ברכות או קללות דוגמאות עבורנו כיום
”מה שקרה להם היה לקח לדוגמה וזה נכתב כדי להזהיר אותנו, אנחנו אשר קצי העולמים הגיעו אלינו” (קורינתים א׳. י׳:11).
1. כשם שאדם בודק כלי, איזו בחינה עלינו לערוך?
חבויה תחת שכבת צבע, החלודה יכולה להתחיל לאכל כלי ברזל. ייתכן שיחלוף זמן־מה בטרם תיראה החלודה על־פני השטח. בדומה לכך, גישות לב האדם ורצונותיו עלולים להתחיל להידרדר זמן רב לפני שיהיו לכך תוצאות חמורות או בטרם יבחין בכך הזולת. כשם שננהג בתבונה אם נבדוק כלי כדי לראות אם הוא מחליד, כן בחינה מדוקדקת של לבבנו וטיפול שוטף עשויים לשמור על נאמנותנו המשיחית. במילים אחרות, נוכל לזכות לברכות אלוהים ולהימנע מקללותיו. יש הסבורים כי אין בברכות ובקללות שהושמעו באוזני עם־ישראל הקדום משמעות רבה עבור האנשים העומדים לקראת קץ סדר־הדברים הנוכחי (יהושע ח׳:34, 35; מתי י״ג:49, 50; כ״ד:3). אולם, אין אמת בכך. נוכל להפיק תועלת רבה מדוגמאות האזהרה הקשורות לישראל, ככתוב בקורינתים א׳. פרק י׳.
2. מה נאמר בקורינתים א׳. י׳:5, 6 באשר לדברים שבהם התנסו בני־ישראל במדבר?
2 השליח פאולוס ערך הקבלה בין בני־ישראל בראשות משה ובין המשיחיים בראשות המשיח (קורינתים א׳. י׳:1–4). אף שבני־ישראל יכלו להיכנס לארץ המובטחת, ”ברובם לא רצה אלוהים והם הומתו במדבר”. לכן, פאולוס אמר לאחיו המשיחיים: ”כל זה היה דוגמה לנו, למען לא נתאווה לרעות כשם שהתאוו הם” (קורינתים א׳. י׳:5, 6). התאוות צומחות בלב, לכן עלינו לשים לב לדוגמאות האזהרה שהזכיר פאולוס.
אזהרה מפני עבודת־אלילים
3. כיצד חטאו בני־ישראל בקשר לעגל הזהב?
3 אזהרתו הראשונה של פאולוס היא: ”אל תהיו עובדי אלילים כשם שהיו כמה מהם, ככתוב: ’וישב העם לאכול ושתוֹ ויקומו לצחק’” (קורינתים א׳. י׳:7). בני־ישראל ששבו לדרכי מצרים ועשו עגל זהב אלילי הם דוגמת האזהרה (שמות פרק ל״ב). התלמיד סטפנוס ציין מה שורש הבעיה: ”ואבותינו לא רצו לשמוע בקולו [של משה, נציג האלוהים] כי אם דחו אותו ובלבבם שבו מצריימה, באומרם אל אהרון ’עשה־לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי־זה משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו’. ואכן עשו עגל באותם ימים והקריבו זבח לאליל, ושמחו במעשי ידיהם” (מעשי־השליחים ז׳:39–41). שים לב ש”בלבבם” של בני־ישראל הסוררים קיננו תאוות פסולות, אשר הובילו לעבודת־אלילים. הם ”עשו עגל... והקריבו זבח לאליל”. יתרה מזו, הם ”שמחו במעשי ידיהם”. היו מוסיקה, שירה, ריקודים, אכילה ושתייה. כפי שניתן לראות, עבודת־האלילים היתה מפתה ומבדרת.
4, 5. מאילו נוהגים אליליים עלינו להימנע?
