הקראים וחיפושם אחר האמת

‏”‏חפישו באורייתא שפיר [‏חיקרו היטב בתורה]‏,‏ ואל תישענו על דעתי”‏.‏ מילים אלה נאמרו מפי קראי נודע בן המאה השמינית לספירה.‏ מי היו הקראים?‏ היכולה דוגמתם להשכילנו?‏ כדי להשיב על שאלות אלה,‏ עלינו להתחקות אחרי תולדות המחלוקת עתיקת־היומין,‏ אשר הובילה לצמיחת התנועה הקראית.‏

כיצד פרצה המחלוקת?‏

במאות האחרונות לפני הספירה,‏ התפתחה פילוסופיה חדשה ביהדות.‏ היתה זו התפיסה ששתי תורות ניתנו מפי אלוהים בהר סיני,‏ אחת בכתב ואחת בעל־פה.‏a עוד לפני המאה הראשונה לספירה,‏ היו עימותים סוערים בין אלה שדגלו בתורה חדשה זו ובין אלה שדחו אותה.‏ הפרושים היו חסידיה בעוד שהצדוקים והאיסיים היו ממתנגדיה.‏

בלב המחלוקת,‏ הופיע ישוע מנצרת כמשיח המובטח (‏דניאל ט׳:‏24,‏ 25;‏ מתי ב׳:‏1–6,‏ 22,‏ 23‏)‏.‏ ישוע התעמת עם כל אותן קבוצות סותרות של היהודים.‏ כששוחח עימם,‏ יצא חוצץ נגד הפרתם את מצוות אלוהים למען המסורת שלהם (‏מתי ט״ו:‏3–9‏)‏.‏ ישוע גם לימד אמיתות רוחניות בדרך האפשרית למשיח בלבד (‏יוחנן ז׳:‏45,‏ 46‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ רק תלמידיו האמיתיים של ישוע סיפקו ראיה לכך שזכו לתמיכת אלוהים.‏ הם נודעו כמשיחיים (‏מעשי־השליחים י״א:‏26‏)‏.‏

כשנחרב בית־המקדש שבירושלים בשנת 70 לספירה,‏ היו הפרושים הכת הדתית היחידה שנשארה שלימה.‏ באותה עת,‏ בהעדר הכהונה,‏ הקורבנות ובית־המקדש,‏ יכולה היתה היהדות הפרושית להמציא תחליפים לכל הדברים הללו,‏ בהתירה למסורת ולפרשנות לתפוס את מקומה של התורה שבכתב.‏ הדבר פתח פֶּתח לכתיבתם של ”‏ספרי קודש”‏ חדשים.‏ תחילה נכתבה המשנה,‏ על תוספותיה ופרשנותה לתורתם שבעל־פה.‏ לאחר מכן,‏ נוספו קובצי כתבים אחרים ונקראו התלמוד.‏ בו בזמן,‏ משיחיים כופרים החלו ליטול לעצמם חירויות בנוגע להוראתו של ישוע.‏ שני החוגים הולידו מערכות דתיות רבות־עוצמה — המוסד הרבני מחד ומוסד הכנסייה מאידך.‏

עקב העימותים בין היהודים לרומא עובדת־האלילים ומאוחר יותר לרומא הנוצרית,‏ מרכז היהדות עבר בסופו־של־דבר לבבל.‏ שם כתבי התלמוד נערכו,‏ נשלמו ונחתמו.‏ אף שהרבנים טענו שהתלמוד גילה את רצון אלוהים באופן מלא יותר,‏ יהודים רבים חשו את ההשפעה ההולכת ומכבידה של הסמכות הרבנית,‏ וערגו לדבר־אלוהים אשר נמסר להם באמצעות משה והנביאים.‏

