קיום דרישות אלוהים מפאר את יהוה
”אגדלנו בתודה” (תהלים ס״ט:31).
1. (א) מדוע ראוי שאלוהים יזכה לתפארת? (ב) כיצד אנחנו מפארים אותו בתודה?
יהוה הוא האל הכול־יכול, ריבון היקום, הבורא. לכן מן הראוי ששמו ומטרותיו ’ייגָדלו’, יזכו לתפארת. ’לגדל’ ליהוה משמעו לרחוש לו כבוד רב, לשבחו ולהללו במילים ובמעש. כדי לעשות זאת ”בתודה” יש להודות לו בכל עת על מה שהוא עושה למעננו כיום ועל מה שעוד יעשה בעתיד. הגישה שעלינו לאמץ משתקפת בהכרזתם של יצורים רוחניים נאמנים בשמים, הכתובה בההתגלות ד׳:11: ”לך יאה, אדוננו ואלוהינו, לקבל את הכבוד והיקר והגבורה, כי אתה בראת הכול וברצונך היו ונבראו”. כיצד אנחנו משבחים ומהללים את יהוה? אנו לומדים עליו ואז מקיימים את מה שהוא דורש מאיתנו. ראוי שנרגיש כמו מחבר התהלים שאמר: ”למדני לעשות רצונך, כי אתה אלוהיי” (תהלים קמ״ג:10).
2. כיצד גומל יהוה למי שמפארים אותו ולמי שלא?
2 יהוה מוקיר את מי שמפארים אותו. משום כך הוא ”נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6). ומהו הגמול? ישוע אמר בתפילה לאביו שבשמים: ”אלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח” (יוחנן י״ז:3). כן, לאלה ש’מגדלים [ליהוה] בתודה’ מובטח ש”יירשו ארץ, וישכנו לעד עליה” (תהלים ל״ז:29). לעומת זאת, ”לא תהיה אחרית [עתיד] לרע” (משלי כ״ד:20). באחרית ימים זו דחוף יותר מתמיד לפאר את יהוה, מפני שבקרוב הוא ישמיד את הרשעים וישמור על הצדיקים. ”העולם עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוחנן א׳. ב׳:17; משלי ב׳:21, 22).
3. מדוע עלינו לשים לב למסר הכתוב בספר מלאכי?
3 רצונו של יהוה כתוב במקרא, שכן ”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). דבר־אלוהים מתאר פעמים רבות כיצד בירך יהוה את מי שהסבו לו כבוד ומה קרה למי שלא עשו כן. אחד מאותם תיאורים קשור למצב ששרר בעם ישראל בימי הנביא מלאכי. מלאכי כתב את הספר הנושא את שמו בערך ב־443 לפה״ס, בעת שנחמיה היה מושל יהודה. ספר רב עוצמה ומרגש זה מכיל מידע ונבואות ש’נכתבו כדי להזהיר אותנו, אנחנו אשר קצי העולמים הגיעו אלינו’ (קורינתים א׳. י׳:11). שימת לב לדברי מלאכי יכולה לעזור לנו להיערך לקראת ”יום יהוה הגדול והנורא”, היום שבו ישמיד יהוה את הסדר המרושע הנוכחי (מלאכי ג׳:23).
4. אילו שש נקודות מועלות במלאכי פרק א׳?
4 כיצד ספר מלאכי, שנכתב לפני יותר מ־400,2 שנה, יכול לעזור לנו במאה ה־21 להתכונן ליום יהוה הגדול והנורא? הפרק הראשון מעלה לפחות שש נקודות החיוניות לנו הרוצים לפאר את יהוה בתודה ולזכות לחסדו ולחיי עולם: (1) יהוה אוהב את עמו. (2) עלינו להוקיר דברים קדושים. (3) יהוה מצפה שניתן לו את מיטבנו. (4) המניע של עובדי אלוהים האמיתיים הוא אהבה בלתי אנוכית ולא חמדנות. (5) שירות הרצוי בעיני אלוהים אינו פורמאליות מייגעת. (6) כל אחד מאיתנו חייב לתת דין וחשבון לאלוהים. הבה נדון בכל אחת מהנקודות הללו ונבחן את פרק א׳ בספר מלאכי, במאמר הראשון מבין שלושה העוסקים בספר זה.
יהוה אוהב את עמו
5, 6. (א) מדוע אהב יהוה את יעקב? (ב) איזה גמול צפוי לנו אם נחקה את נאמנותו של יעקב?
