נחמה לסובלים
לאורך ההיסטוריה התחבטו פילוסופים ותיאולוגים רבים בשאלה מדוע אלוהים אינו מביא קץ לסבל. יש הטוענים שהואיל ואלוהים הוא כול־יכול, מן ההכרח שהוא האחראי בסופו של דבר לכל הסבל. מחבר ”הדרשות הקלמנטיות”, חיבור אפוקריפי מן המאה השנייה, טען שאלוהים שולט בעולם בשתי ידיו. ב”יד שמאל”, שהיא השטן, הוא גורם סבל וייסורים, וב”יד ימין”, שהיא ישוע, הוא מושיע ומברך.
אחרים, שאינם מוכנים לקבל את העובדה שאלוהים מרשה לסבל להתקיים גם אם הוא אינו גורם לו, בוחרים להכחיש את קיומו של הסבל עצמו. ”הרשע הוא אשליה ואין לו בסיס של ממש”, כתבה מארי בייקר אדי. ”אם נבין שהחטא, החולי והמוות הם בעצם לא כלום, הם ייעלמו” (מדע ובריאות עם הפניות לכתבי־הקודש [Science and Health With Key to the Scriptures]).
עקב אירועים טרגיים בהיסטוריה, במיוחד מאז מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו, רבים הגיעו למסקנה שאלוהים פשוט אינו יכול למנוע את הסבל. ”השואה פסלה לדעתי את האפשרות הנוחה לתאר את אלוהים כאל כול־יכול”, כתב הלמדן היהודי דיוויד וולף סילברמן. ”כדי להבין את אלוהים בצורה כלשהי”, הוא הוסיף, ”יש לקבל שטובו דר בכפיפה אחת עם קיום הרשע, וזה ייתכן רק אם הוא אינו כול־יכול”.
עם זאת, טענות האומרות שאלוהים שותף בדרך כלשהי לסבל, שהוא אינו מסוגל למנוע אותו או שהסבל הוא רק פרי דמיוננו מספקות נחמה מעטה לסובלים, אם בכלל. וחשוב מכך, השערות אלה עומדות בסתירה מוחלטת לתכונותיו של האל המתגלה אלינו מעל דפי המקרא — אל צדק, רב כוח ואוהב (איוב ל״ד:10, 12; ירמיהו ל״ב:17; יוחנן א׳. ד׳:8). אם כן, כיצד מסביר המקרא את קיום הסבל?
כיצד התחיל הסבל?
אלוהים לא ברא את בני האדם במטרה שיסבלו. להיפך, הוא חנן את הזוג הראשון, אדם וחוה, בשכל ובגוף מושלמים, הכין גן נהדר שיהיה ביתם ונתן להם עבודה מהנה ומספקת (בראשית א׳:27, 28, 31; ב׳:8). ואולם, כדי להמשיך להיות מאושרים היה עליהם להכיר בשלטונו של אלוהים ובזכותו לקבוע עבורם מה טוב ומה רע. זכות זו של אלוהים יוצגה על־ידי עץ שנקרא ”עץ הדעת טוב ורע” (בראשית ב׳:17). אדם וחוה היו מוכיחים את כניעתם לאלוהים לו רק היו מצייתים לצו שלא לאכול מאותו העץ.a
לצערנו הרב, אדם וחוה לא צייתו לאלוהים. יצור רוחני מרדן, אשר לימים נודע בתור השטן, שכנע את חוה להאמין שאין זה לתועלתה לציית לאלוהים ושלמעשה אלוהים שולל ממנה דבר רצוי מאוד: עצמאות, הזכות לקבוע בשביל עצמה מה טוב ומה רע. השטן טען שאם תאכל מן העץ, ’תיפקחנה עיניה והיא תהיה כאלוהים, יודעת טוב ורע’ (בראשית ג׳:1–6; ההתגלות י״ב:9). חוה נשבתה בקסמי רעיון העצמאות. היא לקחה מן הפרי האסור ואדם פעל כמותה.
