כאשר הסבל יחלוף לבלי שוב
הסבל לא נכלל במטרה המקורית שיעד אלוהים למשפחה האנושית. הוא לא הועיד לנו סבל, ואין הוא חפץ שנסבול. ’אם כן’, אתה אולי שואל, ’איך כל זה התחיל, ולמה הרשה אלוהים שהסבל יימשך עד היום?’ (השווה יעקב א׳:13.)
התשובה נמצאת בתיעוד הקדום ביותר של תולדות האדם, המקרא, ובמיוחד בספר בראשית. נאמר בו שהורינו הראשונים, אדם וחוה, הלכו בעקבות השטן במרדו באלוהים. מעשיהם העלו מחלוקות בסיסיות, התוקפות את אושיות החוק והסדר האוניברסליים. כשנטלו לידיהם את הזכות לקבוע לעצמם מה טוב ומה רע, קראו תיגר על ריבונות אלוהים. הם ערערו על זכותו לשלוט ולהיות הפוסק היחידי בדבר ”טוב ורע” (בראשית ב׳:15–17; ג׳:1–5).
מדוע לא כפה את רצונו מייד?
’אם כן, מדוע לא כפה אלוהים את רצונו מייד?’ אתה עשוי לשאול. בעיני רבים העניין נראה פשוט מאוד. ’לאלוהים היה הכוח. הוא היה צריך להשתמש בו ולהשמיד את המורדים’, הם טוענים (תהלים קמ״ז:5). אך שאל את עצמך, ’האם אני משבח ללא היסוס את כל מי שמנצל את יתרון הכוח שלו כדי לכפות את רצונו? האם לא ניעורה בי, מטבע הדברים, תחושת התיעוב, כשדיקטטור משתמש בחוליות חיסול להשמדת אויביו?’ רוב האנשים השקולים בדעתם יירתעו מעצם הרעיון.
’כן’, אתה אומר, ’אבל אילו אלוהים היה מפעיל כוח זה, איש לא היה מפקפק בצדקת מעשיו’. האם אתה בטוח בכך? האם אין אנשים שחולקים על השימוש של אלוהים בכוח הזרוע? פעמים הם שואלים מדוע לא הראה את נחת זרועו, למשל בעניין הרשאת הרשע. ופעמים הם שואלים מדוע הוא כן השתמש בכוח. אפילו אברהם הנאמן התקשה לקבל את השימוש שעשה אלוהים בכוח נגד אויביו. זכור מה שאירע כשהחליט אלוהים להשמיד את סדום. אברהם חשש בטעות שטובים ייספו עם רשעים. הוא קרא: ”חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע” (בראשית י״ח:25). אפילו אנשים הוגנים כאברהם נזקקו לערובה לכך שכוח בלתי מוגבל לא ינוצל לרעה.
כמובן, אלוהים יכול היה להשמיד מייד את אדם, חוה והשטן. אולם, חשוֹב כיצד היה הדבר משפיע על שאר המלאכים או על הברואים העתידיים, שמעשי האל אולי היו נודעים להם לאחר מכן. כלום לא היו מנקרות במוחם שאלות לגבי צדקת שלטונו של אלוהים? האם הדבר לא היה משמש עילה לטעון שאלוהים הוא למעשה עריץ טוטליטרי, כפי שניטשֶה תיאר אותו, אל שמחסל בלא רחמים את כל מתנגדיו?
מדוע לא לאלץ אנשים לעשות את הטוב?
יש השואלים, ’האם אלוהים לא יכול היה פשוט לאלץ אנשים לעשות את הטוב?’ ובכן, חשוֹב גם על כך. לכל אורך ההיסטוריה, ניסו ממשלות לגרום לאנשים להתאים את דרך חשיבתם לדרכן שלהן. ממשלות או יחידים ניסו צורות שונות של השתלטות על מוחות האנשים, למשל על־ידי סמים או ניתוח, וגזלו מקורבנותיהם את המתת הנפלאה של הבחירה החופשית. האין אנו מעריכים את היותנו יצורים בעלי חופש בחירה, אף שניתן לנצל מתת זו לרעה? האם נתמוך בניסיונות של ממשלה או שליט כלשהם לשלול מאיתנו זכות זו?
