‏”‏הביאו את כל המעשר אל בית־האוצר”‏

‏”‏ובחנוני נא בזאת,‏ .‏.‏.‏ אם לא אפתח לכם את ארובות השמים”‏.‏ — מלאכי ג׳:‏10‏.‏

1.‏ (‏א)‏ במאה החמישית לפה״ס,‏ איזו הזמנה הושיט יהוה לעמו?‏ (‏ב)‏ במאה הראשונה לספירה,‏ מה אירע כתוצאה מכך שיהוה בא אל היכלו כדי לערוך שם משפט?‏

במאה החמישית לפה״ס,‏ גילו בני־ישראל חוסר נאמנות ליהוה.‏ הם נמנעו מלהביא מעשר וכקרבנות הגישו בבית־המקדש בהמות נגועות.‏ אף־על־פי־כן,‏ יהוה הבטיח שאם אכן יביאו את כל המעשר לבית־האוצר,‏ אזי ימטיר עליהם ברכה ”‏עד בלי די”‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏8–10‏)‏ כעבור כ־500 שנה,‏ בא יהוה,‏ מיוצג על־ידי ישוע,‏ ”‏מלאך הברית”‏,‏ אל היכלו בירושלים כדי לערוך משפט.‏ (‏מלאכי ג׳:‏1‏)‏ בתור עם,‏ נמצאו בני־ישראל חסרים,‏ אולם אותם יחידים ש’‏שבו אל יהוה’‏ זכו לשפע ברכות.‏ (‏מלאכי ג׳:‏7‏)‏ הם נמשחו ונבחרו כבנים רוחניים של יהוה,‏ כבריאה חדשה,‏ ”‏ישראל השייכים לאלהים”‏.‏ — גלטיים ו׳:‏16;‏ רומיים ג׳:‏25,‏ 26‏.‏

2.‏ מתי נועד הכתוב במלאכי ג׳:‏1–10 להתגשם בפעם השנייה,‏ ומה הוא מזמין אותנו לעשות?‏

² כעבור כ־900,‏1 שנים נוספות,‏ בשנת 1914,‏ הוכתר ישוע למלך במלכות אלהים השמימית,‏ והמלים הכתובות בהשראת אלהים במלאכי ג׳:‏1–10‏,‏ נועדו להתגשם בפעם השנייה.‏ בעקבות מאורע מרגש זה,‏ מוזמן כיום כל משיחי להביא את כל המעשר שלו אל בית־האוצר.‏ אם נעשה כן,‏ נזכה גם אנו לברכות ”‏עד בלי די”‏.‏

3.‏ מי היה המלאך שסלל את הדרך לפני יהוה (‏א)‏ במאה הראשונה לספירה?‏ (‏ב)‏ לפני מלחמת־העולם הראשונה?‏

³ באשר לביאתו להיכל,‏ אמר יהוה:‏ ”‏הנני שולח מלאכי [‏שליחי]‏ ופינה דרך לפני”‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏1‏)‏ במאה הראשונה לספירה התגשמה נבואה זו בבואו של יוחנן המטביל אל בני־ישראל ובהכריזו בפניהם על הצורך לחזור בתשובה.‏ (‏מרקוס א׳:‏2,‏ 3‏)‏ האם נערכה פעולת הכנה כלשהי לקראת ביאתו השנייה של יהוה אל היכלו?‏ התשובה היא חיובית.‏ במרוצת כמה עשרות שנים לפני מלחמת־העולם הראשונה,‏ הופיעה בזירת־המאורעות קבוצה שנקראה ”‏תלמידי המקרא”‏ שלימדה אמיתות מקראיות טהורות וחשפה עיקרי־כזב שחיללו את שמו של אלהים,‏ כגון האמונה בשילוש ובאש־גיהינום.‏ כמו־כן,‏ הם הזהירו שתקופת ”‏עיתות הגויים”‏ נועדה להסתיים בשנת 1914.‏ רבים נענו בחיוב לאותם נושאי אור האמת.‏ — תהלים מ״ג:‏3;‏ מתי ה׳:‏14,‏ 16‏.‏

