המשיחיים ועולם האנושות
”התנהגו בחוכמה עם אלה אשר בחוץ” (קולוסים ד׳:5).
1. מה אמר ישוע על תלמידיו והעולם?
בתפילתו לאביו השמימי, אמר ישוע על תלמידיו: ”העולם שנא אותם, כי אינם חלק מן העולם, כשם שגם אני אינני חלק מן העולם”. אז הוסיף: ”אינני מבקש שתיקחם מן העולם, אלא שתשמרם מן הרָשָע” (יוחנן י״ז:14, 15, ע״ח). המשיחיים לא היו אמורים להיבדל פיסית מן העולם — למשל, להתבודד במנזרים. להיפך, המשיח ’שלח אותם אל העולם’ להיות עדיו ”עד קצה הארץ” (יוחנן י״ז:18; מעשי־השליחים א׳:8). עם זאת, הוא ביקש מאלוהים לשמור עליהם, שכן השטן, ”שר העולם הזה”, יעורר נגדם שנאה בגלל שם המשיח (יוחנן י״ב:31; מתי כ״ד:9).
2. (א) באילו משמעויות מופיעה המילה ”עולם” במקרא? (ב) איזו גישה מאוזנת מגלה יהוה כלפי העולם?
2 במקרא, לא אחת משמעות המילה ”עולם” (קוסמוס ביוונית) היא החברה האנושית הרעה, ה’נתונה ביד הרָשָע’ (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). המשיחיים עומדים בדרישות יהוה ואף שועים לצו לבשר לעולם את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים. לכן לעתים שוררים בינם ובין העולם יחסים מתוחים (טימותיאוס ב׳. ג׳:12; יוחנן א׳. ג׳:1, 13). אולם, המילה קוסמוס מופיעה בכתבי־הקודש גם בהתייחס לכלל המשפחה האנושית. ישוע דיבר על העולם במובן זה ואמר: ”כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם. הן האלוהים לא שלח את בנו אל העולם לשפוט את העולם, אלא כדי שייוושע העולם על־ידיו” (יוחנן ג׳:16, 17; קורינתים ב׳. ה׳:19; יוחנן א׳. ד׳:14). אם כן, יהוה אומנם שונא את הדברים המאפיינים את סדר־הדברים המרושע של השטן, אך הוא גילה את אהבתו לאנושות בשולחו את בנו אל הארץ כדי להושיע את כל מי ש”יבואו לידי תשובה” (פטרוס ב׳. ג׳:9; משלי ו׳:16–19). גישתו המאוזנת של יהוה כלפי העולם צריכה להנחות את עובדיו.
דוגמתו של ישוע
3, 4. (א) איזו עמדה נקט ישוע באשר לשלטון? (ב) מה היתה דעתו של ישוע על עולם האנושות?
3 סמוך למותו, אמר ישוע לפונטיוס פילטוס: ”מלכותי איננה מן העולם הזה” (יוחנן י״ח:36). מעשיו עלו בקנה אחד עם דבריו. קודם לכן, דחה ישוע את הצעת השטן לתת לו שלטון על כל ממלכות תבל וסירב להניח ליהודים להמליכו (לוקס ד׳:5–8; יוחנן ו׳:14, 15). עם זאת, ישוע גילה אהבה רבה כלפי עולם האנושות. השליח מתי דיווח על דוגמה לכך: ”כראותו את ההמונים נתמלא רחמים עליהם, שכן היו יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה”. מתוך אהבה, בישר לאנשים בערים ובכפרים. הוא לימד אותם וריפא את תחלואיהם (מתי ט׳:36). הוא גם היה רגיש לצורכיהם הגופניים של מי שבאו ללמוד ממנו. אנו קוראים: ”קרא ישוע לתלמידיו ואמר: ’נכמרו רחמיי על העם. זה שלושה ימים הם נמצאים איתי ואין להם מה לאכול. אינני חפץ לשלח אותם רעבים פן יתעלפו בדרך’” (מתי ט״ו:32). איזו דאגה אוהבת!
4 היהודים החזיקו בדעות קדומות מושרשות מאוד על השומרונים. אולם, ישוע דיבר באריכות עם אשה שומרונית ושהה יומיים בעיר שומרונית, שבמהלכם נשא עדות מקיפה (יוחנן ד׳:5–42). אף שאלוהים שלח את ישוע ”אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל”, היו מקרים שבהם נענה לביטויי אמונה מצד נוכרים (מתי ח׳:5–13; ט״ו:21–28). ישוע הוכיח בהחלט שניתן ’לא להיות חלק מן העולם’, ובמקביל לגלות אהבה לעולם האנושות, לאנשים. האם גם אנו מגלים חמלה דומה כלפי האנשים במקום מגורינו, בעבודתנו או היכן שאנו עורכים קניות? האם אנחנו מוכיחים שאנו רוצים בטובתם — ולא דואגים רק לצורכיהם הרוחניים אלא גם לצרכים אחרים, אם בכוחנו להושיט להם עזרה סבירה? ישוע עשה זאת, וכך סלל את הדרך ללמד את האנשים על המלכות. נכון, איננו יכולים לחולל נסים כדוגמת ישוע. ברם, גמילות חסדים לא אחת ’מחוללת נסים’ בהפרכת דעות קדומות.
