מה ניתן ללמוד מיצורים ”‏חכמים מחוכמים”‏

מיזוג־אוויר,‏ חומר מונע קיפאון,‏ התפלת מים וסוֹנָר הם המצאות שזכו לפרסום נרחב בקרב האנושות במאה ה־20.‏ אולם,‏ הם היו קיימים בעולם החי אלפי שנים קודם לכן.‏ בני־האדם בהחלט מפיקים תועלת מחֵקר יצורים ”‏חכמים מחוכמים”‏ אלה (‏משלי ל׳:‏24–28;‏ איוב י״ב:‏7–9‏)‏.‏ נראה שבעלי־חיים מסוימים נעשו למורים הפרטיים האילמים של האנושות,‏ והחקר על־אודותם עשוי לעורר בנו עניין רב.‏

הנוכל להפיק תועלת מבחינת תכונותיהם של בעלי־חיים מסוימים?‏ ובכן,‏ ישוע המשיח דימה את תלמידיו לצאן,‏ לנחשים,‏ ליונים ואף לארבה.‏ למה התכוון כאשר השווה את תלמידיו ליצורים אלה?‏ הבה נראה.‏

‏”‏צאני שומעות את קולי”‏

כבשים מוזכרים במקרא יותר מ־200 פעם.‏ כשם שמילון המקרא מאת סמית מסביר,‏ ”‏כבש הוא סמל לענווה,‏ לאורך־רוח ולכניעה”‏.‏ בישעיהו פרק נ״ג‏,‏ הנבואה דימתה את ישוע עצמו לכבש.‏ מה הולם מצדו להשוות את תלמידיו לבעל־חיים זה!‏ אך על אילו מאפיינים מיוחדים של הכבשים דיבר ישוע?‏

‏”‏צאני שומעות את קולי ואני מכיר אותן;‏ הן הולכות אחרי”‏,‏ אמר ישוע (‏יוחנן י׳:‏27‏)‏.‏ כך הוא הבליט את ענוות תלמידיו ואת להיטותם לנהות אחריו.‏ צאן ממשיות שומעות בקול הרועה ונוהות אחריו ברצון.‏ בין הצאן ובין הרועה שוררת קרבה.‏

כשהצאן במרעה,‏ ייתכן שהן נפוצות לכל עבר,‏ אך כל כבש שומר על קשר עם הקבוצה הכללית.‏ לפיכך,‏ כאשר בעלי־החיים חשים חוסר ביטחון או פחד,‏ ”‏הם עשויים להתקבץ יחדיו בחיפזון”‏,‏ מציין הספר Alles für das Schaf (‏הכל למען הצאן)‏.‏ אם הכבשים בורחים מפני סכנה,‏ הם עושים כן כעדר,‏ ועוצרים לעתים כדי להעריך מחדש את המצב.‏ ”‏מנוסה בשלבים מאפשרת לטלאים ולכבשים החלשים יותר לעמוד בקצב.‏ העדר אף מספק להם הגנה מיוחדת”‏.‏ מה נוכל ללמוד מהתנהגות זו?‏

כיום,‏ משיחיים אמיתיים אינם מפוזרים בין כתות וקבוצות שונות של הנצרות.‏ תחת זאת,‏ הם נאספים לעדר אחד.‏ כל משיחי דבק אישית בעדר אלוהים זה,‏ והדבר תורם לאחדותו של ארגון עדי־יהוה.‏ כל אימת שמתחולל משבר — בין שזו מחלה קשה,‏ מלחמה או אסון טבע — לאן פונה כל עובד־אלוהים לשם הדרכה והגנה?‏ לארגון יהוה המעניק ביטחון רוחני.‏

