבוא יום השיחרור המיוחל, עלו היהודים בעקבות ”משה” אל צוק הצופה אל הים־התיכון. הוא אמר להם שכל שעליהם לעשות הוא, להשליך עצמם לים והמים ייבקעו לפניהם. רבים צייתו, בקפצם אל הים אשר לא נאות להיבקע להם. המונים טבעו; חלקם ניצל הודות למלחים ודייגים. אולם, את משה איש לא מצא. ה’משיח’ הזה נעלם.
מהו ”משיח”? יתכן שעולות במחשבותיך המלים ”מושיע”, ”גואל”, ו”מנהיג”. אנשים רבים סוברים שמשיח הוא דמות המפיחה תקוות ומעוררת מסירות בקרב הנוהים אחריה, בהבטיחה להנהיגם מעבדות אלי חירות. מאחר שההיסטוריה האנושית מצטיינת בדיכוי, אין תימה בכך שבמהלך הדורות קמו לא מעט ’משיחים’ מסוג זה. (השווה קהלת ח׳:9.) אולם, בדומה לזה שכינה עצמו ’משה מכרתים’, לא אחת הובילו ’משיחים’ אלה את הנוהים אחריהם לאכזבה ולאסונות במקום לגאולה.
”זהו מלך המשיח!” כך ברך רבי עקיבא בעל־השם את שמעון בר־כוכבא בשנת 132 לספירה. בר־כוכבא היה גיבור אשר פיקד על צבא חזק. סוף סוף, סברו יהודים רבים, הופיע האיש אשר ישחרר אותם מן השיעבוד הממושך לרומא, המעצמה העולמית דאז. בר־כוכבא נכשל בכך; מאות אלפים מבני ארצו שילמו על התקוממות כושלת זו בחייהם.
במאה ה־12 לספירה, קם ’משיח’ יהודי אחר, הפעם בתימן. כאשר הכליף, או השליט, ביקש ממנו הוכחה להיותו משיח, הציע הוא כי הכליף יערוף את ראשו וכי תחייתו המיידית תשמש אות. הכליף הסכים לתכנית — וכך הקיץ הקץ על ה’משיח’ התימני. באותה מאה, אדם בשם דוד אלרוי קרא ליהודים ברחבי המזרח־התיכון להתכונן לשוב עימו לארץ־הקודש על כנפי־מלאכים. רבים האמינו כי הוא המשיח. יהודי בגדד חיכו בסבלנות על גגות בתיהם, מאושרים ואינם מבחינים בגנבים השודדים את רכושם.
במאה ה־17, קם שבתאי צבי בזמירנה, שבטורקיה. הוא הכריז על עצמו כמשיח ליהודים ברחבי אירופה כולה. גם הנוצרים היטו לו אוזן קשבת. שבתאי צבי הציע להולכים בדרכיו חירות — כפי הנראה בהרשותו להם לחטוא כאוות נפשם. תלמידיו הקרובים עסקו באורגיות, בעירום פורנוגרפי, בזנות ובגילוי־עריות, ולאחר־מכן הענישו עצמם בהצלפות, בהתגלגלם עירומים בשלג ובקברם עצמם עד־צוואר באדמה הקרה. כאשר הגיע לטורקיה, נתפס שבתאי צבי ונצטווה לבחור בין המרת־דתו לאיסלם לבין מוות. הוא בחר להמיר את דתו. אשליותיהם של רבים מתומכיו התנפצו לרסיסים. אך, במשך מאתיים השנים שלאחר מכן, היו אשר עדיין כינו אותו ’משיח’.
הנצרות לא טמנה את ידה בצלחת והפיקה גם היא מספר ’משיחים’. במאה ה־12 לספירה, אדם בשם טַנכֶלם הקים לו צבא־תומכים והשתלט על העיר אנטורפ, שבבלגיה. ’משיח’ זה קרא לעצמו אל; הוא אפילו מכר להולכים איתו את מי־הרחצה שלו, למען ישתו אותם כ’מים קדושים’! ’משיח’ נוצרי אחר היה תומאס מינצר מגרמניה, בן המאה ה־16 לספירה. הוא הסית את חסידיו להתקומם נגד הרשויות המקומיות באמרו כי זוהי מלחמת ”הר־מגידון”. הוא הבטיח כי יתפוס את פגזי האויב בשרוולי מעילו. תחת זאת, אנשיו נטבחו וראשו של מינצר נערף. במשך הדורות, קמו בנצרות ’משיחים’ רבים אחרים כדוגמתו.
גם לדתות אחרות קמו דמויות ’משיחיות’ משלהן. האיסלאם מצביע על המהדי, שמשמעו ’זה שהודרך נכונה’, כזה אשר יכונן עידן של צדק. בדת ההינדית, היו שטענו שהם גילגולים, או התגלמויות, של אלים שונים. האנציקלופדיה בריטניקה החדשה אף מציינת כי ”אפילו בדת הבודהיזם, שהיא כה רחוקה מהמשיחיות, נוצרה האמונה, בקבוצות המהַייַנה, שבעתיד ירד בודהא מייטרֵאַ ממשכנו השמימי ויוביל את הנאמנים לגן־עדן”.
’משיחים’ במאה ה־20
במאה שלנו, הצורך במשיח אמיתי הפך דחוף מבעבר; אין פלא, איפוא, שרבים טענו לתואר זה. במדינת קונגו, שבאפריקה המערבית, של שנות ה־20, ה־30 וה־40, סיימון קימבנגו ויורשו אנדרי ”ישוע” מטסווה נקראו ’משיחים’. הם מתו, אך חסידיהם עדיין מצפים שישובו ויפתחו בפניהם אלף־שנות שלטון אפריקני.
מאה זו ראתה גם את עלייתו של ”פולחן המטענים” בגינאה החדשה ובאיי־מאלזיה. חברי כת זו מצפים לאונייה או מטוס, שיבואו מאוישים בגברים לבנים דמויי־משיח אשר יהפכו אותם לעשירים ויובילו אותם לעידן של אושר בו אפילו המתים יקומו לתחייה.
’משיחים’ הופיעו גם מקרב האומות המתועשות. ביניהם מנהיגי־דת, כגון סאן מיונג מוּן, הטוען כי הוא ממשיך־דרכו של ישוע המשיח, ומטרתו היא טיהור העולם באמצעות המשפחה המאוחדת של חסידיו. מנהיגים פוליטיים ניסו אף הם ליטול לעצמם מעמד של ’משיח’, כשאדולף היטלר שימש כדוגמה המבעיתה ביותר של המאה, בנאומיו הלוהטים על שלטון הרייך בן אלף השנים.
תורות ואירגונים פוליטיים קנו להם מעמד של ’משיח’. למשל, האנציקלופדיה אמריקנה מציינת שהתיאוריה הפוליטית המרקסיזם־לניניזם נשא צליל משיחי. אירגון האומות המאוחדות, עליו הוכרז ברבים כי הוא התקווה היחידה לשלום כלל־עולמי, הפך כפי הנראה למעין תחליף למשיח במחשבותיהם של רבים.
תקווה מציאותית?
סקירה קצרה זו מראה בבירור שההיסטוריה של התנועות ה’משיחיות’ היתה במידה רבה שרשרת של אשליות, תקוות וחלומות שנופצו. לא מפתיע, אם כן, לראות כיום כל־כך הרבה אנשים שהפכו ציניים באשר לתקווה לבואו של משיח.
אך, לפני שנדחה על הסף את התקווה לבואו של משיח, עלינו לבדוק מהו את מקורה. המונח ”משיח” הינו מלה מקראית. בתקופת המקרא, מלכים וכהנים מונו לעתים לתפקידם בטקס משיחה, בו נוצק שמן ריחני על ראשם. מכאן משמעות המלה ”משיח”. היו גם אנשים אשר ’נמשחו’, או נתמנו לתפקיד מיוחד, ללא כל טקס משיחה. למשל, בעברים י״א:24–26, משה מכונה ”משיח”, כיון שאלהים בחר בו להיות לו נביא ונציג.
הגדרה זו של ”משיח” כנבחר או ממונה, מיטיבה להבדיל בין המשיחים המקראיים לבין משיחי־השקר שנדונו לעיל. משיחים מקראיים לא מינו את עצמם; הם אף לא נבחרו על־ידי המוני חסידים מעריצים, אלא נתמנו ממקור עליון, מיהוה אלהים עצמו.
בעוד המקרא מזכיר משיחים רבים, הוא מעמיד משיח אחד מעל כולם. (תהלים מ״ה:8) משיח זה מהווה את הדמות המרכזית בנבואות המקרא, המפתח להתגשמותן של הבטחות המקרא המעודדות ביותר. משיח זה אכן מסוגל להתמודד עם הבעיות הניצבות בפנינו כיום.
גואל האנושות
המשיח המקראי מתמודד עם מצוקת האנושות בירדו לשורש הבעיה. כאשר זוג הורינו הראשונים, אדם וחוה, מרדו בבורא בעקבות הסתה מצד הישות הרוחנית המרדנית, השטן, הם למעשה נטלו לעצמם את הזכות הבלעדית להחליט. הם חפצו לקבוע בעצמם מה טוב ומה רע. בכך נטשו את כנפי ממשלתו האוהבת והמגוננת של יהוה והביאו על המשפחה האנושית תוהו־ובוהו ואומללות של שלטון־עצמי, חוסר־שלימות ומוות. — רומיים ה׳:12.
מה גדולה היתה אהבתו של יהוה אלהים כשבחר, באותו יום אפל, לספק לאנושות כולה שביב של תקווה. בגזרו את דין המורדים, חזה אלהים שצאצאיהם ייזכו לעזרתו של מושיע. אותו מושיע, הקרוי במקרא ”זרע”, נועד לבוא ולתקן את המעשה המחריד שביצע השטן שם בגן־עדן; הוא הבטיח ש’הזרע ישוּף את ראש הנחש’, השטן, במחצו אותו למוות. — בראשית ג׳:14, 15.
