הכרז את דבר־אלוהים באומץ לב
”לך, הִינָבֵא אל עמי ישראל” (עמוס ז׳:15).
1, 2. מי היה עמוס, ומה מספר עליו המקרא?
מסופר על אחד מעדיו של יהוה שבמהלך פעילות ההטפה התעמת עימו כהן דת. הכהן אמר לו בקול גדול: ’תפסיק לבשר! לך מפה!’ מה עשה העד? האם התקפל ונסוג או המשיך להכריז את דבר־אלוהים באומץ לב? תוכל לדעת מה קרה משום שהעד תיעד את חוויותיו בספר הנושא את שמו. זהו ספר עמוס. אך לפני שנרחיב את הדיבור על ההיתקלות עם הכהן, הבה נבחן חומר רקע ביחס לעמוס.
2 מי היה עמוס? היכן ומתי הוא חי? את התשובות נמצא בעמוס א׳:1. הפסוק אומר: ”דברי עמוס, אשר היה בנוֹקדים מתקוע, ... בימי עוזיה מלך יהודה, ובימי ירבעם בן יואש, מלך ישראל”. עמוס היה תושב יהודה. עיר מולדתו תקוע שכנה שישה עשר קילומטר דרומית לירושלים. הוא חי בשלהי המאה התשיעית לפה״ס בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם השני שמָלך על ממלכת ישראל בת עשרת השבטים. עמוס היה נוקד, כלומר, מגדל צאן. לפי עמוס ז׳:14 מתברר שהוא לא היה רק ”בוקר”, כלומר רועה, אלא גם ”בולס שקמים”. אם כן, בתקופות מסוימות בשנה עבד בעבודות עונתיות. הוא בָּלַס, זאת אומרת, חרץ חריצים בפרי התאנה כדי לזרז את הבשלתו. זו הייתה עבודה מייגעת.
”לך, הִינָבֵא”
3. מדוע כדאי שנלמד על עמוס אם אנו חשים בלתי כשירים להכרזת הבשורה?
3 עמוס אמר בגילוי לב: ”לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי” (עמוס ז׳:14). עמוס לא היה בן נביא ולא התחנך לנבואה. ולמרות זאת, מכל תושבי יהודה, בחר יהוה בעמוס לביצוע המשימה. הוא לא בחר במלך רב עוצמה, בכהן מלומד וגם לא בנשיא עשיר. זהו לקח המשרה עלינו ביטחון. אולי אין אנו ממעמד חברתי גבוה או בעלי השכלה גבוהה. אבל האם יש בזה כדי לגרום לנו לחוש שאין אנו כשירים להכריז את דבר־אלוהים? ודאי שלא! יהוה יכול להכשיר אותנו להכרזת בשורתו — גם בשטחי הטפה קשים. כך בדיוק עשה יהוה עם עמוס. לכן, כל מי שחפץ להכריז את דבר־אלוהים באומץ לב, מוטב שינתח את הדוגמה שהציב לנו אותו נביא אמיץ וילמד ממנה.
4. מדוע היה זה קשה לעמוס לנבא בישראל?
4 יהוה ציווה על עמוס: ”לך, הִינָבֵא אל עמי ישראל” (עמוס ז׳:15). זו לא הייתה משימה קלה. בימים ההם, נהנתה ממלכת ישראל בת עשרת השבטים משלום וביטחון ומשפע כלכלי. לרבים היו ’בתי חורף’ ו’בתי קיץ’ שלא נבנו מלבנים של בוץ אלא מ’אבני גזית’ יקרות. חלק מבני העם החזיקו ברהיטי שנהב מהודרים ושתו יין שהופק ב”כרמי חֶמֶד” (עמוס ג׳:15; ה׳:11). כתוצאה מכך, רבים היו שאננים. למעשה, השטח שקיבל עמוס דמה לשטחי ההטפה שרבים מאיתנו מבשרים בהם כיום.
5. אילו מעשים לא־כשרים עשו חלק מבני ישראל?
5 לא היה כל פסול באחזקת הנכסים החומריים. העניין הוא שחלק מבני העם התעשרו בדרכים לא־כשרות. העשירים ’עשקו את הדלים’ ו’רוצצו את האביונים’ (עמוס ד׳:1). סוחרים גדולים, שופטים וכוהנים עשו יד אחת כדי לשדוד את העניים. הבה נחזור בזמן ונראה מה האנשים האלה עוללו.
הפרת תורת אלוהים
6. כיצד ניצלו הסוחרים בעם ישראל את הלקוחות?