במחצית השנייה של המאה השמינית לספירה,‏ יהודי בבל אשר התנגדו למָרוּת הרבנית ודחו את האמונה בתורה שבעל־פה,‏ נענו למנהיג מלומד בשם ענן בן דוד.‏ הוא הכריז כי לכל יהודי הזכות ללמוד את התנ״ך כאוות־נפשו כמקור היחיד של דת האמת,‏ מבלי להתייחס לפרשנות הרבנית או לתלמוד.‏ ענן לימד:‏ ”‏חפישו באורייתא שפיר [‏חיקרו היטב בתורה]‏ ואל תישענו על דעתי”‏.‏ עקב הדגש הזה שהושם בכתבי־הקודש,‏ זכו חסידי ענן לכינוי קראים,‏ שמשמעו ”‏קוראים”‏.‏

עימות בין הקראים לרבנים

מה הן מספר דוגמאות מן התורה הקראית אשר עוררו תדהמה מהולה בחרדה בחוגים הדתיים?‏ הרבנים אסרו על אכילת בשר וחלב יחד.‏ הם הציגו זאת כפירוש שנתנה התורה שבעל־פה לשמות כ״ג:‏19‏,‏ האומר:‏ ”‏לא תבשל גדי בחלב אמו”‏.‏ לעומת זאת,‏ הקראים לימדו את הפסוק פשוטו כמשמעו — מבלי להוסיף ומבלי לגרוע.‏ הם טענו שהאיסורים הרבניים לא היו אלא מעשי ידי אדם.‏

על־פי פרשנותם לדברים ו׳:‏8,‏ 9,‏ גרסו הרבנים שעל הגבר היהודי להתפלל כשהוא מניח תפילין,‏ וכי יש לקבוע מזוזה בכניסה של כל בית.‏b הקראים התייחסו לפסוקים האלה רק במשמעותם המושאלת והסמלית,‏ ולכן דחו הלכות רבניות אלה.‏

בנושאים אחרים,‏ החמירו הקראים הרבה יותר מהרבנים.‏ למשל,‏ תן דעתך להשקפתם על שמות ל״ה:‏3‏,‏ שם נאמר:‏ ”‏לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת”‏.‏ הקראים אסרו להשאיר מנורה או אור דולקים,‏ גם אם הללו הודלקו לפני כניסת השבת.‏

במיוחד לאחר מות ענן,‏ היו מנהיגי הקראים חלוקים תדירות בנוגע לכמותן ולטיבן של הגבלות מסוימות,‏ והמסר שלהם לא תמיד היה ברור.‏ הקראים היו מפולגים,‏ משום שלא הכירו במנהיג אחד אלא הבליטו קריאה אישית וביאור הכתובים,‏ בניגוד לסמכות בסגנון הרבני.‏ אך,‏ למרות זאת,‏ היקפה והשפעתה של התנועה הקראית גדלו מאוד מחוץ לקהילת יהודי בבל,‏ והיא התפשטה ברחבי המזרח התיכון.‏ מרכז קראי חשוב נוסד אפילו בירושלים.‏

במרוצת המאות התשיעית והעשירית לספירה,‏ למדנים קראים עשו חיל בחקר מחודש של הלשון העברית ונהנו כביכול מ’‏תור זהב’‏.‏ הם כפרו בקדושת התורה שבעל־פה,‏ ורק הכתוב בתנ״ך נחשב אצלם לקדוש.‏ קראים אחדים הפכו לסופרים,‏ היינו מעתיקים דקדקנים של התנ״ך.‏ למעשה,‏ היה זה האתגר הקראי,‏ שדרבן את חקר כתבי־הקודש של בעלי המסורה מקרב כל היהודים,‏ דבר שהבטיח את שימורו המדויק של הטקסט המקראי שבידינו כיום.‏

במרוצת התקופה של הגידול המהיר,‏ עסקה היהדות הקראית בתעמולה גלויה בקרב יהודים אחרים.‏ הדבר היווה איום על היהדות הרבנית.‏

