הייו ”מלאי רחמים”
כיום הרבה מאוד אנשים סובלים מרעב, מחולי, מעוני, מפשע, מסכסוכי דמים אזרחיים ומאסונות טבע, והם זקוקים יותר מאי פעם לעזרה ולחמלה. חמלה משמעה מודעות לסבלו או למצוקתו של האחר תוך גילוי אהדה, יחד עם הרצון להקל מעליו את סבלו ומצוקתו. כקרני שמש חמימות, יכולה החמלה לנחם את הסובלים, לשכך את כאבם ולרומם את רוחם.
החמלה מתבטאת במילים ובמעשים — לדאוג לרֵע ולעמוד לרשותו בשעת הצורך. רצוי שלא ננהג בחמלה אך ורק עם בני משפחה, חברים ומכרים, אלא נְפנה מקום בלבנו לאנשים שאפילו אין אנו מכירים. ”אם תאהבו את אוהביכם מה שכרכם?” שאל ישוע המשיח בדרשת ההר. איש זה, שהיה מלא חמלה, אמר גם: ”לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם” (מתי ה׳:46, 47; ז׳:12).
מילים אלו — הידועות ככלל הזהב — מצויות בכתבי־הקודש. רבים רואים במקרא מדריך עליון בנושא החמלה. כתבי־הקודש שבים ומדגישים כי חובה עלינו לעזור לאלה שמכל סיבה שהיא אינם יכולים לעזור לעצמם. המקרא מציג את מחברו ובוראנו, יהוה אלוהים, כאל שאין שני לו בחמלתו.
למשל, הכתוב אומר כי אלוהים ”עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה” (דברים י׳:18). יהוה אלוהים מתואר כ”עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים” (תהלים קמ״ו:7). ובאשר לתושבים זרים מעוטי יכולת קבע יהוה: ”כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר..., ואהבת לו כמוך” (ויקרא י״ט:34).
ואולם, לא תמיד קל לנהוג בחמלה. השליח פאולוס כתב אל המשיחיים בקולוסה: ’פישטו את האדם הישן עם מעשיו וליבשו את האדם החדש, ההולך ומתחדש בדעת לפי צלם בוראו. ... כבחירי אלוהים קדושים ואהובים, ליבשו חמלה ורחמים’ (קולוסים ג׳:9, 10, 12).
מכאן שדרושים מאמצים כדי לטפח חמלה ורחמים. החמלה היא חלק מן ”האדם החדש” שהמשיחיים נדרשים ללבוש. פאולוס חי במציאות האכזרית שאפיינה את רומא העתיקה ועודד את אחיו לאמונה לחולל מהפך באישיותם על מנת לגלות יותר אהדה וחמלה.
החמלה כגורם השפעה
יש הרואים בגילוי חמלה אות לחולשה ולשבריריות. האם הצדק עימם?
לא ולא! הכוח המניע העומד מאחורי חמלה כנה הוא אהבה עמוקה הנובעת מאלוהים, התגלמות האהבה. ”האלוהים הוא אהבה” (יוחנן א׳. ד׳:16). בצדק מכונה יהוה ”אב הרחמים ואלוהי כל נחמה” (קורינתים ב׳. א׳:3). המילה היוונית המתורגמת כאן ל”רחמים” משמעה ”חמלה כלפי תחלואי הזולת”. טוב יהוה ”גם לכפויי טובה וגם לרעים”! (לוקס ו׳:35).
הבורא דורש מאיתנו לגלות תכונות המיטיבות עם הזולת כגון חמלה. במיכה ו׳:8 כתוב: ”הִגיד לך אדם מה טוב ומה יהוה דורש ממך: כי אם עשות משפט ואַהֲבַת חסד”. במשלי י״ט:22 נאמר: ”תאוות אדם חסדו”, כלומר התכונה הרצויה באדם היא חסדו. ישוע המשיח, בן האלוהים, ששיקף באופן מושלם את אישיותו של אביו, קרא לתלמידיו: ”הייו רחמנים כשם שאביכם רחמן הוא” (לוקס ו׳:36). בתרגום ג׳רוזלם בייבל לאנגלית נאמר: ”הייו מלאי חמלה כשם שאביכם מלא חמלה”.
טוב לנהוג בחמלה, שכן שכר רב בצידה. לא אחת מתקיים הכתוב במשלי י״א:17: ”גומל נפשו איש חסד”, כלומר, אדם הנוהג בחסד יוצא נשכר. גילוי חמלה כלפי אדם הזקוק לעזרה נחשב בעיני אלוהים כטובה הנעשית לו אישית, והוא רואה חובה לעצמו להשיב גמול על כל מעשה חמלה מצד עובדיו. שלמה המלך אמר בהשראת רוח הקודש: ”מלווה יהוה חונן דל, וגמולו ישלם לו”, דהיינו, המיטיב עם הדל כאילו הלווה ליהוה, והוא יגמול לו (משלי י״ט:17). פאולוס כתב: ”יודעים [אתם] שכל טוב אשר יעשה אדם, את זה יקבל מאת יהוה” (אפסים ו׳:8).