עוד באותו היום החלו אדם וחוה לחוש על בשרם את תוצאות מרדם. כתוצאה מכך שדחו את שלטונו של אלוהים, הם הפסידו את ההגנה ואת הברכות שהיו מנת חלקם כאשר נכנעו לאלוהים. הוא גירש אותם מגן עדן ואמר לאדם: ”ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך. בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה” (בראשית ג׳:17, 19). אדם וחוה החלו לסבול מאז חולי, כאב, זיקנה ומוות. הסבל נעשה לחלק מחיי האנושות (בראשית ה׳:29).
יישוב הסוגיה
יש שישאלו: ’האם אלוהים לא יכול היה פשוט להתעלם מחטאם של אדם וחוה?’ לא, מכיוון שזה היה גורע עוד יותר מן הכבוד כלפי סמכותו ואולי היה מעודד מרידות נוספות בעתיד, שהיו גוררות אחריהן סבל רב יותר (קהלת ח׳:11). נוסף על כך, אם אלוהים היה מבליג על חוסר הצייתנות הוא היה הופך לשותף לעבירה. משה מזכיר לנו שאלוהים ”תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול; צדיק וישר הוא” (דברים ל״ב:4). כדי להיות נאמן לעקרונותיו, היה על אלוהים להניח לאדם וחוה לסבול את השלכות אי־ציותם.
מדוע אלוהים לא השמיד לאלתר את הזוג הראשון ואת השטן, המסית הסמוי למרד? היה בידו הכוח לעשות זאת. אילו היה משמיד אותם, אדם וחוה לא היו מביאים צאצאים שהמורשת שלהם תהיה סבל ומוות. אולם הפגנה כזאת של כוח מצד אלוהים לא היתה מוכיחה את צדקת סמכותו על יצוריו התבוניים. יתרה מזו, אילו אדם וחוה היו מתים מבלי להביא ילדים לעולם, היתה בזאת עדות לכך שנכשלה מטרת אלוהים למלא את כדור־הארץ בצאצאיהם המושלמים (בראשית א׳:28). והרי ”לא איש אל ויכזב... ההוא אמר ולא יעשה, ודיבר ולא יקימנה?” (במדבר כ״ג:19).
יהוה אלוהים החליט, בחוכמתו המושלמת, לאפשר למרד להימשך לזמן מוגבל. כך ניתנה למורדים הזדמנות מלאה להתנסות בתוצאות ההתנערות מתלותם באלוהים. כמו כן, ההיסטוריה היתה מוכיחה מעל לכל ספק שבני האדם זקוקים להדרכה אלוהית וששלטון אלוהים מוצלח משלטונם של בני אנוש או של השטן. בינתיים נקט אלוהים צעדים שיבטיחו את התגשמות מטרתו הראשונית לגבי כדור־הארץ. הוא הבטיח שיבוא ”זרע”, כלומר צאצא, אשר ’ישוף את ראש השטן’, יביא קץ מוחלט למרדו ויבטל את השלכותיו הכואבות (בראשית ג׳:15).
ישוע המשיח הוא אותו זרע מובטח. ביוחנן א׳. ג׳:8 נאמר ש”לזאת נגלה בן האלוהים, להפר את פעולות השטן”. את זאת הוא עשה על־ידי כך שהקריב את חייו המושלמים כבן אנוש ושילם את הכופר הדרוש כדי לגאול את צאצאיו של אדם מן החטא התורשתי ומן המוות (יוחנן א׳:29; טימותיאוס א׳. ב׳:5, 6). לכל מי שמגלים אמונה אמיתית בקורבנו של ישוע מובטחת גאולה נצחית מן הסבל (יוחנן ג׳:16; ההתגלות ז׳:17). מתי זה יתרחש?
