נביאי אלהים ”יהיו לכם לדוגמה”
”אחי, הנביאים אשר דיברו בשם יהוה יהיו לכם לדוגמה של סבל ואורך־רוח” (יעקב ה׳:10).
1. מה עוזר למשרתי יהוה לשמוח גם כשהם נרדפים?
משרתי יהוה מקרינים שמחה חרף הקדרות המתפשטת ברחבי־העולם באחרית־ימים זו. הסיבה לכך היא הידיעה שהם משביעים את רצון אלהים. עדיו של יהוה מחזיקים מעמד גם לנוכח רדיפות והתנגדות לשירותם הפומבי, משום שהם יודעים שהם סובלים למען הצדק. ישוע המשיח אמר לתלמידיו: ”אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי. שימחו וגילו, כי שכרכם רב בשמים; הרי כך רדפו את הנביאים שהיו לפניכם” (מתי ה׳:10–12). אכן, כל אימת שמשרתי אלהים עומדים בפני מבחני אמונה, הם חושבים זאת לשמחה (יעקב א׳:2, 3).
2. על־פי יעקב ה׳:10, מה יכול לעזור לנו לגלות אורך־רוח?
2 התלמיד יעקב כתב: ”אחי, הנביאים אשר דיברו בשם יהוה יהיו לכם לדוגמה של סבל ואורך־רוח” (יעקב ה׳:10). וו. פ. ארנט ו־פ. וו. גינגריץ׳ הגדירו את המלה היוונית המתורגמת כאן ל”דוגמה” (היפודֵאיגְמָה) ”דגם, תבנית, דוגמה, במובן חיובי, כדבר המדרבן או האמור לדרבן את האדם לחקותו”. כפי שמופיע ביוחנן י״ג: 15, ”זה יותר מדוגמה, מדובר במופת שיש לחקותו” (Theological Dictionary of the New Testament [המילון התיאולוגי של הברית החדשה]). אם כן, נביאיו הנאמנים של יהוה יכולים להוות דוגמה ל”סבל ואורך־רוח” למשרתיו בני־זמננו. באלו דברים נוספים יכולים אנו להבחין בלומדנו על חייהם? וכיצד יכול הדבר לסייע לנו בפעילות ההטפה שלנו?
הם סבלו עוול
3, 4. כיצד הגיב הנביא עמוס להתנגדות אמציה?
3 תדירות, סבלו נביאי יהוה עוול או יחס עוין. למשל, במאה התשיעית לפה״ס, אמציה הכהן עובד־העגל, התנגד ברשעות לנביא עמוס. טענתו הכוזבת של אמציה היתה כי עמוס קשר קשר נגד המלך ירבעם השני בנבאו כי הוא ימות בחרב וכי ישראל יוגלה מאדמתו. אמציה התריס בבוז לעמוס: ”חוזה, לך, ברח לך אל ארץ יהודה, ואכול שם לחם ושם תינבא. ובית־אל לא תוסיף עוד להינבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא”. מבלי להירתע מהתקפה מילולית זו, השיב עמוס: ”לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, כי בוקר אנוכי ובולס־שקמים. ויקחני יהוה מאחרי הצאן, ויאמר אלי יהוה: ’לך, הינבא אל עמי ישראל’” (עמוס ז׳:10–15).
4 רוח יהוה איפשרה לעמוס לנבא באומץ־לב. שווה בנפשך את תגובת אמציה כשעמוס אמר: ”שמע דבר יהוה, ’אתה אומר: ”לא תינבא על ישראל ולא תטיף על בית ישחק [יצחק]?” לכן כה אמר יהוה: ”אשתך בעיר תזנה, ובניך ובנותיך בחרב יפולו. ואדמתך בחבל תחולק, ואתה על אדמה טמאה תמות; וישראל גלֹה יגלה מעל אדמתו”’”. נבואה זו התגשמה (עמוס ז׳:16, 17). מה מופתע ודאי היה אמציה הכופר!
5. איזו הקבלה ניתן לראות בין מצבם של משרתי יהוה בני־זמננו ובין זה של הנביא עמוס?
5 הדבר דומה למצב של משרתי יהוה כיום. ככאלה המכריזים את ההודעות שמאת אלהים, אנו סובלים עוול, ואנשים רבים מדברים בבוז על פעילות ההטפה שלנו. אמת, סמכותנו להכריז אינה נובעת מסמינר תיאולוגי, כי אם רוח־קודשו של יהוה מניעה אותנו להכריז את הבשורה הטובה של המלכות. אין אנו מרככים או משנים את המסר שמאת אלהים, אלא בדומה לעמוס אנו מכריזים עליה תוך ציות, תהא תגובת מאזינינו אשר תהא (קורינתים ב׳. ב׳:15–17).
