סיפור חיים

בעיוורוני נפקחו עיניי!‏

סיפורו של אגון האוסר

לאחר חודשיים של עיוורון פיסי,‏ נפקחו עיניי אל אמיתות מקראיות שהתעלמתי מהן כל חיי.‏

במבט לאחור אל יותר משבעים שנה,‏ אני מרוצה מאוד מצדדים רבים בחיי.‏ אך אילו יכולתי לשנות משהו,‏ הייתי רוצה להכיר את יהוה אלוהים בשלב הרבה יותר מוקדם.‏

נולדתי ב־​1927 באורוגוואי,‏ מדינה קטנה דמויית אגס השוכנת בין ארגנטינה לברזיל ועשירה בנוף עוצר נשימה לאורך קילומטרים רבים בחופי האוקיינוס האטלנטי.‏ האוכלוסייה מורכבת בעיקרה מצאצאי מהגרים איטלקים וספרדים.‏ הוריי היו מהגרים הונגרים,‏ ובילדותי התגוררנו בשכונה פשוטה ומגובשת.‏ לא היה צורך במנעולים בדלתות או בסורגים בחלונות.‏ גם לא היו בינינו דעות קדומות על רקע גזעי.‏ זרים ומקומיים,‏ שחורים ולבנים — כולנו היינו חברים.‏

הוריי היו קתולים אדוקים,‏ ובגיל עשר הפכתי לנער מזבח.‏ בבגרותי עבדתי לצד הכומר המקומי והשתייכתי לקבוצת יועצים בשירות הבישוף.‏ בתור רופא במקצועי הוזמנתי לוונצואלה להשתתף בסמינר מטעם הכנסייה הקתולית.‏ כרופאים המתמחים בגניקולוגיה,‏ התמנתה הקבוצה שלנו לחקור את אמצעי המניעה הנלקחים דרך הפה,‏ תכשירים ששווקו לראשונה בימים ההם.‏

רשמים ראשונים כסטודנט לרפואה

בעודי לומד כסטודנט לרפואה על גוף האדם,‏ יותר ויותר התרשמתי מן החוכמה הניכרת במבנה הגוף.‏ נדהמתי מיכולת הגוף לרפא את עצמו ולהתאושש מטראומה.‏ לדוגמה הכבד וצלעות מסוימות מסוגלים לצמוח מחדש לגודלם התקין לאחר שהוסרו חלקית.‏

במקביל לכך,‏ ראיתי פצועים רבים מתאונות דרכים קשות,‏ וכאב לי לראות אותם מאבדים את חייהם בשל קבלת עירויי דם.‏ עדיין זכור לי עד כמה קשה היה לשוחח עם קרובי משפחה של חולים שנפטרו בשל סיבוכים הקשורים בדם.‏ ברוב המקרים לא נמסר להם שעירוי הדם גרם למות יקירם,‏ אלא הוצגו בפניהם סיבות מוות אחרות.‏ חלפו מאז שנים רבות,‏ אבל אני עדיין זוכר את לבטיי בנושא עירויי דם.‏ בסופו של דבר הגעתי למסקנה שמשהו לקוי בטיפול הזה.‏ לוּ רק ידעתי אז את חוק יהוה ביחס לקדושת הדם,‏ לא היו לי סימני שאלה בעניין (‏מעשי השליחים ט״ו:‏​19,‏ 20‏)‏.‏

הסיפוק בהושטת עזרה לזולת

עם הזמן הפכתי למנתח ולמנהל במרכז לסיוע רפואי בסנטה לוסיה.‏ עבדתי גם במכון הלאומי למדעי הביולוגיה,‏ והייתי מאוד מרוצה בחלקי.‏ עזרתי לחולים,‏ הקלתי את סבלם ובמקרים רבים הצלתי חיים.‏ כמו כן,‏ עזרתי בלידות וכך הייתי שותף בהבאת חיים חדשים לעולם.‏ בשל נסיון העבר שלי,‏ נמנעתי ממתן עירוי דם וביצעתי אלפי ניתוחים ללא דם.‏ אמרתי לעצמי שדימום הוא כמו נזילה מחבית.‏ הפתרון האמיתי היחידי הוא לתקן את הנזילה ולא להמשיך למלא את החבית.‏

