כיצד הגיע המקרא לידינו — חלק שני

אש הלהבה עלתה מעלה מעלה ככל שהוסיפו שמן למדורה הרוחשת.‏ אם כי זו לא היתה מדורה רגילה.‏ לעיני כמרים ובישופים,‏ הזינו את השריפה היוקדת בספרי מקרא.‏ אך,‏ הבישוף של לונדון,‏ שקנה את ספרי המקרא במטרה להשמידם,‏ עזר שלא מדעת למתרגם,‏ וִילְייֶם טינדל,‏ לממן מהדורות נוספות!‏

מה הוביל לנחישות־הדעת משני צדי המתרס?‏ באחת החוברות הקודמות,‏ בחנּו את תולדות ההוצאה לאור של המקרא עד שלהי ימי הביניים.‏ עתה הגענו לשחר של תקופה חדשה,‏ ובה המסר והסמכות שבדבר־אלוהים עתידים להותיר רושם עז על החברה.‏

הופעת החלוץ

ג׳ון ויקליף,‏ מלומד מכובד מאוקספורד,‏ הוקיע בלהט,‏ בעל־פה ובכתב,‏ את מנהגיה הלא־מקראיים של הכנסייה הקתולית,‏ והאסמכתא שעליה התבסס היתה ’‏תורת אלוהים’‏,‏ היינו המקרא.‏ הוא שלח את תלמידיו,‏ הלולרדים,‏ לכל רחבי אנגליה כדי לבשר את בשורת המקרא באנגלית לכל שומע.‏ לפני שמת בשנת 1384,‏ החל בתרגום המקרא מלטינית לאנגלית של ימיו.‏

הכנסייה מצאה סיבות רבות לבוז לויקליף.‏ ראשית,‏ הוא גינה את הכמורה על חוסר הריסון שלה ועל התנהגותה הלא־מוסרית.‏ נוסף על כך,‏ רבים מחסידי ויקליף סילפו את הדברים שלימד כדי להצדיק מרד מזוין.‏ הכמורה תלתה בויקליף את הקולר לכך אפילו לאחר מותו,‏ הגם שהוא מעולם לא עודד התקוממויות אלימות.‏

באיגרתו לאפיפיור יוחנן ה־23 בשנת 1412,‏ הארכיבישוף אֶרַנְדֶל הזכיר את ”‏ג’‏ון ויקליף,‏ הבחור העלוב והמטריד,‏ הזכור לשמצה,‏ בנו של הנחש הקדמוני,‏ מבשר בואו ובנו של צורר המשיח”‏.‏ כשיא לדברי ההוקעה,‏ כתב ארנדל:‏ ”‏כדי לגדוש את סאת חטאותיו,‏ הוא תחבל תחבולה,‏ תרגום חדש של כתבי־הקודש לשפת־האם שלנו”‏.‏ מה שלמעשה הכעיס את מנהיגי הכנסייה יותר מכל היה רצונו של ויקליף לתת לאנשים את המקרא בשפתם הם.‏

למרות זאת,‏ למתי־מעט נכבדים היתה גישה לכתבי־הקודש בשפת־המקום.‏ אחת מהם היתה אן מבּוֹהֶמְיָה,‏ שנישאה ב־1382 לריצ׳רד ה־2,‏ מלך אנגליה.‏ היו בבעלותה תרגומים של ספרי־הבשורה לאנגלית מאת ויקליף,‏ והיא למדה אותם דרך־קבע.‏ כשהיתה למלכה,‏ גישתה החיובית תרמה לקידום ההתעניינות במקרא — ולא רק באנגליה.‏ אן עודדה תלמידים מאוניברסיטת פראג בבוהמיה לבוא לאוקספורד.‏ שם הם למדו בהתלהבות את כתבי ויקליף,‏ ולקחו עימם אחדים מהם בשובם לפראג.‏ כעבור זמן,‏ הפופולריות של תורת ויקליף באוניברסיטת פראג היא שתמכה ביַן הוּס שלמד באוניברסיטה זו ובסופו של דבר היה בה למורה.‏ הוּס נעזר בתרגום הסלבי העתיק והכין תרגום קריא לצ׳כית.‏ מאמציו עודדו את הציבור בבוהמיה ובארצות שכנות לקרוא את המקרא.‏