הם גילו אורך־רוח
6, 7. (א) מה אפיין את נבואת ישעיהו? (ב) כיצד פועלים משרתי יהוה בני־זמננו כישעיהו?
6 נביאי אלהים גילו אורך־רוח. למשל, ישעיהו, ששירת כנביא יהוה במאה השמינית לפה״ס, גילה אורך־רוח. אלהים אמר לו: ”לך, ואמרת לעם הזה: ’שמעו שמוע ואל תבינו וראו רָאוֹ ואל תדעו’. השמן לב העם הזה, ואוזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו, ובאוזניו ישמע, ולבבו יבין ושב ורפא לו” (ישעיהו ו׳:9, 10). האנשים באמת הגיבו בדרך זו. אך, האם הדבר גרם לישעיהו לחדול משליחותו? לא. הוא המשיך להכריז את אזהרות יהוה באורך־רוח ובלהיטות. על־פי הדקדוק העברי, דברי־אלהים ”שמעו שמוע... ראו רָאוֹ”, המכילים פועל בציווי וצורת מקור, המורה על פעולה מבלי ציון זמן מוגדר, רומזים על כך שהנביא התמיד בפעילות הכרזתו ושהאנשים שמעו את דבריו שוב ושוב.
7 כיום, רבים מגיבים לבשורה הטובה בדיוק כשם שהגיבו האנשים לדברי־יהוה שבפי ישעיהו. ברם, כנביא נאמן זה, אנו חוזרים על בשורת־המלכות בהתמדה. אנו עושים כן בלהיטות ובאורך־רוח משום שזהו רצון יהוה.
”כן עשו”
8, 9. באלו דרכים היווה משה, נביא יהוה, מופת?
8 הנביא משה היווה מופת לאורך־רוח וציות. הוא בחר לצדד בבני־ישראל המשועבדים, אך היה עליו להמתין באורך־רוח למועד גאולתם. הוא חי במדיין 40 שנה עד שאלהים השתמש בו לשחרור עם־ישראל מן העבדות. כאשר משה ואחיו אהרון ניצבו בפני שליט מצרים, הם אמרו ועשו את שציווה אלהים תוך צייתנות. למעשה, ”כן עשו” (שמות ז׳:1–6; עברים י״א:24–29).
9 באורך־רוח סבל משה את 40 השנים הקשות של נדודי ישראל במדבר. הוא ציית גם להדרכה האלוהית בנוגע להקמת המשכן ולעשיית דברים אחרים ששימשו לישראל בעבודת יהוה. הנביא ציית להוראות יהוה בקפידה כה רבה עד כי אנו קוראים: ”ויעש משה ככל אשר ציווה יהוה אותו. כן עשה” (שמות מ׳:16). בבצענו את שירותנו באחדות עם ארגון יהוה, הבה נזכור את צייתנותו של משה וניישם את עצת השליח פאולוס ’לשמוע בקול מנהיגינו’ (עברים י״ג:17).
היתה להם גישה חיובית
10, 11. (א) מה מעיד על כך שהנביא הושע גילה גישה חיובית? (ב) כיצד נוכל לשמור על גישה חיובית כשאנו פונים לאנשים בשטחינו?
10 על הנביאים היה לגלות גישה חיובית כשהודיעו את משפטי אלהים וכשניבאו נבואות המשקפות את דאגתו האוהבת לנאמניו המפוזרים בקרב בני־ישראל. הדבר היה נכון באשר להושע, ששירת כנביא לפחות 59 שנה. בדרך חיובית, המשיך הוא להכריז את ההודעות שמאת יהוה וחתם את ספרו הנבואי במילים: ”מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם? כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם; ופושעים ייכשלו בם” (הושע י״ד:10). כל עוד יהוה מרשה לנו לשאת עדות, הבה נגלה גישה חיובית ונמשיך לחפש את אלה שישכילו לקבל את חסד אלהים.
11 כדי ’לברר מי ראוי’, נדרש מאיתנו להתמיד ולראות דברים באור חיובי (מתי י׳:11). למשל, אילו אבדו המפתחות שלנו, אפשר שהיינו שבים על עקבותינו ומחפשים במקומות השונים שבהם היינו. אפשר שנמצא אותם רק לאחר שנעשה כן שוב ושוב. בדומה לכך, הבה נתמיד בחיפושנו אחר האנשים דמויי־הכבש. מה רבה שמחתנו כשהם נענים לבשורה הטובה בשטחים שמבשרים בהם תדירות! ומה שמחים אנו על שאלהים מברך את פעילותנו בארצות שבעבר הוטלו בהן הגבלות על שירותנו הפומבי! (גלטים ו׳:10).
מקורות עידוד
12. איזו נבואה של יואל מתגשמת במאה ה־20 וכיצד?
