התיתכן לסעודה זו משמעות עבורך?
ירח מלא שטף את הארץ באור רך. בעליית־גג בירושלים, הסבו שנים־עשר גברים לשולחן. אחד־עשר מהם הקשיבו בדריכות למורם אשר הציג בפניהם טקס רב־משמעות ואשר אמר דברים חשובים ביותר. אחד המשתתפים תיאר את המאורע, בזה הלשון:
”כאשר אכלו לקח ישוע לחם [מצה], ברך ובצע ונתן לתלמידים באמרו: ’קחו ואיכלו, זה גופי’. לקח את הכוס, ברך ונתן להם באמרו: ’שתו ממנה כולכם, כי זה דמי, דם הברית הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים. ואני אומר לכם, מעתה לא אשתה מפרי הגפן הזה עד אותו היום אשר אשתהו חדש עימכם במלכות אבי’. לאחר ששרו את ההלל יצאו אל הר־הזיתים”. — מתי כ״ו:26–30.
הדבר התרחש לאחר שקיעת החמה ב־י”ד בניסן, שנת 33 לספירה. ישוע ותלמידיו סיימו זה עתה לחוג את סדר־הפסח לזכר שיחרור עם־ישראל מהשיעבוד למצרים במאה ה־16 לפה״ס. המשיח שילח מעל פניו את יהודה איש־קריות, אשר עמד להסגירו. לפיכך, רק ישוע ואחד־עשר תלמידיו הנאמנים היו נוכחים.
סעודה זו לא היוותה המשך לחגיגת הסדר, היה זה דבר חדש, שמאוחר יותר כוּנה ”סעודת האדון”. בנוגע לטקס זה, ציווה ישוע על הנוהים אחריו: ”זאת עשו לזכרוני”. (לוקס כ״ב:19, 20; קורינתים א׳. י״א:24–26) מדוע אמר כך? וכיצד יתכן שאירוע כה עתיק יהיה בעל משמעות עבורך?