הכנסייה משיבה מלחמה שערה

אנשי הכמורה כעסו מאוד שויקליף והוּס לימדו כי ”‏הטקסט הטהור”‏,‏ כתבי־הקודש המקוריים שנכתבו בהשראה,‏ ללא כל תוספות,‏ הוא אסמכתא רבת־תוקף מן ה”‏ביאורים”‏,‏ ההסברים המסורתיים המסורבלים המופיעים בשולי הדפים בספרי המקרא שאישרה הכנסייה.‏ המסר הטהור שבדבר־אלוהים הוא זה שויקליף והוּס רצו להפוך נגיש לאיש הפשוט.‏

אנשי הכנסייה הערימו על הוּס לבוא לוועידת קונסטנץ של הכנסייה הקתולית,‏ שנערכה בגרמניה ב־1414,‏ כדי להגן על אמונתו,‏ כשהבטיחו לו שלא יאונה לו כל רע.‏ הוועידה הורכבה מ־933,‏2 כמרים,‏ בישופים וחשמנים.‏ הוּס הסכים להתכחש לתורתו אם כתבי־הקודש יוכיחו שהיא מוטעית.‏ אך בעיני חברי הוועידה,‏ לא זה היה הנושא שעמד על הפרק.‏ עצם הספק שהוא הטיל בסמכותם היה סיבה מוצדקת עבורם להעלותו ב־1415 על המוקד,‏ כשהוא מתפלל בקול רם.‏

ועידה זו גם פסקה על ביטוי גנאי ועלבון אחרון לג׳ון ויקליף,‏ וציוותה להוציא את עצמותיו מן הקבר באנגליה ולשרוף אותן.‏ צו זה עורר סלידה רבה ולא נתבצע עד שהאפיפיור עמד על כך ב־1428.‏ אך כתמיד,‏ ההתנגדות העזה לא דיכאה את מסירותם של אוהבי אמת אחרים.‏ ההיפך הוא הנכון,‏ היא הגבירה את נחישותם להוציא לאור את דבר־אלוהים.‏

השפעת הדפוס

בשנת 1450,‏ 35 שנה בלבד מאז מותו של הוּס,‏ החל יוֹהַן גוּטֶנבֶּרג להדפיס בשיטת האותיות המיטלטלות בגרמניה.‏ העבודה הגדולה הראשונה שלו היתה הדפסת מהדורה של הוולגטה בלטינית,‏ שנשלמה בערך ב־1455.‏ עד לשנת 1495,‏ הודפס המקרא בשלמותו או בחלקו בגרמנית,‏ איטלקית,‏ צרפתית,‏ צ׳כית,‏ הולנדית,‏ עברית,‏ קטלונית,‏ יוונית,‏ ספרדית,‏ סלבית,‏ פורטוגזית וסרבית — לפי סדר זה.‏

ב־1516,‏ הלמדן ההולנדי דֶזִידֶרְיוּס אֶרַסְמוּס הכין את המהדורה המודפסת השלימה הראשונה של הטקסט היווני.‏ ארסמוס השתוקק שכתבי־הקודש ”‏יתורגמו לכל לשונות האדם”‏,‏ אך היסס לסכן את הפופולריות הרבה שלו ולתרגם בעצמו את המקרא.‏ למרות זאת,‏ באו בעקבותיו אנשים אמיצים יותר.‏ אחד האנשים הבולטים ביותר הוא וִילְייֶם טינדל.‏