12 דברי נביאי יהוה עשויים לספק לנו עידוד רב בשירותנו. לדוגמה, שקול את נבואת יואל. היא כוללת את הודעות משפטיות שהיו מיועדות לבני־ישראל הכופרים ולאחרים במאה התשיעית לפה״ס. אולם, יואל זכה להשראת יהוה גם לנבא: ”והיה אחרי־כן אשפוך את רוחי על כל בשר, וניבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו. וגם על העבדים והשפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי” (יואל ג׳:1, 2). הדבר התגשם בתלמידי ישוע החל מחג־השבועות של שנת 33 לספירה ואילך. ואיזו התגשמות אדירה של נבואה זו אנו רואים במאה ה־20! כיום, ישנם מיליונים ’המנבאים’, או המכריזים את ההודעות שמאת יהוה — עימם נימנים למעלה מ־000,600 המשרתים כחלוצים בשירות מלא.
13, 14. מה עשוי לסייע לצעירים משיחיים למצוא שמחה בשירות־השדה?
13 מכריזי מלכות רבים הינם צעירים. לא תמיד קל להם לשוחח על המקרא עם מבוגרים מהם. לעתים, יש שאומרים למשרתי יהוה צעירים: ’אתם מבזבזים את זמנכם בהטפה זו’, וכן ’עליכם לעסוק במשהו אחר’. בנימוס, עשויים עדים צעירים אלה של יהוה להשיב כי הם מצטערים שהאדם חש כך. מבשר צעיר של הבשורה הטובה מוצא זאת למועיל להוסיף: ”אני חש שאני ממש מפיק תועלת רבה משיחות עם אנשים מבוגרים כמוך, ואני נהנה מכך”. כמובן, הטפת הבשורה הטובה כלל וכלל אינה בזבוז זמן. זהו עניין של חיים ומוות. באמצעות יואל, המשיך אלהים להכריז: ”והיה כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט” (יואל ג׳:5).
14 ילדים הנלווים להוריהם בפעילות ההכרזה על המלכות מקבלים בברכה עזרה מהוריהם בהצבת מטרות אישיות. צעירים אלה מתקדמים בהדרגה מקריאת פסוקים, להסבר תקוותם המבוססת על המקרא ולהצעת ספרות מתאימה למעוניינים. בהבחינם בהתקדמותם הם ובברכת יהוה, מבשרי מלכות צעירים מוצאים שמחה רבה בהכרזת הבשורה הטובה (תהלים ק״י:3; קמ״ח:12, 13).
להיטות וגישה מייחלת
15. כיצד יכולה דוגמת יחזקאל לעזור לנו לחדש את להיטותנו במלאכת המבשר?
15 נביאי אלהים היו אף מופת בגילוי להיטות וגישה מייחלת — תכונות אשר להן אנו זקוקים בשירותנו כיום. כאשר למדנו לראשונה את האמת שבדבר־אלהים, קרוב לוודאי שהתמלאנו בלהיטות, שהניעה אותנו לדבר באומץ. אך, יתכן שחלפו שנים מאז, ואפשר שבישרנו לעתים קרובות בכל שטח ההטפה שלנו. עתה, אולי אנשים מעטים יותר מקבלים את בשורת המלכות. האם הדבר צינן את התלהבותנו? אם כך, חשוב על הנביא יחזקאל, שמשמעות שמו היא ”יחזק האל”. אף־על־פי שיחזקאל התמודד עם אנשים קשי־לב בעם־ישראל הקדום, אלהים חיזק אותו, ובלשון סמלית הפך את מצחו חזק מִצֹּר. כך, יכול היה יחזקאל להמשיך את שירותו במשך שנים רבות בין אם האזינו לו האנשים ובין אם לאו. דוגמתו מוכיחה שגם אנו יכולים לעשות כן, ויש בכוחה לעזור לנו לחדש את להיטותנו במלאכת המבשר (יחזקאל ג׳:8, 9; טימותיאוס ב׳. ד׳:5).
16. איזו גישה שגילה מיכה עלינו לטפח?
16 מיכה היה ראוי לציון על אורך־רוחו, בנבאו במאה השמינית לפה״ס. ”ואני”, אמר, ”ביהוה אצפה, אוחילה לאלוהי ישעי, ישמעני אלוהיי” (מיכה ז׳:7). בטחונו של מיכה היה מעוגן באמונתו העזה. בדומה לנביא ישעיהו, מיכה ידע שיהוה לבטח יגשים את מטרותיו. גם אנו יודעים זאת (ישעיהו נ״ה:11). אם כן, הבה נטפח גישה מייחלת כלפי מימושן של הבטחות אלהים. והבה נכריז את הבשורה הטובה בלהיטות, אפילו בשטחים שאנשים מגלים עניין מועט בבשורת־המלכות (טיטוס ב׳:14; יעקב ה׳:7–10).
