יהוה מעתיר שלום ואמת
”ורפאתים וגיליתי להם עתרת שלום ואמת” (ירמיהו ל״ג:6).
1, 2. (א) בנושא השלום, מה מגלות תולדות האומות? (ב) בשנת 607 לפה״ס, איזה לקח לימד יהוה את ישראל בנוגע לשלום?
שלום! עד כמה כמהים לו, אך מה נדיר הוא בתולדות האנושות! המאה ה־20 בפרט לא היתה מאה של שלום. נהפוך הוא, היא היתה עדה למלחמות ההרסניות ביותר בהיסטוריה האנושית. לאחר מלחמת־העולם הראשונה, נוסד חבר הלאומים כדי לשמור על שלום העולם. ארגון זה נחל כישלון. לאחר מלחמת־העולם השנייה, נוסד ארגון האומות המאוחדות, כשלנגד עיניו מטרה זהה. די אם נקרא את העיתונים היומיים כדי שנראה איזה כישלון חרוץ נוחל גם הוא.
2 האם עלינו להיות מופתעים מכך שאין ביכולתם של ארגוני אנוש להביא שלום? כלל וכלל לא. לפני יותר מ־500,2 שנה, בני־ישראל, עמו הנבחר של אלוהים, למדו לקח בנושא. במאה השביעית לפה״ס, בבל, מעצמת־העולם העולה דאז, איימה על שלום ישראל. עם־ישראל פנה למצרים להשגת שלום. מצרים הכזיבה (ירמיהו ל״ז:5–8; יחזקאל י״ז:11–15). בשנת 607 לפה״ס, צבאות בבל הפילו את חומות ירושלים ושרפו את מקדש יהוה. כך, עם־ישראל למד על בשרו שהסתמכות על ארגוני אנוש הבל היא. במקום ליהנות משלום, הוגלתה האומה לבבל (דברי־הימים ב׳. ל״ו:17–21).
3. כהתגשמות לדברי יהוה באמצעות ירמיהו, אילו מאורעות היסטוריים לימדו את ישראל לקח חיוני שני בנוגע לשלום?
3 אך בטרם נפלה ירושלים, גילה יהוה שלא מצרים אלא הוא זה אשר ישכין שלום אמת בישראל. הוא ניבא באמצעות ירמיהו: ”ורפאתים וגיליתי להם עתרת שלום ואמת. והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובניתים כבראשונה” (ירמיהו ל״ג:6, 7). הבטחת יהוה החלה להתקיים בשנת 539 לפה״ס, כאשר בבל נכבשה ולגולי ישראל קראו דרור (דברי־הימים ב׳. ל״ו:22, 23). בשלהי שנת 537 לפה״ס, קבוצה מבני־ישראל חגגה את חג־הסוכות על אדמת ישראל לראשונה מזה 70 שנה! לאחר החג, הם יצאו לבנות את מקדש יהוה. מה חשו בנוגע לכך? הכתוב אומר: ”כל העם הריעו תרועה גדולה בהלל ליהוה על הוּסד בית יהוה” (עזרא ג׳:11).
4. כיצד יהוה עורר את בני־ישראל לבצע את עבודת הבנייה של בית־המקדש, ומה הבטיח בנוגע לשלום?
4 אולם, לאחר התחלה משמחת זו, רפו ידי בני־ישראל עקב מתנגדים, ועבודת בניית־המקדש נפסקה. כעבור מספר שנים, הקים יהוה את הנביאים חגי וזכריה לעורר את בני־ישראל להשלים את עבודת הבנייה מחדש. מה מרנין היה עבורם לשמוע את דברי חגי בנוגע למקדש שייבנה: ”’גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון’, אמר יהוה צבאות, ’ובמקום הזה אתן שלום’” (חגי ב׳:9).
יהוה מקיים את הבטחותיו
5. מה ראוי לציון באשר לפרק השמיני של ספר זכריה?
