”הללו־יה!”
”כל הנשמה תהלל יה” (תהלים ק״נ:6).
1, 2. (א) באיזו מידה שגשגה המשיחיות האמיתית במאה הראשונה לספירה? (ב) איזו אזהרה מבעוד מועד סיפקו השליחים? (ג) כיצד התפתחה הכפירה?
ישוע ארגן את תלמידיו במסגרת של קהילה משיחית, ששגשגה במאה הראשונה לספירה. חרף התנגדות דתית חריפה, ”הבשורה... הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23). אך לאחר מות שליחיו של ישוע המשיח, השטן עורר בחשאי כפירה.
2 השליחים הזהירו על כך מבעוד מועד. לדוגמה, פאולוס אמר לזקני־קהילה מאפסוס: ”השגיחו על עצמכם ועל כל העדר אשר רוח־הקודש שמה אתכם למנהיגים בתוכו, לרעות את קהילת אלוהים אשר קנה בדמו שלו. אני יודע שאחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר, ומקרבכם יקומו אנשים דוברי תהפוכות להטות אחריהם את התלמידים” (מעשי־השליחים כ׳:28–30; ראה גם פטרוס ב׳. ב׳:1–3; יוחנן א׳. ב׳:18, 19). לפיכך, במאה הרביעית לספירה החלה המשיחיות הכופרת לעשות יד אחת עם המעצמה הרומית. מאות שנים מאוחר יותר, המעצמה הרומית הקדושה, שהיתה קשורה קשר הדוק לאפיפיור של רומא, חלְשה על חלק גדול של האנושות. ברבות הימים, הרפורמציה הפרוטסטנטית התקוממה נגד מעשי הזוועה המרושעים של הכנסייה הקתולית, אך לא עלה בידה להשיב את המשיחיות האמיתית על כנה.
3. (א) מתי וכיצד הוכרזה הבשורה הטובה לכל הבריאה? (ב) אילו ציפיות המבוססות על המקרא נתממשו בשנת 1914?
3 למרות זאת, בשלהי המאה ה־19 קבוצת תלמידי־מקרא כנים שבה לעסוק בהטפה ובהכרזה של ”התקווה הכלולה בבשורה... לכל הבריאה מתחת לשמים”. בהתבסס על המחקר שערכה בנבואות המקרא, קבוצה זו הצביעה יותר מ־30 שנה מראש על שנת 1914 כשנה שתציין את תום ”עתות הגויים” — תקופה בת ”שבעה עידנים”, היינו 520,2 שנה, שהחלה בהחרבת ירושלים בשנת 607 לפה״ס (לוקס כ״א:24; דניאל ד׳:13). כצפוי, שנת 1914 היתה נקודת־מפנה בתולדות האדם עלי־אדמות. גם בשמים התחוללו מאורעות היסטוריים. בעת ההיא, מלך העולמים הושיב את המלך השותף, ישוע המשיח, על כיסא שמימי בטרם ימחה כליל את הרשע מעל פני האדמה ויכונן מחדש גן־עדן (תהלים ב׳:6, 8, 9; ק״י:1, 2, 5).
הבט במלך המשיח!
4. כיצד קיים ישוע את משמעות שמו, מיכאל?
4 בשנת 1914, ישוע, המלך המשיח, החל לפעול. במקרא הוא גם מכונה מיכאל, שמשמעו ”מי כמו האל?” מפני שהוא נחוש בדעתו להצדיק את ריבונות יהוה. ככתוב בהתגלות י״ב:7–12, על־פי חזון שראה, תיאר השליח יוחנן את המאורעות שיתחוללו בעתיד: ”ומלחמה התחוללה בשמים; מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו. הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים. אז הושלך התנין הגדול, הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל; הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו איתו”. אכן, מפלה קשה!
5, 6. (א) בעקבות 1914, איזו הכרזה מרגשת נשמעה מן השמים? (ב) כיצד מתי כ״ד:3–13 קשור לכך?