גילוי אורך־רוח כיום
17, 18. אלו דוגמאות קדומות ובנות־זמננו יכולות לעזור לנו לגלות אורך־רוח?
17 כמה מנביאי יהוה התמידו באורך־רוח שנים רבות בשליחות שהוטלה עליהם, אך לא זכו לראות את התגשמות נבואותיהם. בכל זאת, התמדתם הסבלנית, תדירות בסובלם יחס עוין, עוזרת לנו להבין שאנו יכולים למלא את שירותנו. אנו יכולים גם להפיק תועלת מדוגמתם של משוחים נאמנים שחיו בעשרות השנים הראשונות של המאה ה־20. אף־על־פי שתקוותם השמימית לא התממשה מוקדם כשציפו, הם לא הירשו לאכזבה מן העיכוב לכאורה, לצנן את להיטותם בעשיית רצון אלהים, כפי שהוא גילה להם אותו.
18 במשך שנים רבים ממשיחיים אלה הפיצו דרך־קבע את המצפה ואת כתב־העת הנלווה אליו, עורו! (שנקרא לפני־כן תור הזהב ומאוחר יותר נחמה). בלהיטות, הם דאגו להציע כתבי־עת יקרי־ערך אלה לאנשים ברחובות ובבתים, ולמוסרם בקביעות באופן אישי או דרך הדואר. העדרה של אחות קשישה, שסיימה את חייה עלי־אדמות, הורגש במהרה אצל עוברים ושבים, שנהגו לראותה מבשרת ברחוב. איזו עדות נתנה היא במהלך שנים רבות של שירות נאמן, כפי שמעידות ההערות מלאות ההערכה שנשמעו מפי אלה אשר ראו את השירות הפומבי שלה! כמבשר של המלכות, המחלק אתה בקביעות את חוברות המצפה ועורו! לאלה שאותם אתה פוגש בשירותך?
19. איזה עידוד מספק לנו עברים ו׳:10–12?
19 חשוב גם על שירותם הנאמן ואורך־רוחם של האחים המשרתים כחברי הגוף־המנהל של עדי־יהוה. אחדים מהם נמצאים עתה בשנות ה־80 או ה־90 לחייהם, אך הם עדיין מכריזים על המלכות וממלאים בלהיטות את התפקידים שהוטלו עליהם (עברים י״ג:7). ומה באשר לקשישים אחרים בעלי תקווה שמימית ואף לכאלה בגיל מתקדם השייכים ל”צאן אחרות”? (יוחנן י׳:16) הם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאלהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פעלם ואת האהבה שהראו למען שמו. יחד עם אחים לאמונה הצעירים מהם, הבה יתמידו עדיו הקשישים של יהוה לעשות את שביכולתם, תוך גילוי אמונה ואורך־רוח בשירות אלהים (עברים ו׳:10–12). אזי, בין אם באמצעות תחיה, בדומה לנביאים הקדומים, ובין אם באמצעות הישרדות מאותה ”צרה גדולה” הממשמשת ובאה, יקצרו הם את הגמול הרב של חיי־נצח (מתי כ״ד:21).
20. (א) מה למדת מדוגמת הנביאים? (ב) כיצד עשוי אורך־רוח הדומה לזה של הנביאים לעזור לנו?
20 איזה מופת נפלא השאירו לנו נביאי אלהים! מאחר שהם החזיקו מעמד בסבל, גילו אורך־רוח ושיקפו תכונות אלוהיות אחרות, זכו הם לדבר בשם יהוה. כעדיו החיים בעת החדשה, הבה נידמה להם ונהיה נחרצים כנביא חבקוק, שהצהיר: ”על משמרתי אעמודה, ואתייצבה על מצור; ואצפה לראות מה ידבר [אלהים] בי” (חבקוק ב׳:1). הבה נוכיח נחישות דומה בעוד אנו מגלים אורך־רוח וממשיכים תוך חדווה להכריז ברבים את שמו המזהיר של בוראנו הנאדר, יהוה! (נחמיה ח׳:10; רומים י׳:10).
האם הבנת נקודות אלה?
◻ איזו דוגמה אמיצה הציב הנביא עמוס?
◻ באלו דרכים היה הנביא משה מופת?
◻ כיצד יכולים עדיו של יהוה בני־זמננו לנהוג כעמוס וכישעיהו?
◻ מה יכולים מבשרים משיחיים ללמוד מהתנהגותם של הושע ויואל?
◻ כיצד נוכל להפיק תועלת מדוגמתם של יחזקאל ומיכה?
(מקור המאמר: 1994/9/15)
[תמונה בעמוד 15]
חרף התנגדותו הקיצונית של אמציה, איפשרה רוח יהוה לעמוס לנבא באומץ
[תמונה בעמוד 17]
משוחים נאמנים הציבו דוגמה נפלאה של גילוי אורך־רוח בשירות יהוה