5 בספר זכריה שבמקרא, אנו קוראים מספר חזונות ונבואות שנכתבו בהשראת אלוהים, אשר חיזקו את משרתי אלוהים במאה השישית לפה״ס. נבואות אלה ממשיכות לחזק את בטחוננו בתמיכת יהוה. הן מספקות לנו כל סיבה שבעולם להאמין שיהוה יתן לעמו שלום גם בימינו. למשל, בפרק השמיני של הספר הנושא את שמו, זכריה הנביא מזכיר עשר פעמים את המילים: ”כה אמר יהוה”. בכל פעם, הביטוי קודם להצהרה אלוהית הקשורה לשלום של עם־אלוהים. אחדות מההבטחות הללו נתקיימו עוד בימי זכריה. כיום, הכל כבר התגשם או נמצא בשלבי התגשמות.
”קינאתי לציון”
6, 7. באילו דרכים יהוה ’קינא לציון בחימה גדולה’?
6 הביטוי מופיע לראשונה בזכריה ח׳:2, שם אנו קוראים: ”כה אמר יהוה צבאות: ’קינאתי לציון קנאה גדולה וחימה גדולה קינאתי לה’”. משמעות הבטחתו של יהוה לקנא לבני עמו, לחוש כלפיהם מסירות רבה, היתה שהוא יעמוד על המשמר כדי להשיב להם את השלום. שיקום עם־ישראל וארצו ובנייתו מחדש של המקדש היוו עדות לקנאה זו.
7 אולם, מה באשר לאלה שהתנגדו לעם יהוה? קנאתו לעמו נועדה להשתוות ל’חמתו הגדולה’ על אויבים אלה. כאשר היהודים הנאמנים עבדו את אלוהים במקדש המשוקם, הם יכלו להרהר בגורלה של בבל האדירה, שכבר נפלה. הם יכלו לחשוב גם על כשלונם החרוץ של האויבים, שניסו למנוע את בנייתו מחדש של בית־המקדש (עזרא ד׳:1–6; ו׳:3). והם יכלו להודות ליהוה על שקיים את הבטחתו. קנאתו הנחילה להם ניצחון!
”עיר־האמת”
8. בניגוד לזמנים קדומים יותר, כיצד ירושלים נועדה להיות עיר־אמת בימי זכריה?
8 זכריה כתב בשנית: ”כה אמר יהוה”. מה היו דברי יהוה הפעם? ”שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים; ונקראה ירושלים עיר־האמת, והר יהוה צבאות הר הקודש” (זכריה ח׳:3). לפני שנת 607 לפה״ס, ירושלים כלל לא היתה עיר־האמת. כוהניה ונביאיה היו מושחתים, ואנשיה לא־נאמנים (ירמיהו ו׳:13; ז׳:29–34; י״ג:23–27). אותה שעה, עם־אלוהים בנה מחדש את בית־המקדש והפגין את מחויבותו לעבודת־אלוהים הטהורה. רוח יהוה שבה לשכון בירושלים. האמיתוֹת של עבודת־אלוהים הטהורה שוב נשמעו בה, ולכן ניתן היה לכנות את ירושלים ”עיר־האמת”. ניתן היה לקרוא למיקומה המרומם ”הר יהוה”.
9. באיזה שינוי ראוי לציון במצבם התנסו ”ישראל השייכים לאלוהים” בשנת 1919?