6 תחילה אנו מגיעים לשוק. הסוחרים הרמאים ’הקטינו אֵיפָה’ ו’הגדילו שקל’. כמו כן, הם מכרו ”מפל בר”, כלומר את הפסולת שנופלת מהתבואה (עמוס ח׳:5, 6). הסוחרים הונו את הלקוחות בכמות שמכרו, הפקיעו מחירים והסחורה הייתה באיכות ירודה. אחרי שהסוחרים ניצלו את העניים והביאו אותם עד פת לחם, לעניים לא נותרה ברירה אלא למכור את עצמם לעבדות. בהמשך קנו אותם הסוחרים ”בעבור נעליים” (עמוס ח׳:6). תאר לעצמך! בני עמם היו שווים בעיני אותם סוחרים חמדנים לזוג נעליים! איזו השפלה לנזקקים, ואיזו הפרה חמורה של תורת אלוהים! ברם, אותם סוחרים שמרו ”שבת” (עמוס ח׳:5). הם היו דתיים, אך רק למראית עין.
7. מה אִפשר לסוחרים מעם ישראל להפר את תורת אלוהים?
7 איך זה שהסוחרים הפרו את תורת אלוהים ולא נתנו על כך את הדין? הרי התורה ציוותה: ”ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא י״ט:18). הם הצליחו לחמוק מעונש מפני שמי שאמורים היו לאכוף את החוק — השופטים — היו שותפים לדבר עבירה. בשער העיר, מקום שבו התנהלו המשפטים, לקחו השופטים ”כופר”, כלומר, דמי שתיקה, ו’היטו אביונים’. במקום להגן על העניים, בגדו בהם השופטים תמורת שוחד (עמוס ה׳:10, 12). אם כן, גם השופטים התעלמו מתורת אלוהים.
8. מאיזו התנהגות התעלמו הכוהנים המושחתים?
8 ומה עשו הכוהנים? כדי להשיב על השאלה עלינו להפנות את תשומת לבנו אל אתר אחר. ראה אילו חטאים נעשים בהסכמת הכוהנים ב”בית אלוהיהם”! ביד עמוס אמר אלוהים: ”איש ואביו יֵלכו אל הנערה, למען חלל את שם קודשי” (עמוס ב׳:7, 8). שווה בנפשך! אב ובנו קיימו יחסי מין לא־מוסריים עם אותה זונת מקדש. והכוהנים המושחתים העלימו עין מפריצות שכזו! (ויקרא י״ט:29; דברים ה׳:17; כ״ג:18).
9, 10. אילו חוקי תורה הפרו בני ישראל, ובמה מקביל הדבר לימינו?
9 בעניין התנהגות פסולה נוספת אמר יהוה: ”ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח; ויֵין ענושים ישתו בית אלוהיהם” (עמוס ב׳:8). הכוהנים ובני העם ככלל התעלמו גם מן החוק שבשמות כ״ב:25, 26 הקובע שלפני רדת הלילה חייבים להחזיר לבעלים בגד שנלקח כמַשכּוֹן. במקום זאת, שימשו להם הבגדים כמצעים שעליהם שכבו וסעדו את לבם לכבוד אליליהם. ובקנסות שגבו מן העניים, קנו יין ואותו שתו בחגי עבודה זרה. עד כמה התרחקו מעבודת אלוהים הטהורה!
10 בני ישראל הפרו בלי בושה את שתי מצוות התורה הראשונות — לאהוב את יהוה ולאהוב את הרֵע. זו הסיבה שאלוהים שלח את עמוס כדי שיוקיע את חוסר נאמנותם. השחיתות שנפוצה בעם ישראל הקדום קיימת היום בארצות הנוצריות ובעולם ככלל. יש שחיים חיי שפע, ואילו אחרים ממוּטטים מבחינה כלכלית ופגועים רגשית בשל שיטות הפעולה המפוקפקות של אילי הון, פוליטיקאים ואנשי דתות הכזב. אך יהוה אינו אדיש לסובלים המחפשים אותו מעומק לבם. על כן, הטיל על משרתיו בימינו לבצע פעילות דומה לזו של עמוס — לבשר את דברו באומץ לב.
11. מה ניתן ללמוד מדוגמתו של עמוס?
11 בשל קווי הדמיון בין פעילותו של עמוס לבין פעילותנו אנו, תצמח לנו תועלת רבה מן הדיון בדוגמתו. עמוס מראה לנו למעשה (1) איזה מסר להכריז, (2) איך להכריז את המסר ו־(3) מדוע המתנגדים לא יוכלו לעצור את פעילות ההטפה שלנו. נדבר על הנקודות הללו אחת לאחת.
כיצד לחקות את עמוס
12, 13. כיצד הראה יהוה את אי־שביעות רצונו מבני ישראל, ומה הייתה תגובתם?
