יהוה – אבינו הרחום והחנון
”רחום וחנון יהוה” (יעקב ה׳:11).
1. מדוע נמשכים הדלים ליהוה אלהים?
היקום הוא כה אדיר, עד כי נבצר מהאסטרונומים למנות את כל הגלקסיות שבו. הגלקסיה שלנו, שביל־החלב, היא כה עצומה, עד כי אין ביכולתו של האדם אף להתחיל למנות את כל כוכביה. ישנם כוכבים, כגון אַנְטָרֶס, גדולים ובהירים מן השמש שלנו אלפי מונים. מה רב ודאי כוחו של בוראם האדיר של כל כוכבי היקום! אכן, הוא ”המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא” (ישעיהו מ׳:26). אולם, אל רב־הוד זה הוא אף ”רחום וחנון”. מה מרענן ידע זה עבור משרתיו הנחותים של יהוה, בעיקר עבור אלה הסובלים רדיפות, חולי, דיכאון או קשיים אחרים!
2. תדירות, מהי ההשקפה של אנשי העולם בנוגע לרגשות עדינים?
2 רבים רואים ברגשותיו העדינים יותר של המשיח, כגון ”רחמים וחמלה”, חולשה (פיליפים ב׳:1). בהיותם מושפעים מן הפילוסופיה של האבולוציה, הם מעודדים את האנשים להציב עצמם במקום הראשון, גם אם משמע הדבר יהא פגיעה ברגשות האחרים. מספר דמויות נערצות בעולם הבידור והספורט הן מאצ׳ואים שאינם מזילים דמעות או אינם מגלים רכות וחיבה. גם מנהיגים פוליטיים אחדים נוהגים בדרך זו. הפילוסוף הסטואי סֶנֶקָה, שהיה מורהו של הקיסר האכזרי נירון, הדגיש כי ”רחמים הם חולשה”. Cyclopædia (ציקלופדיה) מאת מקלינטוק וסטרונג, מציינת: ”הסטואיות... ממשיכה להשפיע על מחשבות האנשים אף בימינו”.
3. כיצד הציג יהוה את עצמו בפני משה?
3 בניגוד לכך, אישיותו של בורא האנושות הינה מלבבת. הוא הציג את עצמו בפני משה בזה הלשון: ”יהוה, יהוה, אל רחום וחנון ארך אפיים ורב־חסד ואמת, ... נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה לא ינקה” (שמות ל״ד:6, 7). אמת, יהוה סיים תיאור זה של עצמו בהדגישו את הצדק שלו. הוא לא יפטור את החוטאים בזדון מן העונש הראוי להם. אולם, תחילה הוא מציג את עצמו כאל רחום, או מילולית ”מלא רחמים”.
4. מהי משמעותה המלבבת של המלה ”רחמים”?
4 לעתים, חושבים על המלה ”רחמים” רק במובן משפטי נטול־רגש, דהיינו הימנעות מלהעניש. ברם, השוואה בין תרגומי־מקרא מבליטה את המשמעות העשירה של תואר השם הנגזר מן הפועל רחם. על־פי כמה חוקרים, משמע שורש המלה ”להיות רך”. ”רחם”, מסביר הספר Synonyms of the Old Testament (מילים נרדפות בתנ״ך), ”מביע רגש עמוק ועדין של חמלה, כגון זה המתעורר לנוכח גילוי חולשה או סבל מצד יקירינו או הזקוקים לעזרתנו”. ניתן למצוא הגדרות מלבבות אחרות של תכונה רצויה זו בספר הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמ׳ 375–379 (באנגלית).
5. כיצד הרחמים נראים בבירור בתורת משה?
