פאפיאס העריך את דבריו של האדון
”לא נהנתי... מחברתם של אלה, שהיה להם רבות מה לומר, אלא [נהנתי מחברתם] של אלה אשר לימדו את מה שהיה אמת”. כך כתב פאפיאס, משיחי בן המאה השניה לספירה.
פאפיאס חי זמן קצר לאחר מותם של שליחי ישוע המשיח. למעשה, היה עמיתו של פוליקארפ, שלפי דיווחים היה תלמידו של השליח יוחנן. כתבי פאפיאס אלה, יחד עם שיטתו של פאפיאס לרכישת ידע, מעידים על כך שהיה אדם בר־סמכא.
שיטה זהירה
צמאונו של פאפיאס לאמת ניכר בבירור בחמשת הספרים המרכיבים את כתביו על דברי האדון. בשנותיו המוקדמות, שינן בעל־פה, ללא ספק, רבים מדברי האמת ששמע. מאוחר יותר, ממקום שבתו בעיר היראפוליס הפריגית, אשר באסיה הקטנה, תחקר פאפיאס קשישים על־מנת לוודא אם שמעו או ראו מימיהם אי־מי מתלמידיו של ישוע. הוא חקר אותם בלהיטות ותיעד את אשר היה בפיהם.
פאפיאס מבהיר: ”לא אהסס להעלות על הכתב... כל אשר למדתי מהזקנים בשקדנות ובכל הזדמנות, וזכרתי היטב, בהבטיחי לך את אמיתותם. שכן לא נהנתי, בדומה למרבית האנשים, מחברתם של אלה שיש להם רבות מה לומר, אלא [מחברתם] של אלה אשר לימדו את מה שהיה אמת; אף לא [נהנתי] מאלה שהתייחסו למצוותיהם של אחרים, אלא מאלה שדיווחו על ההוראות שניתנו על־ידי האדון למען האמונה וההליך הנובע מן האמת עצמה. ואם מאן דהו, שהלך בעקבות הזקנים, ייקרה בדרכי, אשאלהו על אודות התיאורים שנמסרו על־ידם — מה אמרו אנדרי או פטרוס, או מה היה בפיהם של פיליפוס, או של תאֹמָא, או של יעקב, או מה היו דבריהם של יוחנן, או של מתי, או של כל אחד אחר מתלמידי האדון”.
כתביו של פאפיאס
אין ספק, שלרשותו של פאפיאס עמד שפע של ידע רוחני. אנו יכולים אך לשער באיזו דריכות הקשיב בוודאי לפרטים הנוגעים לחייהם האישיים ולשליחותם של כל אחד מהשליחים. קרוב לשנת 135 לספירה, ערך פאפיאס את כל אשר היה ברצונו לומר בספר משלו. למרבה הצער, אבד ספר זה. הוא צוטט על־ידי אירנאוס, שהיה ידוע כמשיחי שחי במאה השניה לספירה, ועל־ידי ההיסטוריון בן המאה הרביעית לספירה, אוזביוס. למעשה, במאה התשיעית לספירה, עדיין קראו בו, וכפי הנראה שרד עד המאה הארבע־עשרה.
פאפיאס האמין בשלטון אלף השנים של המשיח העתיד לבוא. (ההתגלות כ׳:2–7) לפי אירנאוס, הוא כתב על תקופה ש”בה תחודש הבריאה ותשוחרר, ותניב שפע מיני מזון, מטל השמיים ומדשן הארץ, בדיוק כשם שהזקנים, שראו את יוחנן, שליח האדון, סיפרו על כך ששמעו כיצד האדון לימדם על אותם זמנים”. פאפיאס הוסיף וכתב: ”לדידם של מאמינים, דברים אלה מהימנים. וכאשר יהודה, הבוגד, סירב להאמין ושאל, ’כיצד יושג הדבר על־ידי האדון?’ השיב האדון, ’אלה שיגיעו לאותם זמנים, ידעו’”.
פאפיאס כתב בתקופה שבה פשטה הגנוסטיות. הגנוסטיות מיזגה פילוסופיה, הגות ומיסטיקה אלילית עם נצרות כופרת. למעשה, הביאורים של פאפיאס לנבואותיו של האדון או לדבריו, היו ניסיון לעצור את התפשטותה של הגנוסטיות. אחריו, המשיך אירנאוס להתנגד לרוחניותה הכוזבת ו’המנופחת’ של הגנוסטיות. ספרות גנוסטית מילאה בוודאי כרכים, בגורמה לפאפיאס להעיר את הערתו הסרקסטית על ”אלה שהיה להם רבות מה לומר”. תכליתו היתה ברורה — לנטרל את הכזבים באמצעות האמת.
הערות על ספרי הבשורה
בקטעים שנשתמרו עדיין מכתביו של פאפיאס, אנו מוצאים התייחסות לתיאורים שנכתבו על־ידי מתי ועל־ידי מרקוס. לדוגמה, על תיעודו של מרקוס, פאפיאס כותב: ”בהופכו לפרשנו של פטרוס, כתב מרקוס במדויק את כל מה שזכר”. פאפיאס ממשיך בעדות נוספת על דיוקו של ספר בשורה זה: ”אם כן, מרקוס לא טעה כלל, בשעה שכתב את הדברים על־פי זכרונו; משום שנקט זהירות מירבית שלא להשמיט מהם אף פרט ששמע, או להעלות על הכתב איזושהי הצהרה כוזבת”.
פאפיאס מספק עדות חיצונית לכך, שבמקור, העלה מתי את הבשורה על הכתב בשפה העברית. פאפיאס כתב: ”הוא כתב את הדברים בשפה העברית, וכל אחד פירשם כמיטב יכולתו”. סביר להניח, שפאפיאס נתן סימוכין גם לתיאוריהם של מחברי הבשורות לוקס ויוחנן וכן לכתבים המשיחיים האחרים. אם כך, ניתן לומר עליו שהיה אחד מעדי הראייה הראשונים שביססו את מהימנותם של ספרי הבשורה וכתיבתם בהשראת רוח־הקודש. על־אף שלמרבה הצער, שרדו אך ורק קטעים בודדים מכתביו של פאפיאס.
מודע לצרכיו הרוחניים
כמשגיח בקהילה שבהיראפוליס, היה פאפיאס חוקר שאינו יודע ליאות. בנוסף על היותו חוקר חרוץ, הוא גילה הערכה עמוקה לכתובים. פאפיאס פסק נכונה, שכל משפט במשנתם של המשיח ישוע או של שליחיו, עולה ללא שיעור בערכו על ההצהרות הגחמניות המצויות בספרות של ימיו. — יהודה 17.
על־פי הדיווחים, הוצא פאפיאס להורג על קידוש השם בשנת 161 או בשנת 165 לספירה בפרגמוס. לא ניתן לומר בוודאות, עד כמה השפיעה דרך הוראתו של ישוע המשיח על חייו ועל התנהגותו של פאפיאס בפועל. בכל זאת, הוא היה בעל רצון עז ללמוד את הכתובים ולדון בהם. זו גם דרכם של משיחיים כיום, מאחר שהם מודעים לצרכיהם הרוחניים. (מתי ה׳:3) ובדומה לפאפיאס, הם מעריכים את דבריו של האדון.
(מקור המאמר: 1993/9/15)