גישתו של פאולוס כלפי ”אלה אשר בחוץ”
5, 6. כיצד נהג השליח פאולוס ביהודים ”אשר בחוץ”?
5 בכמה מאיגרותיו, דיבר השליח פאולוס על האנשים ”אשר בחוץ” או ”אלה שבחוץ”, והתכוון למי שאינם משיחיים, יהודים ונוכרים כאחד (קורינתים א׳. ה׳:12; תסלוניקים א׳. ד׳:12; טימותיאוס א׳. ג׳:7). כיצד נהג בהם? הוא היה ’הכל למען הכל כדי שיושיע לפחות כמה מהם’ (קורינתים א׳. ט׳:20–22). בהגיעו לְעיר, בישר על־פי סדר מסוים. תחילה הלך ליהודים שהתגוררו שם. איזו גישה נקט? בטקט ובכבוד סיפק הוכחות מקראיות משכנעות לכך שהמשיח בא, מת מות קורבן וקם לתחייה (מעשי־השליחים י״ג:5, 14–16, 43; י״ז:1–3, 10).
6 בדרך זו, הסתמך פאולוס על ידיעת היהודים את התורה והנביאים, ולימד אותם על המשיח ועל מלכות אלוהים. הוא אף הצליח לשכנע את חלקם (מעשי־השליחים י״ד:1; י״ז:4). למרות התנגדותם של מנהיגי הדת, פאולוס גילה חיבה כלפי בני עמו כשכתב: ”אחיי, משאלת לבי ותפילתי לאלוהים [למען היהודים] — שייוושעו. אני מעיד עליהם שיש להם קנאה לאלוהים, אבל קנאה שאין עימה דעת” (רומים י׳:1, 2).
עזרה למאמינים נוכרים
7. מה היתה תגובתם של גֵרים רבים לבשורה הטובה שבישר פאולוס?
7 הגֵרים היו נוכרים שנימולו וקיימו את חוקי היהדות. מסתבר שהיו גֵרים ברומא, באנטיוכיה שבסוריה, באתיופיה ובאנטיוכיה אשר בפיסידיה — למעשה בכל הפזורה היהודית בגולה (מעשי־השליחים ב׳:8–10; ו׳:5; ח׳:27; י״ג:14, 43; השווה מתי כ״ג:15). שלא כשליטים יהודים רבים, סביר להניח שהגֵרים לא היו יהירים, ולא יכלו להתגאות שהם בני אברהם (מתי ג׳:9; יוחנן ח׳:33). להיפך, הם נטשו את אליליהם, פנו בענווה ליהוה, ורכשו ידע עליו ועל חוקיו. הם אף היו שותפים לציפיית היהודים לבוא המשיח. היות שהגֵרים כבר גילו נכונות להשתנות בחיפוש אחר האמת, רבים מהם היו מוכנים לחולל שינויים נוספים בחייהם ולהיענות לבשורה שבפי השליח פאולוס (מעשי־השליחים י״ג:42, 43). גֵר שהיה עובד אלילים ולאחר מכן חבק את המשיחיות היה מוכשר במיוחד להעיד לנוכרים אחרים שהוסיפו לעבוד אלילים.
8, 9. (א) מלבד הגרים, איזו קבוצת נוכרים אחרת נמשכה לדת היהודית? (ב) מה היתה תגובתם של רבים, שהיו יראי אלוהים ערלים, לבשורה הטובה?
8 מלבד הגרים הנימולים, גם נוכרים אחרים נמשכו לדת היהודית. הראשון שבהם שהפך למשיחי היה קורנליוס, שלא היה גֵר, אבל ”חסיד היה וירא אלוהים” (מעשי־השליחים י׳:2). בפרשנותו לספר מעשי־השליחים, כתב פרופסור פ. פ. ברוס: ”נוכרים אלה נקראים בדרך כלל ’יראי אלוהים’; אומנם אין מדובר במונח טכני אך הוא נוח לשימוש. נוכרים רבים בימים ההם לא היו מוכנים להתגייר (בייחוד הצורך במילה היה אבן־נגף לגברים). אולם הם נמשכו לפשטות שבעבודת אל אחד שהיתה נהוגה בבית־הכנסת ולערכי המוסר של אורח החיים היהודי. חלקם ביקרו בבית־הכנסת ונעשו בקיאים יחסית בתפילות ובמקרא, שהוקראו לפניהם מן הנוסח היווני”.