אם כן, מה יכול היה אלוהים לעשות במקום להפעיל מייד כוח לאכיפת החוק? יהוה אלוהים החליט, שהדרך הטובה ביותר לטפל במרד היא להעניק עצמאות משלטונו לתקופת־מה למי שדוחים את חוקיו. הדבר נועד לתת למשפחה האנושית, לצאצאי אדם וחוה, תקופה מוגבלת לשלטון עצמי מבלי להיות כפופים לחוקי אלוהים. מדוע עשה כך? משום שידע שעם הזמן, תיווצר עדות שאין עליה עוררין, אשר תוכיח כי שלטונו תמיד טוב וצודק, גם כשהוא משתמש בכוחו הבלתי מוגבל כדי לאכוף את רצונו, וכי כל מרד נגדו יסתיים במוקדם או במאוחר באסון (דברים ל״ב:4; איוב ל״ד:10–12; ירמיהו י׳:23).
מה לגבי כל הקורבנות החפים־מפשע?
אפשר שתשאל, ’מה לגבי כל הקורבנות הסובלים בינתיים על לא עוול בכפם?’ ’האם זה שווה את המחיר שהם יסבלו כדי להוכיח איזושהי נקודה בחוק?’ ובכן, אלוהים לא הרשה את קיום הרשע רק כדי להוכיח נקודה סתומה כלשהי בחוק. להיפך, הוא עשה כן כדי לבסס אחת ולתמיד את האמת היסודית, שהוא לבדו ריבון ושהציות לחוקיו חיוני להמשכיות השלום והאושר של כל יצירי־כפיו.
נקודה מכרעת שיש לזכור היא שאלוהים יודע כי בכוחו לתקן לחלוטין כל נזק שנגרם למשפחה האנושית. הוא יודע כי בטווח הארוך, לתקופת הכאב והסבל תהיה תוצאה חיובית. חשוב על אֵם הלופתת את ילדהּ, בעוד הרופא מכאיב לו בזריקת חיסון להגנה מפני מחלות מסוימות, וכך מציל את חייו. אין אֵם הרוצה שילדהּ יחוש כאב. שום רופא אינו חפץ לגרום סבל לחולה. בעת סבלו, אין הילד תופס את סיבת הכאב, אך לאחר מכן יבין מדוע הורשה הדבר.
היש נחמה אמיתית לסובלים?
יש הסבורים שידיעת דברים אלה, אין בה אלא נחמה מועטה לסובלים. האנס קונג גורס כי הסבר הגיוני לקיום הסבל ”יעזור לסובל כמו שהרצאה על הֶרכבם הכימי של מוצרי מזון תעזור לאדם הגוֹוע ברעב”. הוא שואל: ”האם כל ההסברים המחוכמים האלו יכולים באמת להפיח כוח באדם, שהסבל כמעט הכריע אותו?” ובכן, כל ”ההסברים המחוכמים” של בני־האדם, שאינם מביאים בחשבון את דבר־אלוהים, המקרא, אין בכוחם לחזק את ידי הסובלים. הסברי אנוש אלה רק הוסיפו בעיות, שכן הם מרמזים כי אלוהים רצה שהאדם יסבול, וכי הארץ נועדה להיות עמק הבכא או אבן־בוחן לאנשים שיזכו לבסוף לחיות בשמים. זהו חילול בוטה של שם אלוהים!
ואולם, המקרא עצמו אכן מעניק נחמה אמיתית. לא זו בלבד שהוא נותן הסבר עקיב לקיום הסבל, אלא הוא גם בונה ביטחון בהבטחתו הוודאית של אלוהים לבטל את כל הנזקים שנגרמו בעקבות הרשאת הרשע לתקופה מוגבלת.
”השבת הכל לתיקונו”
אלוהים ישיב דברים לתיקונם עד מהרה, והכל יהיה בהתאם למטרה שעמדה לנגד עיניו לפני המרד של ראשוני ברואיו האנושיים. הזמן שהקציב לשלטונם העצמאי של בני־האדם כמעט אזל. בימינו ישלח אלוהים את ”ישוע, אשר צריך שיקבלו אותו השמים עד עת השבת הכל לתיקונו, דבר שאלוהים דיבר מעולם בפי נביאיו הקדושים” (מעשי־השליחים ג׳:20, 21).
