שאלות של קוראים
האם נבון מצד המשיחי לפנות ליועץ רפואי לבריאות הנפש?
מדיווחים ממדינות רבות עולה כי מסתמנת עלייה במספר הסובלים הפרעות נפשיות והחולים במחלות־נפש ב”אחרית ימים” זו (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). משיחיים חשים חמלה רבה כלפי אחיהם לאמונה כשהללו חולים, אך הם מכירים בעובדה שעל כל אחד להחליט לעצמו אם לבקש טיפול במחלתו, ואם כן, באיזה סוג של טיפול לבחור.a ”כל אחד ישא את הנטל שלו” (גלטים ו׳:5). יש שסבלו מאוד משסעת (סכיזופרֶניה), מפסיכוזה מָנית־דפרסיבית, מדיכאון כליני עמוק, מהפרעה אובססיבית־כפייתית, מהתעללות עצמית ומהפרעות מייסרות אחרות, הצליחו לנהל חיים רגילים למדי לאחר קבלת העזרה המקצועית המתאימה.
בכמה מקומות, התֶרַפּיָה הפכה לדבר אופנתי. במרבית המקרים, החולה אינו סובל מהפרעה נפשית חמורה אלא מתקשה להתמודד עם מצב מסוים בחיים. אולם, המקרא הוא אשר מעניק לנו את העזרה היעילה ביותר להתמודד עם בעיות החיים (תהלים קי״ט:28, 143). באמצעות המקרא, יהוה מספק חוכמה, כושר חשיבה ודעת אמיתית — דברים המחזקים אותנו נפשית ורגשית (משלי ב׳:1–11; עברים י״ג:6). ייתכן שמשרתי אלוהים נאמנים יתבטאו לעתים בחוסר היגיון עקב מצוקה פנימית קשה (איוב ו׳:2, 3). הכתוב ביעקב ה׳:13–16 מעודד אנשים אלה לקרוא לזקני־הקהילה ולבקש עזרה וייעוץ. משיחי עלול להיות חולה מבחינה רוחנית או לסבול מצוקה מכורח הנסיבות או לחצים מעיקים, או לחוש שנגרם לו עוול (קהלת ז׳:7; ישעיהו ל״ב:2; קורינתים ב׳. י״ב:7–10). אדם זה יכול לקבל עזרה מהזקנים, אשר ’ימשחו אותו שמן’ — כלומר, יעניקו לו במיומנות עצה מקראית מנחמת — וכמו־כן ”יתפללו בעדו”. מה יקרה כתוצאה מכך? ”תפילת האמונה תושיע את החולה, ויהוה יקים אותו [מתחושת הדכדוך או מן ההרגשה שאלוהים נטש אותו]”.
אך מה קורה אם מצוקתו הנפשית של האדם אינה מרפה ממנו חרף עזרתם המיומנת של הרועים הרוחניים? יש במצב זה שבחרו להיבדק בדיקה גופנית יסודית. (השווה משלי י״ד:30; ט״ז:24; קורינתים א׳. י״ב:26.) בעיה גופנית עלולה להיות הגורם למצוקה נפשית או רגשית. במקרים מסוימים, טיפול בבעיה מעין זו הקל על אדם חולה רגשית.b אם לא אובחנה כל בעיה גופנית, על־פי בקשת החולה, הרופא עשוי להמליץ על מטפל בבריאות הנפש. ומה עושים במקרה כזה? כאמור, זוהי החלטה שעל הפרט לשקול בעצמו. אל לאחרים למתוח עליו ביקורת או לשפוט אותו (רומים י״ד:4).
בכל זאת, יש לנהוג בתושייה ולהקפיד שלא לשכוח את עקרונות המקרא (משלי ג׳:21; קהלת י״ב:13). במקרה של מחלה גופנית, עומד לרשות החולים מגוון של אפשרויות טיפול, החל ברפואה המקובלת וכלה ברפואה חֲלוּפית, כגון נָטוּרוֹפַּתְיָה, דיקור במחטים (אַקוּפּוּנְקְטוּרָה) והוֹמוֹאֵיוֹפַּתְיָה. כמו־כן, יש סוגים שונים של מטפלים בבריאות הנפש. עימם נמנים פסיכואנליטיקאים ואחרים, המתעמקים בעברו האישי של הפרט ומנסים לגלות סיבות להתנהגות יוצאת־דופן או לרגשות מכאיבים. פסיכותרפיסטים התנהגותיים מנסים לעזור לחולה ללמוד דפוסי־התנהגות חדשים. אחדים מהמטפלים בבריאות הנפש גורסים כי מרבית מחלות הנפש דורשות טיפול תרופתי.c על־פי הדיווחים, יש הממליצים על דיאטה וויטמינים.
חולים ומשפחותיהם צריכים לשקול בזהירות אפשרויות אלה (משלי י״ד:15). חשוב לציין כי פרופסור פול מֵקְיוּ, מנהל מחלקת הפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות בבית־הספר לרפואה של האוניברסיטה על־שם ג׳ונס הופקינס, אמר שהעיסוק בבריאות הנפש ”הוא אמנות רפואית לא מפותחת. קשה להוכיח בו את דרכי־הטיפול המוצעות, בשעה שהוא מטפל בהפרעות הקשורות להיבט המסובך ביותר של חיי האדם — נפש והתנהגות”. מצב זה עשוי להוות כר נרחב למוזרויות ולהונאה, וכן לטיפולים שכוונתם טובה אך המסבים יותר נזק מתועלת.