5 אז נשמע קול גדול בשמים אומר: ”עתה באה ישועת אלוהינו, גבורתו ומלכותו וממשלת משיחו, כי הושלך שוטן אחינו המקטרג עליהם לפני אלוהינו יומם ולילה. והם [המשיחיים הנאמנים] ניצחוהו בדם השה [המשיח ישוע] ובדבר עדותם, ולא אהבו את נפשם עד מוות”. משמע הדבר ישועה עבור שומרי נאמנות, שהאמינו בקורבן־הכופר היקר של ישוע (משלי י׳:2; פטרוס ב׳. ב׳:9).
6 הקול הרם שנשמע בשמים המשיך להכריז: ”על זאת שימחו שמים ושוכניהם. אוי לארץ ולים, כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה, ביודעו כי קצרה עתו”. לכן, ה”אוי” שנובא לארץ התבטא במלחמות־עולם, ברעב, במגיפות, ברעידות־אדמה ובהפקרות, שבהם ניגף העולם במאה הנוכחית. כפי שנמסר במתי כ״ד:3–13, ישוע חזה שהללו יהיו חלק מ’אות סיום סדר־הדברים’ [ע״ח]. בהתאם לנבואה, מאז שנת 1914 האנושות מתנסה בארץ ב’אוי’ שלא היה לו אח וריע בכל ההיסטוריה האנושית.
7. מדוע עדי־יהוה מבשרים בדחיפות?
7 בעידן זה של ה’אוי’ השטני, היכולה האנושות למצוא תקווה לעתיד? בהחלט, שהרי מתי י״ב:21 אומר על ישוע: ”לשמו גויים ייחלו”! התנאים הטראומטיים השוררים בקרב העמים לא זו בלבד שמציינים את ’אות סיום סדר־הדברים’ אלא גם את ’אות נוכחותו של ישוע’ כמלך שמימי במלכות המשיח. באשר למלכות זו, ישוע הוסיף ואמר: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). איזו קבוצה עלי־אדמות מבשרת כיום על התקווה הנפלאה של שלטון מלכות אלוהים? עדי־יהוה! בדחיפות, הם מכריזים ברבים ומבית לבית שמלכות השלום והצדקה של אלוהים עומדת להשתלט על ענייני כדור־הארץ. האם אתה משתתף בשירות זה? לא תיתכן זכות גדולה מזו עבורך! (טימותיאוס ב׳. ד׳:2, 5).
כיצד יבוא ה”קץ”?
8, 9. (א) כיצד החל המשפט ”מבית אלוהים”? (ב) כיצד הֵפרה הנצרות את דבר־אלוהים?
8 האנושות נכנסה לעת משפט. פטרוס א׳. ד׳:17 מודיענו שהמשפט החל ”מבית אלוהים” — משפטם של הארגונים הטוענים להיות משיחיים מורגש מאז החלה ”אחרית הימים” בטבח של מלחמת־העולם הראשונה בין השנים 1914–1918. האם הנצרות יצאה זכאית במשפט זה? ובכן, תן דעתך לעמדת הכנסיות בנוגע לתמיכה במלחמות מאז 1914. האין ידי הכמורה מוכתמות ב”דם נפשות אביונים”, אשר להם הטיפה להצטרף לקווי־האש? (ירמיהו ב׳:34).
9 על־פי מתי כ״ו:52, הצהיר ישוע: ”כל האוחזים בחרב, בחרב יאבדו”. מה נכון הדבר במלחמות המאה הזו! הכמורה הסיתה צעירים לטבוח צעירים אחרים, אפילו את בני דתם הם — קתולים הרגו קתולים ופרוטסטנטים הרגו פרוטסטנטים. הלאומנות זכתה למעמד הנעלה על אלוהים ועל המשיח. לאחרונה, בכמה אומות אפריקניות, עקרונות המקרא נדחקו לקרן־זווית על־ידי קשרים אתניים. ברואנדה, היכן שמרבית האוכלוסיה קתולית, לפחות חצי מיליון איש נטבחו במעשי אלימות על רקע אתני. בעיתון מטעם הוותיקן Osservatore Romano’L (האוסרבטורה רומנו): ”זהו רצח־עם מובהק, שלמרבה הצער אפילו קתולים אחראים לו”. (השווה ישעיהו נ״ט:2, 3; מיכה ד׳:3, 5.)
10. איזה משפט יוציא יהוה לפועל על דתות הכזב?