הסוף לסבל
דחיית סמכותו של אלוהים הובילה לסבל בל יתואר. ראוי אפוא שאלוהים ישתמש בביטוי מיוחד לסמכותו על מנת לבטל את סבלות האדם וכדי להגשים את מטרתו המקורית לגבי כדור־הארץ. ישוע התייחס לאמצעי זה שמטעם אלוהים כאשר לימד את תלמידיו כיצד להתפלל: ”אבינו שבשמים... תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ” (מתי ו׳:9, 10).
הזמן שבמהלכו הרשה אלוהים לבני האדם לנסות שלטונות עצמיים עומד להסתיים. כהתגשמות של נבואות מקראיות, ב־1914 נוסדה מלכותו השמימית שבראשה עומד ישוע המשיח.b בקרוב תפורר מלכות זו את כל צורות השלטון של האדם ותשים להן קץ (דניאל ב׳:44).
במהלך שירותו הארצי סיפק ישוע ”טעימה” קטנה מן הברכות ששלטון אלוהים יביא לבני האדם. ספרי הבשורה מעידים על כך שישוע גילה חמלה כלפי עניים ועשוקים. הוא ריפא חולים, האכיל רעבים והקים מתים. אפילו איתני הטבע נשמעו לו (מתי י״א:5; מרקוס ד׳:37–39; לוקס ט׳:11–16). תאר לעצמך מה ישיג ישוע כאשר ישתמש בהשפעה המטהרת של קורבן הכופר שלו לתועלתם של כל עושי רצון אלוהים! המקרא מבטיח שאלוהים, באמצעות שלטונו של המשיח, ”ימחה כל דמעה מעיניהם [של בני האדם] והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד” (ההתגלות כ״א:4).
נחמה לסובלים
עד כמה שזה מחמם את לבנו לדעת שאלוהינו האוהב והכול־יכול, יהוה, דואג לנו ויתן בקרוב רווחה לאנושות! בדרך כלל, אדם החולה במחלה קשה מסכים ברצון לקבל טיפול שירפא אותו, גם אם הטיפול מכאיב. בדומה לכך, הידיעה שדרך הטיפול של אלוהים במצב תניב ברכות נצחיות יכולה לעזור לנו להחזיק מעמד לנוכח כל הקשיים בחיים.
ריקרדו, שהוזכר במאמר הקודם, למד לשאוב נחמה מן ההבטחות הכתובות במקרא. ”אחרי שאשתי נפטרה היה לי רצון מאוד חזק להתבודד”, הוא נזכר, ”אבל אז הבנתי שזה לא יחזיר לי את אשתי ורק יחמיר את מצבי הרגשי”. במקום זאת, ריקרדו התמיד בשגרתו לנכוח באסיפות הקהילה ולשתף את הזולת במסר המקראי. ”הרגשתי כיצד יהוה תומך בי באהבה וראיתי כיצד הוא עונה לתפילותיי בדברים קטנים לכאורה, וזה גרם לי להתקרב אליו יותר”, אומר ריקרדו. ”המודעות לאהבתו של אלוהים עזרה לי לעמוד במה שללא ספק היה המבחן הגדול ביותר בחיי”. הוא מודה: ”אני עדיין מתגעגע מאוד לאשתי, אבל עכשיו אני מאמין בכל לבי ששום דבר שיהוה מרשה שיקרה לא יגרום לנו נזק תמידי”.
האם אתה, כמו ריקרדו ומיליוני אנשים אחרים, נכסף לזמן שבו הסבל הנוכחי של בני האדם ’לא ייזכר ולא יעלה על לב’? (ישעיהו ס״ה:17) הייה סמוך ובטוח שתוכל לזכות לברכות שתביא בכנפיה מלכות אלוהים אם תיישם את עצת המקרא: ”דירשו יהוה בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב” (ישעיהו נ״ה:6).