4.‏ איזו שאלה תבעה מענה עם בואו של ”‏יום האדון”‏?‏

⁴ שנת 1914 ציינה את התחלת מה שמכונה בכתבי־הקודש ”‏יום האדון”‏.‏ (‏ההתגלות א׳:‏10‏)‏ מאורעות רבי־חשיבות נועדו להתרחש במרוצת אותו ”‏יום”‏,‏ כולל זיהוי ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ והפקדתו ”‏על כל אשר לו [‏לאדון]‏”‏.‏ (‏מתי כ״ד:‏45–47‏,‏ ד”‏ץ‏)‏ אותה עת,‏ שנת 1914,‏ התיימרו אלפי כנסיות לייצג את המשיח.‏ באיזו קבוצה יבחר האדון,‏ ישוע המשיח,‏ בתור ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ שלו?‏ שאלה זו עתידה היתה לקבל מענה בבוא יהוה אל היכלו.‏

הביאה להיכל הרוחני

5,‏ 6.‏ (‏א)‏ לאיזה היכל בא יהוה כדי לערוך משפט?‏ (‏ב)‏ מה פסק יהוה לגבי הנצרות?‏

⁵ אם כן,‏ לאיזה היכל בא האדון?‏ כמובן,‏ לא היה זה לבית־המקדש הגשמי בירושלים.‏ בית־המקדש השני והאחרון נחרב בשנת 70 לספירה.‏ אך,‏ ליהוה יש ”‏היכל”‏ גדול יותר וההיכל בירושלים היווה לגביו ”‏צל”‏ נבואי.‏ פאולוס הזכיר ”‏היכל”‏ זה והראה עד כמה הוא נעלה,‏ עם ”‏קודש־הקודשים”‏ בשמים ו”‏חצר”‏ כאן,‏ על הארץ.‏ (‏עברים ט׳:‏11,‏ 12,‏ 24;‏ י׳:‏19,‏ 20‏)‏ אל ”‏היכל”‏ רוחני נאדר זה בא יהוה כדי לבצע את המשפט.‏ — השווה ההתגלות י״א:‏1;‏ ט״ו:‏8‏.‏

⁶ מתי התרחש הדבר?‏ על־פי ההוכחות שברשותנו,‏ היה זה בשנת 1918.‏a מה היתה התוצאה?‏ בהביטו על הנצרות,‏ ראה יהוה אירגון שידיו מגואלות בדם,‏ מערכת דתית מושחתת שנאפה עם העולם הזה,‏ באה בברית עם בעלי־ההון ודיכאה את האביונים,‏ לימדה תורות אליליות במקום לעסוק בעבודת־אלהים טהורה.‏ (‏יעקב א׳:‏27;‏ ד׳:‏4‏)‏ באמצעות הנביא מלאכי,‏ הזהיר יהוה:‏ ”‏והייתי עֵד ממהר במכשפים,‏ ובמנאפים,‏ ובנשבעים לשקר,‏ ובעושקי שכר שכיר,‏ אלמנה ויתום”‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏5‏)‏ הנצרות נתנה ידה לכל אלה ואף גרוע מכך.‏ בשנת 1919,‏ נעשה ברור שיהוה דן אותה להשמדה יחד עם כל שאר ”‏בבל הגדולה”‏,‏ המערכת הכלל־עולמית של דתות־הכזב.‏ מאז ואילך,‏ יצאה קריאה לכל שוחרי הצדק:‏ ”‏צאו ממנה,‏ עמי”‏.‏ — ההתגלות י״ח:‏1,‏ 4‏.‏

7.‏ במי הכיר ישוע בתור ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ שלו?‏

⁷ מי,‏ אם כן,‏ נועדו לשמש כ”‏עבד הנאמן והנבון”‏?‏ במאה הראשונה לספירה,‏ אלה אשר נענו בחיוב לעדות שהשמיעו יוחנן המטביל וישוע,‏ ”‏מלאך הברית”‏,‏ ונעשו למשיחיים,‏ היו הראשונים שהרכיבו את ”‏העבד”‏.‏ במאה הנוכחית,‏ היו אלה האלפים הספורים שנענו לפעולת ההכנה שביצעו תלמידי־המקרא בשנים שקדמו ל־1914.‏ אנשים אלה עמדו במבחנים קשים במהלך מלחמת־העולם הראשונה,‏ וגילו בכך שלבם היה עם יהוה.‏