5 רחמיו של אלהים נראים בבירור בתורה שנתן לעם־ישראל. על העם היה לנהוג ברחמים בנזקקים, כגון אלמנות, יתומים ועניים (שמות כ״ב:21–26; ויקרא י״ט:9, 10; דברים ט״ו:7–11). הכל, לרבות העבדים והבהמות, יכלו להפיק תועלת מן השבת, יום המנוחה השבועי (שמות כ׳:10). יתר־על־כן, אלהים שת לבו ליחידים אשר התייחסו אל הדלים ברכות. משלי י״ט:17 מצהיר: ”מלווה יהוה חונן דל, וגמולו ישלם לו”.
גבולות הרחמים האלוהיים
6. מדוע שלח יהוה נביאים ושליחים לעמו?
6 בני־ישראל נשאו את שם אלהים ועבדוהו במקדש בירושלים, שהיה ”בית לשם יהוה” (דברי־הימים ב׳. ב׳:3; ו׳:33). אך, לימים, החלו הם לגלות סובלנות כלפי אי־מוסריות, עבודת־אלילים ורצח, בנושאם חרפה רבה על שם יהוה. בתואם עם אישיותו הרחמנית, תוך אורך־רוח ניסה אלהים לתקן מצב גרוע זה מבלי להמיט שואה על האומה כולה. ”וישלח... עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח, כי חמל על עמו ועל מעונו. ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, עד עלות חמת יהוה בעמו עד לאין מרפא” (דברי־הימים ב׳. ל״ו:15, 16).
7. מה אירע לממלכת יהודה, כשהעם עבר את הגבול של רחמי יהוה?
7 אף־על־פי שיהוה רחום וארך־אפיים, בעת הצורך הוא אכן מגלה כעס מוצדק. כבר אז, עבר העם את הגבול של רחמי אלוהים. אנו קוראים על התוצאות: ”ויעל [יהוה] עליהם את מלך כשדים, ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם, ולא חמל על בחור ובתולה, זקן וישיש. הכל נתן בידו” (דברי־הימים ב׳. ל״ו:17). לפיכך, ירושלים ובית־מקדשה נחרבו, והאומה נלקחה בשבי בבלה.
’חמל על שמו’
8, 9. (א) מדוע הכריז יהוה כי יחמול על שמו? (ב) כיצד סכר יהוה את פי אויביו?
8 האומות השכנות שמחו לאידם. הן אמרו בלגלוג: ”עם יהוה אלה, ומארצו יצאו”. בהיותו רגיש לחרפה זו, הכריז יהוה: ”ואחמול על שם קודשי... וקידשתי את שמי הגדול, ... וידעו הגויים כי אני יהוה” (יחזקאל ל״ו:20–23).
9 לאחר שעמו היה בגלות במשך 70 שנה, שיחררו יהוה, האל הרחום, והתיר לו לשוב ולבנות את בית־המקדש בירושלים. הדבר סכר את פיהם של הגויים סביבותיהם, אשר התבוננו בנעשה בפליאה (יחזקאל ל״ו:35, 36). אולם, למרבה הצער, שוב התדרדר עם־ישראל למעשים רעים. נחמיה, יהודי נאמן, סייע לתיקון המצב. בתפילה בציבור, סקר הוא את טיפולו הרחום של אלהים בעם, באומרו:
10. כיצד הדגיש נחמיה את רחמי יהוה?
10 ”ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע; וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך, ותעזבם ביד אויביהם וירדו בהם. וישובו ויזעקוך, ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך, רבות עתים ... ותמשוך עליהם שנים רבות” (נחמיה ט׳:26–30; ראה גם ישעיהו ס״ג:9, 10).
11. איזה ניגוד קיים בין יהוה ובין אלילי האדם?
11 לבסוף, לאחר שדחתה באכזריות את בנו אהובו של אלהים, איבדה האומה היהודית את מעמדה המיוחד לנצח. הקשר הנאמן של אלהים עימה נמשך למעלה מ־500,1 שנה. הדבר מהווה עדות עולם לעובדה, שיהוה הוא אכן אל של רחמים. מה חד הוא הניגוד בינו לבין האלילים האכזריים וחסרי־הרגש, מעשי ידיהם של אנשים חוטאים! (ראה עמוד 11).
