היכולים חלומות לחזות את העתיד?
כבר בימי קדם, גילתה האנושות עניין רב בחלומות. המצרים כתבו ספרים מפורטים לביאור חלומות, ולבבלים היו פרשני חלומות משלהם. אצל היוונים רווח המנהג להלין חולים במקדשי אֶסְקְלֶפְּיוֹס, על־מנת שיקבלו הוראות החלמה באמצעות חלומות. במאה השנייה לספירה, כתב ארטמידורוס ספר ובו פרשנויות לסמלים בחלומות. מאז נכתבו ספרים דומים רבים המסתמכים על ספרו. עד עצם ימינו, נעשים מאמצים לפירוש חלומות, אך האם הללו אכן נותנים מושג על מאורעות העתיד?
כדי שתהיה להם חשיבות עתידנית, החלומות צריכים להיות מושפעים מכוח נעלה. במקרא, אנו נתקלים במקרים רבים שבהם סיפק אלוהים כוח זה בדיוק. משרתיו ואחדים שלא עבדוהו, זכו לחלומות נבואיים ממנו. למעשה, באיוב ל״ג:14–16 נאמר: ”ידבר אֵל... בחלום, חזיון לילה, בנפול תרדמה על אנשים, בתנומות עלי משכב. אז יִגְלֶה אוזן אנשים”.
אלוהים נהג כך במקרה של פרעה המצרי בתקופת יוסף, יותר מ־700,1 שנה לפני הספירה. יוסף פתר את חלום פרעה, הנזכר בבראשית מ״א:1–7 ובפסוקים 25–32, כנבואה על שבע שנים של ”שובע גדול בכל ארץ מצרים”, שלאחריהן תבואנה שבע שנות רעב. יוסף הסביר לפרעה: ”אשר האלוהים עושה הראה את פרעה” (בראשית מ״א:28). החלום חזה את אשר אכן אירע.
מלך בבל הנודע חווה חוויה דומה. נבוכדנאצר חלם חלום שהטריד אותו מאוד, אך לא הצליח להיזכר בו. לכן קרא למכשפיו, כדי שיודיעוהו את החלום ואת פתרונו. נבצר מהם למלא את בקשתו (דניאל ב׳:1–11).
מאחר שאלוהים נתן את החלום למלך, הוא איפשר לנביא דניאל לגלות את החלום ואת פתרונו. בדניאל ב׳:19 נאמר: ”ואז נתגלה הסוד לדניאל בחזון לילה”. דניאל שיבח את אלוהים על החלום: ”הסוד שהמלך שואל עליו, חכמים, אשפים, חרטומים וקוסמים אינם יכולים להגידו למלך, אך יש אלוהים בשמים המגלה סודות, והוא הודיע למלך נבוכדנאצר את אשר יהיה באחרית הימים” (דניאל ב׳:27, 28).
לעתים, סיפק אלוהים הדרכות למשרתיו באמצעות חלומות, ופעמים אחרות הוא חיזק את ביטחונם בחסדו או עזר להם להבין כיצד הוא מסייע להם. במקרה של יעקב, הביע אלוהים את שביעות־רצונו באמצעות חלום (בראשית מ״ח:3, 4).
כאשר יוסף, אביו המאמץ של ישוע, גילה שמרים הרה, הוא החליט לשלחה. אזי בחלום, קיבל הוראות שלא לעשות כן. במתי א׳:20 נאמר: ”בעוד שהיה מהרהר בזה נראה אליו מלאך יהוה בחלום ואמר: ’יוסף בן דוד, אל תחשוש לקחת אליך את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקודש הוא’”. מאוחר יותר הוא הוזהר בחלום: ”מלאך יהוה נראה אל יוסף בחלום ואמר: ’קום, קח את הילד ואת אמו וברח למצרים’” (מתי ב׳:13).
חלומות שאינם מאלוהים
העובדה שפירוש חלומות היה נהוג בקרב עמים שלא עבדו את אלוהים, מצביעה על כך שבאופן כללי לא ניתן להחשיב חלומות כמגלי עתידות מהימנים. בימי נביא האלוהים ירמיהו, נביאי שקר נהגו לומר: ”חלמתי! חלמתי!” (ירמיהו כ״ג:25) היה בכוונתם להתעות את האנשים כדי שיחשבו שאלוהים מדבר מפיהם. בהשראת אלוהים, אמר ירמיהו על חולמים אלה: ”כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, ’אל ישיאו לכם נביאיכם אשר בקרבכם וקוסמיכם, ואל תשמעו אל חלומותיכם אשר אתם מחלמים. כי ”בשקר הם ניבאים לכם בשמי...”, נאום יהוה’” (ירמיהו כ״ט:8, 9).
מאחר שנביאי שקר אלה היו ”קוסמים”, כלומר מנחשי העתיד, ייתכן כי חלומותיהם הושפעו מכוחות רוחניים רעים שמטרתם להונות אנשים. על כך גם מעיד הכתוב בזכריה י׳:2: ”כי התרפים דיברו אוון; והקוסמים חזו שקר, וחלומות השווא ידברו”.