וִילְייֶם טינדל והמקרא באנגלית

טינדל רכש את השכלתו באוקספורד,‏ ובערך בשנת 1521 הגיע לביתו של סר ג׳ון וולש וגר שם כמורה פרטי לילדיו.‏ בארוחות העשירות סביב לשולחנו של וולש לא אחת היו צחצוחי־מילים בין טינדל הצעיר ובין אנשי הכמורה המקומית.‏ טינדל ערער על דעותיהם באופן ענייני כשפתח להם את המקרא והצביע על פסוקים.‏ עם הזמן,‏ הזוג וולש השתכנע מדברי טינדל,‏ והכמרים כבר לא הוזמנו לעתים כה קרובות,‏ וכשהתקבלו זכו לקבלת־פנים צוננת יותר.‏ מובן שהדבר החריף את מרירות הכמרים כלפי טינדל ואמונתו.‏

יום אחד,‏ במהלך ויכוח,‏ טען אחד ממתנגדיו הדתיים של טינדל:‏ ”‏עדיף שלא יהיו לנו חוקי אלוהים משלא יהיו חוקי האפיפיור”‏.‏ תאר לעצמך את גודל נחישותו של טינדל אשר השיב:‏ ”‏אני מסרב לציית לאפיפיור ולכל חוקיו.‏ אם אלוהים יחוס על חיי,‏ לא יחלפו שנים רבות ואגרום לכך שכל נער מחרשה יהיה בקיא ממך בכתבי־הקודש”‏.‏ ההחלטה התגבשה במוחו של טינדל.‏ במועד אחר כתב:‏ ”‏הבנתי מתוך ניסיון שלא ניתן להקנות אמת כלשהי להדיוטות,‏ אלא אם כן כתבי־הקודש יהיו מול עיניהם בשפת־האם שלהם בנוסח ברור,‏ כדי שיוכלו לראות את העיקר,‏ את ההשתלשלות ואת המשמעות של הכתוב”‏.‏

בזמנו,‏ טרם הודפס המקרא באנגלית.‏ לכן,‏ בשנת 1523,‏ טינדל עבר ללונדון כדי לבקש את תמיכתו של בישוף טנסטל בפרויקט התרגום.‏ הבישוף השיב את פניו ריקם,‏ לכן טינדל עזב את אנגליה לבלי שוב,‏ כשבדעתו להשיג את מטרתו.‏ בקֶלן שבגרמניה,‏ היתה פשיטה על בית־הדפוס הראשון של טינדל,‏ והוא נס על נפשו כשבידיו כמה מהדפים היקרים שטרם נכרכו.‏ אולם,‏ בעיר ווֹרְמְס שבגרמניה,‏ הודפסו והושלמו לפחות 000,‏3 עותקים של ”‏הברית החדשה”‏ באנגלית פרי תרגומו של טינדל.‏ הללו נשלחו לאנגליה והופצו שם לראשונה בתחילת שנת 1526.‏ חלקם היו ספרי המקרא שהבישוף טנסטל קנה ושרף,‏ ועזר שלא מדעת לטינדל להמשיך במלאכתו!‏

ההבנה מתבהרת בזכות מחקר

אין ספק שטינדל נהנה מעבודתו.‏ לדברי תולדות המקרא מטעם קֵימְבְּרִיג׳‏ (‏The Cambridge History of the Bible)‏,‏ ”‏פסוקים הסבו לו אושר,‏ ויש קלילות ועליזות בסגנון תרגומו המבטא את אושרו”‏.‏ מטרתו של טינדל היתה לתת לכתבי־הקודש לדבר אל האיש הפשוט בשפה מדויקת ופשוטה ככל האפשר.‏ ממחקריו עלה כי עיקרי־אמונה כנסייתיים הסתירו את משמעותן של מילים מקראיות במשך מאות שנים.‏ למרות האיום במוות ולמרות כתביו הזדוניים של יריבו החזק סר תומס מוֹר,‏ טינדל לא פחד,‏ וכָּלל את ממצאיו בתרגומו.‏