הביטוי הגדול ביותר לחמלה
12. מה היה הביטוי הגדול ביותר לחמלת אלהים?
12 בשולחו את בנו אהובו לכדור־הארץ, נתן אלהים את הביטוי הגדול לחמלה. אמת, חייו הנאמנים של ישוע הסבו הנאה רבה ליהוה, בספקם לו את המענה המושלם להאשמותיו הכוזבות של השטן (משלי כ״ז:11). אולם בה בעת, בהיאלצו לראות את בנו אהובו סובל מוות משפיל ואכזרי, ללא ספק חש יהוה כאב רב מכל כאב שאי־פעם נאלץ הורה אנושי לסבול. היה זה קורבן אוהב ביותר, שפתח את הדרך לישועת האנושות (יוחנן ג׳:16). כשם שחזה זכריה, אבי יוחנן המטביל, הביא הדבר ל”רוב רחמיו” של אלהים (לוקס א׳:77, 78).
13. באיזו דרך חשובה שיקף ישוע את אישיות אביו?
13 בשלוח אלהים את בנו לארץ, שפך הדבר אור בהיר יותר על אישיות יהוה. הכיצד? בכך שישוע שיקף את אישיות אביו בשלימות, בעיקר בדרך הרחמנית שבה נהג בדלים! (יוחנן א׳:14; י״ד:9) במובן זה, שלושת כותביהם של ספרי־הבשורה, מתי מרקוס ולוקס, השתמשו בפועל היווני סְפְּלָגְחְנִיזוֹמַאי הנגזר מן המלה היוונית המתורגמת ל”מעיים”. ”ממקור המלה היסודי ביותר”, מסביר חוקר המקרא וויליאם ברקלי, ”ניתן לראות כי אין היא מתארת רחמים או חמלה שכיחים, אלא מדובר ברגש המניע את האדם מנבכי־ישותו. זוהי המלה היוונית בעלת המשמעות העזה ביותר לתיאור רגש חמלה”. לעתים היא מתורגמת ל”נכמרו רחמיו” (מרקוס ו׳:34; ח׳:2).
כשנכמרו רחמיו של ישוע
14, 15. מה עשה ישוע בעיר גלילית ברוב רחמיו, ומה מדגים הדבר?
14 מקום ההתרחשות היה עיר גלילית. איש ”נגוע כולו בצרעת” ניגש אל ישוע מבלי להתריע על כך כמקובל (לוקס ה׳:12). האם ישוע נזף בו קשות על כי לא צעק ”טמא, טמא”, כנדרש בתורת אלהים? (ויקרא י״ג:45) לא. לעומת זאת, היטה ישוע אוזן לתחינתו הנואשת של האיש: ”אם תרצה תוכל לטהר אותי”. ”ברוב רחמיו”, הושיט ישוע את ידו, נגע במצורע ואמר אליו: ”רוצה אני. היטהר!” באותו רגע שב האיש לאיתנו. בכך הדגים ישוע לא רק את כוחותיו הפלאיים שמאת אלהים, אלא גם את רגשות החמלה שהניעוהו להשתמש בכוחות אלה (מרקוס א׳:40–42).
15 האם היה הכרחי לגשת אל ישוע כדי שיגלה את רחמיו? לא. זמן־מה לאחר מכן, נתקל הוא בהלוויה שיצאה מן העיר נעים. ללא ספק, היה ישוע עֵד להלוויות רבות בעבר, אך זו היתה טרגית במיוחד. המנוח היה בנה היחיד של אלמנה. ”נכמרו רחמיו” של ישוע, ניגש הוא אליה ואמר: ”אל תבכי”. אזי, חולל נס בולט בהשיבו את בנה לחיים (לוקס ז׳:11–15).