כמו־כן, יש להזכיר שלעומת פסיכיאטרים ופסיכולוגים שקיבלו הסמכה מקצועית לאחר התואר הראשון, רבים אחרים, שאינם מוסמכים לכך כלל, עוסקים במקצוע כיועצים או תרפיסטים ללא פיקוח. יש אנשים ששילמו הון עבור ייעוץ של אנשים חסרי הכשרה.
יש לשקול דברים מסוימים גם כאשר מדובר במטפל מוסמך ומקצועי לבריאות הנפש. כאשר אנו בוחרים ברופא או במנתח, עלינו לוודא שהוא יכבד את השקפותינו המבוססות על המקרא. בדומה לכך, יהא זה מסוכן לפנות לעצת מטפל בבריאות הנפש, שאינו מכבד את השקפותינו הדתיות והמוסריות. משיחיים רבים משתדלים מאוד, חרף בעיות רגשיות ונפשיות, ’להיות תמימי דעים עם רצון המשיח ישוע’ (רומים ט״ו:5). הם מוטרדים בצדק מהגישה של כל מי שעלול להשפיע על חשיבתם או על התנהגותם. יש מטפלים המחשיבים את כל ההגבלות הכרוכות באמונה המבוססת על המקרא כבלתי נחוצות וכמסבות נזק אפשרי לבריאות הנפש. הם רואים בעין יפה התנהגות שהמקרא מגנה, כגון הומוסקסואליות או בוגדנות במסגרת הנישואין, ואף ממליצים על התנהגות זו.
רעיונות אלה כלולים באותם דברים שהשליח פאולוס מכנה ”פירכות של מה שבכזב מכונה ’דעת’” (טימותיאוס א׳. ו׳:20). הם סותרים את האמת לגבי המשיח, ומהווים חלק מן ’הפילוסופיה ותעתועי ההבל’ של העולם הזה (קולוסים ב׳:8). קנה־המידה המקראי ברור: ”אין חוכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד יהוה” (משלי כ״א:30). מטפלים בבריאות הנפש ”האומרים לרע טוב ולטוב רע” נחשבים ל”חברת אנשים רעים”. במקום לרפא את אלה שאינם יציבים בנפשם, הם ’ישחיתו מידות טובות’ (ישעיהו ה׳:20; קורינתים א׳. ט״ו:33).
לכן, משיחי הרואה לנחוץ לפנות לעצת מטפל בבריאות הנפש צריך לבחון היטב את כישורי המטפל, את גישתו ואת המוניטין שיצאו לו וכן את ההשפעה האפשרית של כל טיפול שהומלץ בפניו. אם משיחי השרוי במצוקה אינו יכול לעשות כן בעצמו, אולי אדם בוגר, שהוא ידיד טוב או קרוב־משפחה, יוכל לסייע בידו. משיחי שאינו בטוח אם נבון לקבל טיפול מסוים, עשוי לגלות כי שיחה עם זקני־הקהילה מועילה — אף שההחלטה הסופית נתונה בידיו של החולה (או הוריו, או החלטה משותפת של הבעל והאשה).d
כיום, הרבה יותר מבעבר, יש בכוחו של המדע להקל את סבלו של האדם. בכל זאת, יש מחלות רבות — הן גופניות והן נפשיות — שנכון להיום הן חשוכות־מרפא וחייבים לסבול אותן בסדר־הדברים הנוכחי (יעקב ה׳:11). בינתיים, ”העבד הנאמן והנבון”, זקני־הקהילה וכל יתר חברי הקהילה מושיטים יד בחמלה ותומכים בחולים. כמו־כן, יהוה עצמו מחזק אותם כדי שיצליחו להחזיק מעמד עד העת הנפלאה שבה לא יהיו עוד מחלות (מתי כ״ד:45, דל׳; תהלים מ״א:2–4; ישעיהו ל״ג:24).
[הערות שוליים]
a לעתים הפרט עשוי להתבקש לעבור בחינה פסיכיאטרית, אולי אפילו בהיותו מועמד למשרה בכירה. ההחלטה אם להסכים לגשת לבחינה מעין זו אם לאו היא החלטה אישית, אך יש לשים לב שבחינה פסיכיאטרית אינה טיפול פסיכיאטרי.
b ראה המאמר ”ניצחון במערכה נגד הדיכאון”, בחוברת המצפה מ־1 במרס 1990 (אנג׳).
c נראה כי טיפול תרופתי מתאים מועיל למחלות נפש מסוימות. אך צריך להשתמש בתרופות אלה בזהירות, תחת השגחתם של רופאים או פסיכיאטרים מיומנים ומנוסים, מאחר שהן גורמות לתופעות־לוואי חמורות אם אינן נלקחות במינון הנכון.
d ראה המאמר ”מצוקה נפשית — כאשר היא פוגעת במשיחי” בחוברת המצפה מ־1 בדצמבר 1988.