טיפול בעדי־יהוה חולים

היכרותי עם עדי־​יהוה החלה בשנות ה־60 כשהם החלו לבוא למרפאה שלנו כדי לעבור ניתוחים ללא דם.‏ לעולם לא אשכח את המקרה של מרסדס גונזלס ששירתה כחלוצה (‏מבשרת בשירות מלא)‏.‏ היא סבלה מאנמיה חמורה והרופאים בבית־​החולים של האוניברסיטה לא היו מוכנים לקחת סיכון ולנתח אותה,‏ כי היו בטוחים שהיא לא תשרוד.‏ היא איבדה דם,‏ ולמרות זאת ניתחנו אותה במרפאה שלנו.‏ הניתוח הוכתר בהצלחה,‏ והיא המשיכה לשרת כחלוצה יותר מ־30 שנה עד מותה לפני זמן קצר בגיל 86.‏

מאז ומתמיד התרשמתי מן האהבה והדאגה של העדים אשר טיפלו באחיהם לאמונה שהיו מאושפזים בבית־​החולים.‏ בסבב ביקור חולים נהניתי לשמוע אותם מדברים על אמונתם והסכמתי לקבל מידיהם את הפרסומים שהוצעו לי.‏ לא העליתי בדעתי שעד מהרה לא אהיה רק הרופא שלהם אלא גם אחיהם הרוחני.‏

קשריי עם העדים התהדקו בנישואיי לביאטריס,‏ בתו של אחד החולים.‏ רוב בני משפחתה כבר היו עדי־​יהוה,‏ ואחרי שנישאנו גם ביאטריס נעשתה עדה פעילה.‏ אני,‏ לעומת זאת,‏ הייתי שקוע כל כולי בעבודה ונהניתי ממעמד בכיר בתחום הרפואה.‏ החיים האירו לי פנים.‏ לא ידעתי שבקרוב ייחשך עלי עולמי.‏

מהלומה קשה

אחד הדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות למנתח הוא לאבד את מאור עיניו.‏ וזה מה שקרה לי.‏ קרע פתאומי אירע בשתי הרשתיות של עיניי — התעוורתי!‏ לא ידעתי אם אי פעם אשוב לראות.‏ לאחר שנותחתי שכבתי במיטה בעיניים מכוסות בתחבושות ושקעתי בדיכאון.‏ חשתי חוסר ערך מוחלט וריקנות גמורה עד כדי כך שהחלטתי לשים קץ לחיי.‏ הייתי בקומה הרביעית,‏ ולכן קמתי מן המיטה וגיששתי את דרכי לאורך הקיר בניסיון למצוא את החלון.‏ עמדתי לקפוץ אל מותי.‏ אלא שהגעתי לפרוזדור ואחת האחיות החזירה אותי למיטה.‏

לא ניסיתי שוב להתאבד.‏ אבל בעולמי האפל הדיכאון והעצבנות לא הרפו ממני.‏ בתקופת עיוורון זו הבטחתי לאלוהים שאם אשוב לראות,‏ אקרא את המקרא מתחילתו ועד סופו.‏ לבסוף,‏ ראייתי שוקמה חלקית ויכולתי לקרוא.‏ אך לא יכולתי להמשיך לנתח.‏ למרות זאת,‏ באורוגוואי נהוג לומר ‏”‏נוֹ הַאי מַל קֶה פּוֹר בִּיאֵן נוֹ וֶנְגָה”‏,‏ כלומר,‏ ”‏אין רע שאין בו טוב”‏.‏ עמדתי להתנסות באמיתות הפתגם.‏

