הם אהבו את דבר־אלוהים
מסרים חשובים בדרך כלל מתורגמים ללשונות רבות כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו לעמוד על משמעותם. המקרא, דברו של אלוהים, מכיל מסר חשוב. אף־על־פי שהועלה על הכתב לפני זמן רב, תוכנו של המקרא ”נכתב להדרכתנו” ומעניק לנו נחמה ותקווה לעתיד (רומים ט״ו:4).
הגיוני אפוא שהמקרא, המכיל את המסר החשוב ביותר שנכתב מעולם, יהיה זמין בשפות רבות. לאורך ההיסטוריה היו שנאבקו מאבק איתנים כדי לתרגם את המקרא, וזאת חרף מחלות קשות, איסורים ממשלתיים ואפילו איומים בהוצאה להורג. וכל זאת מדוע? מפני שהם אהבו את דבר־אלוהים. המקרים שיתוארו להלן הם בבחינת מבט חטוף על ההיסטוריה היוצאת דופן של מלאכת תרגום המקרא.
”אנגלים מיטיבים ללמוד את תורת המשיח באנגלית”
כאשר נולד ג׳ון ויקליף סביבות שנת 1330, התנהלו טקסי הכנסייה באנגליה בשפה הלטינית. אך אנשים מן השורה השתמשו באנגלית כשפת היומיום. הם שוחחו עם שכניהם באנגלית וגם את תפילותיהם לאלוהים נשאו בשפה האנגלית.
ויקליף היה כומר קתולי ושלט היטב בלטינית. אך לדעתו היה פסול להשתמש בלטינית, שבעיניו הייתה שפה אליטיסטית, לשם הוראת כתבי־הקודש. ”את הידע בתורת אלוהים”, הוא כתב, ”יש ללמד בשפה הקלה ביותר להבנה, שהרי הנלמד הוא דברו של אלוהים”. אי לכך, ויקליף ועמיתיו הקימו צוות שמטרתו לתרגם את המקרא לאנגלית, מלאכה שארכה 20 שנה.
היוזמה להוצאת תרגום חדש לא נתקבלה בזרועות פתוחות על־ידי הכנסייה הקתולית. הספר תעלומות הוותיקן (The Mysteries of the Vatican) מנמק את התנגדותה של הכנסייה: ”להדיוטות התאפשר להשוות בין הפשטות של המשיחיות הקדומה ובין הקתוליוּת של זמנם... גודל ההבדל בין תורתו של מייסד המשיחיות ובין זה שמינה את עצמו לשמש כבא כוחו [האפיפיור] נעשה לראשונה ברור כשמש”.
האפיפיור גרגוריוס ה־11 הוציא חמש פסיקות גינוי נגד ויקליף. אך המתרגם נותר בשלו. הוא השיב: ”אנגלים מיטיבים ללמוד את תורת המשיח באנגלית. משה שמע את תורת אלוהים בשפתו שלו, וכך היה גם במקרה של שליחי המשיח”. בערך בשנת 1382, זמן קצר לפני מותו של ויקליף, פרסם הצוות שלו את המהדורה הראשונה של המקרא השלם באנגלית. כעבור כעשר שנים הוציא אחד מעמיתיו גרסה מתוקנת וקלה יותר לקריאה.
הואיל וטרם הומצא הדפוס, כל עותק הועתק בדקדקנות ביד, תהליך שיכול היה להימשך עשרה חודשים! אך האפשרות שהמקרא יופץ הדירה שינה מעיני ראשי הכנסייה, והארכיבישוף אף איים להחרים את כל מי שיעז לקרוא בו. למעלה מ־40 שנה אחרי מותו של ויקליף הורתה ועידה כנסייתית מטעם האפיפיור להוציא את גופתו של ויקליף מקברו, לשרוף את עצמותיו ולפזר את האפר בנהר סוויפט. למרות זאת, שוחרי אמת כנים עדיין ניסו להשיג את המקרא של ויקליף. פרופסור ויליאם מ. בלקברן ציין: ”אינספור עותקים של המקרא של ויקליף הוצאו לאור, הופצו לציבור הרחב והועברו לדורות הבאים”.
מקרא לנער המחרשה
תוך 200 שנה כבר אבד הכלח על האנגלית שבה כתב ויקליף. כומר צעיר בקרבת העיר בריסטול הצר על כך שרק מעטים יכלו להבין את המקרא. המטיף, ויליאם טינדל, שמע פעם איש משכיל אומר שמוטב לחיות בלי תורת אלוהים מאשר בלי תורת האפיפיור. בתגובה הצהיר טינדל שאם אלוהים יהיה בעזרו, תוך זמן קצר הוא יביא לידי כך שאפילו נער מחרשה יהיה בקיא במקרא יותר מאותו מלומד.
