דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר מלאכי
שיקום המקדש בירושלים נשלם לפני למעלה מ־70 שנה. אך בחלוף הזמן היה מצבם הרוחני של היהודים בכי רע. אפילו הכוהנים השחיתו דרכם. מי יפקח את עיניהם וינסה להעיר אותם מתרדמתם הרוחנית? את המשימה הזאת מטיל יהוה על הנביא מלאכי.
הספר המאוחר ביותר בתנ״ך, המיוחס למלאכי, כתוב בסגנון תקיף ומלא עוצמה ומכיל נבואות שנכתבו בהשראת אלוהים. אם נשית לבנו לדבר הנבואה של מלאכי, נוכל להתכונן ל”יום יהוה הגדול והנורא”, יום שבו העולם המרושע בן זמננו יבוא אל קיצו (מלאכי ג׳:23).
כוהנים ’הכשילו רבים’
(מלאכי א׳:1 עד ב׳:17)
יהוה מבטא את רגשותיו כלפי עם ישראל ואומר: ”אהבתי אתכם”. אך הכוהנים ביזו את שם אלוהים. כיצד? הם ’הגישו על מזבחו לחם מגואל’ והקריבו בעלי חיים ’פיסחים וחולים’ (מלאכי א׳:2, 6–8).
הכוהנים ’הכשילו רבים בתורה’. בני העם ’בגדו איש באחיו’. יש שלקחו להם נשים נוכריות. אחרים בגדו ’באשת נעוריהם’ (מלאכי ב׳:8, 10, 11, 14–16).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:2 — באיזה מובן יהוה ’האריר [קילל] את ברכותיהם’ של הכוהנים שסטו מדרך הישר? אלוהים הפך את ברכות הכוהנים לקללה.
ב׳:3 — על מה הצביעה ’זריית הפֶרֶשׁ’, היינו פיזור הצואה, על פניהם של הכוהנים? התורה ציוותה להוציא אל מחוץ למחנה את צואת בעלי החיים שהוקרבו ולשרוף אותה באש (ויקרא ט״ז:27). זריית פרש על פניהם של הכוהנים הצביעה על כך שיהוה דחה את הזבחים ובז למקריביהם.
ב׳:13 — של מי הדמעות שכיסו את מזבח יהוה? היו אלה דמעות הנשים שבאו לבית המקדש ושפכו לפני יהוה את מר ליבן. מה הייתה הסיבה שבעטייה הן סבלו כל כך? בעליהן התגרשו מהן מטעמים בלתי־מוצדקים ונטשו אותן, ככל הנראה כדי לשאת נשים נוכריות צעירות יותר.
לקחים עבורנו:
א׳:10. יהוה לא היה מרוצה ממנחות הכוהנים תאבי הבצע, אשר גבו שכר טרחה אפילו תמורת מתן שירותים פשוטים, כמו סגירת דלתות או הבערת אש במזבח. עד כמה חשוב שהמניע העומד מאחורי עבודתנו את אלוהים, הכוללת את פעלינו בשירות המשיחי, יהיה מתוך אהבה לא־אנוכית ליהוה ולרֵע, ולעולם לא מתוך רצון לקבל גמול כספי! (מתי כ״ב:37–39; קורינתים ב׳. י״א:7).
א׳:14; ב׳:17. יהוה מתעב צביעות.
ב׳:7–9. מי שנפלה בחלקם הזכות ללמד בקהילה צריכים לוודא כי הוראתם עולה בקנה אחד עם דבר־אלוהים — כתבי הקודש — וכן עם פרסומים המבוססים על המקרא מטעם ”הסוכן הנאמן” (לוקס י״ב:42; יעקב ג׳:11).
ב׳:10, 11. יהוה מצפה ממשרתיו שיתייחסו בכובד ראש לעצה להינשא אך ורק ”באדון” (קורינתים א׳. ז׳:39).
ב׳:15, 16. על עובדי האל האמיתיים לכבד את ברית הנישואין עם אשת נעוריהם.