9 בעוד ששתי הכרזות אלה היו מלאות משמעות עבור עם־ישראל הקדום, הן צופנות בחובן משמעות רבה עבורנו, אנו החיים בשלהי המאה ה־20. לפני כמעט 80 שנה, במרוצת מלחמת־העולם הראשונה, אלפים מעטים של משוחים שיצגו בימים ההם את ”ישראל השייכים לאלוהים”, נשבו מבחינה רוחנית, בדיוק כשם שבבל שבתה את עם־ישראל הקדום (גלטים ו׳:16). באורח נבואי, הם תוארו כגוויות המוטלות ברחוב. בכל זאת, היה להם רצון כן לעבוד את יהוה ”ברוח ובאמת” (יוחנן ד׳:24). לפיכך, ב־1919, יהוה שחרר אותם מן השבי, בהקימו אותם לתחייה מהמוות הרוחני שלהם (ההתגלות י״א:7–13). כך השיב יהוה ב’הן’ מהדהד לשאלתו הנבואית של ישעיהו: ”היוחל ארץ ביום אחד, אם יוולד גוי פעם אחת?” (ישעיהו ס״ו:8) בשנת 1919, שוב היו משרתי יהוה קיימים כאומה רוחנית ב”ארץ” שלהם, היינו בנחלתם הרוחנית עלי־אדמות.
10. מ־1919 ואילך, מאילו ברכות נהנים המשיחיים המשוחים ב”ארץ” שלהם?
10 כשהם מוגנים בארץ זו, משיחיים משוחים שירתו במקדש הרוחני הגדול של יהוה. הם נבחרו להיות ”העבד הנאמן והנבון”, וקיבלו על עצמם את האחריות לדאוג לרכושו הארצי של ישוע, זכות שהם ממשיכים ליהנות ממנה לקראת תום המאה ה־20 (מתי כ״ד:45–47, דל׳). הם למדו היטב את הלקח, שיהוה הוא ”אלוהי השלום” (תסלוניקים א׳. ה׳:23).
11. כיצד הוכיחו מנהיגי־הדת של הנצרות כי הם אויבי עם־אלוהים?
11 אך, מה באשר לאויביו של ישראל השייכים לאלוהים? קנאתו של יהוה לעמו משתווה לחמתו על המתנגדים. במרוצת מלחמת־העולם הראשונה, מנהיגי־הדת של הנצרות הפעילו לחצים כבדים ביותר בניסיון כושל לשים קץ לקבוצה קטנה זו של משיחיים דוברי־אמת. במרוצת מלחמת־העולם השנייה, כמרי הנצרות היו מאוחדים במטרה אחת בלבד: משני צדי המתרס, הם האיצו בממשלות לאסור את פעילותם של עדי־יהוה. אפילו כיום, בארצות רבות מנהיגי־הדת מסיתים את הממשלות להגביל את פעילות ההטפה המשיחית של עדי־יהוה או להטיל עליה חרם.
12, 13. כיצד מבטא יהוה את חמתו נגד הנצרות?
12 הדבר לא נעלם מעיני יהוה. לאחר מלחמת־העולם הראשונה, הנצרות יחד עם שאר ”בבל הגדולה” חוו נפילה (ההתגלות י״ד:8). ממשותה של נפילת בבל נודעה ברבים, כאשר משנת 1922 ואילך ניחתה סדרת מכות סמליות, שחשפו את המוות הרוחני שבו היא שרויה, והזהירו מפני השמדתה הקריבה (ההתגלות ח׳:7 עד ט׳:21). עם הצטברות עדויות נוספות לכך שמכות אלה אכן ניחתות, ניתנה ההרצאה ”קצן של דתות־הכזב קרוב” בכל רחבי־העולם ב־23 באפריל 1995, ולאחריה הופצו מאות מיליוני עותקים של ההוצאה המיוחדת בלועזית של העלון ”חדשות המלכות”.
13 כיום, מצבה של הנצרות עלוב. במשך המאה ה־20 כולה, חבריה הרגו זה את זה במלחמות אכזריות, שזכו לברכתם של כמריה ומטיפיה. בארצות אחדות השפעתה אפסית. היא נידונה להשמדה יחד עם שאר ”בבל הגדולה” (ההתגלות י״ח:21).
שלום למשרתי יהוה
14. איזה תיאור נבואי וציורי ניתן לגבי האנשים הנהנים משלום?
14 מאידך, בשנה הנוכחית, 1996, משרתי יהוה נהנים משפע שלום בארצם המשוקמת, כמתואר בהצהרתו השלישית של יהוה: ”כה אמר יהוה צבאות: ’עוד יֵשבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ורחובות העיר יימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה’” (זכריה ח׳:4, 5).
