ריפוי האנושות בדרך נס קרוב
”מעולם לא ראינו כדבר הזה!” כך אמרו עדי ראייה לנוכח הריפוי המיידי והפלאי של המשותק על־ידי ישוע (מרקוס ב׳:12). ישוע גם ריפא את העיוורים, האילמים, הפיסחים ותלמידיו עשו כמותו. בכוחו של מי עשה זאת ישוע? מה היה תפקיד האמונה? איזה אור שופכות חוויות אלה מן המאה הראשונה על ריפוי בדרך נס כיום? (מתי ט״ו:30, 31).
”אמונתך הושיעה אותך”
בימינו, מרפאים בכוח האמונה אוהבים לצטט את הצהרת ישוע לאשה זבת הדם שסבלה במשך 12 שנה ובאה אליו להירפא: ”אמונתך הושיעה אותך” (לוקס ח׳:43–48). האם הצהרת ישוע מעידה שריפויָה היה מותנה באמונתה? האם זו דוגמה ל”ריפוי בכוח האמונה” הנהוג כיום?
כשאנו קוראים בקפידה את התיעוד המקראי, אנו רואים שברוב המקרים ישוע ותלמידיו לא דרשו מן החולים להכריז על אמונתם לפני ריפויָם. האשה המוזכרת לעיל באה ובלי לומר דבר לישוע, התקרבה אליו מאחור ונגעה בבגדו ו”מייד נעצר זוב דמה”. במקרה אחר, ריפא ישוע את אחד האנשים שבאו לאסור אותו. הוא אף ריפא איש שלא היה לו כל מושג מיהו ישוע (לוקס כ״ב:50, 51; יוחנן ה׳:5–9, 13; ט׳:24–34).
אם כן, מה היה תפקיד האמונה? כשישוע ותלמידיו היו באיזור צור וצידון, אשה פניקית יצאה וצעקה: ”רחם עלי, אדוני, בן־דוד. בתי מעונה מאוד על־ידי שד”. תאר לעצמך את גודל ייאושה כשהתחננה: ”אדוני, עזור לי”! נכמרו רחמי ישוע והוא השיב: ”אשה, גדולה אמונתך. יהי לך כרצונך”. ”ובאותה שעה” נרפאה בתה (מתי ט״ו:21–28). ברור שהיתה כרוכה בכך אמונה, אך אמונת מי? שים לב שישוע שיבח את אמונת האֵם, ולא את אמונת הילדה החולה. אך אמונה במה? האשה פנתה לישוע בתארים ”אדוני, בן־דוד”, וכך הודתה קבל עם־ועדה שישוע הוא המשיח המובטח. לא היה זה ביטוי רגיל לאמונה באלוהים או לאמונה בכוחו של המרפא. כשישוע אמר ”אמונתך הושיעה אותך”, הוא התכוון שאילולא האמינו החולים שהוא המשיח, לא היו באים להירפא אצלו.
מדוגמאות מקראיות אלה נוכל לראות שהריפוי שחולל ישוע היה שונה בתכלית מזה הנהוג או האמור להתרחש כיום. לא נלוותה לריפוי שום הצגה של רגשות עזים — צעקות, שירת מזמורים, בכי, התעלפויות וכדומה — מצד הקהל, ולא רוח תזזית מצד ישוע. יתרה מזו, מעולם לא קרה שישוע לא הצליח לרפא חולים בטענה שחסרה להם אמונה או שתרומתם אינה נדיבה דיה.
מעשי ריפוי בכוח אלוהים
כיצד התחוללו מעשי הריפוי של ישוע ושל תלמידיו? המקרא משיב, ”היתה בו גבורת יהוה לרפא” (לוקס ה׳:17). לאחר אחד ממעשי הריפוי, נאמר בלוקס ט׳:43, ”הכל השתוממו על גדולת האלוהים”. אין זה אלא הולם שישוע לא הפנה את תשומת־הלב לעצמו כמרפא. באחד המקרים אמר לאיש שאותו שחרר מעינויי שדים: ”לך לביתך אל משפחתך והגד להם מה שעשה לך אלוהים ברחמיו עליך” (מרקוס ה׳:19).