’האדון יבוא אל היכלו’
(מלאכי ג׳:1–24)
”פתאום יבוא אל היכלו האדון [יהוה אלוהים]” עם ”מלאך [שליח] הברית [ישוע המשיח]”. אלוהים ’יקרב [אל עמו] למשפט’ ויהיה עֵד ממהר נגד עושי הרע למיניהם. יתר על כן, ייכתב ”ספר זיכרון” ליראי יהוה (מלאכי ג׳:1, 3, 5, 16).
היום ה”בוער כתנור” יבוא ו’ילהט’ את כל הרשעים. לפני בואו של יום זה, יישלח נביא כדי להשיב ”לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם” (מלאכי ג׳:19, 23, 24).
תשובות לשאלות מקראיות:
ג׳:1–3 — מתי באו ”האדון... ומלאך הברית” להיכל, ומי נשלח לפניהם? ב־י’ בניסן שנת 33 לספירה בא יהוה להיכלו וטיהר אותו באמצעות נציגו. הדבר אירע בעת שנכנס ישוע לבית המקדש וגירש את המוכרים והקונים (מרקוס י״א:15). היה זה שלוש שנים וחצי לאחר שנמשח ישוע כמלך המיועד. במקביל לכך, נראה כי שלוש שנים וחצי לאחר הכתרתו כמלך בשמיים, ישוע בא עם יהוה להיכל הרוחני ונוכח כי עמו של אלוהים זקוק לזיכוך ולטיהור. במאה הראשונה לספירה נשלח יוחנן המטביל כדי להכין את היהודים לבואו של ישוע המשיח. גם בתקופתנו נשלח שליח כדי לסלול את הדרך לבואו של יהוה אל היכלו הרוחני. כבר ב־1880, החלה קבוצה של תלמידי מקרא בפעילות חינוכית להוראת המקרא במטרה ללמד את ישרי הלב אמיתות מקראיות בסיסיות רבות.
ג׳:10 — האם הבאת ”כל המעשר” מצביעה על כך שעלינו לתת ליהוה את כל כולנו? מותו של ישוע ביטל את תורת משה, כך שכיום מעשר כספי איננו בגדר דרישה. ואולם המעשר נושא משמעות סמלית (אפסים ב׳:15). המעשר עצמו אינו מסמל את העובדה שעלינו לתת ליהוה את כל כולנו. את המעשר הביאו שנה בשנה, ואילו אנו מביאים ליהוה את כל כולנו פעם אחת בלבד — כאשר אנו מקדישים לו את חיינו ומסמלים את הקדשתנו בטבילה במים. מני אז ואילך, כל מה שברשותנו שייך ליהוה. עם זאת, הוא מאפשר לנו לבחור בחלק מסוים מכל מה שברשותנו — מעשר סמלי — כדי לנצל זאת לשירות אלוהים. חלק זה הוא המידה שבה לבנו מניע אותנו לתת, ובהתאם לנסיבותינו האישיות. המנחות שאנו מביאים ליהוה כוללות את הזמן והמרץ שלנו ואת המשאבים שאנו משקיעים כדי להכריז על המלכות ולעשות תלמידים. הן גם כוללות נוכחות באסיפות משיחיות, ביקור אחים חולים או קשישים וכן תמיכה כספית בעבודת האל האמיתית.
ג׳:21 — באיזה מובן משרתי יהוה ’יעססו רשעים’, כלומר ירמסו אותם? משרתי אלוהים עלי אדמות לא ירמסו את הרשעים פשוטו כמשמעו, זאת אומרת, לא ישתתפו בהוצאת משפטי אלוהים עליהם. לאמיתו של דבר, מילים אלה רומזות כי משרתי יהוה עלי אדמות ירמסו את הרשעים באופן ציורי בכך שישתתפו בכל לבם בחגיגת הניצחון לאחר קיצו של עולם השטן (תהלים קמ״ה:20; ההתגלות כ׳:1–3).