4 מצרים הסמלית — עולם השטן — כמעט סוגדת לבידור (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח; ההתגלות י״א:8). היא מאלילה שחקנים, זמרים וכוכבי ספורט, מעריצה את ריקודיהם, את המוסיקה שלהם ואת הדברים שהם מגדירים כהנאה ובילוי. רבים מתפתים לשקוע ראשם ורובם בבידור, וממשיכים לטעון שהם עובדים את יהוה. כאשר יש להוכיח משיחי על עבירה שעשה, פעמים רבות ניתן להתחקות אחר הסיבות למצבו הרוחני הרעוע ולמצוא שהן שתיית משקאות חריפים, ריקוד ובילוי כלשהו הגובל בעבודת־אלילים (שמות ל״ב:5, 6, 17, 18). יש בידור בריא ומהנה. אולם, בימינו רוב סוגי המוסיקה, הריקודים, הסרטים וסרטי־הווידיאו שבעולם פונים לתשוקות־בשר מושחתות.
5 משיחיים אמיתיים אינם נופלים בפח של עבודת־אלילים (קורינתים ב׳. ו׳:16; יוחנן א׳. ה׳:21). הבה ניזהר כולנו שלא להתמכר לבידור אלילי ושלא להסתכן בהשפעותיה המזיקות של השתקעות בבילוי בסגנון העולם. אם נניח לעצמנו להיות מושפעים מן העולם, מבלי משים תאוות וגישות מזיקות עלולות לקנות אחיזה בשכלנו ובלבבנו. אם הללו לא ישורשו, הן עלולות בסופו של דבר להביא ל’מותנו במדבר’ של סדר־הדברים של השטן.
6. איזו פעולה חיובית עלינו לנקוט באשר לבידור?
6 בדומה למשה במקרה של עגל הזהב, ”העבד הנאמן והנבון” אומר למעשה: ”מי ליהוה, אלי!” נקיטת פעולה חיובית כדי להוכיח שאנו מצדדים נחרצות בעבודת־אלוהים האמיתית, עשויה להיות מצילת־חיים. שבט לוי, שאליו השתייך משה, פעל מייד כדי לסלק את ההשפעות הבזויות (מתי כ״ד:45–47, דל׳; שמות ל״ב:26–28). אם כן, בחן בקפידה את העדפותיך בתחומי הבידור, המוסיקה, סרטי־הווידיאו וכדומה. אם הן מושחתות במידת־מה, צדד ביהוה. גלה ביטחון באלוהים באמצעות תפילה, ערוך שינויים בבידור ובמוסיקה שאתה בוחר, והשמד כל חומר מזיק מבחינה רוחנית, כשם שמשה השמיד את עגל הזהב (שמות ל״ב:20; דברים ט׳:21).
7. כיצד נוכל להגן על הלב הסמלי?
7 כיצד נוכל לפעול נגד החלדתו הסמלית של לבנו? בכך שנלמד את דבר־אלוהים בשקדנות, נניח לאמיתותיו לשקוע בשכלנו ובלבבנו (רומים י״ב:1, 2). כמובן, אנו צריכים לנכוח באסיפות המשיחיות דרך־קבע (עברים י׳:24, 25). ניתן לדמות את הנוכחות הסבילה באסיפות לצביעתה של נקודת חלודה. הדבר עשוי לשוות לנו מראה טוב לפרק זמן קצר, אך הבעיה היסודית לא תיפתר. תחת זאת, על־ידי התכוננות מראש, הרהורים והשתתפות פעילה באסיפות, נוכל להסיר נמרצות את גורמי החלודה העלולים להתפתח בנבכי לבנו הסמלי. הדבר יעזור לנו לדבוק בדבר־אלוהים ויפיח בנו כוח להחזיק מעמד במבחני אמונה ולהיות ”בלא דופי” (יעקב א׳:3, 4; משלי ט״ו:28).
אזהרה מפני זנות
8–10. (א) איזו דוגמת אזהרה מוזכרת בקורינתים א׳. י׳:8? (ב) כיצד נוכל ליישם לתועלתנו את דברי ישוע במתי ה׳:27, 28?