פעולת טיהור

8,‏ 9.‏ בשנת 1918,‏ באילו דרכים היה ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ זקוק לטיהור,‏ ומה הבטיח יהוה בנדון?‏

⁸ אולם,‏ אף קבוצה זו היתה זקוקה לטיהור.‏ אחדים מאלה שהצטרפו אליה נתגלו כאויבי האמונה והיה צורך לנפותם.‏ (‏פיליפים ג׳:‏18‏)‏ אחרים לא היו מוכנים לשאת באחריות הכרוכה בשירות יהוה,‏ ולכן סרו מן הדרך.‏ (‏עברים ב׳:‏1‏)‏ מלבד זאת,‏ היה עליהם לנטוש מנהגים ’‏בבליים’‏ שעדיין הטביעו עליהם חותמם.‏ כמו־כן,‏ היה צורך לטהר את כיתת ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ מבחינה אירגונית.‏ על משיחיים אלה היה להבין ולנקוט עמדה ניטרלית כלפי עולם זה.‏ וככל שהעולם נעשה מושחת יותר,‏ כן היה עליהם להיאבק נמרצות כדי להישמר מפני חדירת טומאה מוסרית ורוחנית אל הקהילות.‏ — השווה יהודה 3,‏ 4‏.‏

⁹ אכן,‏ הטיהור היה חיוני,‏ אולם יהוה,‏ באהבה,‏ הבטיח ביחס לישוע שהוכתר למלך:‏ ”‏וישב מצרף ומטהר־כסף וטיהַר את בני־לוי;‏ וזיקק אותם כזהב וככסף,‏ והיו ליהוה מגישי מנחה בצדקה”‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏3‏)‏ החל משנת 1918,‏ מימש יהוה,‏ באמצעות ”‏מלאך הברית”‏,‏ הבטחה זו וטיהר את ’‏עמו’‏.‏

10.‏ מה נאמר ביחס לקרבנות שהביאו משרתי יהוה,‏ ואיזו הזמנה הושיט להם יהוה?‏

¹⁰ אחיו המשוחים של המשיח,‏ וגם חברי ’‏ההמון הרב’‏ שהצטרפו אליהם בעבודת יהוה מאוחר יותר,‏ הפיקו כולם תועלת מפעילותו של יהוה כמצרף וכמטהר־כסף.‏ (‏ההתגלות ז׳:‏9,‏ 14,‏ 15‏)‏ בתור אירגון הם באו,‏ ועודם באים,‏ ומגישים ”‏מנחה בצדקה”‏.‏ ככתוב:‏ ’‏וערבה ליהוה מנחתם,‏ כימי עולם וכשנים קדמוניות’‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏4‏)‏ יהוה הושיט להם הזמנה נבואית בזה הלשון:‏ ”‏’‏הביאו את כל המעשר אל בית־האוצר,‏ ויהי טרף בביתי;‏ ובחנוני נא בזאת’‏,‏ אמר יהוה צבאות,‏ ’‏אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די’‏”‏.‏ — מלאכי ג׳:‏10‏.‏

קרבנות ומעשר

11.‏ מדוע הקרבת הקרבנות שדרשה התורה אינה נחוצה כיום?‏

¹¹ בימי הנביא מלאכי הביאו משרתי אלהים את המעשר מתבואתם,‏ כגון דגן,‏ פירות ובהמות,‏ וקרבנות גשמיים.‏ גם בימי ישוע,‏ הגישו בני־ישראל נאמנים זבחים גשמיים בבית־המקדש.‏ אך,‏ לאחר מות ישוע,‏ הכל השתנה.‏ תוקפה של התורה פג,‏ ויחד עימה המצווה שדרשה הגשת מעשר וקרבנות למיניהם.‏ (‏אפסים ב׳:‏15‏)‏ ישוע עצמו היה התממשוּת ה”‏צל”‏ הנבואי שבקרבנות שדרשה התורה.‏ (‏אפסים ה׳:‏2;‏ עברים י׳:‏1,‏ 2,‏ 10‏)‏ אם כן,‏ כיצד יכול המשיחי להביא קרבנות ומעשר?‏