10 כיצד מלך העולמים מתרשם מדתות המעודדות אנשים לטבוח זה את זה, או העומדות מנגד, שעה שחברי צאן־מרעיתן הורגים איש את רעהו? באשר לבבל הגדולה, המערכת הכלל־עולמית של דתות הכזב, נאמר בהתגלות י״ח:21, 24: ”מלאך חזק אחד הרים אבן, כאבן ריחיים גדולה, והשליך אותה לים באומרו: ’ככה תושלך בשצף בבל העיר הגדולה ולא תימצא עוד. בה נמצא דם נביאים וקדושים ודם כל אשר נטבחו עלי ארץ’”.
11. אילו מעשים נוראים מתבצעים בנצרות?
11 כהתגשמות של נבואת המקרא, מעשים נוראים מתבצעים בנצרות. (השווה ירמיהו ה׳:30, 31; כ״ג:14.) בקרב חברי צאן־מרעיתה אי־המוסריות חוגגת בעיקר בשל גישתה המתירנית של הכמורה. בארצות־הברית, הנחשבת למדינה נוצרית, כמחצית מכל הנישואין מסתיימים בגירושין. הריונות בגיל העשר’ה והומוסקסואליות בקרב באי־הכנסיות יוצאים מכלל שליטה. כמרים מנצלים מינית ילדים קטנים, ואין מדובר במקרים בודדים בלבד. נמסר כי ייתכן שהפיצויים, שקובעים בתי־המשפט במקרים אלו, יעלו לכנסייה הקתולית בארצות־הברית מיליארד דולר בתוך עשר שנים. הנצרות מעלימה עין מדברי האזהרה של פאולוס, המופיעים בקורינתים א׳. ו׳:9, 10: ”או שמא אינכם יודעים כי עושי עוול לא יירשו את מלכות האלוהים? אל תיטעו; לא זונים ולא עובדי אלילים, לא מנאפים ולא עושי זימה ולא יודעי משכב זכר, לא גנבים ולא חמדנים, לא סובאים ולא מגדפים ולא חומסים יירשו את מלכות האלוהים”.
12. (א) כיצד יפעל מלך העולמים נגד בבל הגדולה? (ב) בניגוד לנצרות, מאיזו סיבה ישיר עם אלוהים שירי ”הללויה”?
12 בקרוב, יהוה, מלך העולמים, הפועל באמצעות המצביא הראשי שלו, המשיח ישוע, יגרום לפרוץ הצרה הגדולה. בראש ובראשונה, הנצרות וכל שאר מרכיבי בבל הגדולה יסבלו מביצוע משפט יהוה (ההתגלות י״ז:16, 17). הם הוכיחו שאינם ראויים לישועה שיהוה מספק באמצעות קורבן־הכופר של ישוע. הם בזים לשם יהוה. (השווה יחזקאל ל״ט:7.) איזה ביזיון כאשר הם שרים במקהלה שירי ”הללויה” בכנסיותיהם המפוארות! הם השמיטו את שמו היקר של יהוה מתרגומי המקרא שלהם, אך נדמה שאינם מודעים לעובדה שהמילה ”הללויה” משמעה הללו את יה — כאשר ”יה” הוא קיצור של השם ”יהוה”. באופן הולם, ההתגלות י״ט:1–6 מתעד את שירי ה”הללויה”, אשר יושרו בקרוב כדי לחגוג את ההוצאה לפועל של משפט אלוהים על בבל הגדולה.
13, 14. (א) אילו מאורעות רבי־חשיבות יתרחשו לאחר מכן? (ב) מה תהיה התוצאה המשמחת עבור אנשים יראי אלוהים?
13 הצעד הבא הוא ’ביאת’ ישוע להודיע את גזר־הדין על העמים והאומות ולהוציאו אל הפועל. הוא עצמו ניבא: ”כאשר יבוא בן־האדם [ישוע המשיח] בכבודו וכל המלאכים איתו, יֵשב על כסא כבודו [כס המשפט] וייאספו לפניו כל הגויים [עלי־אדמות]. אז יפרידם זה מזה כרועה המפריד את הכבשים מן העזים ויציב את הכבשים לימינו ואת העזים לשמאלו. יאמר המלך אל הניצבים לימינו, ’בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז היווסד תבל’” (מתי כ״ה:31–34). פסוק 46 מוסיף ומספר, שכיתת העזים תלך ”לעונש עולם והצדיקים לחיי עולם”.