ויקליף תרגם מתוך הוולגטה הלטינית והעתיק ידנית את הכתובים. טינדל, לעומתו, שעבר מאנגליה לגרמניה, החל ב־1524 לתרגם ישירות משפות המקור של כתבי־הקודש, עברית ויוונית, ונעזר בשירותיו של בית דפוס בקֶלן כדי להדפיס את העותקים. עד מהרה הגיעה השמועה על התרגום לאוזני אויביו של טינדל, והם שכנעו את הסנאט של קלן לצוות שיוחרמו כל העותקים.
טינדל נמלט לעיר ווֹרְמְס בגרמניה והמשיך במלאכתו. בחלוף זמן לא רב, עותקים מתרגומו של טינדל לכתבי־הקודש המשיחיים באנגלית נשלחו בחשאי לאנגליה. בתוך חצי שנה נמכרו עותקים כה רבים עד כדי כך שנקראה אסיפת חירום של הבישופים וניתנה הוראה לשרוף את ספרי המקרא.
במאמץ לעצור את הנחשול הגואה של קריאת המקרא ואת הכפירה לכאורה של טינדל, מינה הבישוף של לונדון את סר תומס מור לכתוב בגנותו של טינדל. מור זעם במיוחד על שטינדל השתמש במילה ”קהילה” במקום ”כנסייה” ובמילה ”זקן” במקום ”כומר”. מילים אלה ערערו על סמכותו של האפיפיור ועל ההבדלה בין הכמורה להדיוטות. תומס מור ביקר את טינדל גם על כך שתרגם את המילה היוונית אָגָפֶּה ל”אהבה” במקום ל”צדקה”, במובן של גמילות חסדים. ”גם זה היה רעיון מסוכן לכנסייה”, נאמר בספר אם אלוהים יחוס על חיי (If God Spare My Life) ”שהרי ההמעטה לכאורה בחשיבות של מתן צדקה עלולה הייתה לפגוע בהכנסה הרווחית שנבעה מן התרומות, כתבי המחילה והעזבונות שבזכותם, כך נאמר לציבור, ייפתחו שערי גן עדן בפני הנאמנים”.
תומס מור תמך בהעלאת ”כופרים” על המוקד, מה שהוביל לידי כך שטינדל הומת בחניקה וגופתו הועלתה על המוקד באוקטובר 1536. תומס מור, מצידו, נאלץ מאוחר יותר להיפרד מראשו לאחר שסר חינו בעיני המלך. על אף זאת, הוא הועלה לדרגת קדוש על־ידי הכנסייה הקתולית ב־1935, ובשנת 2000 כיבד אותו האפיפיור יוחנן פאולוס השני בזכות להיקרא הקדוש הפטרון של המדינאים.
טינדל לא זכה להוקרה שכזו. אך עוד לפני מותו, ידידו מַייְלְס קַווֶרְדֵיל שילב את חלקי תרגומו של טינדל עם תרגומיו שלו ויצר מקרא שלם — המקרא הראשון באנגלית שתורגם משפות המקור! כעת כל נער מחרשה יכול היה לקרוא את דבר־אלוהים. אך מה באשר למקרא בשפות אחרות חוץ מאנגלית?
’משימה כמעט בלתי אפשרית’
למרות התנגדותם של משפחתו וידידיו הפליג המיסיונר הבריטי רוברט מוריסון לסין ב־1807 כשהוא נחוש בדעתו להוציא לאור מקרא שלם בסינית. מלאכת התרגום לא הייתה עניין של מה בכך. ”המשימה הייתה כמעט בלתי אפשרית”, אמר צ׳ארלס גרנט, המנהל של חברת הודו המזרחית בתקופה ההיא.
עם הגיעו לסין, נודע למוריסון שנאסר על הסינים ללמד זרים את לשונם, וכי כל העובר על האיסור הסתכן בהוצאה להורג. לכן למען שלומו ושלומם של מי שהסכימו ללמד אותו את השפה, לא הראה מוריסון את פניו בציבור לזמן מה. לפי דיווח אחד, ”אחרי שנתיים של לימודים הוא היה מסוגל לדבר מנדרינית, ביותר מניב אחד, וכן גם לקרוא ולכתוב בה”. בינתיים הוציא הקיסר הוראה הקובעת עונש מוות לכל המדפיס ספרים נוצריים. למרות הסכנה, ב־25 בנובמבר 1819 השלים מוריסון את תרגום המקרא כולו לסינית.
