האם תיאור עושרו של שלמה המלך מוגזם?
”ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת, שש מאות שישים ושש כיכר זהב” (מלכים א׳. י׳:14).
לפי פסוק מקראי זה, שלמה המלך צבר יותר מ־25 טון זהב בשנה אחת! שוויו של זהב זה מוערך כיום ב־000,000,240 דולר. כמות זו כמעט כפולה מכמות הזהב שנחצבה בכל רחבי העולם בשנת 1800. הייתכן הדבר? על מה מעידים הממצאים הארכיאולוגיים? על כך שהכתוב במקרא לגבי עושרו של שלמה בהחלט מתקבל על הדעת. נאמר בכתב־העת Biblical Archaeology Review (סקירת הארכיאולוגיה המקראית):
◻ תְחותְמֶס III, מלך מצרים (מן האלף ה־2 לפה״ס), תרם כ־5.13 טון של דברי זהב למקדש אמון־רע שבכרנך — וזה היה רק חלק ממתנתו.
◻ כתובות מצריות מזכירות מתנות המסתכמות בכמעט 383 טון זהב וכסף שתרם המלך אוֹסוֹרכּוֹן I (ראשית האלף ה־1 לפה״ס) לאלילים.
יתרה מזו, הכרך יוון הקלאסית בסדרה התקופות הגדולות בהיסטוריה של תרבויות העולם מדווח:
◻ מדי שנה, נחצבו ממכרות פַּנְגֵאַן בתרקיה יותר מ־37 טון זהב עבור המלך פיליפוס II (359–336 לפה״ס).
◻ כאשר בנו של פיליפוס, אלכסנדר הגדול (336–323 לפה״ס), כבש את שושן, בירת המעצמה הפרסית, נמצאו בה אוצרות המסתכמים בהרבה יותר מ־000,1 טון זהב (האנציקלופדיה בריטניקה החדשה).
לפיכך, התיאור המקראי של עושר שלמה המלך אינו מוגזם. כמו־כן, זכור שנאמר, ”ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ [בימיו], לעושר ולחוכמה” (מלכים א׳. י׳:23).
כיצד ניצל שלמה את עושרו? כיסאו היה מצופה ”זהב מופז”, כלי המשקה שלו היו עשויים ”זהב”, והיו לו 200 צינה ו־300 מגינים עשויים ”זהב שחוט” (מלכים א׳. י׳:16–21). יותר מכל, זהב שלמה שימש לכל הקשור במקדש יהוה בירושלים. מנורות בית־המקדש וכלי הקודש, כגון המזלגות, הקערות, הקשָׂוֹת והסיפות, היו עשויים זהב או כסף. הכרובים בקודש הקודשים, שקומתם היתה 5.4 מטרים, מזבח הקטורת ואפילו כל פנים הבית צופו זהב (מלכים א׳. ו׳:20–22; ז׳:48–50; דברי־הימים א׳. כ״ח:17).
מה באשר להיכל המצופה זהב? מעניין לציין כי שימוש מעין זה בזהב כלל לא היה יוצא דופן בעולם הקדום. כתב־העת סקירת הארכיאולוגיה המקראית מציין כי אַמֶנחוֹתֶפּ III, מלך מצרים, ”כיבד את האל הגדול אמון במקדש בתֶּבַּי, שהיה ’מצופה כולו זהב, רצפתו מקושטת כסף, [ו]כל שעריו מצופים כסף־פז’” — סגסוגת של זהב וכסף. יתרה מזו, אֵסַרְחַדוֹן מלך אשור (המאה השביעית לפה״ס), ציפה את הדלתות וטח את קירות היכל אשור בזהב. באשר למקדש סִין בחרן, כתב נבונאיד מלך בבל (המאה השישית לפה״ס): ”כיסיתי את קירותיו בזהב וכסף, והברקתים כשמש”.
לפיכך, התיעוד ההיסטורי מראה כי התיאור המקראי של עושר שלמה המלך אינו מוגזם.