מאז ימי־קדם, הבינו היהודים שנבואה זו התייחסה למשיח. מספר נוסחים של התרגום, אשר היו נפוצים במאה הראשונה לספירה, הסבירו כי נבואה זו נועדה להתגשם ”בימות מלך המשיח”.
אין פלא, איפוא, שכבר מלכתחילה, עלצו אנשי אמונה נוכח הבטחה זו ביחס ל”זרע”, או לגואל, העתיד לבוא. שווה ברוחך מה חש אברהם כאשר אמר לו יהוה כי ה”זרע” המובטח עתיד היה לבוא מיוצאי־חלציו, ושלא רק צאצאיו הוא, אלא ”כל גויי הארץ”, ’יתברכו’ באמצעות ”זרע” זה. — בראשית כ״ב:17, 18.
המשיח ומושג השלטון
נבואות מאוחרות יותר כרכו תקווה זו בצפייה לממשלה טובה. בבראשית מ״ט:10, נאמר ליהודה, נינו של אברהם: ”לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילה; ולו יקהת עמים”. ברור, אם כן, כי אותו ”שילה” — כלומר, אשר לו השלטון — נועד למשול לא רק בבני־ישראל אלא ב”עמים”. (השווה דניאל ז׳:13, 14.) בני־ישראל הקדומים זיהו את ”שילה” בתור המשיח; למעשה, נוסחים שונים של התרגום החליפו את המלה ”שילה” במלים ”משיח” או ”מלך המשיח”.
כאשר האור הנבואי שבהשראת אלהים הלך והתבהר, נחשפו פרטים נוספים ביחס לשלטונו של אותו משיח. (משלי ד׳:18) למשל, בשמואל ב׳. ז׳:12–16 נאמר למלך דוד, שהיה עצמו מצאצאי יהודה, ש”זרע” זה יבוא משושלתו. יתר על כן, צוין ש”זרע” זה יהיה מלך יוצא־דופן. כסאו, או שלטונו, נועד לעמוד לנצח! ישעיהו ט׳:5, 6 תומך במסקנה זו: ”כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו; ותהי המישרה על שכמו. ... למרבה המישרה ולשלום אין קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם. קנאת יהוה צבאות תעשה זאת”.
היכול אתה לתאר בדמיונך מלכות מעין זו? שליט רב־צדק אשר יכונן שלום וישלוט לנצח! מרחק של שמים וארץ מן המצעד העלוב של משיחי־שקר במשך ההיסטוריה! רחוק מלהיות מנהיג מלא־אשליות שמינה עצמו, המשיח המקראי הינו שליט העולם אשר ברשותו כל הכוח והסמכות הדרושים כדי לחולל תמורות יסודיות ביותר בתנאים השוררים בעולם.
תקווה זו נושאת משמעות מיוחדת בעיתות המצוקה הנוכחיות. מעולם לא היה לאנושות צורך כה נואש בתקווה מסוג זה. אך, מאחר שכה קל לאחוז בתקוות שווא, חיוני שכל אחד מאיתנו יערוך עיון מעמיק בנוגע לשאלה זו: האם היה ישוע מנצרת המשיח המובטח, כשם שכה רבים מאמינים? המאמר הבא ידון בנושא זה.
(מקור המאמרים: 92/10/1)
[תיבה בעמוד 6]
משיח בברוקלין?
כתובות ענק, כרזות ושלטי ניאון, הכריזו לאחרונה בישראל ”היכונו לביאת המשיח!” מסע־פירסום זה שעלותו 000,$400, נערך על־ידי חסידי הרבי מלובביץ’, זרם חסידי אורטודוקסי. האמונה הרווחת בקרב קבוצה זו המונה 000,250 חסידים היא, כי מורם ורבם, מנחם מנדל שניאורסון, היושב בברוקלין, ניו־יורק, הינו המשיח. מדוע? שניאורסון מלמד שהמשיח יבוא בדור זה. לדברי השבועון ניוזוויק, חסידי הרבי מלובביץ’, בטוחים כי הרב, בן ה־90, לא ימות עד אשר יבוא המשיח. במשך מאות שנים האמין זרם זה כי בכל דור ישנו לפחות אדם אחד העומד בדרישות להיות המשיח. בעיני חסידיו, שניאורסון הינו אדם כזה והוא גם לא מינה לו יורש. אך, רוב היהודים אינם מקבלים רב זה כמשיח, ציין ניוזוויק. לדברי כתב־העת ניוזדיי, יריבו, הרב אליעזר שך, בן ה־96, כינה אותו ”משיח שקר”.
[תמונה בעמוד 7]
האמונה כי ’משה מכרתים’ היה המשיח המובטח עלתה לאנשים רבים בחייהם