12.‏ איזה סוג של מנחות וקרבנות רוחניים מגישים המשיחיים?‏

¹² הקרבנות שמגיש המשיחי הם קרבנות רוחניים.‏ (‏השווה פיליפים ב׳:‏17;‏ טימותיוס ב׳.‏ ד׳:‏6‏.‏)‏ למשל,‏ פאולוס דיבר על פעילות ההטפה כעל קרבן,‏ כשכתב:‏ ”‏לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלהים,‏ כלומר,‏ פרי שפתיים המודות לשמו”‏.‏ הוא הצביע על סוג נוסף של קרבנות רוחניים כשהאיץ:‏ ”‏ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם,‏ כי זבחים כאלה יערבו לאלהים”‏.‏ (‏עברים י״ג:‏15,‏ 16‏)‏ כשהורים מעודדים את ילדיהם לשרת כחלוצים,‏ ניתן לומר שהם בעצם מקריבים אותם ליהוה,‏ ממש כשם שיפתח הקריב את בתו כ”‏עולה”‏ לאלהים,‏ שהעניק לו את הניצחון על אויביו.‏ — שופטים י״א:‏30,‏ 31,‏ 39‏.‏

13.‏ מדוע לא נדרש מהמשיחי לתת עשירית מהכנסתו?‏

¹³ אך,‏ מה באשר למעשר?‏ האם על המשיחי להקצות עשירית מהכנסתו הכספית כתרומה לאירגון יהוה,‏ בדומה לנהוג במספר כנסיות נוצריות?‏ לא,‏ אין זה נדרש.‏ אין כל פסוק בכתבי־הקודש המציין שחוק כגון זה חל על המשיחי.‏ כשפאולוס אסף תרומות למען הנזקקים ביהודה,‏ הוא לא הזכיר אחוז מסוים,‏ אלא אמר:‏ ”‏כל איש כפי שיידבנו לבו יתן,‏ לא מתוך צער או הכרח,‏ שהרי את הנותן בשמחה אוהב אלהים”‏.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ט׳:‏7‏)‏ כשדיבר על המשרתים בתפקידים מיוחדים,‏ הראה פאולוס שבעוד שהיו כאלה שנתמכו בצורה הולמת מתרומות שניתנו בהתנדבות,‏ הוא עצמו היה נכון להתפרנס בעמל־כפיו.‏ (‏מעשי־השליחים י״ח:‏3,‏ 4;‏ קורינתים א׳.‏ ט׳:‏13–15‏)‏ לא היה כל מעשר שהועד למטרה זו.‏

14.‏ (‏א)‏ מדוע אין המעשר מסמל את הבאת כל שברשותנו ליהוה?‏ (‏ב)‏ מה אכן מייצג המעשר?‏

¹⁴ ברור,‏ אם כן,‏ שלגבי המשיחי,‏ המעשר מסמל או מייצג דבר־מה.‏ מאחר שזהו חלק עשירי ובכתבי־הקודש לעתים קרובות מסמל המספר עשר שלֵמות ארצית,‏ האם מסמל המעשר את הקדשת כל מה שברשותנו ליהוה?‏ לא,‏ מפני שכשאנו מקדישים את עצמנו ליהוה ומסמלים זאת בטבילה במים,‏ או אז אנו נותנים לו את כל כולנו.‏ מרגע הקדשתנו,‏ אין ברשותנו כל נכס שאינו שייך ליהוה.‏ אולם,‏ יהוה מרשה לפרט להשתמש ברכוש זה.‏ מכאן שהמעשר מייצג את הנכסים שאנו מביאים ליהוה,‏ או משתמשים בהם בשירותו,‏ כביטוי לאהבתנו לו וכהכרה בעובדה שאנו שייכים לו.‏ המעשר בן־זמננו אינו חייב להיות החלק העשירי דווקא.‏ במקרים מסוימים יהיה פחות מכך;‏ במקרים אחרים יותר.‏ כל אדם מביא לאלהים כפי שיידבנו לבו וכפי שתאפשרנה לו נסיבותיו האישיות.‏

