כשהחטא לא יהיה עוד
”האם אנו חוטאים מלידה?” שאלה זו הטרידה סטונדט לתואר שני באוניברסיטה בארצות־הברית זמן קצר לאחר שהחל ללמוד את המקרא. בשל מוצאו ההינדי, המושג חטא תורשתי היה זר לו. אך אם החטא אכן תורשתי, חשב, הרי הכחשת הדבר או התעלמות ממנו חסרות תועלת. כיצד יכול האדם למצוא תשובה לשאלה זו?
אם החטא תורשתי, חייבת להיות לו נקודת־מוצא. האם האדם הראשון נברא רע, וכך העביר את התכונות השליליות לילדיו? או שמא התפתח הפגם אחרי כן? מתי בדיוק החל החטא? מאידך, אם החטא הוא הוויה או עיקרון חיצוניים רעים, האם נוכל לקוות להשתחרר ממנו אי־פעם?
על־פי האמונה ההינדית, סבל ורֶשע התלוו לבריאה. ”סבל [או רֶשע]”, מציין למדן הינדי, ”דומה לשיגרון כרוני, הוא רק נע ממקום למקום אך לא ניתן להיפטר ממנו לחלוטין”. לכל אורך ההיסטוריה המתועדת, הרֶשע היה בהחלט חלק בלתי נפרד מעולם האנושות. אם הוא קודם לתעודות ההיסטוריות של האדם, הרי תשובות מהימנות על מוצאו מוכרחות לנבוע ממקור נעלה על האדם. התשובות חייבות לנבוע מאלוהים (תהלים ל״ו:10).
אדם — נברא ללא חטא
תיאורי בריאת האדם המוזכרים בספרי הוודות הם סמליים, מודה הפילוסוף ההינדי נִיקִילָנְאֶנְד. בדומה לכך, רוב דתות המזרח מספקות רק הסברים מיתולוגיים על הבריאה. ברם, יש סיבות הגיוניות ומדעיות כאחת להאמין בסיפור בריאת האדם הראשון המופיע במקרא.a הפרק הראשון במקרא מציין: ”ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם” (בראשית א׳:27).
מה פירוש הדבר שהאדם נברא ”בצלם אלוהים”? פשוטו כמשמעו, האדם נעשה בדמות אלוהים, בהיות לו תכונות אלוהים — כגון צדק, חוכמה ואהבה — המבדילות אותו מבעלי־החיים. (השווה קולוסים ג׳:9, 10.) תכונות אלה הקנו לו את היכולת לבחור להיטיב או להרע, ועשוהו לאדם בעל בחירה חופשית. כשהאדם הראשון נברא, לא היה בו חטא, ולא היו רֶשע או סבל בחייו.
יהוה אלוהים ציווה על אדם: ”מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אוכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳:16, 17). אם אדם וחוה אשתו היו בוחרים לציית, הם יכלו להסב תהילה וכבוד לבוראם ולהישאר ללא חטא. מאידך, אי־ציות היה מעיד שהם אינם עומדים באמות־המידה המושלמות של אלוהים והיה הופך אותם לבלתי מושלמים — לחוטאים.
אדם וחוה לא נבראו כאלוהויות. אך במידה מסוימת היו להם תכונות אלוהים והיכולת להחליט החלטות מוסריות. בהיותם בריאתו של אלוהים, הם היו ללא חטא, כלומר מושלמים (בראשית א׳:31; דברים ל״ב:4). בואם לידי קיום לא הפר את ההרמוניה ששררה בין אלוהים ובין היקום עידן ועידנים קודם לכן. אם כן, כיצד החל החטא?
מוצא החטא
החטא התחולל בתחילה בתחום הרוחני. לפני בריאת הארץ והאדם, ברא אלוהים יצורים רוחניים תבוניים — מלאכים (איוב א׳:6; ב׳:1; ל״ח:4–7; קולוסים א׳:15–17). אחד המלאכים הללו יִיחס לחוכמתו וליופיו חשיבות רבה. (השווה יחזקאל כ״ח:13–15.) ממצוות אלוהים לאדם ולחוה להביא ילדים לעולם, מלאך זה יכול היה להבין שתוך זמן קצר הארץ כולה תימלא צדיקים, וכולם יעבדו את אלוהים (בראשית א׳:27, 28). יצור רוחני זה חשק בפולחן זה (מתי ד׳:9, 10). הרהור ממושך בתאווה זו הוביל אותו לנקיטת פעולה פסולה (יעקב א׳:14, 15).