להתחיל ברגל שמאל

רציתי לקנות את המהדורה הגדולה של תרגום המקרא ג׳רוזלם בייבל (‏The Jerusalem Bible)‏, אך נודע לי שאצל עדי־​יהוה יש מקרא פחות יקר,‏ ועד צעיר אחד הציע להביא את הספר לביתי.‏ למחרת בבוקר הוא התייצב עם המקרא על מפתן ביתי.‏ אשתי פתחה את הדלת ושוחחה עימו.‏ צעקתי בגסות מתוך הבית שאם היא כבר שילמה לו עבור המקרא,‏ אין טעם שישאר ושעליו ללכת,‏ ולמותר לציין שהאח אכן עזב מייד.‏ לא ידעתי שאותו אדם ימלא בקרוב תפקיד מכריע בחיי.‏

יום אחד הבטחתי לאשתי הבטחה שלא יכולתי לקיימה.‏ לכן כדי לפצות אותה ולשמח את לבה,‏ אמרתי לה שאתלווה אליה לערב הזיכרון השנתי למות ישוע.‏ בהגיע היום נזכרתי בהבטחתי ונכחתי בטקס יחד איתה.‏ התרשמתי מן האווירה הידידותית ומקבלת הפנים החמה.‏ כשהחל הנואם לשאת את דבריו,‏ הופתעתי לראות שזה אותו צעיר שגירשתי מביתי בחוסר נימוס.‏ נאומו השפיע עלי עמוקות,‏ וחשתי רע מאוד על היחס שנתתי לו.‏ כיצד אוכל לפצותו?‏

ביקשתי מאשתי להזמין אותו לארוחה,‏ והיא הציעה:‏ ”‏אתה לא חושב שיהיה מתאים יותר שאתה תזמין אותו?‏ חכה כאן,‏ ותראה שהוא ייגש אלינו”‏.‏ והיא אכן צדקה.‏ הוא בא לברך אותנו לשלום וקיבל את הזמנתי בשמחה.‏

השיחה שניהלנו בביקורו בערב סימנה את תחילתם של שינויים רבים בחיי.‏ הוא הראה לי את הספר האמת המובילה לחיי נצח,‏a והצגתי בפניו שישה עותקים מאותו ספר.‏ מטופלים שונים מקרב עדי־​יהוה נתנו לי אותם בבית־​החולים,‏ אבל מעולם לא קראתי בם.‏ במהלך הארוחה ולאחריה,‏ עד השעות הקטנות של הלילה,‏ שאלתי שאלות על גבי שאלות — ועל כולן השיב מתוך המקרא.‏ השיחה נמשכה עד שעות הבוקר המוקדמות.‏ לפני שעזב הציע לי הבחור לקבל שיעורי מקרא על בסיס הספר האמת.‏ סיימנו ללמוד את הספר בתוך שלושה חודשים והמשכנו בספר ”‏נפלה בבל הגדולה‏”‏ ‏— מלכות אלוהים שולטת!‏b (‏אנג׳)‏.‏ לאחר מכן הקדשתי את חיי ליהוה אלוהים ונטבלתי.‏

שוב יש לי מה לתרום

בשל עיוורוני הפיסי נפקחו ’‏עיני לבבי’‏ אל אמיתות המקרא שהתעלמתי מהן עד אז!‏ (‏אפסים א׳:‏18‏)‏ הכרת יהוה ומטרתו האוהבת שינתה את חיי מקצה לקצה.‏ האושר חזר לחיי ושוב הרגשתי שיש לי מה לתרום.‏ עזרתי לאנשים הן פיסית והן רוחנית והראיתי להם כיצד להאריך את חייהם למספר שנים נוספות בסדר העולמי הזה ולנצח נצחים בסדר העולמי החדש.‏

התעדכנתי ברפואה וערכתי מחקרים על הסיכונים הכרוכים בדם,‏ על טיפולים חלופיים,‏ על זכויות החולה ועל ביואֶתיקה.‏ הוזמנתי לנאום על הנושאים הללו בסמינרים רפואיים ובהזדמנויות אלו שיתפתי את הקהילייה הרפואית במידע שהעלתי בחכתי.‏ בשנת 1994 השתתפתי בוועידה הראשונה על טיפולים ללא דם בריו דה ז’‏נֵירו,‏ ברזיל,‏ ונשאתי הרצאה על טיפול בדימומים.‏ חלק מן המידע נכלל במאמר שכתבתי,‏ ‏”‏תוכנית אסטרטגית לטיפול נגד דימומים”‏ (‏Una propuesta: Estrategias para el Tratamiento de las Hemorragias)‏, שראה אור בכתב העת הרפואי Hemoterapia‏.‏