8 בדוגמתו הבאה, פאולוס יעץ לנו: ”גם אל נזנה כשם שזנו כמה מהם וביום אחד נפלו עשרים ושלושה אלף”a (קורינתים א׳. י׳:8). השליח הזכיר את המקרה שבו בני־ישראל השתחוו לאלילי־כזב והחלו ”לזנות אל בנות מואב” (במדבר כ״ה:1–9). הדין על אי־מוסריות מינית הוא מוות! אי־ריסון מחשבות ותאוות לא־מוסריות דומה להזנחת לב המעלה ”חלודה”. ישוע ציין: ”שמעתם כי נאמר ’לא תנאף’. ואני אומר לכם שכל המביט באשה מתוך תאווה אליה כבר נאף אותה בלבו” (מתי ה׳:27, 28).
9 עדות להשלכות של ’התבוננות באשה מתוך תאווה אליה’ היא התוצאה של מחשבותיהם הבזויות של המלאכים המרדנים בימי נוח, לפני בוא המבול (בראשית ו׳:1, 2). כמו־כן, זכור שהצעד הראשון באחד המאורעות הטרגיים ביותר בחייו של המלך דוד היה התבוננותו הממושכת והלא הולמת באשה (שמואל ב׳. י״א:1–4). בניגוד לכך, האיש הנשוי איוב הצדיק ’כרת ברית לעיניו שלא להתבונן על בתולה’, וכך נמנע מאי־מוסריות והוכיח שהוא שומר נאמנות (איוב ל״א:1–3, 6–11). ניתן לדמות את העיניים לחלונות הלב. ומלב מושחת יוצאים דברים רעים (מרקוס ז׳:20–23).
10 אם ניישם את דברי ישוע, לא ניתן דרור למחשבות פסולות בכך שנתבונן בחומר פורנוגרפי או נשתעשע במחשבות לא־מוסריות לגבי אח או אחות משיחיים, עמית לעבודה או כל אחד אחר. הסרת חלודה אינה נעשית רק על־ידי הברשה קלה. לפיכך, אל תתייחס בביטול לרעיונות ונטיות לא־מוסריים כאילו היו דבר של מה־בכך. נקוט אמצעים חריפים כדי להתפטר מנטיות לא־מוסריות. (השווה מתי ה׳:29, 30.) פאולוס הפציר באחיו לאמונה: ”מותתו את האיברים השייכים לארץ, את הזנות והטומאה והזימה והתאווה הרעה, ואת החמדנות שאינה אלא עבודת־אלילים. כי בגלל אלה בא חרון אלוהים”. אמת, בשל דברים אלה, כגון אי־מוסריות, ”בא חרון אלוהים” כביטוי לקללתו. לכן עלינו ’למותת’ את איברי גופנו באשר לדברים הללו (קולוסים ג׳:5, 6).
אזהרה מפני תלונות מרדניות
11, 12. (א) איזו אזהרה מופיעה בקורינתים א׳. י׳:9, ובאיזה מקרה מדובר? (ב) כיצד צריכה אזהרתו של פאולוס להשפיע עלינו?
11 פאולוס המשיך והזהיר: ”ואל ננסה את יהוה כשם שניסוהו אנשים מהם והומתו על־ידי הנחשים” (קורינתים א׳. י׳:9). במסעם במדבר באיזור גבול אדום, בני־ישראל המשיכו לדבר רעות ”באלוהים ובמשה: ’למה העליתונו ממצרים למות במדבר? כי אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל’”, המָן שסופק בדרך נס (במדבר כ״א:4, 5). חשוב לרגע! בני־ישראל המשיכו ’לדבר באלוהים’ רעות, וכינו את המזון שסיפק ’קלוקל’!