15. חרף מלחמות האומות, מאיזה שלום נהנים משרתי יהוה?
15 תיאור ציורי משמח זה מראה דבר ראוי לציון בעולם שסוע־מלחמות זה — עם השוכן בשלום. מאז 1919, החלו להתגשם דבריו הנבואיים של ישעיהו: ”’שלום שלום לרחוק ולקרוב’, אמר יהוה, ’ורפאתיו... [אך] אין שלום’, אמר אלוהַי, ’לרשעים’” (ישעיהו נ״ז:19–21). כמובן, משרתי יהוה, שאינם חלק מן העולם, אינם יכולים להימנע מהשפעתה של מהומת הגויים (יוחנן י״ז:15, 16). בארצות אחדות, הם מחזיקים מעמד לנוכח קשיים חמורים ואחדים אפילו נהרגו. אולם, משיחיים אמיתיים נהנים משלום בשני מישורים עיקריים. ראשית, יש להם ”שלום עם אלוהים הודות ל[אדונם] ישוע המשיח” (רומים ה׳:1). שנית, הם נהנים משלום בינם לבין עצמם. הם מטפחים את ”החוכמה אשר ממעל”, אשר ”ראשית טהורה היא; לאחר זאת אוהבת שלום” (יעקב ג׳:17; גלטים ה׳:22–24). יתר־על־כן, הם מחכים בכליון־עיניים ליהנות משלום במלוא מובן המלה, כאשר ”ענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום” (תהלים ל״ז:11).
16, 17. (א) כיצד ”זקנים וזקנות” ו”ילדים וילדות” מתחזקים בארגון יהוה? (ב) מה ממחיש את השלום השורר בקרב משרתי יהוה?
16 בקרב משרתי יהוה, עדיין יש ”זקנים וזקנות”, היינו, משוחים הזוכרים את נצחונותיו הראשונים של ארגון יהוה. נאמנותם והתמדתם לנוכח סבל זוכות להערכה רבה. משוחים צעירים יותר הנהיגו במרוצת שנות ה־30’ הסוערות ובשנות מלחמת־העולם השנייה וכמו־כן בשנים המרגשות שלאחר מכן, שבמהלכן חל גידול. יתרה מזו, במיוחד מאז שנת 1935, נראה בבירור ”המון רב” של ”צאן אחרות” (ההתגלות ז׳:9; יוחנן י׳:16). בשעה שהמשיחיים המשוחים מתבגרים ומתמעטים, הצאן האחרות ממשיכות במלאכת ההטפה ומרחיבות אותה בעולם כולו. בשנים האחרונות, צאן אחרות זורמות בהמוניהן אל הארץ של עם־אלוהים. שהרי רק אשתקד, 491,338 מהן נטבלו כסמל להקדשתן ליהוה! חדשים אלה הם אכן צעירים מאוד מבחינה רוחנית. התלהבותם ורעננותם זוכות להוקרה עת שהם מרחיבים את שורותיהם של השרים תהילות והודיות ”לאלוהינו היושב על הכיסא ולשה” (ההתגלות ז׳:10).
17 כיום, ’רחובות העיר מלאים ילדים וילדות’, עדים בעלי מרץ נעורים. בשנת־השירות 1995, נתקבלו דיווחים מ־232 ארצות ואיים. אך, אין כל יריבות בינלאומית, שנאה בין־שבטית או קנאה פסולה בין המשוחים ובין הצאן האחרות. כולם גדלים יחד מבחינה רוחנית, מאוחדים באהבה. אגודת־האחים חובקת־העולם של עדי־יהוה היא אכן ייחודית בזירה העולמית (קולוסים ג׳:14; פטרוס א׳. ב׳:17).
הייפלא מיהוה דבר?
18, 19. מאז 1919, כיצד ביצע יהוה דבר שמנקודת־מבט אנושית נראה כאילו ייפלא ממנו?