מלאך מורד זה דיבר אל חוה באמצעות נחש, ואמר לה שבהטלת האיסור על אכילת הפרי מעץ הדעת טוב ורע, אלוהים מסתיר ממנה מידע שהיא צריכה לדעת (בראשית ג׳:1–5). אמירה זו היתה שקר רווי איבה — חטא. כשהפריח המלאך שקר זה הוא הפך עצמו לחוטא. בעקבות זאת הוא נקרא מלשין ושטן, מתנגד אלוהים (ההתגלות י״ב:9).
הטיעון המשכנע של השטן השפיע על חוה לרעה. היא שמה את מבטחה בדברי המפתה, והניחה לעצמה להתפתות ולאכול מפרי העץ האסור. אדם, בעלה, הצטרף אליה ואכל מן הפרי, וכך שניהם היו לחוטאים (בראשית ג׳:6; טימותיאוס א׳. ב׳:14). ללא ספק, בשל בחירת הורינו הראשונים להמרות את פי אלוהים, הם החטיאו את המטרה, השלימות, ונעשו לחוטאים.
מה באשר לצאצאי אדם וחוה? המקרא מסביר: ”על־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12). חוק התורשה כבר היה תקף. אדם לא יכול היה להעביר לילדיו משהו שלא היה לו (איוב י״ד:4). הזוג הראשון איבד את השלימות, ולכן הם היו חוטאים כשחוה התעברה בילדיהם. בעקבות זאת, כולנו — ללא יוצא מן הכלל — ירשנו חטא (תהלים נ״א:7; רומים ג׳:23). כתוצאה מכך, החטא הוליד אך ורק רֶשע וסבל. יתרה מזו, משום כך כולנו מזדקנים ומתים, ”כי שכר החטא הוא מוות” (רומים ו׳:23).
מצפון ’מחייב’ או ’מזכה’
תן דעתך גם להשפעת החטא על התנהגות הזוג האנושי הראשון. הם כיסו כמה מאיברי גופם וניסו להסתתר מפני אלוהים (בראשית ג׳:7, 8). לפיכך, החטא גרם להם לחוש אשמה, חרדה ובושה. האנושות כיום מכירה היטב רגשות אלה.
מי לא חש אי־נוחות על שמנע טוב מנזקק או התחרט שאמר מילים שלא היו צריכות להיאמר כלל? (יעקב ד׳:17) מדוע אנו חשים תחושות מטרידות אלה? השליח פאולוס מסביר ש’התורה כתובה בלבבנו’. אם מצפוננו לא קָהה, כל הפרה של חוק זה מולידה בנו זעזועים פנימיים. כך הוא כשקול מצפוננו ’מחייב’ או ’מזכה’ אותנו (רומים ב׳:15; טימותיאוס א׳. ד׳:2; טיטוס א׳:15). בין שאנו מודים בכך ובין שלא, טבועה בנו תחושה פנימית המתריעה על דבר פסול, על חטא!
פאולוס היה מודע היטב לנטיותיו לחטוא. ”רצוני לעשות את הטוב, אלא שהרע עומד לפני”, הודה. ”באדם הפנימי שבי אני שמח בתורת אלוהים, אך באיבריי אני רואה חוק אחר, והוא נלחם נגד החוק שבשכלי ומשעבד אותי לחוק החטא השורר באיבריי”. לכן פאולוס שאל: ”מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?” (רומים ז׳:21–24).
שחרור מן החטא — כיצד?
”שחרור, במסורת ההינדית”, אומר אחד הלמדנים, ”הוא שחרור ממחזור הלידות והמיתות”. כפתרון, הבודהיזם מלמד במקביל על נירוונה — מצב של ניתוק מן המציאות החיצונית. מאחר שההינדואיזם לא הבין את המשמעות המלאה של החטא התורשתי, הוא מבטיח רק מפלט מן הקיום.