12 בתלונותיהם, בני־ישראל בחנו את סבלנותו של יהוה. העונש לא בושש לבוא, יהוה שלח בעם נחשים שרפים, ורבים מתו מהכשת נחש. לאחר שהאנשים גילו חרטה ומשה התפלל בעדם, הוסרה המכה (במדבר כ״א:6–9). בלי ספק, מקרה זה משמש אזהרה עבורנו כיום מפני גילוי רוח של התלוננות ומרדנות, במיוחד כלפי אלוהים וסידוריו התיאוקרטיים.
אזהרה מפני התלוננות
13. מפני מה מזהיר קורינתים א׳. י׳:10, ולאיזה מרד התייחס פאולוס?
13 בדוגמתו האחרונה הקשורה לבני־ישראל במדבר, כתב פאולוס: ”אף אל תתלוננו כשם שהתלוננו כמה מהם ומתו בידי המלאך המשחית” (קורינתים א׳. י׳:10). מרד פרץ כאשר קורח, דתן, אבירם ותומכיהם פעלו באופן בלתי תיאוקרטי וחלקו על סמכותם של משה ואהרון (במדבר ט״ז:1–3). לאחר השמדת המורדים, החלו בני־ישראל להתלונן. הדבר אירע משום שהחלו לחשוב כי השמדת המורדים לא היתה מוצדקת. במדבר י״ז:6 מציין: ”ויִלונו כל עדת בני־ישראל ממחרת על משה ועל אהרון לאמור: ’אתם המיתּם את עם יהוה’”. עקב מתיחת ביקורת על הדרך שבה נעשה צדק באותו מקרה, 700,14 איש מבני־ישראל מתו ממגיפה שהביא עליהם אלוהים (במדבר י״ז:14).
14, 15. (א) מה היה אחד מחטאיהם של ’אנשי הרשע’ שהתגנבו אל הקהילה? (ב) איזה לקח ניתן להפיק מן המקרה של קורח?
14 במאה הראשונה לספירה, ”אנשי רשע” אשר התגנבו לקהילה המשיחית נתגלו כמורי שקר וכמתלוננים. אנשים אלה היו ”דוחים את הסמכות העליונה ומגדפים את נושאי המשרות הנכבדות”, משיחיים משוחים שהופקדה בידם ההשגחה על הקהילה. באשר לכופרים חסרי יראת האלוהים הללו, התלמיד יהודה אף אמר: ”הללו רוגנים הם, מתלוננים, הולכים אחר תאוותיהם ופיהם מדבר גבוהה, נוהגים במשוא פנים למען רווח” (יהודה 3, 4, 8, 16). כיום, אנשים אחדים נעשים למתלוננים, מפני שהם מרשים ללבם לפתח גישה רוחנית המאכלת כחלודה. לעתים קרובות, הם מתמקדים בחולשות המשגיחים בקהילה ומתחילים להתלונן עליהם. התמרמרותם ותלונותיהם עלולות אף להגיע עד כדי מתיחת ביקורת על ”העבד הנאמן”.
15 הולם לשאול שאלות כנות בנושאים מקראיים. אך מה אם הדברים מתפתחים לגישה שלילית המתבטאת בדיונים ביקורתיים בקרב חוג ידידים קרובים? ניטיב לעשות אם נשאל עצמנו, ’לאן זה מוביל? האם לא עדיף להפסיק להתלונן ולהתפלל בענווה לחוכמה?’ (יעקב א׳:5–8; יהודה 17–21) אפשר שקורח ותומכיו, אשר התמרדו נגד מרותם של משה ואהרון, היו משוכנעים שהשקפתם נכונה ושאין הם צריכים לבחון את מניעיהם. בכל זאת, היתה בידם טעות גמורה. כן גם שגו בני־ישראל אשר התלוננו על השמדת קורח ויתר המורדים. עד כמה נבון להניח לדוגמאות מעין אלה להניענו לבחון את מניעינו, לחדול להתמרמר או להתלונן ולהניח ליהוה לצרוף אותנו! (תהלים י״ז:1–3).