15,‏ 16.‏ מה כולל המעשר הרוחני שעלינו להביא?‏

¹⁵ מה כולל אותו מעשר רוחני?‏ ראשית,‏ אנו מקדישים ליהוה מזמננו,‏ מכישורינו וממרצנו.‏ הזמן שאנו מקציבים לאסיפות,‏ לנוכחות בכינוסים,‏ לשירות־השדה — הוא נכס שאנו נותנים ליהוה,‏ ולכן הוא מהווה חלק מהמעשר שאנו מגישים.‏ הזמן והמרץ שאנו משקיעים בביקורים אצל החולים ובעזרה לאחרים,‏ גם הם חלק מהמעשר שלנו,‏ וכמו־כן,‏ השתתפות בבניית אולמי־מלכות ונטילת חלק בתחזוקת האולם ונקיונו.‏

¹⁶ המעשר שלנו כולל,‏ כמו־כן,‏ את תרומותינו הכספיות.‏ עקב הריבוי הנפלא שהסתמן באירגון יהוה בשנים האחרונות,‏ גדלו גם ההוצאות הכספיות.‏ דרושים אולמי־מלכות חדשים,‏ ציוד ותוספות לסניפים,‏ אולמי־כינוסים חדשים,‏ וכל זאת בנוסף לתחזוקה השוטפת של אלה הקיימים.‏ כיסוי הוצאותיהם של המתנדבים לשירות המיוחד — שלעתים עושים כן תוך הקרבות אישיות רציניות — מציב גם הוא אתגר כספי גדול.‏ בשנת 1992,‏ עלוּת התמיכה בשליחים,‏ משגיחים נודדים וחלוצים מיוחדים בלבד,‏ הסתכמה ב־45 מיליון דולר,‏ כסף שנתרם בהתנדבות.‏

17.‏ מה עלינו לתת בתור מעשר רוחני?‏

¹⁷ כמה עלינו לתת בתור המעשר הרוחני שלנו?‏ יהוה אינו קובע אחוז מוגדר.‏ אך,‏ רוח ההקדשה,‏ האהבה מעומק לבנו ליהוה ולאחינו,‏ וכן תחושת הדחיפות עקב הידיעה שחייהם של אנשים מותנים בכף,‏ מעודדים אותנו להביא את המעשר הרוחני במלואו.‏ אנו חשים דחף לשרת את יהוה במידה מלאה ככל האפשר.‏ אילו היינו מקמצים בכך,‏ או נרתעים מלתת מעצמנו או ממשאבינו בלב שמח,‏ היה זה כאילו גזלנו מיהוה.‏ — השווה לוקס כ״א:‏1–4‏.‏

מבורכים ”‏עד בלי די”‏

18,‏ 19.‏ כיצד נתברכו משרתי יהוה כגמול על כי הביאו את כל המעשר?‏

¹⁸ מאז שנת 1919,‏ נענו משרתי יהוה ברוחב־לב בהקדשת זמנם,‏ כישוריהם ומשאביהם הכספיים לקידום פעילות ההטפה.‏ הם אכן ’‏הביאו את כל המעשר אל בית־האוצר’‏.‏ עקב כך,‏ מימש יהוה את הבטחתו והרעיף עליהם ברכות ”‏עד בלי די”‏.‏ הדבר התבטא בגידול הרב שחל במספרם.‏ מהאלפים הספורים ששירתו את יהוה כאשר ’‏בא אל היכלו’‏ בשנת 1919,‏ גדל מספרם,‏ עד כי היום,‏ המשוחים ביחד עם שותפיהם,‏ ’‏הצאן האחרות’‏,‏ מונים כארבעה מיליון וחצי איש ב־229 ארצות שונות.‏ (‏ישעיהו ס׳:‏22‏)‏ הם נתברכו גם בהבנה הולכת ומתבהרת של האמת.‏ הנבואות הפכו מוחשיות יותר עבורם.‏ בטחונם בהגשמת מטרתו של יהוה התחזק.‏ (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏19‏)‏ הם אכן ”‏למודי יהוה”‏.‏ — ישעיהו נ״ד:‏13‏.‏

