ערי־מקלט — אמצעי רחום שסיפק אלוהים
”תהיינה שש הערים האלה למקלט, לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה” (במדבר ל״ה:15).
1. מהי השקפת אלוהים ביחס לחיים ולאשמת־דמים?
חיי־אדם נחשבים בעיני יהוה אלוהים לדבר מקודש. כמו־כן, החיים טבועים בדם (ויקרא י״ז:11, 14). לפיכך, קין, האדם הראשון שנולד עלי־אדמות, הביא על עצמו אשמת־דמים כשרצח את אחיו, הבל. בעקבות זאת, אמר אלוהים לקין: ”קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה”. הדם אשר הכתים את האדמה במקום־הרצח, נשא עדות אילמת, אם כי ברורה, על החיים אשר באכזריות נקטפו באיבם. דם הבל זעק אל אלוהים לנקמה (בראשית ד׳:4–11).
2. לאחר המבול, כיצד הודגשה הוקרתו של אלוהים את החיים?
2 הוקרת אלוהים כלפי חיי־אדם הודגשה, לאחר שנוח הצדיק ובני־משפחתו יצאו מן התיבה כניצולי המבול הכל־עולמי. אותה עת, הרחיב יהוה את תפריט האדם וכלל בו בשר בעלי־חיים, אך לא דם. הוא גם ציווה: ”ואך, את דִמכם לנפשותיכם אדרוש. מיד כל חיה אדרשנו. ומיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם. שופך דם האדם, באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם” (בראשית ט׳:5, 6). יהוה הכיר בזכותו של שאר־הבשר הקרוב ביותר של הקורבן להרוג את הרוצח בפוגשו אותו (במדבר ל״ה:19).
3. כיצד הדגישה תורת משה את קדושת החיים?
3 בתורה שניתנה לישראל באמצעות משה הנביא, קדושת־החיים הובלטה שוב ושוב. למשל, אלוהים ציווה: ”לא תרצח” (שמות כ׳:13). הוקרת החיים באה לידי ביטוי גם בדברים שנאמרו בתורת משה בנוגע למקרה מוות, שמעורבת בו אשה הרה. התורה קבעה מפורשות, שאם היא או תינוקה שטרם נולד עברו תאונה קטלנית עקב מאבק בין שני גברים, היה על השופטים לשקול את הנסיבות ואת דרגת הזדון, אך העונש עלול היה להיות ”נפש תחת נפש”, היינו חיים תמורת חיים (שמות כ״א:22–25). אולם, האם רוצח מבני־ישראל יכול היה להימלט בדרך כלשהי מן התוצאות של מעשה האלימות שלו?
מחסה לרוצחים?
4. מחוץ לישראל, אילו מקומות מחסה היו קיימים בעבר?
4 באומות מלבד ישראל, הוענק מחסה או מקלט לרוצחים ולפושעים אחרים. כך היה במקדש האלה ארטמיס שבאפסוס הקדומה. באשר למקומות דומים, מדוּוח: ”היכלות אחדים היוו חממות לגידול פושעים; ותדירות היה נחוץ להגביל את מספר מקומות המחסה. באתונה רק היכלות מסוימים היו מוכרים על־פי חוק כמקומות מפלט (למשל, מקדש התֶזֶאוּם לעבדים); בתקופת טיבריוס, קהילות הפושעים בהיכלות היו כה מסוכנות, עד כי זכות המקלט הוגבלה לערים בודדות (בשנת 22 לספירה)” (האנציקלופדיה היהודית, 1909, כרך ב׳, עמ׳ 256 [אנג׳]). מאוחר יותר, הפכו כנסיות הנצרות למקומות מחסה, אך הדבר נטה להעביר את הסמכות מן הרשויות האזרחיות אל הכמורה, ועמד בניגוד לעשיית משפט צדק. ניצולו לרעה של הֶסדר זה, הוביל לבסוף לחיסולו.
5. איזו ראיה יש לכך, שהתורה לא איפשרה לרשלנות להוות עילה לבקשת רחמים במקרה שמישהו נהרג?