מאידך, אמצעי השחרור המקראי מביא לידי הסרה מוחלטת של החטא כמצב. השליח פאולוס שאל איך יוכל להינצל מן החטא, ואז הוסיף והשיב: ”תודה לאלוהים על ישוע המשיח אדוננו!” (רומים ז׳:25) ההצלה תבוא אפוא מאת אלוהים באמצעות ישוע המשיח.
על־פי ספר הבשורה של מתי, ”בן־האדם” ישוע המשיח, בא כדי ”לתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). ככתוב בטימותיאוס א׳. ב׳:6, פאולוס כתב שישוע ”נתן את עצמו כופר [”מקביל”, ע״ח] בעד הכל”. הוראת המילה ”כופר” היא תשלום המחיר לפדיון שבויים. עצם העובדה שמדובר בכופר מקביל מבליטה את יעילות המחיר באיזון מאזני הצדק. אך כיצד ניתן לראות במותו של איש אחד ”כופר [”מקביל”, ע״ח] בעד הכל”?
אדם מכר את כל האנושות, ובכללה אותנו, לחטא ולמוות. הוא שילם על כך בחיי האנוש המושלמים שלו. לשם כפרה, התשלום הנדרש היה חייו המושלמים של אדם אחר — כופר מקביל (שמות כ״א:23; דברים י״ט:21; רומים ה׳:18, 19). מאחר שאין אדם מושלם היכול לספק כופר זה, אלוהים שחוכמתו בלתי נדלית סלל דרך כדי לספק מפלט ממצוקות אלה (תהלים מ״ט:7, 8). הוא העביר את חייו המושלמים של בנו יחידו מן השמים אל רחמה של בתולה על הארץ, והניח לו להיוולד כאיש מושלם (לוקס א׳:30–38; יוחנן ג׳:16–18).
כדי להשלים את התפקיד ולפדות את האנושות, נדרש מישוע להישמר טהור כל עוד חי עלי־אדמות. וכך עשה. לאחר מכן, הוא מת מות קורבן. בדרך זו הבטיח ישוע שערך חיי אדם מושלמים — חייו שלו — יהיו בנמצא לתשלום הכופר להצלת האנושות (קורינתים ב׳. ה׳:14; פטרוס א׳. א׳:18, 19).
כיצד יכול הכופר של המשיח להועיל לנו
קורבן־הכופר של ישוע יכול להועיל לנו כבר עתה. באמצעות אמונה בו, נוכל לזכות למעמד טהור לפני אלוהים ולהיכנס תחת כנפי דאגתו הרכה ואהבתו של יהוה (מעשי־השליחים י׳:43; רומים ג׳:21–24). במקום שרגשי־האשמה על חטאינו יכריעו אותנו, נוכל לבקש בכל זמן ועת את סליחת אלוהים על יסוד קורבן־הכופר (ישעיהו א׳:18; אפסים א׳:7; יוחנן א׳. ב׳:1, 2).
בעתיד, קורבן־הכופר יאפשר את הריפוי המוחלט של חולניות האנושות, שהחטא הוא מקורה. הספר האחרון במקרא מתאר ”נהר מים חיים” יוצא מכיסא אלוהים. על שפת הנהר מזה ומזה עצים עמוסי פרי שהעלים שלהם ”למרפא הגויים” (ההתגלות כ״ב:1, 2). בלשון סמלית, המקרא מדבר כאן על האמצעי הנפלא של הבורא לשחרר את האנושות לעד מן החטא והמוות על־יסוד קורבן־הכופר של ישוע.
החזונות הנבואיים שבספר ההתגלות יתגשמו בקרוב (ההתגלות כ״ב:6, 7). כל ישרי־הלב יהיו אז מושלמים, ו’ישתחררו משעבוד הכיליון’ (רומים ח׳:20, 21). מן הראוי שהדבר יניענו להרבות ידע על יהוה אלוהים ועל בנו הנאמן, ישוע המשיח, אשר היה לקורבן, הלא כן? (יוחנן י״ז:3).
[הערת שוליים]
a ראה הספר החיים — כיצד נוצרו? על־ידי אבולוציה או על־ידי בריאה? שיצא לאור מטעם .Inc ,Watchtower Bible and Tract Society of New York
[תמונה בעמוד 6]
אדם הביא על האנושות חטא ומוות
[תמונה בעמוד 7]
קורבן־הכופר של ישוע משחרר מן החטא והמוות