16. מדוע חש ישוע רחמים כלפי ההמונים הרבים שנהו אחריו?
16 הלקח המרשים שניתן ללמוד מן המאורעות שלעיל, הוא שכש”נכמרו רחמיו” של ישוע, הוא נקט פעולה מעשית כדי לעזור. מאוחר יותר, התבונן ישוע בהמונים שהמשיכו לנהות אחריו. מתי מדווח כי ”נתמלא רחמים עליהם, שכן היו יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). הפרושים כמעט שלא עשו דבר כדי להפיג את רעבונו הרוחני של העם הפשוט. במקום לעשות כן, הם העמיסו על שכמי פשוטי העם תקנות לא נחוצות (מתי י״ב:1, 2; ט״ו:1–9; כ״ג:4, 23). השקפתם בנוגע לפשוטי העם נחשפה בדבריהם על אלה שהאזינו לישוע: ”ההמון הזה, שאינם יודעים את התורה, ארורים הם!” (יוחנן ז׳:49).
17. לְמה הניעו את ישוע רחמיו כלפי ההמונים, ואיזו הדרכה ארוכת־טווח סיפק הוא אותה עת?
17 לעומתם, המצוקה הרוחנית של ההמונים נגעה עמוקות ללבו של ישוע. אולם, האנשים המעוניינים בבשורה היו פשוט רבים מכדי שיוכל לטפל בהם אישית. לכן, ביקש מתלמידיו שיתפללו למען יהיו פועלים נוספים (מתי ט׳:35–38). בתואם עם תפילות אלה, שלח ישוע את תלמידיו כשבפיהם הבשורה: ”קרבה מלכות שמים!” ההדרכות שניתנו להם באותו מקרה, משמשות כמדריך יקר־ערך עבור המשיחיים עד עצם ימינו אלה. ללא ספק, רחמי ישוע הניעוהו להשביע את רעבונם הרוחני של בני־האדם (מתי י׳:5–7).
18. כיצד הגיב ישוע כשההמונים פלשו לפרטיותו, ואיזה לקח למדים אנו מכך?
18 במקרה אחר, שוב חש ישוע דאגה לצורכיהם הרוחניים של ההמונים. הפעם היו הוא ותלמידיו יגעים לאחר מסע הטפה שוקק פעילות, וביקשו להם מקום לנוח. אך, עד מהרה האנשים מצאום. במקום שישוע יתכעס על ההמון שפלש לפרטיותם, כתב מרקוס כי ”נכמרו רחמיו עליהם”. ומה היתה הסיבה לרגשותיו העמוקים של ישוע? ”כי היו כצאן אשר אין להם רועה”. שוב פעל ישוע בתואם עם רגשותיו והחל ללמד את ההמונים ”על מלכות האלהים”. אכן, רעבונם הרוחני כה נגע ללבו, עד כי הקריב את מנוחתו הנחוצה כדי ללמדם (מרקוס ו׳:34; לוקס ט׳:11).
19. כיצד דאגתו של ישוע להמונים לא הסתכמה בצורכיהם הרוחניים?
19 בעוד שצורכיהם הרוחניים של האנשים עמדו בראש מעייניו, מעולם לא התעלם ישוע מצורכיהם הגופניים הבסיסיים. באותו מקרה, הוא אף ”ריפא את הזקוקים לריפוי” (לוקס ט׳:11). במקרה מאוחר יותר, שהו עימו ההמונים זמן רב, ונמצאו הרחק מביתם. כשחש בצורכם הגופני, אמר ישוע לתלמידיו: ”נכמרו רחמיי על העם. זה שלושה ימים הם נמצאים איתי ואין להם מה לאכול. אינני חפץ לשלח אותם רעבים פן יתעלפו בדרך” (מתי ט״ו:32). כדי למנוע סבל אפשרי, ישוע נקט פעולה. בדרך נס, סיפק הוא לאלפי גברים, נשים וטף ארוחה, כשלרשותו רק שבע כיכרות לחם ומעט דגים קטנים.