5 בקרב בני־ישראל, רוצחים במזיד לא זכו למקלט או למחסה. אפילו כהן ממשפחת לוי ששירת במזבח אלוהים, היה נלקח משם ומומת, אם זמם רצח (שמות כ״א:12–14). יתרה מזו, התורה לא איפשרה לרשלנות להוות עילה לבקשת רחמים, במקרה שמישהו נהרג. למשל, היה על האדם להקים מעקה לגג השטוח של ביתו החדש. אחרת, אם נפל מישהו מן הגג ומת, אשמת־דמים רבצה על הבית (דברים כ״ב:8). נוסף על כך, אם בעליו של שור המועָד לנגיחה הוזהר, אך לא שמר על שורו והלה המית מישהו, בעל השור נאשם בשפיכות־דמים וניתן היה להמיתו (שמות כ״א:28–32). הוכחה נוספת לחשיבות הרבה שיִחס אלוהים לחיים, מתבטאת באשמת־הדמים שרבצה על אדם שהיכה למוות גנב, אם הדבר אירע בשעות־היום, כשאפשר היה לראות ולזהות את הפורץ (שמות כ״ב:1, 2). אם כן, ברור כי חוקי אלוהים בעלי האיזון המושלם לא איפשרו לרוצחים במזיד להימלט מעונש מוות.
6. כיצד נתמלא החוק ’נפש תחת נפש’ בישראל הקדומה?
6 אם בוצע רצח בעם־ישראל הקדום, היה צורך לגאול את דם הקורבן. החוק ’נפש תחת נפש’, נתמלא כאשר הרוצח הומת על־ידי ”גואל הדם” (במדבר ל״ה:19). גואל הדם היה גבר, שאר־בשרו הקרוב ביותר של הנרצח. אך, מה באשר לרוצחים בשגגה?
האמצעי הרחום של יהוה
7. איזה אמצעי סיפק אלוהים לאלה שהרגו אדם בשוגג?
7 עבור אלה שהרגו מישהו בשוגג או שלא במתכוון, סיפק אלוהים באהבתו ערי־מקלט. בנוגע אליהם, נאמר למשה: ”דבר אל בני־ישראל, ואמרת אליהם, ’כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען. והִקְרִיתֶם לכם ערים. ערי מקלט תהיינה לכם, ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה. והיו לכם הערים למקלט מִגואל, ולא ימות הרוצח עד עומדו לפני העדה למשפט. והערים אשר תיתנו, שש ערי מקלט, תהיינה לכם. את שלוש הערים תיתנו מעבר לירדן, ואת שלוש הערים תיתנו בארץ כנען. ערי מקלט תהיינה... לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה’” (במדבר ל״ה:9–15).
8. מה היה מיקומן של ערי־המקלט, וכיצד סייעו לרוצחים בשגגה להגיע אליהן?
8 כאשר בני־ישראל נכנסו אל הארץ המובטחת, הם הקימו בצייתנות שש ערי־מקלט. מיקומן של שלוש מן הערים הללו — קדש, שכם וחברון — היה מערבית לנהר־הירדן. מזרחית לנהר־הירדן היו ערי־המקלט גולן, ראמות ובצר. מיקומן של שש ערי־המקלט היה נוח, בהיותן על דרכים שנשמרו במצב תקין. במקומות מתאימים לאורכן של דרכים אלה, היו ציוני־דרך שנשאו את המלה ”מקלט”. ציוני־דרך אלה הצביעו על הכיוון לעיר־המקלט, והרוצח בשגגה נס על נפשו לעיר הקרובה ביותר. שם, יכול היה למצוא הגנה מפני גואל הדם (יהושע כ׳:2–9).
9. מדוע דאג אלוהים שיהיו ערי־מקלט, ולתועלתם של מי ניתנו?
9 מדוע דאג אלוהים שיהיו ערי־מקלט? הן סופקו כדי שהארץ לא תיטמא בדם חפים־מפשע וכדי שלא תרבוץ אשמת־דמים על האנשים (דברים י״ט:10). לתועלתם של מי ניתנו ערי־המקלט? התורה הצהירה: ”לבני־ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט, לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה” (במדבר ל״ה:15). לפיכך, למען ההגינות וכדי שייעשה צדק ובד־בבד לנהוג במידת הרחמים, אמר יהוה לבני־ישראל להקצות ערי־מקלט לרוצחים בשגגה, שהיו (א) בני־ישראל מלידה, (ב) גֵרים שגרו בישראל, או (ג) תושבים ממדינות אחרות אשר שכנו בארץ.
10. מדוע ניתן לומר שערי־המקלט היו הֶסדר רחום שכונן אלוהים?
10 ראוי לציין, כי גם אם אדם היה רוצח בשגגה, על־פי חוק אלוהים נגזר עליו למות: ”שופך דם האדם, באדם דמו יישפך”. לכן, רק באמצעות הֶסדר רחום שכונן יהוה אלוהים, יכול היה רוצח בשגגה לנוס אל אחת מערי־המקלט. נראה שהאנשים ככלל חשו אהדה כלפי כל אחד שנמלט מפני גואל הדם, משום שהכל היו מודעים לכך שהם עלולים בשוגג לבצע עבירה דומה ולהזדקק למקלט ולרחמים.