כיצד ניתן לפנות לעצת המקרא?‏ באמצעות פרסומים כגון המצפה וכתב־העת הנלווה אליו,‏ עורו!‏ כתבי־עת אלה והאסיפות המשיחיות אף מספקים עזרה מיוחדת לזקוקים לה,‏ כדוגמת הטלאים והכבשים החלשים יותר בעדר.‏ למשל,‏ הורים במשפחות חד־הוריות והסובלים מדיכאון זוכים לתשומת־לב.‏ לפיכך,‏ מה נבון לקרוא כל אחד מכתבי־העת הללו,‏ לנכוח בכל אסיפה קהילתית וליישם את הדברים שאנו לומדים!‏ כך נגלה ענווה ודבקות רבה בעדר אלוהים (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏2‏)‏.‏

‏”‏ערומים כנחשים ותמימים כיונים”‏

מילון המקרא מאת סמית מציין,‏ ”‏בכל המזרח,‏ הנחש היה סמל להתגלמות הרוע,‏ לרוח המרדנות”‏.‏ מאידך,‏ ”‏יונתי”‏ היה ביטוי של חיבה (‏שיר־השירים ה׳:‏2‏)‏.‏ אם כן,‏ למה התכוון ישוע כשעודד את הנוהים אחריו להיות ”‏ערומים כנחשים ותמימים כיונים”‏?‏ (‏מתי י׳:‏16‏)‏.‏

ישוע סיפק הדרכה להטפה ולהוראה.‏ תלמידיו יכלו לצפות לתגובות שונות.‏ אחדים יגלו עניין,‏ בעוד אחרים ידחו את הבשורה הטובה.‏ יהיו אשר אפילו ירדפו את משרתי אלוהים האמיתיים (‏מתי י׳:‏17–23‏)‏.‏ מה היתה צריכה להיות תגובת התלמידים לרדיפות?‏

בספר Das Evangelium des Matthäus (‏ספר הבשורה של מתי)‏,‏ פריץ ריינקר אומר לגבי מתי י׳:‏16‏:‏ ”‏עורמה.‏.‏.‏ חייבת להיות מלוּוה בנאמנות,‏ בכנות וביושר,‏ שמא יקרה דבר־מה אשר יתן לאויבים פתחון־פה להתלונן.‏ שגרירי ישוע נמצאים בקרב מתנגדים חסרי־רחמים,‏ המקלים ראש בשליחים והתוקפים אותם ללא רחם בהזדמנות הראשונה הנופלת לידיהם.‏ לפיכך נחוץ — ממש כנחש — לעמוד על המשמר מפני המתנגדים ולסקור את המצב בעיניים פקוחות ובעירנות חושים;‏ לשלוט במצב מבלי להשתמש במרמה או הונאה,‏ להיות טהורים ואמיתיים במילים ובמעשים וכך להתגלות כיונים”‏.‏

מה משרתי אלוהים בני־זמננו יכולים ללמוד מדברי ישוע המופיעים במתי י׳:‏16‏?‏ כיום,‏ תגובת האנשים לבשורה הטובה דומה מאוד לתגובת בני המאה הראשונה לספירה.‏ כאשר המשיחיים האמיתיים נתקלים בהתנגדות,‏ עליהם לשלב את עורמת הנחש עם תמימות היונה.‏ לעולם אין המשיחיים משתמשים בהונאה או באי־יושר,‏ אלא הם לא־מושחתים,‏ כנים והגונים בהכרזת בשורת המלכות לזולת.‏

לדוגמה:‏ עמיתים לעבודה,‏ צעירים בבית־הספר ואפילו בני־משפחתך עלולים להעיר הערות עוקצניות לגבי אמונתך כאחד מעדי־יהוה.‏ התגובה המיידית עלולה להיות הערה נוקבת באותה מידה לגבי אמונתם.‏ אך האם זוהי תגובה תמימה?‏ לא.‏ אם תגובתך מעידה על כך שלהערותיהם לא היתה כל השפעה על התנהגותך הטובה,‏ אפשר שהם ישתנו לטובה.‏ אזי תגלה הן עורמה והן תמימות — ’‏ערום כנחש ותמים כיונה’‏.‏