מה יעשה ישוע המשיח? הוא ימחה מעל פני האדמה את כל אויבי אלוהים (תסלוניקים ב׳. א׳:6–10). לא תהא זו השמדה חפוזה, כמנהגם של דיקטטורים אנושיים בני־זמננו. ים ההוכחות לתוצאות ההרות־אסון של שלטונו הכושל של האדם מעידות, שהשימוש שיעשה אלוהים בקרוב בכוחו הבלתי מוגבל כדי לאכוף את רצונו יהא צודק לחלוטין (ההתגלות י״א:17, 18). ראשית יבוא הדבר לידי ביטוי ב”צרה”, שכמוה לא ידע העולם, צרה הדומה למבול של ימי נוח, אך גדולה ממנה בהרבה (מתי כ״ד:21, 29–31, 36–39). ניצולי ”הצרה הגדולה” ייהנו מ”ימי רווחה”, כשיחזו בהתגשמותן של כל ההבטחות, אשר שם אלוהים ”בפי נביאיו הקדושים” (מעשי־השליחים ג׳:20; ההתגלות ז׳:14–17). מה הבטיח אלוהים?
נביאי אלוהים הקדומים אמרו, שיבוא סוף לכל הסבל הנגרם ממלחמות ומשפיכות דמים. למשל, תהלים מ״ו:10 אומר כי אלוהים ”משבית מלחמות עד קצה הארץ”. חסל סדר קורבנות חפים־מפשע ופליטים אומללים, לא עוד נפגעי אונס, מקרי נכות וחללים כתוצאה ממלחמות אכזריות! הנביא ישעיהו כתב: ”לא יִשא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה” (ישעיהו ב׳:4).
הנביאים חזו גם קץ לכל הסבל הכרוך בפשע ובאי־צדק. משלי ב׳:21, 22 מבטיח ש”ישרים ישכנו ארץ”, ושהאנשים הגורמים למכאובים ”יסחו ממנה” (משלי ב׳:21, 22). לא עוד ’ישלוט האדם באדם לרע לו’ (קהלת ח׳:9). הרשעים כולם יושמדו לעד (תהלים ל״ז:10, 38). הכל יוכלו לחיות בשלום ובביטחון, ללא סבל (מיכה ד׳:4).
יתרה מזו, הנביאים מבטיחים גם סוף לסבל הנגרם ממחלות פיסיות ורגשיות (ישעיהו ל״ג:24). ישעיהו מבטיחנו שהעיוורים, החרשים, הנכים וכל הסובלים מבריאות לקויה וממחלות יירפאו (ישעיהו ל״ה:5, 6). אלוהים יתקן אפילו את פגעי המוות. ישוע ניבא ש”כל שוכני קבר ישמעו את קולו, ויֵצאו” (יוחנן ה׳:28, 29). בחזונו על ”שמים חדשים וארץ חדשה”, נאמר לשליח יוחנן כי ”האלוהים... ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד” (ההתגלות כ״א:1–4). תאר לעצמך! אין כאבים, אין דמעות, אין זעקות ואין מוות — לא עוד סבל!
קשות ככל שיהיו הטרגדיות הפוקדות אותנו בעת מוגבלת זו של הרשאת הרשע, לבסוף יהיו כולן כלא היו. אפילו זִכרם של הכאב והסבל האנושיים — שמעולם לא היו כלולים במטרת אלוהים — ישתכח מלב. ”נשכחו הצרות הראשונות... ולא תיזכרנה הראשונות”, ניבא ישעיהו (ישעיהו ס״ה:16, 17). המטרה המקורית שיעד אלוהים למשפחה אנושית מושלמת, החיה בשלום אמת ובאושר בגן־עדן עלי־אדמות, תתגשם במלואה (ישעיהו מ״ה:18). הכל יתנו אמון מלא בריבונותו. איזו זכות גדולה תהא זו לחיות בזמן שיביא אלוהים קץ לכל סִבלה של האנושות, עת שבה יוכיח כי אינו ”עריץ, נוכל, רמאי, מוציא להורג”, כהאשמותיו של ניטשה, אלא אוהב, חכם וצודק בכל עת, גם כשהוא מפעיל את כוחו הבלתי מוגבל!
[תמונה בעמוד 5]
שליטים השתלטו על מוחות האנשים, וגזלו מקורבנותיהם את הבחירה החופשית
[שלמי תודה]
UPI/Bettmann
[תמונה בעמוד 7]
כשיחלוף הסבל מן העולם, יפיקו הכל את מלוא ההנאה מן החיים