מנוסה למקום מקלט
11. בישראל הקדומה, מה יכול היה אדם לעשות אם הרג בשוגג עמית לעבודה?
11 דוגמה עשויה להגדיל את הערכתך כלפי ההסדר הרחום של מקום מקלט שכונן אלוהים. תאר לעצמך שהיית חוטב עצים בישראל הקדומה. נניח שראש הגרזן היה משתחרר לפתע מן הקת ופוגע למוות בעמית לעבודה. מה היית עושה? ובכן, התורה תיארה מצב זה בדיוק. ללא ספק, היית מנצל את האמצעי שסיפק אלוהים: ”וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה [לעיר־המקלט] וחי: אשר יכה את רעהו בבלי דעת, והוא לא שונא לו מתמול שלשום; ואשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ, ונשל הברזל מן העץ, ומצא את רעהו ומת, הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי” (דברים י״ט:4, 5). אולם, אפילו הגעת לעיר־המקלט, לא היית פטור מכל אחריות בנוגע לאשר אירע.
12. איזה תהליך עבר רוצח בשגגה לאחר שהגיע לעיר־המקלט?
12 הגם שהיית מתקבל בסבר פנים יפות, היה עליך להציג את נסיבות המקרה בפני הזקנים שבשער עיר־המקלט. לאחר כניסתך אל העיר, היית נשלח לעמוד לדין בפני הזקנים המייצגים את קהל ישראל בשערי העיר, שבתחום־השיפוט שלה אירע הרצח. שם, היית מקבל הזדמנות להוכיח את חפותך.
כאשר הרוצחים הועמדו לדין
13, 14. מה הם כמה דברים שהזקנים היו רוצים לברר במהלך משפטו של הרוצח?
13 במהלך המשפט, הנערך בפני הזקנים שבשערי העיר אשר בתחום־השיפוט, היית מבחין בוודאי תוך הכרת־טובה שדגש רב מושם בהתנהגותך הקודמת. הזקנים היו שוקלים בקפידה את יחסיך עם הקורבן. האם שנאת את האיש, ארבת לו והיכית אותו נפש במזיד? אם אכן כך הדבר, היה מחובתם של הזקנים למסור אותך למוות בידי גואל הדם. גברים אחראיים אלה היו מודעים לדרישת התורה ’לבער דם הנקי מישראל’ (דברים י״ט:11–13). במקביל, בנקיטת פעולה שיפוטית כיום, על זקני־קהילה משיחיים להכיר היטב את כתבי־הקודש ולפעול בתואם עימם, בהביאם בחשבון את גישתו ומעשיו הקודמים של החוטא.
14 בחקירה אדיבה, זקני־העיר ירצו לדעת אם ארבת לקורבן (שמות כ״א:12, 13). האם תקפת אותו ממקום מסתור? (דברים כ״ז:24) האם בערה חמתך על האיש, עד כי חרשת מזימה להורגו? אם כן, תהא ראוי למיתה (שמות כ״א:14). במיוחד על זקני־העיר לדעת אם שררו יחסי איבה או שנאה בינך ובין הקורבן (דברים י״ט:4, 6, 7; יהושע כ׳:5). נניח שזקני־העיר זיכו אותך והשיבוך לעיר־המקלט. תהא ודאי אסיר־תודה על החסד אשר לו זכית!
החיים בעיר־המקלט
15. אילו דרישות נכפו על רוצח בשגגה?
15 רוצח בשגגה היה חייב להישאר בתחום עיר־המקלט או ברדיוס של אלף אמה (כ־440 מטר) מחוץ לחומותיה (במדבר ל״ה:2–4). אם הוא שוטט מעבר לנקודה זו, עלול היה לפגוש בגואל הדם. בנסיבות אלה, יכול היה הגואל להמית את הרוצח מבלי להיות חייב בעונש. אך, הרוצח לא היה כבול באזיקים או כלוא. כתושב עיר־המקלט, היה עליו ללמוד מקצוע, לעבוד ולהיות אדם מועיל בחברה.
16. (א) כמה זמן היה על הרוצח בשגגה להישאר בעיר־המקלט? (ב) מדוע מות הכהן הגדול איפשר לרוצח לעזוב את עיר־המקלט?