נאמנות למרות הלחצים

בתחילת דרכי הטלתי ספק בעירויי דם בעיקר על בסיס ידע מדעי.‏ אך כאשר אושפזתי בעצמי בבית־​החולים הבנתי עד כמה קשה לסרב לקבל עירוי דם ולדבוק באמונתי לנוכח לחצים עזים מצד הרופאים.‏ לקיתי בהתקף לב קשה והיה עלי להסביר במשך יותר משעתיים את עמדתי למנתח.‏ הוא היה בנם של חברים טובים שלי ואמר שהוא לא יתן לי למות אם יחליט שעירוי דם יציל את חיי.‏ התפללתי בלבי ליהוה וביקשתי ממנו שיעזור לרופא להבין ולכבד את עמדתי גם אם היא מנוגדת לדעתו.‏ לבסוף הבטיח הרופא לכבד את רצוני.‏

במקרה אחר נאלצתי לעבור ניתוח להסרת גידול גדול מבלוטת הערמונית.‏ היה לי דימום.‏ שוב מצאתי את עצמי מסביר מאילו טעמים אני מסרב לקבל עירויי דם,‏ וגם לאחר שאיבדתי שני שלישים מכמות הדם שלי,‏ כיבד הצוות הרפואי את עמדתי.‏

שינוי גישה

כחבר באגודה הבינלאומית לביואֶתיקה היה לי העונג לחזות בשינוי שחל בגישתם של הצוותים הרפואיים ורשויות החוק כלפי זכויות החולים.‏ גישתם הפטרונית של הרופאים נדחקת לטובת כבוד להסכמה מדעת.‏ הם מתירים לחולים לבחור בטיפול שיינתן להם.‏ עדי־​יהוה אינם נתפסים עוד כפנאטים שאינם ראויים לתשומת לב רפואית.‏ אדרבה,‏ החולים בקרבם נחשבים לאנשים יודעי דבר שיש לכבד את זכויותיהם.‏ בסמינרים רפואיים ובתוכניות טלוויזיה אמרו פרופסורים ידועי שם:‏ ”‏תודות למאמציהם של עדי־​יהוה,‏ אנו מבינים כיום.‏.‏.‏ ”‏.‏ ”‏למדנו מן העדים.‏.‏.‏ ”‏.‏ וגם ”‏הם לימדו אותנו להשתפר”‏.‏

אומרים שהחיים חשובים מכל דבר אחר,‏ שהרי החופש,‏ החירות והכבוד יהיו חסרי משמעות בלעדיהם.‏ רבים כיום מקבלים תפיסה חוקית נעלה יותר ומכירים בכך שלכל אדם שמורות זכויותיו האישיות,‏ ורק הוא זכאי להחליט אילו מהן יזכו לעדיפות בכל מצב שהוא.‏ כך הכבוד,‏ חופש הבחירה ואמונות דתיות זוכים לעדיפות.‏ החולה נהנה מאוטונומיה.‏ שירותי המידע לבתי־​חולים שמספקים עדי־​יהוה מסייעים לרופאים רבים להתקדם בהבנתם בנושאים הללו.‏

תמיכתה המתמדת של משפחתי מאפשרת לי לתרום בשירות יהוה ולשרת בקהילה המשיחית גם כזקן־​קהילה.‏ כפי שכבר אמרתי,‏ אני מצר על כך שלא למדתי על יהוה בשלב מוקדם יותר בחיי.‏ בכל אופן,‏ אני אסיר תודה על שפקח את עיניי לתקווה הנפלאה לחיות תחת מלכותו,‏ אשר בה ’‏לא יאמר שכן:‏ ”‏חליתי”‏’‏ (‏ישעיהו ל״ג:‏24‏)‏.‏c

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

בשנות ה־30 לחיי,‏ עובד בבית־​החולים בסנטה לוסיה

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

עם אשתי,‏ ביאטריס,‏ ב־1995