ג׳:22 — מדוע עלינו ’לזכור את תורת משה’? החוקים שבתורה זו אינם מחייבים את המשיחיים, אך יחד עם זאת היא משמשת כ”צל הטובות העתידות” לבוא (עברים י׳:1). לכן, אם נשים לבנו לתורת משה, יעזור לנו הדבר להיווכח כיצד מתקיים כל מה שנכתב בה (לוקס כ״ד:44, 45). בנוסף, התורה מכילה את ”תבנית הדברים הנמצאים בשמיים”. חיוני שנלמד אותה אם ברצוננו להבין עקרונות משיחיים וכן כיצד על המשיחי להתנהג (עברים ט׳:23).
ג׳:23, 24 — את מי מסמל ”אליה הנביא”? נובא כי ”אליה”, כלומר אליהו, יעסוק בפעילות שיקום, שבה יכין את לב האנשים. במאה הראשונה לספירה, הצביע ישוע המשיח על יוחנן המטביל כעל ”אליהו” (מתי י״א:12–14; מרקוס ט׳:11–13). מקבילו בן זמננו נשלח ”לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא”. בימינו, אליהו הוא לא אחר מאשר העבד הנאמן והנבון (מתי כ״ד:45). כיתת משיחיים משוחים זו משקיעה מאמצים חרוצים בפעילות שיקום רוחני.
לקחים עבורנו:
ג׳:10. אם איננו נותנים ליהוה את מיטבנו משמעו שאנו שוללים מעצמנו את ברכותיו.
ג׳:14, 15. בגלל דוגמתם השלילית של הכוהנים, התחילו היהודים לראות בעבודת אלוהים דבר של מה בכך. מי שממלאים תפקידי אחריות בקהילה המשיחית צריכים להיות אנשים למופת (פטרוס א׳. ה׳:1–3).
ג׳:16. יהוה כותב את שמם של יראיו ונאמניו. הוא זוכר אותם ויגן עליהם בזמן שישים קץ לעולם המרושע של השטן. אשר על כן, הבה נהיה נחושים תמיד להחזיק בתומתנו לאלוהים (איוב כ״ז:5).
ג׳:19. ביום משפטו של יהוה תהיה אחריתם של ה”שורש” ושל ה”ענף” זהה — דין הילדים הקטנים כדין הוריהם. אכן, על כתפי ההורים מוטלת אחריות גדולה כלפי ילדיהם הקטנים! על אבות ואימהות משיחיים להשקיע מאמצים חרוצים על מנת להשביע את רצון אלוהים וכדי לשמור עימו על יחסים טובים (קורינתים א׳. ז׳:14).
”את האלוהים יְרָא”
מי יינצל ב”יום יהוה הגדול והנורא”? (מלאכי ג׳:23) יהוה אומר: ”וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, ומרפא בכנפיה; ויצאתם וּפִשְתֶּם כעגלי מַרְבֵּק”, כלומר תהיו כמו עגלים מפוטמים הרוקעים בפרסותיהם (מלאכי ג׳:20).
”שמש צדקה”, ישוע המשיח, זורחת על מי שמוקירים ויראים את שם אלוהים והללו זוכים לחסדו של יהוה (יוחנן ח׳:12). הם גם זוכים ל”מרפא בכנפיה” של השמש — מרפא רוחני כיום, ומרפא מוחלט מבחינה פיזית, שכלית ורגשית בעולם החדש שיכונן אלוהים (ההתגלות כ״ב:1, 2). הם נרגשים ושמחים ומתנהגים ”כעגלי מרבק”. לאור הברכות הצפויות לנו, הבה נחקוק בלבנו את קריאתו של שלמה המלך: ”את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם” (קהלת י״ב:13).
[תמונה בעמוד 26]
מלאכי הנביא היה משרת אלוהים נאמן ומסור
[תמונה בעמוד 29]
הוראתנו צריכה לעלות בקנה אחד עם המקרא
[תמונה בעמוד 29]
משרתי יהוה מכבדים את ברית הנישואין שלהם