ביואתיקה וניתוחים ללא דם
בשנים האחרונות חלה בתחום הרפואה התקדמות שלא היתה כדוגמתה. אולם, בד בבד עם פתרון בעיות רפואיות, התפתחויות מסוימות יצרו בעיות אתיות.
הרופאים נאלצים להתחבט בדילמות כגון: האם צריך לוותר במקרים מסוימים על טיפול רפואי אגרסיבי, על־מנת לאפשר לחולה למות בכבוד? האם על הרופא לפעול בניגוד להחלטת החולה, אם לדעתו יהא הדבר לטובת החולה? כיצד ניתן לתת טיפול רפואי באופן צודק, כשטיפול יקר מסוים אינו בהישג ידו של כל אדם?
בעיות מורכבות מעין אלה העלו לסדר היום תחום מחקר ברפואה, הקרוי בּיוֹאֶתיקה. התמחות זו נועדה לסייע בידי הרופאים והמדענים להתמודד עם ההשלכות האתיות של המחקרים הביולוגיים וההתקדמות בתחום הרפואה. מאחר שרבות מההחלטות הקשות ביותר מתקבלות בבתי־החולים, הקימו רבים מהם ועדות ביואתיות. בדרך־כלל חברי הוועדה — ובהם רופאים ועורכי־דין — משתתפים בסמינרים בנושא הביואתיקה, המנתחים בעיות אתיות בשטח הרפואה.
שאלות שמתעוררות לעתים קרובות בסמינרים אלה הן: עד לאיזו מידה צריכים הרופאים לכבד את עיקרי־אמונתם של עדי־יהוה, המסרבים לקבל עֵירויי־דם בעיקר מסיבות דתיות? האם על הרופא להערות דם לגוף החולה בניגוד לרצונו, אם הדבר נראה ”מומלץ” מבחינה רפואית? האם יהיה זה אתי לעשות זאת ללא ידיעת החולה, בהנחה ש’מה שהחולה לא יודע, לא יזיק לו’?
כדי לטפל בבעיות אלה כראוי, על הרופאים להבין בצורה אובייקטיבית את השקפת העדים. מבחינתם, עדי־יהוה חפצים להסביר לרופאים את עמדתם, בידיעה שהבנה הדדית תעזור להימנע מעימות.
חילופי דעות
פרופסור דייגו גַרסִייה, בר־סמכא ספרדי דגול בתחום הביואתיקה, רצה שכיתתו תשתתף בדיאלוג מעין זה. ”מן הראוי שתקבלו [עדי־יהוה] הזדמנות להביע את חששותיכם... לנוכח הקשיים שבהם נתקלתם בעניין עירויי־דם”, אמר הפרופסור.
לכן, ב־5 ביוני 1996, שלושה נציגים של עדי־יהוה הוזמנו לאוניברסיטת קוֹמפּלוּטֶנסֶה במדריד, ספרד, כדי להסביר את השקפתם. כ־40 רופאים ואנשי־מקצוע אחרים נכחו במקום.
לאחר נאום קצר מפי העדים, התנהל דיון פתוח לשאלות. הנוכחים הסכימו פה אחד, שלחולה מבוגר צריכה לעמוד הזכות לסרב לטיפול רפואי מסוים. הכיתה היתה סבורה גם שלעולם אין לתת עירוי ללא הסכמה מדעת של החולה. עם זאת, היבטים מסוימים בעמדת העדים הטרידו אותם.
בעיה אחת היתה המימון. לעתים ניתוח ללא דם דורש ציוד מיוחד, למשל ניתוח בקרני לייזר, וכמו־כן סמי־רפואה יקרים, כגון אריתרופואיטין, המגביר את ייצור תאי הדם האדומים. אחד הרופאים תהה אם העדים המסרבים לטיפול חלופי זול יותר (דם הומולוגי), יכולים לדרוש זכויות מיוחדות משירותי הרפואה הציבוריים.
בהתחשב בעובדה שכסף הוא גורם שרופאים בשום־אופן אינם יכולים להתעלם ממנו, התייחס אחד מנציגי העדים למחקרים כתובים, המנתחים את העלויות הנסתרות של עירויי־דם הומולוגיים. כלולה בכך עלות הטיפול בסיבוכים הקשורים לעירויים, וכן אובדן הכנסות כתוצאה מסיבוכים אלה. הוא ציטט מחקר מקיף מארצות־הברית, המורה שעלותה של מנת דם ממוצעת, שמחירה הבסיסי הוא $250 בלבד, מסתכמת למעשה בהוצאה של יותר מ־300,$1 — יותר מפי חמישה מהסכום המקורי. לפיכך, ציין, אם מביאים בחשבון את כל הגורמים הקשורים לעניין, ניתוח ללא דם משתלם מבחינה כלכלית. זאת ועוד, חלק ניכר מן ההוצאות המיותרות לכאורה שבניתוח ללא דם מושקע בציוד הניתן לשימוש חוזר.
שאלה נוספת המנקרת במוחם של כמה רופאים נוגעת לעניין הלחץ החברתי. מה יקרה, הם תוהים, אם אחד העדים יחדל לדבוק בעמדתו ויקבל עירוי־דם? האם קהילת העדים תחרים אותו?
התגובה מותנית במצב הספציפי, שכן הפרת חוק אלוהים היא בהחלט עניין חמור, שעל זקני־הקהילה לבחון. העדים ירצו לעזור לכל אדם שעבר את החוויה הטראומתית של ניתוח המסַכן את חייו וקיבל עירוי. ללא ספק, עֵד זה ירגיש רע מאוד ויהיה מודאג לגבי יחסיו עם אלוהים. ייתכן שיזדקק לעזרה ולהבנה. מאחר שאבן־התשתית של המשיחיות היא האהבה, ירצו הזקנים, כמו בכל מקרה שיפוטי, למתן את התקיפות ברחמים (מתי ט׳:12, 13; יוחנן ז׳:24).
”האם יכול להיות שתרצו לשקול מחדש את עמדתכם האתית בקרוב?” שאל פרופסור מארצות־הברית, העוסק בביואתיקה. ”דתות אחרות עשו כן בשנים האחרונות”.
בתשובה לשאלתו נאמר לו, כי עמדת העדים בעניין קדושת הדם היא עיקר־אמונה, ולא השקפה אתית שניתן לשקול מחדש מדי פעם. הצו המקראי הברור אינו מותיר מקום לפשרות (מעשי־השליחים ט״ו:28, 29). הפרת חוק אלוהי זה אינה מקובלת על העדים וכמוה כמעשה ניאוף או זנות.
עדי־יהוה מעריכים מאוד את נכונות הרופאים — ובהם משתתפי הסמינר לביואתיקה במדריד — לכבד את החלטתם לבקש טיפול חלופי, התואם את אמונותיהם המבוססות על המקרא. ללא ספק, הביואתיקה תמלא תפקיד חשוב בשיפור יחסי הרופא־חולה ותטפח כבוד רב יותר לרצון החולה.
כשם שאמר רופא ספרדי מפורסם, כך סוּפר, רופאים צריכים לזכור לעולם שהם ”משתמשים בכלים בלתי מושלמים ובאמצעים שעלולים להטעות”. לכן הם זקוקים ל”הכרה בכך שבאין ידע, צריכה למשול תמיד האהבה”.