14 ספר ההתגלות שבמקרא מתאר כיצד ”מלך המלכים ואדון האדונים”, אדוננו השמימי, ישוע המשיח, ידהר אותה עת אל הקרב בהר־מגידון, וישמיד את הגורמים הפוליטיים והמסחריים של סדר־הדברים של השטן. כך ישפוך המשיח את ”חרון אף אלוהי צבאות” על כל התחום הארצי של השטן. כאשר אותן ’ראשונות יעברו’, אנשים יראי אלוהים ייכנסו אל עולם חדש ונפלא, שבו אלוהים ”ימחה כל דמעה מעיניהם” (ההתגלות י״ט:11–16; כ״א:3–5).
העת להלל יה
15, 16. (א) מדוע חיוני לשעות לדברו הנבואי של יהוה? (ב) לדברי הנביאים והשליחים, מה עלינו לעשות כדי להינצל, ומה עשוי להשתמע מכך לגבי המונים כיום?
15 היום שבו גזר־הדין יֵצא אל הפועל ממשמש ובא! מוטב אם כן, שנשעה לדברו הנבואי של מלך העולמים. לאלה שעודם לכודים בעיקרי־האמונה ובמנהגים של דתות הכזב, קול מן השמים קורא: ”צאו ממנה, עמי, פן תשתתפו בחטאותיה ופן תקבלו ממכותיה”. אך לאן מן ההכרח שיפנו הנמלטים? יכולה להיות רק אמת אחת ולפיכך יש רק דת אמת אחת (ההתגלות י״ח:4; יוחנן ח׳:31, 32; י״ד:6; י״ז:3). השגת חיי־נצח תלויה במציאת דת זו ובציות לאלוהיה. המקרא מכוון אותנו לאל זה בתהלים פ״ג:19, שם נאמר: ”אתה שמך יהוה לבדך, עליון על כל הארץ”.
16 אולם, אין די בידיעת שמו של מלך העולמים. עלינו ללמוד את המקרא ולהכיר את תכונותיו ומטרותיו הנפלאות. לאחר מכן, עלינו לקיים את הדברים שהוא דורש כיום, כנאמר ברומים י׳:9–13. השליח פאולוס ציטט את הנביאים שכתבו בהשראה וסיכם: ”כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט” (יואל ג׳:5; צפניה ג׳:9). יימלט? אכן כן, המונים כיום המאמינים בכופר שסיפק יהוה באמצעות המשיח יינצלו מן הצרה הגדולה הממשמשת ובאה, כאשר יֵצא לפועל גזר־הדין על עולמו המושחת של השטן (ההתגלות ז׳:9, 10, 14).
17. איזו תקווה נפלאה צריכה להניענו להצטרף כבר עתה לשירת משה ולשירת השה?
17 מהו רצון אלוהים מן המקווים להינצל? רצונו הוא שכבר עתה נצטרף לשירת משה ולשירת השה, ונהלל את מלך העולמים מתוך ציפייה לנצחונו. אנו עושים כן, כשאנו מספרים לאחרים על מטרותיו הנאדרות. עם התקדמותנו בהבנת המקרא, אנו מקדישים את חיינו למלך העולמים. בעקבות זאת, נחיה לעולמי עולמים במסגרת ההסדר שמתאר מלך אדיר זה, ככתוב בישעיהו ס״ה:17, 18: ”כי הנני בורא שמים חדשים [מלכות המשיח ישוע] וארץ חדשה [חברת אנשים חדשה רבת צדק]. ולא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב. כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא”.
18, 19. (א) מה מן הראוי שדברי דוד בתהלים פרק קמ״ה יניעו אותנו לעשות? (ב) מה נוכל לצפות בביטחון מיהוה?
18 דוד, אחד ממחברי־התהלים, תיאר את מלך העולמים בזו הלשון: ”גדול יהוה ומהולל מאוד, ולגדולתו אין חקר” (תהלים קמ״ה:3). לגדולתו אין חקר כפי שאין כל גבול לחָלל ולנצח! (רומים י״א:33) ככל שנמשיך לרכוש דעת על בוראנו ועל קורבן־הכופר שסיפק באמצעות בנו, המשיח ישוע, כן נרצה להוסיף ולהלל את מלך העולמים שלנו. נרצה לעשות את אשר מתווה תהלים קמ״ה:11–13: ”כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, להודיע לבני־האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. מלכותך מלכות כל עולמים, וממשלתך בכל דור ודור”.
