שאלות של קוראים
מאחר שישוע היה צאצא הן של ישי והן של דוד, מדוע נקרא הוא ה”שורש” של אבותיו ישי ודוד?
מטבע הדברים, אתה רואה בשורש של עץ או של צמח דבר הקודם לגזע או לענפים. לכן, נראה שניתן לדבר על ישי (או על בנו דוד) כעל שורש, אשר ממנו צמח לבסוף ישוע. אולם, ישעיהו י״א:10 חזה כי המשיח שנועד לבוא יהיה ”שורש ישי”, והפסוק ברומים ט״ו:12 יִיחס נבואה זו לישוע. מאוחר יותר, ספר ההתגלות ה׳:5 כינה אותו: ”האריה משבט יהודה, שורש דוד”. ישנן סיבות לתארים אלה.
תדירות, המקרא משתמש בצמח כגון עץ בלשון ציורית. לעתים, שאוב הדבר מן העובדה שכאשר הזרע נובט וצומח, מתפתחים השורשים לפני הענפים, הסעיפים האחרים או הפירות, היות שאת כולם מכלכלים השורשים. למשל, בישעיהו ל״ז:31 אנו קוראים: ”וְיָסְפָה פליטת בית־יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה” (איוב י״ד:8, 9; ישעיהו י״ד:29).
אם השורש נפגע, כל העץ מושפע מכך. (השווה מתי ג׳:10; י״ג:6.) בתואם עם כך, כתב מלאכי: ”’וליהט אותם היום הבא’, אמר יהוה צבאות, ’אשר לא יעזוב להם שורש וענף’” (מלאכי ג׳:19). המשמעות ברורה — כריתה מוחלטת. ההורים (השורשים) ייעקרו יחד עם צאצאיהם (הענפים).a הדבר מבליט את אחריות ההורים כלפי ילדיהם הקטנים; העתיד לטווח־הרחוק של ילדים קטנים עשוי להיות תלוי במעמד הוריהם בפני אלהים (קורינתים א׳. ז׳:14).
השפה שבישעיהו ל״ז:31 ובמלאכי ג׳:19 מסתמכת על העובדה, שהענפים (והפירות שעל הזלזלים) שואבים את חייהם מן השורש. זהו המפתח להבנה כיצד ישוע הוא ”שורש ישי” ו”שורש דוד”.
מבחינה גופנית, ישי ודוד היו אבותיו של ישוע; הם היו שורשיו, בעוד שישוע היה החוטר או הנצר שלהם. ישעיהו י״א: 1 אמר אודות המשיח שנועד לבוא: ”ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יִפְרה”. בדומה לכך, בהתגלות כ״ב:16, ישוע כינה את עצמו ”צאצא” דוד. אך, הוא גם הגדיר את עצמו כ”שורש דוד”. מדוע?
אחת הדרכים שבהן ישוע הוא ה”שורש” של ישי ודוד היא שבאמצעותו שושלת־היוחסין שלהם נותרה בחיים. כיום, אין איש המסוגל להוכיח כי הוא שייך לשבט לוי, דן ואף יהודה, אך אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים ששושלתם של ישי ודוד עדיין חיה, כיון שישוע חי עתה בשמים (מתי א׳:1–16; רומים ו׳:9).
ישוע אף קיבל סמכות של מלך שמימי (לוקס א׳:32, 33; י״ט:12, 15; קורינתים א׳. ט״ו:25). הדבר גם משפיע על יחסיו עם אבותיו. באופן נבואי, קרא דוד לישוע ’אדוני’ (תהלים ק״י:1; מעשי־השליחים ב׳:34–36).
לבסוף, נתמנה ישוע המשיח לשופט. במרוצת שלטונו בן אלף השנים הממשמש ובא, גם ישי ודוד יהנו מן הברכות הנובעות מקורבן־הכופר של ישוע. אזי, חייהם עלי־אדמות יהיו תלויים בישוע, אשר ישמש להם כ”אביעד” (ישעיהו ט׳:5).
כתוצאה מכך, אף־על־פי שישוע היה נצר לשושלתם של ישי ודוד, הוא ראוי להיקרא ”שורש ישי” ו”שורש דוד” עקב המעמד לו זכה והדברים שהוא עתיד לבצע.
(מקור המאמר: 1994/8/15)
[הערת שוליים]
a כתובת קבורה פניקית עתיקה השתמשה בשפה דומה. נאמר בה שכל מי שיפתח את הקבר: ”מי יתן ולא יהיו לו שורשים מתחתיו ולא פירות מעליו!” (Vetus Testamentum [וטוס טסטמנטום], אפריל 1961).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 31]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive