המדע, הדת והחיפוש אחר האמת
”העובדה שדתות כזב רבות מתפשטות... השפיעה עלי במידת־מה” (צ׳ארלס דרווין).
בראשית המאה התשע־עשרה, נהנו המדע והדת מיחסים נאותים. ”אפילו בפרסומים מדעיים”, מציין הספר Darwin: Before and After (דרווין: לפני ואחרי), ”לא היססו הכותבים להתייחס לאלהים בטבעיות ובכנות”.
הספר מוצא המינים מאת דרווין תרם לשינוי שחל בתחום זה. המדע והאבולוציה קשרו ביניהם קשר שדחק את הדת — ואת אלהים — מן הזירה. ”בדפוסי החשיבה האבולוציוניים”, אומר סֶר ז׳וליֶין הקסלי, ”שוב אין צורך בעל־טבעי ואין לו מקום”.
כיום, תיאוריית האבולוציה מתיימרת להיות בסיס הכרחי למדע. הפיסיקאי פְרֵד הוֹיל מצביע על הסיבה העיקרית לקשר זה: ”המדענים השמרנים מעוניינים יותר למנוע חזרה אל הקיצוניות הדתית של העבר, מאשר לחתור לאמת”. איזה מין קיצוניות כה המאיסה את הדת על המדע?
הדת מוציאה שם רע לבריאה
בניסיון מדומה לתמוך במקרא, ”הבריאָתָנים” — הדוגלים במדע־הבריאה והקשורים על־פי־רוב לפרוטסטנטים פוּנדמנטליסטים — עומדים על דעתם שגיל כדור־הארץ והיקום הינו פחות מ־000,10 שנה. השקפה קיצונית זו עוררה את לעגם של גיאולוגים, אסטרונומים ופיסיקאים, משום שהיא סותרת את ממצאיהם.
אך, מה בעצם נאמר במקרא? ”בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ” (בראשית א׳:1). אין הכתוב מגדיר את משך־הזמן שהיה כרוך בכך. ”יום” הבריאה הראשון כלל אינו מוזכר עד בראשית א׳:3–5. ’השמים והארץ’ כבר היו קיימים כשהחל ה”יום” הראשון. לפיכך, שמא יתכן שהשמים והארץ הם בני מיליארדי שנים, כשם שטוענים המדענים? סביר מאוד שכן. המקרא פשוט אינו מציין את אורך התקופה.
קיצוניות אחרת של הדת מתבטאת בדרך שהיא מפרשת את ששת ’ימי’ הבריאה. כמה מן הפונדמנטליסטים — נוצרים ויהודים כאחד — עומדים על דעתם שיש להבין ימים אלה כפשוטם, בהגבילם בכך את הבריאה הארצית לתקופה של 144 שעות. הדבר מעורר ספקנות בקרב מדענים, החשים כי טענה זו סותרת תצפיות מדעיות ברורות.
אולם, האופן שבו מפרשים הפונדמנטליסטים את המקרא — ולא המקרא עצמו — הוא שאינו תואם את המדע. במקרא לא נאמר שכל ”יום” בריאה הוא בן 24 שעות; למעשה, הכתוב כולל את כל אותם ’ימים’ ב”יום” הרבה יותר ארוך — ”יום עשות יהוה ארץ ושמים”. מכאן שלא כל ה’ימים’ הנזכרים במקרא היו בני 24 שעות בלבד (בראשית ב׳:4). יתכן שחלקם ארכו אלפי שנים.a
הבריאָתָנים והפונדמנטליסטים הוציאו אפוא שם רע לרעיון הבריאה. השקפתם בנוגע לגיל היקום ולאורך ’ימי’ הבריאה אינה עולה בקנה אחד, לא עם המדע ההגיוני ולא עם המקרא. אך, ישנן תופעות קיצוניות אחרות שהמאיסו את הדת על המדענים.
שימוש לרעה בכוח
לכל אורך ההיסטוריה, היתה הדת אחראית למעשי עוול רבים. בימי הביניים, למשל, סולפה דוקטרינת הבריאה כדי להצדיק את תמיכת הכנסייה ברודנות שרווחה באירופה. היא רמזה, שמעמדם של בני־האדם — לעושר או לעוני — נגזר משמים. הספר The Intelligent Universe (היקום בר־התבונה) מסביר: ”לילדיהם הצעירים יותר של העשירים נאמר, כי על־פי ’דרכו של אלהים’, היה עליהם לקבל חלק זעום או לא־כלום, מרכוש המשפחה, והעובד נקרא תמיד להסתפק ב’מעמד שהועיד לו אלהים’”.
אין תימה, שרבים חוששים לחזור אל ”הקיצוניות הדתית של העבר”! במקום למלא את הצורך הרוחני של האדם, ניצלה אותו תדירות הדת לצרכיה שלה (יחזקאל ל״ד:2). מאמר־מערכת בעיתון אינדיה טוּדיי מעיר: ”לנוכח השם שהוציאה לעצמה הדת במהלך ההיסטוריה, מפליא שהיא שמרה על אמינות כלשהי. ... בשם הבורא העליון, ... ביצעו בני־האדם את מעשי הרישעות הנתעבים ביותר נגד רעיהם”.
עברה הידוע לשימצה של דת־הכזב השפיע לא מעט על חשיבתו של דרווין. ”בהדרגה התחלתי לכפור בנצרות כהתגלות אלוהית”, כתב. ”העובדה שדתות כוזבות רבות מתפשטות במהירות הבזק באזורים נרחבים של כדור־הארץ, השפיעה עלי במידת־מה”.
נצחון דת האמת
צביעות דתית אינה תופעה חדשה בעולמנו. אלהים אמר על עם־ישראל בימי ישעיהו: ”יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני, ולבו ריחק ממני, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה” (ישעיהו כ״ט:13).
אך, שוחרי האמת אינם הולכים שולל אחר פילוסופים המכחישים את קיום הבורא. בהמשך, בישעיהו כ״ט:14, יהוה מדבר על ”חוכמה” מעין זו, באומרו: ”ואבדה חוכמת חכמיו”. (ראה גם פסוקים 15, 16.) המקרא מצהיר בגלוי: ”אמר נבל בלבו: ’אין אלהים’”. כיצד מתבטא הדבר בחייהם של אותם אנשים? המזמור ממשיך: ”השחיתו, התעיבו עלילה, אין עושה טוב” (תהלים י״ד:1).
ברם, אין משמע הדבר שהמאמינים בקיום אלהים נבערים מבחינה מדעית. נהפוך הוא: המדע מעורר את התעניינותם של שוחרי דת האמת. ”שאו מרום עיניכם וראו”, נאמר לנביא ישעיהו הקדום. ”מי ברא אלה?” (ישעיהו מ׳:26) בדומה לכך, כדי להיטיב להכיר את הבורא, נקרא איוב לחקור את פלאי הטבע והיקום (איוב פרקים ל״ח עד מ״א).
אנשים המאמינים בבורא מתבוננים בבריאה תוך יראת־כבוד (תהלים קל״ט:14). יתרה מזו, הם שמים מבטחם בתקווה הנפלאה שהועיד הבורא, יהוה אלהים, לעתיד (ישעיהו ס״ה:17; כ״ה:8). באמצעות לימוד המקרא, מיליוני אנשים נוכחים לדעת שמוצא האדם ועתידו, לא הופקדו ביד המקרה העיוור. ליהוה היתה מטרה בבריאת האדם, ומטרה זו תתגשם — לבירכת כל האנושות הצייתנית. הנך מוזמן לבחון את הדברים בעצמך.
[הערת שוליים]
a ראה Insight on the Scriptures (הבנה מכתבי־הקודש), כרך א׳, עמוד 545, בהוצאת חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים של ניו־יורק. למידע נוסף על מדע־הבריאה והסתירות שבינו ובין המדע והמקרא, ראה עורו! מאוקטובר 1983, עמודים 28–31, ומינואר 1984, עמודים 19–22.
[תיבה בעמוד 6]
אינם מודעים לראיות?
”אפילו עדי־יהוה למדו פרק בהילכות ביולוגיה”, כתב עורך־הדין נורמן מקבת בספרו Darwin Retried—An Appeal to Reason (דרווין במשפט חוזר — פנייה להיגיון), שיצא לאור ב־1971. לאחר שקרא מאמר בעורו! בנושא האבולוציה, ציין מקבת: ”נדהמתי למצוא שהוא הכיל ביקורת שנונה נגד הדרוויניזם”. בהתייחסו למחקר המקיף ולמובאות שלוקטו בתבונה מבני־סמכא בנושא, סיכם המחבר: ”סימפסון חוטא לאמת באומרו: ’... מובן שאלה שאינם מאמינים בה [באבולוציה], רובם ככולם, אינם מודעים לראיות המדעיות’”.