5 אהבתו של יהוה מובהרת כבר בפסוקים הראשונים בספר מלאכי. הספר פותח במילים הבאות: ”משא: דבר יהוה אל ישראל”. אלוהים ממשיך ואומר: ”אהבתי אתכם”. יהוה משלב דוגמה באותו פסוק: ”ואוהַב את יעקב”. יעקב האמין ביהוה. במועד מסוים שינה יהוה את שמו של יעקב לישראל, והוא נעשה לאביהם של בני ישראל. יהוה אהב אותו מכיוון שהוא היה איש אמונה. בני העם שגילו את אותה גישה שגילה יעקב כלפי יהוה היו גם הם אהובים עליו (מלאכי א׳:1, 2).
6 אם אנו אוהבים את יהוה ודבקים בנאמנות בעמו, נוכל למצוא נחמה בכתוב בשמואל א׳. י״ב:22: ”לא יטוש יהוה את עמו בעבור שמו הגדול”. יהוה אוהב את משרתיו ויגמול להם בסופו של דבר בחיי נצח, ככתוב: ”בטח ביהוה ועשה טוב, שכָן ארץ ורְעֵה אמונה. והתענג על יהוה, ויתן לך משאלות לבך” (תהלים ל״ז:3, 4). אהבתנו ליהוה כרוכה בנקודה השנייה המובאת לתשומת לבנו בפרק א׳ של מלאכי.
גלה הערכה לדברים קדושים
7. מדוע שנא יהוה את עשיו?
7 לפי מלאכי א׳:2, 3, אחרי שיהוה אומר ”ואוהַב את יעקב”, הוא מציין, ”ואת עשיו שנאתי”. מדוע ניתן להם יחס שונה? יעקב פיאר את יהוה, אבל לא כך עשה אחיו התאום עשיו. עשיו כונה גם אֱדוֹם. במלאכי א׳:4 ארץ אדום נקראת גבול רִשעה, ויהוה זועם על תושביה. השם אֱדוֹם ניתן לעשיו לאחר שמכר ליעקב את בכורתו היקרה תמורת מעט נזיד אדום. ”ויבז עשיו את הבכורה”, נאמר בבראשית כ״ה:34. השליח פאולוס קרא לאחיו לאמונה להיזהר ”פן יהיה איש זונֶה או חסר קדושה כעשיו אשר בנזיד אחד מכר את בכורתו” (עברים י״ב:14–16).
8. מדוע השווה פאולוס את עשיו לזונֶה?
8 מדוע השווה פאולוס את מעשי עשיו לזנות? משום שחשיבה כמו זו של עשיו עלולה לגרום לאדם לאבד את הערכתו כלפי דברים קדושים, וגישה זו עלולה להוביל אותו לביצוע חטאים חמורים כגון זנות. לכן כדאי שכל אחד ישאל את עצמו: ’האם אני מתפתה לפעמים למכור את מורשתי המשיחית — חיי נצח — תמורת משהו בר חלוף כמו נזיד עדשים? האם אני בז שלא במודע לדברים קדושים?’ עשיו היה חסר סבלנות והשתוקק לספק תאווה גופנית. הוא אמר ליעקב בלשון זירוז: ”הלעיטני נא מן האדום” (בראשית כ״ה:30). למרבה הצער, כמה ממשרתי אלוהים כאילו אומרים: ”קדימה! מדוע לחכות לנישואין מכובדים?” הרצון לספק את תאוותיהם המיניות בכל מחיר נעשה עבורם כמו נזיד העדשים של עשיו.
9. כיצד נוכל להמשיך לירוא את יהוה?
9 מי יתן ולעולם לא נבוז לדברים קדושים ולא נבוז לטוהר, למוסר ולמורשתנו הרוחנית. במקום להיות כמו עשיו, הבה נהיה כמו יעקב הנאמן ונמשיך לירוא את האלוהים ולהעריך דברים קדושים. כיצד נוכל לעשות זאת? נקפיד לקיים את דרישותיו של יהוה. מכאן אנחנו מגיעים לנקודה השלישית בפרק א׳ של ספר מלאכי. מהי?
לתת ליהוה את מיטבנו
10. באיזה מובן ביזו הכוהנים את שולחן יהוה?
10 כוהני יהודה ששירתו במקדש בירושלים בימי מלאכי לא הביאו ליהוה את מיטב הקורבנות. במלאכי א׳:6–8 נאמר: ”’בן יכבד אב ועבד אדוניו. ואם אב אני, איה כבודי? ואם אדונים אני, איה מוראי?’ אמר יהוה צבאות לכם הכוהנים בוזֵי שמי”. ”במה בזינו את שמך?” שאלו הכוהנים. יהוה השיב: ”[אתם] מגישים על מזבחי לחם מגואל”. ”במה גאלנוך?” שאלו הכוהנים. ויהוה ענה להם: ”באֱמָרְכֶם: ’שולחן יהוה נבזה הוא’”. כוהנים אלה ביזו את שולחן יהוה כל אימת שהגישו על המזבח חיה בעלת מום ואמרו: ”אין רע”.
11. (א) מה אמר יהוה בנוגע לקורבנות בלתי רצויים? (ב) באיזה מובן רבצה אשמה על העם ככלל?
11 יהוה המשיך וטען כנגד קורבנות בלתי רצויים אלה: ”הקריבהו נא לפֶחָתֶךָ, הירצך או הישא פניך?” אם הפחה שלהם לא יחפוץ במתנה שכזו, קל וחומר שריבון היקום לא יקבל זבחים פגומים! לא רק הכוהנים נשאו באשמה. אמת, בתור מי שלמעשה הגישו את הקורבנות, הם ביזו את יהוה. אך האם העם בכללותו היה חף מפשע? כלל וכלל לא! בני העם היו אלה שבחרו את בעלי החיים העיוורים, הפיסחים והחולים והביאו אותם לכוהנים כדי שיעלו אותם לקורבן. איזו רשעות!
12. מה מסייע לנו לתת ליהוה את מיטבנו?
12 הדרך להראות ליהוה שאנו באמת אוהבים אותו היא לתת לו את מיטבנו (מתי כ״ב:37, 38). שלא כמו הכוהנים הסוררים בימי מלאכי, ארגונו של יהוה מעניק כיום הדרכה מקראית טובה המסייעת לנו לקיים את דרישותיו של יהוה ובכך לפאר אותו בתודה. לזאת קשורה הנקודה החשובה הרביעית הנמצאת במלאכי פרק א׳.
המניע של עובדי אלוהים אמיתיים הוא אהבה ולא חמדנות
13. מה עשו הכוהנים כעדות לכך שתאוות בצע היא שהניעה אותם?
13 הכוהנים בימי מלאכי היו אנוכיים, חסרי אהבה ותאבי בצע. מניין לנו? במלאכי א׳:10 נאמר: ”’מי גם בכם ויסגור דלתיים, ולא תאירו מזבחי חינם. אין לי חפץ בכם’, אמר יהוה צבאות, ’ומנחה לא ארצה מידכם’”. כן, אותם כוהנים חמדנים דרשו שכר אפילו תמורת ביצוע המלאכות הפשוטות ביותר במקדש, וביקשו תשלום על סגירת הדלתות והבערת האש על המזבח! אין תימה אפוא שיהוה לא רצה לקבל מנחות מידיהם.
14. מדוע ניתן לומר שהמניע של עדי־יהוה הוא אהבה?
14 החמדנות והאנוכיות שאפיינו את הכוהנים החוטאים בירושלים הקדומה מזכירות לנו שלפי המקרא, חמדנים לא יירשו את מלכות האלוהים (קורינתים א׳. ו׳:9, 10). כשאנו חושבים על דרכיהם האנוכיות של אותם כוהנים, גוברת הערכתנו כלפי פעילות ההטפה הכלל עולמית של עדי־יהוה. זו פעילות התנדבותית; לעולם אין אנו גובים תשלום בתמורה להיבט כלשהו של שירותנו. אין אנו ”עושים מסחר בדבר אלוהים” (קורינתים ב׳. ב׳:17). כל אחד מאיתנו יכול לומר בכנות, כמו פאולוס, שהוא ’מבשר [”בשמחה”, ע״ח] את בשורת אלוהים בחינם’ (קורינתים ב׳. י״א:7). שים לב שפאולוס ’בישר בשמחה את הבשורה’. זה מביא אותנו לנקודה החמישית המופיעה במלאכי פרק א׳.
השירות לאלוהים אינו פורמאליות מייגעת
15, 16. (א) מה היתה גישת הכוהנים לגבי הקרבת קורבנות? (ב) כיצד עדי־יהוה מגישים את זבחיהם?
15 הכוהנים חסרי האמונה בירושלים הקדומה ראו בהקרבת הקורבנות טקסיות פורמאלית מעיקה. המלאכה היתה להם לטורח. ככתוב במלאכי א׳:13, אלוהים אמר להם: ”ואמרתם: ’הנה מַתְלָאָה!’ והיפַּחתם אותו”. הכוהנים הִפִּיחו, או ביזו את הדברים המקודשים ליהוה. עלינו להתפלל שלעולם לא נהיה כמוהם. מוטב שתמיד נגלה את הרוח המשתקפת מהכתוב ביוחנן א׳. ה׳:3: ”זאת היא אהבת אלוהים, שנשמור את מצוותיו. ומצוותיו אינן קשות”.