18 עוד בשנת 1918, כאשר השארית המשוחה היתה מורכבת רק מאלפים בודדים של נפשות נדכאות בשבי רוחני, איש לא יכול היה לחזות את השתלשלות המאורעות. למרות זאת, יהוה ידע — כפי שמאשרת הצהרתו הנבואית הרביעית: ”כה אמר יהוה צבאות: ’כי ייפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם, גם בעיניי ייפלא?’ נאום יהוה צבאות” (זכריה ח׳:6).
19 ב־1919, רוח יהוה הפיחה חיים בעמו למען העבודה שהיתה נכונה לו. בכל זאת, היה צורך באמונה כדי לדבוק בארגון הקטן של עובדי יהוה. הם היו מעטים מאוד, ודברים רבים לא היו ברורים. אולם, אט אט יהוה חיזק אותם מבחינה ארגונית והכשיר אותם לביצוע הפעילות המשיחית של הכרזת הבשורה הטובה ועשיית התלמידים (ישעיהו ס׳:17, 19; מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). בהדרגה, הוא עזר להם להבין נושאים חשובים כגון הניטרליות והריבונות האוניברסלית. האם ייפלא מיהוה ביצוע רצונו באמצעות קבוצה קטנה זו של עדים? התשובה היא לאו מוחלט! הדבר זוכה לאישור בעמ’ 10 עד 13 של חוברת זו, המציגים את הטבלה של פעילות עדי־יהוה לשנת־השירות 1995.
”ואני אהיה להם לאלוהים”
20. לפי הנבואה, מה יהא היקף איסופם של משרתי אלוהים?
20 ההצהרה החמישית מוסיפה ומראה את המצב המשמח של עדי־יהוה כיום: ”כה אמר יהוה צבאות: ’הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים; והיו לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים באמת ובצדקה’” (זכריה ח׳:7, 8).
21. באיזו דרך עתרת השלום של משרתי יהוה נשמרת ואף מתרחבת?
21 בשנת 1996 אנו יכולים לומר ללא היסוס שהבשורה הטובה הוכרזה ברחבי העולם כולו, ”מארץ מזרח” עד ל״ארץ מבוא השמש”. אנשים מכל העמים נעשים לתלמידים, והללו חוזים בהתגשמותה של הבטחת יהוה: ”וכל בנייך לימודי יהוה, ורב שלום בנייך” (ישעיהו נ״ד:13). אנו נהנים משלום משום שאנו לימודי יהוה. לשם כך, ספרות יצאה לאור ביותר מ־300 שפות. אשתקד בלבד, נוספו 21 שפות. חוברת המצפה יוצאת לאור כיום בו־זמנית ב־111 שפות, וחוברת עורו! ב־54 שפות. כינוסים ארציים ובינלאומיים מהווים המחשה פומבית לשלום של משרתי אלוהים. אסיפות שבועיות מאחדות אותנו ומספקות לנו את העידוד הדרוש כדי להישאר יציבים (עברים י׳:23–25). אכן, יהוה מלמד ומחנך את עמו ”באמת ובצדקה”. הוא נותן שלום למשרתיו. איזו ברכה היא עבורנו להשתתף בעתרת השלום!
התוכל להסביר?
◻ כיצד יהוה ’מקנא בחימה גדולה’ לעמו בימינו?
◻ כיצד נהנה עם יהוה משלום אפילו בארצות שסועות־מלחמה?
◻ באיזו דרך ’רחובות העיר מלאים בילדים וילדות’?
◻ אילו אמצעים סיפק יהוה כדי שמשרתיו יוכלו להיות לימודיו?
[טבלה בעמודים 10–13]
הדו״ח הכלל־עולמי של עדי־יהוה לשנת־השירות 1995
[תמונה בעמודים 8, 9]
במאה השישית לפה״ס, יהודים נאמנים אשר בנו מחדש את המקדש נוכחו לדעת שיהוה הוא המקור המהימן היחיד לשלום