20. מה למדים אנו מן המקרה האחרון המוזכר, שבו נכמרו רחמיו של ישוע?
20 המקרה האחרון המוזכר שבו נכמרו רחמיו של ישוע היה במסעו האחרון לירושלים. המון רב עלה יחד עימו כדי לחגוג את הפסח. בדרכם, בקרבת יריחו, שני קבצנים עיוורים החלו צועקים: ”אדוננו... רחם עלינו!” ההמון ניסה להשתיקם, אך ישוע קרא להם וביקש לדעת מה רצו שיעשה עבורם. ”אדון — שתיפקחנה עינינו!” התחננו. ”נתמלא ישוע רחמים”, נגע בעיניהם, ומאור עיניהם שב אליהם (מתי כ׳:29–34). מה חשוב הלקח שאנו יכולים להפיק מכך! ישוע עמד להתחיל את השבוע האחרון של שירותו עלי־אדמות. היה עליו להשלים עוד מלאכה רבה בטרם יסבול מוות אכזרי מיד נציגי השטן. ברם, הוא לא התיר ללחץ של עת מכרעת זו להרחיק ממנו והלאה את רגשות הרחמים העדינים שלו כלפי צורכיהם האנושיים, הפחות חשובים.
משלים המדגישים רחמים
21. מהו הנמשל של האדון שוויתר לעבדו על החוב הכבד?
21 הפועל היווני סְפְּלָגְחְנִיזוֹ מַאי, המוזכר בתיאורים אלה של חיי ישוע, מופיע גם בשלושה ממשליו. באחד הסיפורים התחנן עבד לארכה כדי לשלם חוב כבד. ”נכמרו רחמי” האדון עליו, ולכן ויתר לו על החוב. הנמשל הוא, שיהוה אלהים מגלה רחמים רבים, בוותרו לכל משיחי המגלה אמונה בפועל בקורבן־הכופר של ישוע על החוב הכבד של החטא (מתי י״ח:27; כ׳:28).
22. מה מדגים המשל על הבן האובד?
22 לאחר מכן מופיע סיפורו של הבן האובד. זכור מה אירע כששב הבן האובד לביתו. ”בהיותו עוד רחוק, ראהו אביו ונכמרו רחמיו עליו. הוא רץ אליו ונפל על צוואריו ונשק לו” (לוקס ט״ו:20). הדבר מראה, שכאשר משיחי שסטה מהדרך מגלה חרטה כנה, יהוה מרחם עליו ואוסף אותו אליו ברכות. לפיכך, באמצעות שני משלים אלה הראה ישוע כי אבינו, יהוה, ”רחום וחנון” (יעקב ה׳:11).
23. איזה לקח מפיקים אנו מן המשל על השומרוני הטוב?
23 המשל השלישי המשתמש בפועל סְפְּלָגְ חְנִיזוֹמַאי מתייחס לשומרוני הרחמן, אשר ”נתמלא רחמים” למראה היהודי שנשדד ונעזב, מוטל בין מוות לחיים (לוקס י׳:33). בפועלו בתואם עם רגשות אלה, עשה השומרוני כל שביכולתו כדי לעזור לזר. הדבר מדגים כי יהוה וישוע מצפים ממשיחיים אמיתיים לחקות את דוגמתם ולגלות רחמים וחמלה. המאמר הבא ידון בחלק מן הדרכים שבהן נוכל לעשות כן.
(מקור המאמר: 1994/11/1)
שאלות לחזרה
◻ מה משמע הדבר להיות רחום?
◻ כיצד חמל יהוה על שמו?
◻ מהו הביטוי הגדול ביותר לחמלה?
◻ באיזו דרך בולטת שיקף ישוע את אישיות אביו?