¹⁹ באמצעות הנביא מלאכי,‏ חזה יהוה מראש ברכה נוספת:‏ ”‏אז נדברו יראי יהוה איש אל רעהו,‏ ויקשב יהוה וישמע.‏ וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי יהוה ולחושבי שמו”‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏16‏)‏ מבין כל האירגונים המתיימרים לייצג את המשיח,‏ רק עדי־יהוה ’‏חושבים על שמו’‏ של יהוה ומפארים אותו בקרב האומות.‏ (‏תהלים ל״ד:‏4‏)‏ עד כמה שמחים הם לבטוח ביהוה שיזכור את נאמנותם!‏

20,‏ 21.‏ (‏א)‏ מאילו יחסים מבורכים נהנה המשיחי?‏ (‏ב)‏ באשר לנצרות,‏ מה נעשה ברור יותר ויותר?‏

²⁰ השארית המשוחה היא ”‏עם סגולה”‏ לאלהים,‏ ו’‏ההמון הרב’‏,‏ הנוהר להצטרף אליה,‏ קוצרים עימה את הברכות שבעבודת־אלהים הטהורה.‏ (‏זכריה ח׳:‏23‏)‏ דרך מלאכי,‏ הבטיח יהוה:‏ ”‏’‏והיו לי’‏,‏ אמר יהוה צבאות,‏ ’‏ליום אשר אני עושה סגולה.‏ וחמלתי עליהם,‏ כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו’‏”‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏17‏)‏ איזו ברכה נפלאה היא — שיהוה חש כלפיהם רגשי חמלה אלה!‏

²¹ אכן,‏ הפער שבין המשיחיים האמיתיים לבין הכוזבים הולך ונעשה ברור יותר.‏ בעוד משרתי יהוה מתאמצים לעמוד בדרישותיו,‏ שוקעת הנצרות יותר ויותר בביצת הטומאה של העולם הזה.‏ אכן,‏ דברי יהוה מתגלים כאמיתיים:‏ ”‏ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע,‏ בין עובד אלהים לאשר לא עבדו”‏.‏ — מלאכי ג׳:‏18‏.‏

22.‏ לאילו ברכות נוכל לצפות בביטחון,‏ אם נמשיך להביא את המעשר במלואו?‏

²² בקרוב,‏ יחול היום בו יתנו משיחיים כוזבים את הדין.‏ ”‏’‏כי הנה היום בא בוער כתנור,‏ והיו כל זדים וכל עושה רישעה קש.‏ וליהט אותם היום הבא’‏,‏ אמר יהוה צבאות”‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏19‏)‏ משרתי יהוה יודעים שהוא יגן עליהם כשיגיע ”‏יום”‏ זה,‏ כשם שהגן על ’‏עמו’‏ הרוחני בשנת 70 לספירה.‏ (‏מלאכי ג׳:‏20‏)‏ עד כמה משמחת אותם הבטחה זו!‏ על־כן,‏ עד שתגיע עת זו,‏ הבה נוכיח את הערכתנו ואהבתנו ליהוה בכך ש’‏נביא את כל המעשר לבית־האוצר’‏.‏ אזי,‏ נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהוא ימשיך להרעיף עלינו ברכות ”‏עד בלי די”‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1992/‏12/‏1)‏

‏[‏הערת שוליים]‏

התוכל להסביר?‏

◻ בימינו,‏ מתי ’‏בא יהוה אל היכלו’‏,‏ יחד עם ”‏מלאך הברית”‏?‏

◻ מיהו ”‏העבד הנאמן והנבון”‏,‏ ואיזו פעולת טיהור היתה נחוצה לאחר שנת 1918?‏

◻ אילו קרבנות רוחניים מגיש ליהוה המשיחי?‏

◻ מהו המעשר שהמשיחי מוזמן להביא אל בית־האוצר?‏

◻ לאילו ברכות זוכים משרתי יהוה בהביאם מעשר רוחני?‏

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

המעשר הרוחני שאנו מביאים כולל בהיקפו את הקדשת כישורינו ואמצעינו לבניית אולמי־מלכות

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

עקב בירכתו של יהוה על משרתיו,‏ התעורר הצורך להקמת בניינים רבים,‏ כולל אולמי־מלכות ואולמי־כינוסים