כיצד הגיבו הרבנים?‏

התקפת־הנגד הרבנית היתה מלחמת־חורמה מילולית,‏ שבה היו גמישות ערמומית והתאמת תורותיה.‏ במרוצת המאה שלאחר המחלוקת של ענן,‏ היהדות הרבנית אימצה לעצמה חלק מן השיטות הקראיות.‏ הרבנים הפכו בקיאים יותר בכתבי־הקודש,‏ ומיזגו סגנון ושיטות קראיים במליצותיהם הנבובות.‏

המנהיג,‏ שלכל הדעות,‏ הנהיג מלחמת דברים זו היה סעדיה בן יוסף [‏סעדיה גאון]‏,‏ שהיה לראש הקהילה היהודית בבבל במחצית הראשונה של המאה העשירית לספירה.‏ יצירתו החשובה של סעדיה,‏ ספר האמונות והדעות,‏ תורגמה לאנגלית על־ידי שמואל רוזנבלט,‏ אשר כתב במבוא של הספר:‏ ”‏אף־על־פי.‏.‏.‏ ש[‏סעדיה]‏ היה בר־הסמכא של ימיו בנוגע לתלמוד,‏ הוא השתמש במקור זה של המסורת היהודית מעט מאוד יחסית,‏ ככל הנראה משום שהיה ברצונו להביס את הקראים באמצעות נִשקם הם,‏ היות שהם קיבלו רק את תוקפה של התורה שבכתב”‏.‏

כשהיא הולכת בעקבות סעדיה,‏ בסופו־של־דבר היתה ידה של היהדות הרבנית על העליונה.‏ הדבר הושג כשהוכנסו מספיק שינויים כדי להחליש את כוחם של הנימוקים הקראיים.‏ את מכת המחץ הנחית הרמב”‏ם,‏ החכם התלמודי הנודע בן המאה ה־12.‏ באמצעות גישתו הסובלנית כלפי הקראים שעימם התגורר במצרים,‏ בד־בבד עם סגנונו הלמדני המשכנע,‏ רכש את הערצתם וערער את מעמד מנהיגיהם.‏

התנועה הקראית מאבדת תנופה

באותה עת,‏ כשהיא מפולגת ונעדרת אמצעי תגובה מתואם היטב,‏ איבדה התנועה הקראית הן את תנופתה והן את חסידיה.‏ עם חלוף השנים,‏ תיקנו הקראים את דעותיהם ואת עקרונותיהם.‏ ליאון נימוי,‏ מחבר בנושא התנועה הקראית,‏ כותב:‏ ”‏בעוד שהתלמוד מוחרם תיאורטית,‏ התמזג בחשאי חומר תלמודי רב במנהגים ובחוקים הקראיים”‏.‏ ביסודו,‏ אבדה לקראים מטרתם המקורית,‏ והם אימצו רבות מן היהדות הרבנית.‏

ישנם עדיין כ־000,‏25 קראים בישראל.‏ ניתן למצוא כמה אלפים נוספים בקהיליות אחרות,‏ במיוחד ברוסיה ובארצות־הברית.‏ אולם,‏ בהיות להם מסורות שבעל־פה משלהם,‏ הם שונים מן הקראים הראשונים.‏

מה נוכל ללמוד מתולדות הקראים?‏ שזו טעות חמורה ’‏להפר את דבר־אלוהים למען המסורת’‏ (‏מתי ט״ו:‏6‏)‏.‏ כדי להשתחרר מן המסורות המכבידות של בני־האדם,‏ דרוש ידע מדויק מתוך כתבי־הקודש (‏יוחנן ח׳:‏31,‏ 32;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ אכן,‏ אלה המבקשים לדעת את רצון אלוהים ולעשותו,‏ אינם מסתמכים על מסורות אנוש.‏ במקום זאת,‏ הם חוקרים בשקדנות את המקרא ומיישמים את ההוראה המועילה של דבר־אלוהים שנכתב בהשראת אלוהים.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 19]‏

קבוצת קראים

‏[‏שלמי תודה]‏

מהספר האנציקלופדיה היהודית,‏ 1910 קבוצת קראים