‏”‏דומים חגבי הארבה לסוסים ערוכים למלחמה”‏

כתב־העת גיאו מדווח כי בשנת 1784,‏ דרום אפריקה ספגה מכה מ”‏להקת [‏הארבה]‏ הגדולה ביותר שידעה אי־פעם ההיסטוריה הכתובה”‏.‏ להקת הארבה כיסתה שטח של 200,‏5 קילומטר מרובע,‏ שטח הגדול פי חמישה משטחה של הונג־קונג.‏ מילון המקרא מאת סמית אומר כי הארבה ”‏עושה שמות בצמחיית הארצות שביקר בהן”‏.‏

בהתגלות שנתן אלוהים לגבי הדברים שנועדו להתרחש ב”‏יום האדון”‏,‏ השתמש ישוע בחזון על להקת ארבה.‏ עליהם נאמר:‏ ”‏בצורתם דומים חגבי הארבה לסוסים ערוכים למלחמה”‏ (‏ההתגלות א׳:‏1,‏ 10;‏ ט׳:‏3–7‏)‏.‏ מה משמעותה של סמליות זו?‏

עדי־יהוה מבינים זה זמן רב שהארבה המופיע בהתגלות פרק ט׳‏ מייצג את משרתי אלוהים המשוחים עלי־אדמות במאה הנוכחית.‏a הוטלה על משיחיים אלה פעילות מיוחדת — להכריז את בשורת המלכות בכל רחבי תבל ולעשות תלמידים (‏מתי כ״ד:‏14;‏ כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ הדבר דורש מצדם להתגבר על מכשולים ולדבוק בפעילותם.‏ הניתן להמחיש זאת טוב יותר מארבה שאין להכניעו?‏

אף שאורכו פחות מ־5 סנטימטרים,‏ בדרך־כלל חגב הארבה נודד כ־100 עד 200 קילומטר ליום.‏ ארבה המִדבר עשוי אף להרחיב טווח נדודים זה לכ־000,‏1 קילומטר.‏ גיאו מסביר כי ”‏הוא מנופף בכנפיו 18 פעם בשנייה וזאת במשך עד 17 שעות ליום — דבר ששום חרק אחר אינו מסוגל לעשות”‏.‏ איזו משימה אדירה ליצור כה זעיר!‏

כקבוצה,‏ עדי־יהוה משתתפים דרך־קבע בהפצת הבשורה הטובה על המלכות.‏ כיום הם מבשרים ביותר מ־230 ארצות.‏ משרתי אלוהים אלה מתגברים על קשיים רבים כדי להשתתף בביצוע שירותם.‏ באילו בעיות הם נתקלים?‏ דעות קדומות,‏ הגבלות החוק,‏ חולי,‏ רפיון ידיים והתנגדות מצד קרובי־משפחה הם רק כמה מן הבעיות.‏ אך מאומה אינו מצליח לעצור את התקדמותם.‏ הם דבקים בפעילות שהטיל עליהם אלוהים.‏

המשך לגלות תכונות משיחיות

ישוע אכן דימה את תלמידיו לכבשים,‏ לנחשים,‏ ליונים ולארבה.‏ תיאורים אלה ממש הולמים את ימינו.‏ מדוע?‏ משום שקץ סדר־הדברים ממשמש ובא,‏ והבעיות מעיקות יותר מתמיד.‏

בזוכרם את דבריו הציוריים של ישוע,‏ משיחיים אמיתיים דבקים בעדר אלוהים ומקבלים בענווה עצה מארגון יהוה.‏ הם עומדים על המשמר וערים למצבים העלולים לפגוע בפעילויותיהם המשיחיות,‏ בעודם שומרים על תומתם בכל דבר.‏ יתרה מזו,‏ הם מתמידים לעשות את רצון אלוהים לנוכח מכשולים.‏ הם גם ממשיכים ללמוד מיצורים ”‏חכמים מחוכמים”‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