16 למשך כמה זמן היה על הרוצח בשגגה להישאר בעיר־המקלט? אפשר שעד אחרית ימיו. בכל מקרה, התורה קבעה: ”בעיר מקלטו יֵשב עד מות הכהן הגדול, ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו” (במדבר ל״ה:26–28). מדוע מות הכהן הגדול התיר לרוצח בשגגה לעזוב את עיר־המקלט? ובכן, הכהן הגדול היה אחד האנשים החשובים ביותר באומה. לפיכך, מותו נועד להיות אירוע כה בולט, עד כי יֵצא שמעו בכל שבטי ישראל. אותה עת, כל הפליטים שבערי־המקלט יכלו לשוב לבתיהם, משוחררים מן הסכנה שארבה להם מידי גואל הדם. מדוע? משום שתורת אלוהים פסקה שעם מות הכהן הגדול פגה זכותו של גואל הדם להרוג את הרוצח, והכל ידעו זאת. אם שאר־בשרו הקרוב ביותר היה נוקם את המוות לאחר מכן, הרי שהיה נחשב לרוצח, ובסופו־של־דבר היה נענש בגין הרצח.
השפעות ממושכות
17. כיצד השפיעו, קרוב לוודאי, ההגבלות שנכפו על הרוצח בשגגה?
17 מה היו, קרוב לוודאי, ההשפעות של ההגבלות שנכפו על הרוצח בשגגה? הללו היוו תזכורת לכך שהוא גרם למות אדם. מתקבל על הדעת, שמאז ואילך חיי־אדם תמיד נחשבו בעיניו למקודשים. יתרה מזו, הוא לא יכול היה לשכוח שזכה לרחמים. מאחר שגילו כלפיו רחמים, ודאי רצה גם הוא להיות רחמן כלפי אחרים. ההסדר של ערי־המקלט, על ההגבלות שבהן, הועיל גם לאנשים ככלל. הכיצד? הוא בוודאי הותיר בהם את הרושם שאל להם להיות רשלנים או אדישים באשר לחיי־אנוש. על־ידי כך, על המשיחיים להיזכר בצורך להימנע מרשלנות העלולה לגרום מוות בשוגג. כמו־כן, ההסדר הרחום של ערי־המקלט שכונן אלוהים, צריך גם להניענו לגלות רחמים, כאשר מן הראוי לעשות כן (יעקב ב׳:13).
18. באילו דרכים ההסדר של ערי־המקלט שכונן אלוהים היה מועיל?
18 האמצעי שסיפק יהוה אלוהים, ערי־מקלט, הועיל גם בדרכים אחרות. האנשים לא הקימו קבוצות הלוקחות את החוק לידיהן ורודפות אחר רוצח, בהנחה שהוא אשם עוד בטרם נשפט. במקום זאת, הוא לא נחשב בעיניהם לרוצח במזיד, והם אפילו סייעו לו להגיע למקום־מבטחים. יתר־על־כן, האמצעי של ערי־המקלט היה מנוגד לחלוטין להסדרים בני־זמננו, המשַכנים רוצחים בבתי־כלא ובבתי־מעצר, שם הם נתמכים כלכלית על־ידי הציבור, ותדירות הופכים לפושעים גרועים מבעבר עקב התרועעותם ההדוקה עם עבריינים אחרים. בהסדר של ערי־המקלט, לא היה צורך לבנות בתי־כלא בעלי חומות וסורגי ברזל, לתחזקם ולשמור עליהם בעלות כה יקרה, כאשר לעתים כה קרובות האסירים מנסים להימלט מהם. למעשה, הרוצח חיפש את ה”כלא” ונשאר בו במשך תקופה מוגדרת. היה עליו לעבוד, ובכך להביא תועלת ליתר האנשים.
19. אילו שאלות מתעוררות באשר לערי־המקלט?
19 ההסדר של ערי־המקלט שכונן יהוה להגנה על רוצחים בשגגה, היה אכן רחום. אמצעי זה עורר בהחלט כבוד כלפי החיים. אולם, האם יש לערי־המקלט הקדומות משמעות לגבי האנשים החיים במאה ה־20? הייתכן שאנו אשמים באשמת־דמים לפני יהוה אלוהים ואיננו מבינים שאנו זקוקים לחסדו? היש משמעות כלשהי בימינו לערי־המקלט של ישראל?
כיצד תשיב?
◻ מהי השקפת אלוהים ביחס לחיי־אנוש?
◻ איזה אמצעי רחום סיפק אלוהים לרוצחים בשגגה?
◻ כיצד התקבל הרוצח בעיר־המקלט, וכמה זמן היה חייב להישאר שם
◻ כיצד השפיעו, קרוב לוודאי, ההגבלות שנכפו על הרוצח בשגגה?
[מפה בעמוד 9]
מיקומן של ערי־המקלט של ישראל היה נוח
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
קדש נהר־הירדן גולן
שכם ראמות
חברון בצר