טינדל תרגם מנוסח אֶרַסְמוּס,‏ שנכתב ביוונית,‏ שפת המקור,‏ ולא מן הלטינית,‏ ובחר את המילה ”‏אהבה”‏ במקום ”‏נדיבות”‏ כדי לבטא בצורה מקיפה יותר את משמעות המונח אגפה ביוונית.‏ הוא גם השתמש במילה ”‏קהילה”‏ במקום ”‏כנסייה”‏,‏ ”‏חיזרו בתשובה”‏ במקום ”‏הסתגפו”‏ וכן ”‏זקנים”‏ במקום ”‏כמרים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏1–3;‏ קולוסים ד׳:‏15,‏ 16;‏ לוקס י״ג:‏3,‏ 5;‏ טימותיאוס א׳.‏ ה׳:‏17‏,‏ תרגום טינדל‏)‏.‏ תיקונים אלה זעזעו את סמכות הכנסייה ואת המנהגים הדתיים המסורתיים,‏ כגון הווידוי בפני הכמרים.‏

כמו־כן,‏ טינדל דבק במילים ”‏תחיית־מתים”‏ ופסל את האמונה בפורגטוריה (‏כור־מצרף)‏,‏ ובתודעה של האדם לאחר מותו כבלתי מקראית.‏ באשר למתים,‏ כתב לסר מור:‏ ”‏בהניחך את המתים בגן־עדן,‏ בגיהינום ובפורגטוריה,‏ [‏אתה]‏ מנפץ את הנימוקים שבהם המשיח ופאולוס מוכיחים את תחיית־המתים”‏.‏ בהקשר זה,‏ טינדל הזכיר את מתי כ״ב:‏30–32 ואת קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏12–19‏.‏ הוא האמין נכונה שהמתים נמצאים בחוסר־הכרה עד תחייתם בעתיד (‏תהלים קמ״ו:‏4;‏ קהלת ט׳:‏5;‏ יוחנן י״א:‏11,‏ 24,‏ 25‏)‏.‏ משמע הדבר שכל הסידור של תפילה למרים הקדושה ול”‏קדושים”‏ חסר־טעם,‏ שכן אין הם מסוגלים לשמוע או להפגיע בעד המתפלל בחוסר־ההכרה שבו הם שרויים.‏

טינדל מתרגם את התנ״ך

בשנת 1530,‏ טינדל הוציא לאור תרגום של החוּמש,‏ חמשת חומשי תורה.‏ כך הוא הפך לאיש הראשון שתרגם את התנ״ך ישירות מעברית לאנגלית.‏ טינדל היה גם המתרגם הראשון לאנגלית שהזכיר את שם יהוה.‏ הלמדן הלונדוני דיוויד דֶניאל כותב:‏ ”‏קוראיו של תרגום טינדל התרשמו בוודאי מאוד מן הגילוי המחודש של שם אלוהים”‏.‏

טינדל ניסה ליצור תרגום ברור,‏ ולכן השתמש במילים אנגליות שונות לתרגום מילה עברית אחת.‏ עם זאת,‏ הוא הקפיד לשמור על המבנה הדקדוקי העברי.‏ כתוצאה מכך,‏ נשמרה העוצמה שבתמציתיות העברית.‏ הוא עצמו אמר:‏ ”‏סגולות הלשון העברית תואמות את האנגלית אלף מונים יותר מאשר את הלטינית.‏ צורת הדיבור דומה מאוד;‏ וכך באלפי מקומות אין לך אלא לתרגם את העברית לאנגלית מילה במילה”‏.‏

גישה זו,‏ מילולית ביסודה,‏ תיבלה את תרגום טינדל בביטויים עבריים.‏ חלקם נראו בוודאי די מוזרים בקריאה ראשונה.‏ אך המקרא בסופו של דבר נעשה כה מוכר,‏ עד כי רבים מביטויים אלה שגורים כיום בשפה האנגלית.‏ דוגמאות אחדות הן ”‏איש כלבבו”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ג:‏14‏)‏,‏ ”‏פֶּסַח”‏ ו”‏שעיר לעזאזל”‏.‏ יתרה מזו,‏ כך קוראי המקרא באנגלית התוודעו לחשיבה העברית,‏ וזכו להשכיל יותר במקרא שנכתב בהשראה.‏