19 נוכל לצפות בביטחון מלא שאלוהינו יאמת את הבטחתו: ”פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון”. מלך העולמים ינחנו ברוך עד קץ אחרית הימים, שהרי דוד מבטיחנו: ”שומר יהוה את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד” (תהלים קמ״ה:16, 20).
20. כיצד תגיב להזמנתו של מלך העולמים, הנשמעת בחמשת מזמורי התהלים האחרונים?
20 כל אחד מחמשת מזמורי התהלים האחרונים שבמקרא, נפתח ונחתם בקריאה ”הללויה”. לפיכך, מזמור קמ״ו מזמיננו: ”הללויה! הללי נפשי את יהוה. אהללה יהוה בחיי. אזמרה לאלוהַי בעודי”. האם תיענה לקריאה זו? ללא ספק, מן הראוי שתהיה מעוניין להללו! מי יתן ותימנה עם המתוארים בתהלים קמ״ח:12, 13: ”בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים. יהללו את שם יהוה, כי נשגב שמו לבדו. הודוֹ על ארץ ושמים”. הבה ניענה בלב שלם להזמנה: ”הללויה!” הבה נהלל יחדיו את מלך העולמים!
מהי תשובתך?
◻ מפני מה הזהירו שליחי ישוע מבעוד מועד?
◻ מ־1914 ואילך, אילו פעולות נחרצות ננקטו?
◻ אילו משפטים עומד יהוה להוציא לפועל?
◻ מדוע זו העת החשובה מאי־פעם להלל את מלך העולמים?
[תיבה בעמוד 19]
עידן האי־שקט הרה־האסון
רבים מכירים בעובדה שמשחר המאה ה־20 החל עידן של אי־שקט. לדוגמה, במבוא לספר Pandaemonium (מהומה), מאת הסנטור האמריקני דניאל פטריק מוֹיניהן, שיצא לאור בשנת 1993, נאמר בנוגע ל”אסון של 1914”: ”המלחמה פרצה והעולם השתנה — לחלוטין. כיום, יש רק שמונה מדינות עלי־אדמות, שהיו קיימות ב־1914 ואשר צורת השלטון שלהן לא נשתנתה מאז בכוח־הזרוע... באשר לכ־170 המדינות האחרות, חלקן קמו לאחרונה ולכן טרם הספיקו לחוות הרבה מן המהומה הנוכחית”. אמת, בעידן מ־1914 ואילך אסון רודף אסון!
ב־1993 יצא לאור גם הספר — Century Global Turmoil on the Eve of the Twenty-First Out of Control (ללא שליטה — אי־שקט עולמי על סף המאה העשרים־ואחת). מחבר הספר הוא זְבִּיגנֵף בּרז׳ינסקי, לשעבר ראש מועצת הביטחון הלאומי של ארה״ב. הוא כותב: ”פרשנויות רבות כינו את שחר המאה העשרים כראשיתו האמיתית של ’תור התבונה’... בניגוד לציפיות, המאה העשרים נעשתה למאה עקובת הדם ורווית השנאה ביותר בתולדות האנושות, מאה של פוליטיקה מלאת אשליות ושל הרג זוועתי. האכזריות התמסדה במידה חסרת תקדים, והקטל נתארגן על בסיס של ייצור המוני. הניגוד בין ניצול הפוטנציאל המדעי לטובה לבין התפרצות הרוע הפוליטי, הנו מזעזע. מעולם לא היה ההרג כה נפוץ ברחבי העולם, מעולם לא תבע קורבנות כה רבים. מעולם לא הושקעו מאמצים כה ממושכים ומרוכזים להשמיד בני־אדם למען מטרות כה חסרות היגיון שביהירות יסודן”. מה נכון הדבר!
[תמונה בעמוד 17]
בעקבות ייסוד המלכות ב־1914, השליך מיכאל את השטן ושדיו אל הארץ