כדי לעשות זאת, תן עדיפות לקריאה וללימוד מעמיק של המקרא. למד להכיר את אלוהים ואת מי שהוא שלח, את ישוע המשיח. התאמץ לחיות בהתאם לעקרונותיו של אלוהים ובכך תוכיח שאתה מוכן להיכנע לריבונותו. קו פעולה זה יעניק לך אושר רב יותר כבר עכשיו, למרות כל הקשיים שאתה מתמודד איתם, ובעתיד תוכל ליהנות מחיים בעולם ללא סבל (יוחנן י״ז:3).
[הערות שוליים]
a תרגום המקרא הירושלמי (The Jerusalem Bible) מסביר בהערת שוליים לבראשית ב׳:17 ש”הדעת טוב ורע” היא בעצם ”הסמכות להחליט... מה טוב ומה רע ולפעול בהתאם לכך, דרישה לעצמאות מוסרית מוחלטת, המעידה על סירובו של האדם להכיר במעמדו כנברא”. עוד נאמר שם ש”החטא הקדמון היה בחזקת מתקפה על ריבונות אלוהים”.
b לדיון מפורט בנבואות מקראיות הקשורות לשנת 1914 ראה פרקים י׳ וי״א בספר דעת המובילה לחיי־נצח, שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תיבה בעמודים 6, 7]
כיצד נוכל להתמודד עם סבל?
”השליכו [על אלוהים] כל יהבכם” (פטרוס א׳. ה׳:7). זה אך טבעי לחוש מבולבלים, כועסים ועזובים כשאנו סובלים או רואים מישהו שאנו אוהבים מתנסה בסבל. למרות זאת, אתה יכול להיות בטוח שיהוה מבין את רגשותינו (שמות ג׳:7; ישעיהו ס״ג:9). כמו אנשי אמונה מימי קדם, גם אנחנו יכולים לשפוך את לבנו לפני יהוה ולספר לו על ספקותינו ועל פחדינו (שמות ה׳:22; איוב י׳:1–3; ירמיהו י״ד:19; חבקוק א׳:13). הוא אומנם לא יעלים באורח פלא את צרותינו, אך אם נתפלל אליו מעומק הלב הוא יעניק לנו חוכמה וכוח כדי שנוכל להתמודד עם אותן מצוקות (יעקב א׳:5, 6).
”בבוא עליכם צריפת אש כדי לבחון אתכם, אל תתמהו כאילו מקרה מוזר קרה לכם” (פטרוס א׳. ד׳:12). פטרוס אומנם מדבר כאן על רדיפות, אך דבריו מקיפים כל סבל שיכול לעבור על עובדי אלוהים. בני אדם סובלים מחסור וחולי ומאבדים את יקיריהם. המקרא מציין ש”עת ופגע” פוקדים את כולם (קהלת ט׳:11). נכון לעכשיו דברים אלה מהווים חלק מהחיים. הבנה זו תקל עלינו את ההתמודדות עם סבל ואסונות שונים (פטרוס א׳. ה׳:9). מעל לכול, ההכרה בכך ש”עיני יהוה אל צדיקים ואוזניו אל שוועתם” מהווה במיוחד מקור נחמה (תהלים ל״ד:16; משלי ט״ו:3; פטרוס א׳. ג׳:12).
”גילו בתקווה” (רומים י״ב:12). במקום לשקוע במחשבות על השמחה שאבדה לנו, נוכל להרהר בהבטחותיו של אלוהים להביא סוף לסבל (קהלת ז׳:10). תקווה ודאית זו תגן עלינו כשם שקסדה מגנה על הראש. התקווה בולמת את זעזועי מהלומות החיים ומונעת מהן לגרום לנו נזק בלתי הפיך לבריאותנו הנפשית, הרגשית והרוחנית (תסלוניקים א׳. ה׳:8).
[תמונה בעמוד 5]
אדם וחוה דחו את שלטון אלוהים
[תמונה בעמוד 7]
אלוהים מבטיח עולם ללא סבל