למד לקח וזכה לברכות
16. מהו תוכן האזהרה שבקורינתים א׳. י׳:11, 12?
16 פאולוס חתם את רשימת אזהרותיו שבהשראת אלוהים, בדברי העידוד: ”מה שקרה להם היה לקח לדוגמה וזה נכתב כדי להזהיר אותנו, אנחנו אשר קצי העולמים הגיעו אלינו. לכן מי שחושב כי עמידתו איתנה, ייזהר פן יפול” (קורינתים א׳. י׳:11, 12). הבה לעולם לא נתייחס למעמדנו בקהילה המשיחית כאל דבר מובן מאליו.
17. אם אנו מגלים מניע שלילי בלבנו, מה עלינו לעשות?
17 כשם שברזל נוטה להחליד, כן אנו, כצאצאי אדם החוטא, ירשנו את הנטייה לעשות את הרע (בראשית ח׳:21; רומים ה׳:12). לפיכך, אל לנו להתייאש אם אנו מגלים בלבנו מניע שלילי. במקום זאת, הבה ננקוט פעולה נחרצת. כאשר ברזל נחשף לאוויר לח או לסביבה שבה חומרים מאכלים, הדבר מאיץ מאוד את תהליך החלדתו. עלינו להימנע מחשיפה ל”אוויר” שבעולמו של השטן, המכיל בידור נתעב, אי־מוסריות רווחת ונטיית נפש פסולה (אפסים ב׳:1, 2).
18. מה עשה יהוה בעניין נטיותיהם הפסולות של בני־האדם?
18 יהוה סיפק לאנושות אמצעי לביטול הנטיות הפסולות התורשתיות. הוא נתן את בנו יחידו למען יזכה המאמין בו לחיי עולם (יוחנן ג׳:16). אם נקפיד ללכת בעקבות ישוע ואישיותנו תהא כאישיות המשיח, נהיה ברכה לאחרים (פטרוס א׳. ב׳:21). כמו־כן, נקבל את ברכות אלוהים ולא את קללותיו.
19. כיצד נוכל להפיק תועלת מבחינת דוגמאות מקראיות?
19 אף שכיום אנו נוטים לטעות כבני־ישראל בימי קדם, ברשותנו דברו הכתוב של אלוהים בשלימותו, הנועד להדרכתנו. מעיון בו, אנו למדים על מגעי יהוה עם האנושות וכן על תכונותיו המתגלמות בישוע, הלוא הוא ”זוהר כבודו וצלם עצמותו” (עברים א׳:1–3; יוחנן י״ד:9, 10). באמצעות תפילה ולימוד שקדני של כתבי־הקודש, תוכל להיות לנו ”רוח המשיח” (קורינתים א׳. ב׳:16). כאשר ניאלץ להתמודד עם פיתויים ומבחני אמונה אחרים, נוכל להפיק תועלת מבחינת הדוגמאות המקראיות הקדומות ובמיוחד מן המופת העליון שהציב ישוע המשיח. אם נעשה כן, לא תבואנה עלינו קללות אלוהים, אלא ניהנה עתה מקורת־רוחו של יהוה ונזכה לברכותיו לעד.
[הערת שוליים]
a ראה המצפה מ־1 באוגוסט 1992, עמוד 4.
כיצד תשיב?
◻ כיצד נוכל ליישם את עצת פאולוס שלא להיות עובדי־אלילים?
◻ כיצד נוכל לשעות לאזהרת השליח מפני הזנות?
◻ מדוע עלינו להימנע מהתמרמרות והתלוננות?
◻ כיצד נוכל לקבל את ברכות אלוהים ולא את קללותיו?
[תמונה בעמוד 18]
אם ברצוננו לזכות לברכות אלוהים, עלינו להתרחק מעבודת־אלילים
[תמונה בעמוד 21]
כשם שיש להסיר חלודה, כן עלינו לנקוט פעולה חיובית כדי לעקור את התאוות הפסולות מלבבנו