12 בתור עדי־יהוה, הכרזת הבשורה ומלאכת עשיית התלמידים הן במרכז שירותנו המשיחי (מתי כ״ח:19, 20; מרקוס י״ג:10). יחד עם זאת, מתפקידנו גם להסב תשומת לב אל אזהרות אלוהים, כפי שעמוס הכריז שיהוה יבוא במשפט עם הרשעים. לדוגמה, הכתוב בעמוס ד׳:6–11 מראה שיהוה הוכיח פעם אחר פעם את אי־שביעות רצונו מעם ישראל. הוא ’החסיר לחם’ מן העם, ’מנע מהם את הגשם’, היכה אותם ”בשידָפון וביֵרָקוֹן” ושלח בהם ”דֶבֶר”. האם אסונות אלה הניעו את עם ישראל לתשובה? ”ולא שבתם עָדַי”, אמר אלוהים. שוב ושוב דחו בני ישראל את יהוה.
13 יהוה העניש את בני ישראל חסרי החרטה. אלא שקודם לכן ניתנה להם אזהרה נבואית. בהתאם לכך, הצהיר אלוהים: ”לא יעשה אדני יהוה דבר, כי אם גָלה סודו אל עבדיו הנביאים” (עמוס ג׳:7). אלוהים גילה לנוח שיבוא מבול וציווה עליו להזהיר את בני דורו. באותו אופן, הורה יהוה לעמוס להשמיע אזהרה אחרונה. למרבה הצער, עם ישראל התעלם מן המסר האלוהי ולא נקט בצעדים הדרושים.
14. מה הם קווי הדמיון בין ימי עמוס לימינו?
14 ודאי תסכים שישנם קווי דמיון בולטים בין ימי עמוס לימינו. ישוע המשיח ניבא שבעת הקץ יהיו אסונות רבים. עוד חזה שתתבצע פעילות כלל־עולמית של הכרזת הבשורה (מתי כ״ד:3–14). ואולם, כמו בימי עמוס, רוב האנשים היום מתעלמים מאותות הזמנים ומבשורת המלכות. אחריתם תהיה כאחרית בני ישראל אשר לא התחרטו על מעשיהם. יהוה הזהירם: ”היכון לקראת אלוהיך” (עמוס ד׳:12). הם כביכול קיבלו את פני אלוהים בעונש כבד: האשורים כבשו אותם. העולם המרושע של ימינו יקבל את פני אלוהים בהר מגידון (ההתגלות ט״ז: 14, 16). לעת עתה, כל עוד לא פקעה סבלנותו של יהוה, אנו קוראים לרבים ככל האפשר: ”דירשו את יהוה וִחְיו” (עמוס ה׳:6).
לעמוד בהתנגדות בדומה לעמוס
15–17. (א) מי היה אמציה, וכיצד הגיב להכרזותיו של עמוס? (ב) אילו האשמות הטיח אמציה בעמוס?
15 עמוס משמש לנו דוגמה ראויה לחיקוי לא רק בתוכן הבשורה אלא גם באופן הכרזתה. עובדה זו מובלטת בפרק ז׳, שם אנו קוראים על הכהן המוזכר בפתח המאמר. היה זה ”אמציה כהן בית אל” (עמוס ז׳:10). בית אל הייתה מרכז של דת הכזב בישראל אשר התאפיינה בין היתר בפולחן העגל. אם כן, אמציה היה כהן של דת המדינה. כיצד הגיב להכרזותיו הנועזות של עמוס?
16 אמציה אמר לעמוס: ”חוזה, לך, ברח, לך אל ארץ יהודה, ואכול שם לחם, ושם תִינָבֵא. ובית אל לא תוסיף עוד להִינָבֵא, כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא” (עמוס ז׳:12, 13). אמציה אמר לו במילים אחרות: ’לך הביתה! יש לנו דת משלנו’. הוא גם ניסה להסית את הרשויות שיטילו איסור על פעילותו של עמוס ואמר למלך ירבעם השני: ”קָשַר עליך עמוס בקרב בית ישראל” (עמוס ז׳:10). אמציה האשים את עמוס בבגידה. הוא אמר למלך: ”כה אמר עמוס: ’בחרב ימות ירבעם וישראל גלֹה יִגְלֶה מעל אדמתו’” (עמוס ז׳:11).
17 במילים אלו הציג אמציה שלושה דברים לא־נכונים. הוא אמר: ”כה אמר עמוס”. אבל עמוס מעולם לא טען שהנבואה מטעמו. ההיפך, הוא תמיד הודיע: ”כה אמר יהוה” (עמוס א׳:3). עמוס הואשם גם באמירה: ”בחרב ימות ירבעם”. אלא שאם קוראים בעמוס ז׳:9 רואים שעמוס ניבא כי יהוה ’יקום על בית ירבעם בחרב’. אלוהים חזה שתבוא צרה על ”בית” ירבעם, כלומר, על צאצאיו. בנוסף לכך, אמציה טען שעמוס הצהיר: ”וישראל גלֹה יִגְלֶה מעל אדמתו”. אבל עמוס גם ניבא שכל אחד מבני ישראל שישוב לאלוהים יבורך. ברור שאמציה הציג חצאי אמיתות וסילף את דבריו של עמוס בניסיון להשיג איסור רשמי על פעילות ההטפה של עמוס.