16 הבה נקריב בשמחה זבחים רוחניים לאלוהים ולעולם לא נתייחס אליהם כאל מעמסה מייגעת. רצוננו להישמע לדברי הנבואה: ”אימרו [ליהוה], ’כל תישא עוון, וקח טוב; ונשלמה פרים שפתינו’” (הושע י״ד:3). הביטוי ”פרים שפתינו” מצביע על קורבנות רוחניים, שהם הדברים שאנו אומרים לתהילת יהוה ובנוגע למטרותיו. עברים י״ג:15 מציין: ”בכל עת נקריבה בתיווכו [של ישוע המשיח] זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו”. עד כמה מאושרים אנו שהזבחים הרוחניים שלנו אינם מנהגים פורמאליים סתמיים, אלא ביטויים מעומק הלב לאהבתנו לאלוהים! כעת אנו מגיעים לנקודה השישית במלאכי פרק א׳.
כל אחד חייב לתת דין וחשבון
17, 18. (א) מדוע קילל יהוה את ה”נוכל”? (ב) ממה התעלמו הנוכלים?
17 האנשים שחיו בימי מלאכי נשאו באחריות אישית למעשיהם, והוא הדין לגבינו (רומים י״ד:12; גלטים ו׳:5). במלאכי א׳:14 כתוב: ”ארור נוכל ויש בעדרו זכר [ללא מום] ונודר וזובח מָשְחָת לאדנָי”. לאדם שהיה בבעלותו עדר לא היתה רק חיה אחת — אולי כבשה אחת; היתה לו אפשרות בחירה. הוא לא היה אנוּס לבחור בבעל חיים עיוור, פיסח או חולה לקורבן. אם הוא אכן בחר בחיה פגומה כזו, העיד הדבר על זלזול בסידור שקבע יהוה להקרבת הקורבנות, שהרי אדם שבבעלותו עדר של בעלי חיים בהחלט יכול היה למצוא קורבן אחד ללא מום!
18 אם כן, לא בכדי קילל יהוה את הנוכל, את זה שהיה ברשותו בעל חיים זכר הראוי לשמש כקורבן ולמרות זאת הביא — ואולי היה צריך לגרור — חיה עיוורת, פיסחת או חולה אל הכהן. עם זאת, אין ולוּ רמז אחד שהכוהנים ציטטו את תורת אלוהים והסבירו לעם שקורבנות מן הסוג הזה הם בלתי רצויים (ויקרא כ״ב:17–20). כל אדם בר דעת ודאי ידע שמצבו יהיה בכי רע אם ינסה לתת מתנה כזו בתרמית לפֶּחָה שלו. אך למעשה היה מדובר בריבון היקום, יהוה, הנעלה עד מאוד בגדולתו על כל שליט בשר ודם. מלאכי א׳:14 ניסח זאת כך: ”’מלך גדול אני’, אמר יהוה צבאות, ’ושמי נורא בגויים’”.
19. לְמה אנו נכספים ומה עלינו לעשות?
19 כמשרתיו הנאמנים של אלוהים, אנו נכספים ליום שבו כל בני האדם יכבדו את המלך הגדול יהוה. באותה עת תהיה הארץ מלאה ”דעה את יהוה כמים לים מכסים” (ישעיהו י״א:9). בינתיים הבה נשתדל לנהוג כמו מחבר התהלים וכך לקיים את דרישות אלוהים. הוא אמר: ”אגדלנו בתודה” (תהלים ס״ט:31). בפי מלאכי יש עצות נוספות שיעזרו לנו בכך ויועילו לנו רבות. הבה נבחן לעומק בשני המאמרים הבאים את החלקים הנוספים בספר מלאכי.
האם אתה זוכר?
• מדוע מן הראוי שנפאר את יהוה?
• מדוע הקורבנות שהקריבו הכוהנים בימי מלאכי לא היו רצויים בעיני יהוה?
• כיצד אנו מגישים ליהוה זבח תודה?
• מה צריך להיות המניע של עובדי אלוהים האמיתיים?
[תמונה בעמוד 9]
נבואת מלאכי הצביעה על ימינו
[תמונה בעמוד 10]
עשיו לא העריך דברים קדושים
[תמונה בעמוד 11]
הכוהנים והעם הגישו זבחים לא רצויים
[תמונה בעמוד 12]
עדי־יהוה ברחבי העולם מגישים בחינם זבחי תודה