מאחר שישוע והשליחים ריפאו בכוח אלוהים, ניתן לראות בנקל מדוע לא תמיד נדרשה אמונת החולה לשם ריפויו. אולם, אמונתו העזה של המרפא היתה הכרחית. לפיכך, כשתלמידי ישוע לא הצליחו לגרש שד רב־עוצמה במיוחד, אמר להם ישוע את הסיבה לכך: ”בגלל מיעוט אמונתכם” (מתי י״ז:20).
מטרת נסי הריפוי
הגם שישוע ריפא פעמים רבות במהלך שירותו עלי־אדמות, ’שירות של ריפוי’ לא היה הדבר הראשון במעלה בפעילותו. נסי הריפוי שחולל — ושעבורם מעולם לא גבה שכר או ביקש תרומות כלשהן — היו משניים לעומת מה שעמד בראש מעייניו, הכרזת ”בשורת המלכות” (מתי ט׳:35). הכתוב אומר שבאחד המקרים ”הוא קיבל אותם, דיבר אליהם על מלכות האלוהים וריפא את הזקוקים לריפוי” (לוקס ט׳:11). בספרי הבשורה, ישוע נקרא תכופות ”רבי”, היינו מורה, אך מעולם לא ”מרפא”.
אם כן, מדוע חולל ישוע נסי ריפוי? בראש ובראשונה כדי להזדהות כמשיח המובטח. כשיוחנן המטביל ישב בבית הסוהר על לא עוול בכפו, הוא רצה לוודא שישוע מבצע את שהטיל עליו אלוהים. הוא שלח את תלמידיו לישוע ושאל: ”אתה הוא אשר נועד לבוא, או נחכה לאחר?” שים לב לְמה שאמר ישוע לתלמידי יוחנן: ”לכו הגידו ליוחנן את אשר אתם שומעים ורואים: עיוורים רואים, פיסחים מהלכים, מצורעים מטוהרים, חרשים שומעים, מתים קמים, עניים מתבשרים” (מתי י״א:2–5).
העובדה שישוע חולל נסי ריפוי ואף נפלאות אחרות, ככתוב בספרי הבשורה, זיהתה אותו מעל לכל ספק כאחד ”אשר נועד לבוא”, המשיח המובטח. לא היה כל צורך ’לחכות לאחר’.
נסי ריפוי כיום?
אם כן, האם עלינו לצפות שאלוהים יפגין כיום את כוחו בריפוי? לא. ישוע חולל נסים ונפלאות בכוחו של אלוהים, וכך הוכיח מעל לכל ספק שהוא המשיח שהובטח על־ידי אלוהים. מעשי הגבורה של ישוע מתועדים במקרא כדי שהכל יוכלו לקוראם. אלוהים אינו צריך להוכיח זאת מדי דור ולחולל שוב ושוב אותן נפלאות.
מעניין לציין שנסי ריפוי ונפלאות אחרות שכנעו רק במידה מסוימת. אפילו חלק מעדי הראייה לנסי ישוע לא האמינו שאביו השמימי הוא מקור כוחו. ”אף כי עשה אותות רבים לנגד עיניהם, לא האמינו בו” (יוחנן י״ב:37). משום כך, לאחר שהשליח פאולוס דן במתנות פלאיות שונות — ניבוי, דיבור בלשונות, ריפוי וכדומה — שנתן אלוהים לחברים בקהילה המשיחית במאה הראשונה לספירה, הוא אמר בהשראת אלוהים: ”נבואות תיבטלנה, לשונות תחדלנה, דעת תיבטל; כי חלקית היא ידיעתנו ובאורח חלקי מתנבאים אנו, אך בבוא המושלם יבוטל החלקי” (קורינתים א׳. י״ב:28–31; י״ג:8–10).