◻ מה למדים אנו ממעשיו הרחמניים של ישוע וממשליו?
[תיבה בעמודים 10, 11]
מונח ציורי ל”דאגה רכה ואוהבת”
”מעיי, מעיי”! זעק הנביא ירמיהו. האם התלונן על מיחושי מעיים מחמת קלקול קיבה? לא. ירמיהו השתמש בלשון השאלה כדי לתאר את דאגתו העמוקה עקב האסון שעמד לבוא על ממלכת יהודה (ירמיהו ד׳:19).
מאחר שליהוה רגשות עמוקים, המלה ’מעיים’ מתארת גם את רגשותיו החמים. לדוגמה, עשרות שנים לפני ימי ירמיהו, נלקחה ממלכת ישראל בת עשרת השבטים לשבי על־ידי מלך אשור. יהוה הרשה זאת כעונש על חוסר נאמנותם. אך, האם שכחם אלהים בגלות? לא. הוא עדיין חש קרבה אליהם כחלק מעם־בריתו. בכנותו אותם בשם השבט הבולט, אפרים, שאל יהוה: ”הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים? כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד. על כן המו מעיי לו. רחם ארחמנו” (ירמיהו ל״א:20).
באומרו ”המו מעיי”, השתמש יהוה בביטוי מליצי כדי לתאר את רגשות החיבה העמוקים שלו כלפי עמו הגולה. בספר הפרשנות שלו, כתב א. אנדרסון, חוקר מקרא מהמאה ה־19 בנוגע לפסוק זה: ”אין דבר היכול להתעלות על ההפגנה הנוגעת ללב של רגש אבהי שמגלה כאן יהוה כלפי בן ששב מחטאותיו. אף שבדרך זו גער בהם [בבני אפרים עובדי־האלילים] והענישם... הוא מעולם לא שכחם, אדרבה, הוא עלץ בציפייה לשיקומם המוחלט”.
כתבי־הקודש המשיחיים עושים שימוש דומה במלה היוונית המתורגמת ל”מעיים”. כשמשמעותה אינה מילולית, כבמעשי־השליחים א׳:18, היא מתייחסת לרגשות רכים של חיבה או חמלה (פילימון 12, ע״ח). לעתים המלה מופיעה בצירוף המלה היוונית שמשמעה ”טוב” או ”היטב”. השליחים פאולוס ופטרוס השתמשו בביטוי המשולב, בעודדם את המשיחיים להיות ”מלאי רחמים”, מילולית ”נוטים היטב לרחם” (אפסים ד׳:32; פטרוס א׳. ג׳: 8). המלה היוונית שמשמעותה ’מעיים’ יכולה אף להיות מצורפת למלה היוונית פּוֹלִי. משמעותו המילולית של הצירוף היא ”להיות בעל מעיים רבים”. זהו ביטוי יחידאי בכתבי־הקודש היוונים, והוא מתייחס ליהוה אלהים. תרגום העולם החדש מתרגם זאת כך: ”מלא רחמים יהוה” (יעקב ה׳:11).
מה אסירי־תודה עלינו להיות על שיהוה אלהים, הישות החזקה ביותר ביקום, כה שונה מהאלים האכזריים, מעשי ידיהם של בני־אדם חסרי־רחמים! בחקותם את אלוהיהם ’מלא הרחמים’, משיחיים אמיתיים חשים דחף לנהוג כדוגמתו במגעיהם איש עם רעהו (אפסים ה׳:1).
[תמונה בעמוד 9]
כאשר העם עבר את הגבול של הרחמים האלוהיים, התיר יהוה לבבל לכבוש את עמו ההפכפך
[תמונה בעמוד 12]
כראותו את בנו אהובו מת, ללא ספק חש יהוה כאב רב מכל כאב שאי־פעם נאלץ מישהו לסבול
[תמונה בעמוד 13]
ישוע שיקף את אישיות אביו בשלימות