18. מה הן ההקבלות בין השיטות שנקט אמציה לבין השיטות שנוקטים כיום הכמרים?
18 האם אתה מבחין בהקבלות בין השיטות שנקט אמציה לבין השיטות שנוקטים כיום מתנגדיהם של משרתי יהוה? כפי שאמציה ניסה לסכור את פיו של עמוס, כך גם כמרים, בישופים ופטריארכים מסוימים בימינו מנסים לשבש את פעילות ההטפה של משרתי יהוה. אמציה האשים את עמוס בבגידה על לא עוול בכפו. אנשי כמורה כיום טוענים שעדי־יהוה הם איום לבטחון האומה. וכפי שאמציה פנה אל המלך כדי שיעזור לו במאבקו נגד עמוס, גם הכמורה מרבה לפנות לבני בריתה הפוליטיים שיעזרו לה לרדוף את עדי־יהוה.
המתנגדים אינם יכולים לעצור את פעילות ההטפה
19, 20. מה הייתה תגובתו של עמוס לפעולות ההתנגדות מצד אמציה?
19 מה הייתה תגובתו של עמוס לפעולות ההתנגדות מצד אמציה? ראשית, עמוס שאל את הכהן: ”אתה אומר: ’לא תינבא על ישראל’?” בהמשך דיבר הנביא האמיץ אל אמציה ואמר לו דברים שצרמו לאוזניו (עמוס ז׳:16, 17). עמוס לא נרתע. איזו דוגמה מעולה עבורנו! לא נמרה את פי אלוהים אלא נכריז את דברו, גם בארצות שבהן אנשים דמויי אמציה מעוררים נגדנו רדיפות אכזריות. בדומה לעמוס, אנו ממשיכים להכריז: ”כה אמר יהוה”. המתנגדים לעולם לא יוכלו לעצור את פעילותנו, שכן ”יד יהוה” עימנו (מעשי השליחים י״א:19–21).
20 אמציה צריך היה לדעת שאיומיו הם איומי סרק. עוד קודם לכן הסביר עמוס מדוע אין איש עלי אדמות היכול לשים מחסום לפיו — וזה מביא אותנו לנקודה השלישית. בעמוס ג׳:3–8 הציג הנביא סדרת שאלות ומשלים של גורם ותוצאה. בהמשך ציין: ”אריה שאג! מי לא יירא? אדני יהוה דיבר! מי לא יינבא?” במילים אחרות, עמוס אמר למאזיניו: ’כפי שאינכם יכולים שלא להצטמרר לשמע שאגת אריה, אינני יכול שלא להכריז את דבר־אלוהים, שהרי שמעתי את יהוה מצווה עליי לעשות כן’. יראת אלוהים, כבוד עמוק כלפי יהוה, היא שדחפה את עמוס לדבר באומץ לב.
21. כיצד אנו מגיבים למצוות אלוהים לבשר את הבשורה?
21 גם אנו שומעים את מצוות יהוה לבשר. ומהי תגובתנו? בעזרתו של יהוה, אנו מכריזים את דברו באומץ לב, בדומה לעמוס ובדומה לתלמידיו הקדומים של ישוע (מעשי השליחים ד׳:23–31). לא רדיפות מצד מתנגדים ולא שאננות מצד בני שיחנו, לא יצליחו להשתיק אותנו. עדי־יהוה בעולם כולו מגלים קנאות כדוגמת עמוס ואינם יכולים שלא להמשיך להכריז את הבשורה בעוז רוח. מוטלת עלינו האחריות להזהיר מפני משפטו הקרב של יהוה. מה כרוך במשפט זה? על שאלה זו ישיב המאמר הבא.
מהי תשובתך?
• באילו נסיבות מילא עמוס את המשימה שהטיל עליו אלוהים?
• מה עלינו להכריז בדומה לעמוס?
• באיזו גישה עלינו לבצע את מלאכת ההטפה?
• מדוע נבצר מן המתנגדים לעצור את פעילות ההטפה?
[תמונה בעמוד 10]
אלוהים בחר בעמוס, בולס שקמים, לביצוע משימתו
[תמונות בעמוד 13]
האם גם אתה, בדומה לעמוס, מכריז את בשורת יהוה באומץ לב?