כמובן, אמונה באלוהים חיונית לטובתנו. אולם, ביסוס אמונת הפרט על הבטחות ריפוי כוזבות יוביל אך ורק לאכזבה. יתרה מזו, ישוע הזהיר לגבי עת הקץ: ”כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויתנו אותות גדולים ומופתים כדי להתעות, אם אפשר, גם את הבחירים” (מתי כ״ד:24). בנוסף למעשי הונאה ורמייה, יהיו גם גילויי כוח שטני. בעקבות זאת, אל לנו להיות מופתעים מן הטענות לגבי מאורעות שאין להם הסבר, ובוודאי שהללו אינם בסיס לאמונה אמיתית באלוהים.
מאחר שכיום איש אינו מחולל נסים כדוגמת ישוע, האם אנו בעמדת נחיתות מסוימת? כלל וכלל לא. למעשה, האנשים שריפא ישוע יכלו בסופו של דבר לחלות שוב. כולם הזדקנו ומתו. יתרונות הריפוי שזכו להם, היו קצרי־טווח יחסית. ואולם, לנסי הריפוי של ישוע משמעות ארוכת־טווח מאחר שהיוו צל נבואי לברכות עתידיות.
לפיכך, לאחר שאָלִישָנְדְרֵיי ובֶּנֶדִיטָה שהוזכרו קודם לכן בחנו את דבר־אלוהים, המקרא, הם חדלו להאמין בריפוי המודרני בכוח האמונה ובכוחות ספיריטיסטיים. עם זאת, הם משוכנעים שנסי ריפוי אינם רק נחלת העבר. מדוע? כמיליונים ברחבי העולם, הם מצפים בכיליון־עיניים לריפוי שיתחולל בחסות מלכות אלוהים (מתי ו׳:10).
לא עוד חולי ומוות
כשם שראינו קודם לכן, מטרתו העיקרית של שירות ישוע לא היתה לרפא חולים ולחולל נסים אחרים. תחת זאת, עיקר פעילותו היתה הכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים (מתי ט׳:35; לוקס ד׳:43; ח׳:1). מלכות זו היא הכלי שבאמצעותו יבצע אלוהים את הריפוי הפלאי של האנושות ויתקן את כל הנזקים שהחטא והאי־שלימות הסבו למשפחה האנושית. כיצד ומתי יעשה זאת?
ישוע המשיח חזה את העתיד הרחוק ונתן לשליח יוחנן חזון נבואי: ”עתה באה ישועת אלוהינו, גבורתו ומלכותו וממשלת משיחו”! (ההתגלות י״ב:10) כל הראיות מוכיחות שמאז 1914, השטן, המתנגד הגדול של אלוהים, הושלך אל תחום כדור־הארץ והמלכות פועלת עתה כממשות! ישוע הומלך במלכות המשיח וכעת הוא נכון לערוך שינויים מהפכניים עלי־אדמות.
בעתיד הקרוב מאוד, ממשלתו השמימית של ישוע תשלוט למעשה על ”ארץ חדשה”, על חברה אנושית חדשה רבת־צדק (פטרוס ב׳. ג׳:13). אילו תנאים ישררו אז? לפנינו הצצה מוקדמת מרהיבה: ”ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה, כי השמים הראשונים והארץ הראשונה עברו... וימחה [אלוהים] כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:1, 4).
התוכל לשוות בנפשך את החיים שיתנהלו לאחר שיתחולל הריפוי הפלאי של האנושות? ”בל יאמר שכן: ’חליתי’. העם היושב בה נשוא עוון”. אלוהים יבצע אפוא את אשר נבצר מן המרפאים בכוח האמונה. ”בילע המוות לנצח”. אכן, ”מחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים” (ישעיהו כ״ה:8; ל״ג:24).
[תמונה בעמוד 7]
תחת שלטון מלכות אלוהים תירפא האנושות בדרך נס