השטן הוא המתעה הראשי, המנצל זה אלפי שנים את טענתם הכוזבת של מנהיגי־הדת כאילו אלוהים דיבר אליהם בחזיונות וחלומות, כשם שאירע במקרה של נביאי השקר בימי ירמיהו וזכריה. יהודה, כותב המקרא בהשראת אלוהים, כתב עליהם למשיחיים בני המאה הראשונה לספירה: ”כי התגנבו אנשים אשר המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם, אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהינו לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד ישוע המשיח”. לדבריו, אנשים אלה היו כביכול ”בעלי־החלומות” (יהודה 4, 8).
בחן את הטענות
אדם עשוי לטעון שאלוהים דיבר אליו בחלום או שחלומותיו לגבי מאורעות עתידיים הוכחו כנכונים, אך אין זו סיבה מספקת להאמין לו וללכת בעקבותיו בעיניים עצומות. שים לב להנחיות שנכתבו לבני־ישראל, המופיעות בדברים י״ג:2–4, 6: ”כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום, ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דיבר אליך, לאמור, ’נלכה אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם, ונעבדם’, לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, או אל חולם החלום ההוא... והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת”. אלוהים הרשה לאנשים אלה להפיח כזבים כדי לבחון את נאמנות משרתיו.
במקום להאמין בעיניים עצומות לטענותיהם של חולמי חלומות כריזמטים, מן התבונה שנבחן את טענותיהם כדי שלא נלך שולל אחר המתעה הראשי הסמוי, ”המתעה את כל תבל” (ההתגלות י״ב:9). אך כיצד ניתן לבחון בצורה מהימנה חולמים אלה?
דברו הכתוב של אלוהים הוא המדריך שסיפק אלוהים לאמת. ישוע המשיח אמר לגביו: ”דברך אמת” (יוחנן י״ז:17). לכן, יוחנן א׳. ד׳:1 מעודד אותנו: ”אהוביי, אל תאמינו לכל רוח, כי אם בחנו את הרוחות אם מאלוהים הן, כי נביאי שקר רבים יצאו לעולם”. מהשוואה קפדנית למקרא עולה כי טענותיהם, הפילוסופיות שלהם ומעשיהם יסתרוהו. דבר־אלוהים הוא האסמכתא הפוסקת מהי האמת.
האם החולם הטוען לידע מיוחד, משתמש למעשה בניחוש או במנהגים ספיריטיסטיים אחרים? אם כן, דבר־אלוהים מגנה אותו. ”לא יימצא בך... קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת יהוה כל עושה אלה” (דברים י״ח:10–12).
אם הוא טוען שיש לו נפש הממשיכה להתקיים, הוא סותר את דבר־אלוהים המציין מפורשות: ”הנפש החוטאת היא תמות” (יחזקאל י״ח:4). האם הוא מרומם את עצמו, ומושך אחריו קהל מעריצים? מתי כ״ג:12 מזהיר: ”המרומם את עצמו יושפל”. ומעשי־השליחים כ׳:30 מזהיר את המשיחיים: ”ומקרבכם יקומו אנשים דוברי תהפוכות להטות אחריהם את התלמידים”.
האם הוא תומך במעשי אלימות? הכתוב ביעקב ג׳:17, 18 מגנה אותו: ”החוכמה אשר ממעל, ראשית טהורה היא; לאחר זאת אוהבת שלום, סובלנית, נוחה להתרצות, מלאה רחמים ופרי טוב, ואין עימה משוא פנים וצביעות. ולעושי שלום פרי הצדק נזרע בשלום”. האם הוא מבקש לעצמו סמכות פוליטית או השפעה בעולם? דבר־אלוהים מגנה אותו בתוקף ואומר: ”מי שרוצה להיות ידיד לעולם הופך לאויב אלוהים”. כך המקרא חושף את הכזב (יעקב ד׳:4).
אם אדם חולם על מות בן־משפחה או ידיד, ייתכן שהדבר נובע מדאגתו לאיש זה. העובדה, שהאדם אולי מת בדיוק בליל החלום, אינה מוכיחה כשלעצמה שהחלום היה נבואי. לעומת חלום אחד כזה שנראה כי הפך למציאות, יש מאות חלומות הנשארים בגדר חלום.
אף שאלוהים אכן השתמש בעבר בחלומות כדי לגלות מאורעות נבואיים ולספק הדרכות בשעה שדברו הועלה על הכתב, אין לו צורך בכך כיום. דברו הכתוב מכיל את כל ההדרכות אשר להן זקוקה האנושות עתה, ונבואותיו נוגעות למאורעות שיתרחשו בעתיד, בעוד אלף שנה ויותר (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). אם כן, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שחלומותינו אינם אותות מאלוהים לגבי מאורעות העתיד, אלא מהווים תפקוד חיוני של המוח לשמירה על בריאותנו הנפשית.
[תמונה בעמוד 7]
כשם שחלום פרעה גילה את הבאות, דבר־אלוהים שופך אור על עתידנו