החרמת טינדל והמקרא

האפשרות לקרוא את דבר־אלוהים בשפת־האם היתה מרגשת.‏ תגובת הציבור האנגלי היתה קניית כל הספרים שניתן היה להבריח אל הארץ כשהם חבויים בגלילי בדים או בסחורות אחרות.‏ בינתיים,‏ הכמרים הרהרו באובדן הוודאי של מעמדם אם האנשים יְיַחסו למקרא את הסמכות העליונה.‏ לכן,‏ הדבר הפך לעניין של חיים ומוות למתרגם ולתומכיו יותר מתמיד.‏

טינדל נרדף על צווארו על־ידי הכנסייה והמדינה,‏ ועל כן המשיך לעבוד בהיחבא באַנְטווֶרפֶּן שבבלגיה.‏ עם זאת,‏ הוא הקדיש יומיים בשבוע למה שכונה בפיו עיסוק מהנה — עזרה לפליטים אנגלים אחרים,‏ לעניים ולחולים.‏ כך הוציא את רוב כספו.‏ בטרם הספיק טינדל לתרגם את המחצית השנייה של התנ״ך,‏ אנגלי שהתחזה לידידו הסגיר אותו תמורת כסף.‏ הוא הוצא להורג בוִילְווֹרְד שבבלגיה בשנת 1536,‏ ומילותיו האחרונות היו ”‏אלוהים!‏ פקח את עיני מלך אנגליה!‏”‏

לפני שנת 1538,‏ ציווה המלך הנרי ה־8,‏ ממניעיו האישיים,‏ שבכל כנסייה באנגליה יהיו ספרי מקרא.‏ התרגום שנבחר אומנם לא נזקף לזכותו של טינדל,‏ אך רובו ככולו היה תרגום טינדל.‏ בדרך זו,‏ יצירתו של טינדל הפכה כה נודעת ואהובה עד כי ”‏קבעה את אופיים היסודי של מרבית התרגומים [‏לאנגלית]‏ שבאו בעקבותיה”‏ (‏תולדות המקרא מטעם קֵימְבְּרִיג׳‏‏)‏.‏ כ־90 אחוז מניסוחו נשתמרו במדויק בתרגום המלך גֵ’‏ימס משנת 1611.‏

הגישה החופשית למקרא חוללה שינוי כביר באנגליה.‏ הדיונים המקראיים שנערכו בכנסיות היו כה ערים עד כי לעתים הפריעו לטקסי התפילה של הכנסייה!‏ ”‏קשישים למדו לקרוא כדי שיוכלו לפנות ישירות לדבר־אלוהים,‏ וילדים הצטרפו למבוגרים כדי להאזין”‏ (‏קיצור תולדות המקרא באנגלית [‏A Concise History of the English Bible]‏)‏.‏ תקופה זו היתה עדה גם לגידול דרמטי בהפצת המקרא בארצות ובלשונות אירופיות אחרות.‏ אך להתעוררות בנושא המקרא באנגליה היתה השפעה חובקת־עולם.‏ כיצד זה קרה?‏ ואיזו השפעה היתה לגילויים ולמחקרים הנוספים על ספרי המקרא שבידינו כיום?‏ נסיים את התיאור במאמר הבא בסדרה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

‏”‏הברית החדשה”‏ תרגום טינדל מ־1526 — העותק השלם היחיד הידוע כיום,‏ אודים מוצלים מאש

‏[‏שלמי תודה]‏

The British Library Board ©

‏[‏תרשים/‏תמונות בעמוד 26]‏

תאריכי מפתח בתולדות המקרא

לספירה

תרגום ויקליף החל (‏לפני 1384)‏

1400

הוצאת הוּס להורג 1415

גוּטֶנבֶּרג — המקרא הראשון בדפוס 1455 בערך

1500

ספרי המקרא הראשונים שהודפסו בשפות מקומיות

נוסח אֶרַסְמוּס ביוונית 1516

”‏הברית החדשה”‏ תרגום טינדל 1526

הוצאת טינדל להורג 1536

הנרי ה־8 מצווה שבכל כנסייה באנגליה יהיו ספרי מקרא 1538

1600

תרגום המלך גֵ’‏ימס 1611

‏[‏תמונות]‏

ויקליף

הוּס

טינדל

הנרי ה־8