עד 1836 הודפסו 000,2 ספרי מקרא שלמים, 000,10 עותקים של כתבי־הקודש המשיחיים ו־000,31 חלקים נפרדים של כתבי־הקודש בסינית. האהבה לדבר־אלוהים הפכה ’משימה בלתי אפשרית’ לאפשרית.
מקרא בתוך כרית
שבועיים אחרי שנישאו בפברואר 1812, יצאו המיסיונר האמריקני אדונירם ג׳אדסון ואשתו אן למסע ארוך שלבסוף הביא אותם ב־1813 לבורמה.a מבלי להתמהמה הם החלו ללמוד את השפה הבורמית, אחת השפות הקשות ביותר בעולם. בחלוף מספר שנים של לימודים כתב ג׳אדסון: ”אנחנו לומדים שפה המדוברת בפי אנשים החיים בקצה השני של העולם, אשר אפילו צורת חשיבתם שונה לגמרי משלנו... אין ברשותנו מילון וגם לא מתורגמן שיבאר לנו ולו מילה אחת”.
הקשיים הלשוניים לא גרמו לג׳אדסון לומר נואש. הוא השלים את תרגום כתבי־הקודש המשיחיים לבורמית ביוני 1823. כעבור זמן מה נכנסה בורמה למלחמה. כחשוד בריגול, הושלך ג׳אדסון לכלא, נכבל בשלושה זוגות של כבלי ברזל ונקשר לעמוד ארוך מבלי שיוכל לזוז. ”אחד הדברים הראשונים שביקש ג׳אדסון מייד כשהותר לו ולגברת ג׳אדסון להיפגש ולשוחח באנגלית היה כתב־היד של תרגום הברית החדשה”, כתב פרנסיס ויילנד בספר על קורות חייו של ג׳אדסון משנת 1853. אן חששה שכתב־היד, שהוטמן באדמה מתחת לבית, יושחת כתוצאה מלחות ועובש, ולכן תפרה אותו בתוך כרית והביאה אותו לבעלה לבית הסוהר. למרות הנסיבות הקשות להחריד, כתב־היד שרד.
כעבור חודשים רבים בבית הסוהר שוחרר ג׳אדסון. אך שמחתו לא האריכה ימים. בהמשך אותה שנה לקתה אן בקדחת חמורה ונפטרה אחרי שבועות ספורים. ורק חצי שנה לאחר מכן גם בתו מריה, שהייתה בקושי בת שנתיים, הוכרעה על־ידי מחלה חשוכת מרפא. שבור לב, המשיך ג׳אדסון במלאכתו והמקרא כולו הושלם לבסוף ב־1835.
האם אתה אוהב את דבר־אלוהים?
האהבה שגילו מתרגמים אלה לדבר־אלוהים אינה חסרת תקדים. עוד בימי עם ישראל הקדום שר מחבר מזמור התהלים ליהוה אלוהים: ”מה אהבתי תורתך! כל היום היא שיחתי” (תהלים קי״ט:97). המקרא אינו רק מפעל ספרותי מרשים. טמון בו מסר חשוב. האם אהבתך לדבר־אלוהים משתקפת בכך שאתה קורא בו באופן קבוע? תוכל להיות בטוח שאם תעשה כן וגם תשתדל ליישם את מה שתלמד, תהיה ’מאושר במעשך’ (יעקב א׳:25, דל׳).
[הערת שוליים]
a בורמה קרויה כיום מיינמר. הלשון הרשמית בה היא בורמית.
[קטע מוגדל בעמוד 8]
”אנגלים מיטיבים ללמוד את תורת המשיח באנגלית” (ג׳ון ויקליף)
[תמונות בעמוד 9]
ויליאם טינדל ועמוד מתוך תרגומו
[שלמי תודה]
טינדל: The Evolution of the English Bible From the book
[תמונות בעמוד 10]
רוברט מוריסון והמקרא הסיני בתרגומו
[שלמי תודה]
In the custody of the Asian Division of the Library of Congress
רוברט מוריסון: Private Collection/Ken Welsh/The Bridgeman Art Library International/(after) (1774-1852) George ,Chinnery ,(litho) 1820.published c ,The National Portrait Gallery Volume IV from ,engraved by W. Holl
[תמונות בעמוד 11]
אדונירם ג׳אדסון ותרגומו של המקרא בבורמית
[שלמי תודה]
ג׳אדסון: Dover/Dictionary of American Portraits/Engraving by John C. Buttre
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 8]
ויקליף: (Vol. I) The History of Protestantism From the book מקרא: New York ,Courtesy of the American Bible Society Library