החמלה תורמת לשלום ולפתרון בעיות וחיכוכים. היא מסייעת בסילוק אי־הבנות וסוללת את הדרך למחילה. לעתים צצות אי־הבנות משום שאין אנו מביעים תמיד את מחשבותינו ואת רגשותינו כפי שהיינו רוצים או מפני שמעשינו מתפרשים לפעמים שלא כהלכה. כאן החמלה נכנסת לתמונה ותורמת לשמירת השלום. קל לסלוח לאדם הידוע כבעל חמלה. החמלה עוזרת לנו ליישם את העצה שנתן פאולוס למשיחיים: ”נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו” (קולוסים ג׳:13).
חמלה כאהדה המתבטאת במעשים
החמלה יכולה גם להקל את הסבל. כאמור, היא מתבטאת באהדה כלפי הנזקקים ומניעה אותנו לסבול עם הסובלים. אדם הנוהג בחמלה מתחשב באומללים, נוהג עימם ברכות ופועל לעזרתם.
משיחי המגלה אהדה ומשתתף ברגשות הזולת, מחקה בזאת את ישוע. הוא מעולם לא היה עסוק מכדי לעזור לזולת מבחינה חומרית ורוחנית. כשראה אנשים במצוקה, נהג בהם בחמלה ומצא את הדרך לבוא לעזרתם.
שים לב כיצד הגיב ישוע למראה המוני אנשים שסבלו מהזנחה רוחנית: ”כראותו את ההמונים נתמלא רחמים עליהם, שכן היו יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). חוקר מקרא אחד אמר שהמילה המתורגמת כאן ל”נתמלא רחמים” משמעה ”רגש המתעורר בנבכי נפשו של האדם”. למעשה, נאמר עליה שהיא אחת המילים החזקות ביותר ביוונית להגדרת רגש של חמלה.
באותו אופן, משיחיים מלאי חמלה ממהרים להושיט עזרה חומרית ורוחנית לנזקקים. השליח פטרוס כתב: ”הייו כולכם לב אחד, שותפים לצער הזולת, אוהבי האחים, רחמנים” (פט״א ג׳:8). לדוגמה, לאחר שמשפחה משיחית דלת אמצעים נאלצה לעבור לאזור חדש מטעמי בריאות, נתנו להם אחיהם לאמונה להתגורר שם בבית אחד במשך שישה חודשים ללא דמי שכירות. הבעל מספר: ”יום יום הם באו לראות איך אנחנו מסתדרים, ובמילים המעודדות שלהם גרמו לנו להרגיש בבית”.
המשיחיים האמיתיים דואגים גם לצורכיהם של זרים ושמחים לנדב מזמנם, מכוחם וממשאביהם למען אנשים שאין הם מכירים. המתנדבים שהוזכרו במאמר הקודם ושעזרו לזרים גמורים היו עדי־יהוה.
בקהילה המשיחית שורה אפוא אווירה של חמלה וחסד. חברי הקהילה מוּנעים על־ידי אהבה, והם חדורי מוטיבציה למצוא דרכים להיטיב עם הזולת. בשל מגוון בעיות אישיות, זקוקים היתומים והאלמנות בקהילה להתעניינותך ולאהדתך. התוכל לעזור להם להתמודד עם עוני, עם שירותי בריאות מוגבלים, עם היעדר דיור הולם או עם קשיים אישיים אחרים?
עזרה כזו הוענקה לזוג ביוון. הבעל לקה בשבץ, והוא ואשתו הוסעו לבית־חולים המרוחק מאות קילומטרים מביתם. היה להם פרדס תפוזים, ואת הכנסתם הזעומה הניבו ממכירת התפוזים שקטפו. מי יקטוף את התפוזים בזמן שהם בבית־חולים? הקהילה המקומית נרתמה למלאכה. הם קטפו ומכרו את התפוזים, וכך דאגו שלזוג יהיה קצת כסף ושקט נפשי.
החמלה מתבטאת בדרכים רבות. למשל, משיחיים מלאי חמלה מבינים שלעתים הסובלים צריכים בעיקר שמישהו יבקר אצלם, יקשיב להם באהדה, יזדהה עם רגשותיהם ויעניק להם נחמה מתוך המקרא (רומ׳ י״ב:15).
מצא הנאה בקרב אנשים מלאי חמלה
הקהילה המשיחית הכלל עולמית היא חממה של שלום ונחמה, וחבריה שופעים חמלה וטוב לב. המשיחיים האמיתיים מבינים שהחמלה היא תכונה שובת לב, ואילו האכזריות מעוררת דחייה. על כן, הם משתדלים לחקות את אביהם שבשמיים ולגלות חמלה ו”רחמים” בדרכים מעשיות.
עדי־יהוה מזמינים אותך בחום לטעום מן החמלה, האהבה והדאגה השוררות בקהילתם המשיחית. הם בטוחים שהאווירה תנעם ותקסום לך (רומים ט״ו:7).
[תמונה בעמוד 5]
פאולוס האיץ במשיחיים בקולוסה ללבוש חמלה ורחמים
[תמונות בעמוד 7]
כשראה ישוע אנשים במצוקה, נהג בהם בחמלה ומצא את הדרך לבוא לעזרתם