9 השליח פאולוס נתקל ביראי אלוהים רבים כשבישר בבתי־הכנסת באסיה הקטנה וביוון. הוא פנה אל הקהל בבית־הכנסת באנטיוכיה אשר בפיסידיה: ”אנשי ישראל ויראי האלוהים” (מעשי־השליחים י״ג:16, 26). לוקס כותב שלאחר שפאולוס בישר שלוש שבתות בבית־הכנסת שבתסלוניקי, ”[מקצת היהודים] האמינו [והיו למשיחיים] ונספחו אל שאול וסילא, וכן גם הרבה יוונים יראי אלוהים ונשים נכבדות לא מעט” (מעשי־השליחים י״ז:4). מתקבל על הדעת שחלק מן היוונים היו יראי אלוהים ערלים. יש עדות לכך שרבים מהנוכרים הללו התרועעו עם הקהיליות היהודיות.
בשורה ל”בלתי מאמינים”
10. כיצד בישר פאולוס לנוכרים שכתבי־הקודש היו זרים להם, ומה היו התוצאות?
10 בכתבי־הקודש המשיחיים, כשמוזכר המונח ”בלתי מאמינים”, אפשר שמדובר באנשים ככלל, אנשים שאינם חלק מן הקהילה המשיחית, ולא אחת מדובר בעובדי אלילים (קורינתים א׳. י״ד:22, 23; קורינתים ב׳. ד׳:4; ו׳:14). באתונה, רבים מן הבלתי מאמינים התחנכו על ברכי הפילוסופיה היוונית, וכתבי־הקודש היו זרים להם. האם עקב כך פאולוס נרתע מלבשר להם? לא, אם כי הוא שינה את הגישה שלו. הוא הציג במיומנות את הרעיונות המקראיים מבלי לצטט ישירות מהתנ״ך, אשר לא היה מוכר לתושבי אתונה. הוא הראה בהצלחה את הדמיון בין האמת המקראית ובין רעיונות מסוימים, שהביעו משוררים סטואים קדומים. הוא גם הציג את התפיסה של אל אמת אחד לכל האנושות, אל שישפוט בצדק באמצעות איש שמת וקם לתחייה. כך פאולוס בישר בטקט את המשיח לתושבי אתונה. מה נבע מכך? הרוב אומנם לעגו לו בפניו או היו ספקניים, ”אבל כמה אנשים הצטרפו אליו והאמינו; בכללם דיוניסיוס, מן השופטים של האריופגוס, ואשה אחת, דמריס שמה, ואחרים עימהם” (מעשי־השליחים י״ז:18, 21–34).
11. איזה מין עיר היתה קורינתוס, ואילו פירות נשאה שם פעילות ההטפה של פאולוס?
11 בקורינתוס היתה קהילייה יהודית גדולה, לכן בתחילת שירותו שם, בישר פאולוס בבית־הכנסת. אך משהתברר שהיהודים מתנגדים, פנה פאולוס אל האוכלוסייה הנוכרית (מעשי־השליחים י״ח:1–6). ואיזו אוכלוסייה! קורינתוס היתה עיר קוסמופוליטית, מסחרית וסואנת, ידועה לשמצה בכל רחבי העולם היווני־רומי בשל ההפקרות שבה. למעשה, משמעות הביטוי ”להיות קורינתי” היתה להתנהג בהפקרות. עם זאת, לאחר שהיהודים דחו את בשורת פאולוס, המשיח נראה אליו ואמר לו: ”אל תירא. דבֵּר... כי עם רב לי בעיר הזאת” (מעשי־השליחים י״ח:9, 10). ואכן, פאולוס יסד קהילה בקורינתוס, אף שחלק מחבריה ניהלו קודם לכן אורח חיים ”קורינתי” (קורינתים א׳. ו׳:9–11).
ניסיונות להושיע מ”כל בני אדם” בימינו
12, 13. (א) באיזה מובן שטח ההטפה שלנו כיום דומה לזה שבימי פאולוס? (ב) איזו גישה אנו מגלים בשטחים שבהם הנצרות ממוסדת זמן רב או שרבים מאוכזבים מדת ממוסדת?
12 כבמאה הראשונה כן גם כיום, ”חסד אלוהים הופיע לישועת כל בני אדם” (טיטוס ב׳:11). שטח ההטפה של הבשורה הטובה התרחב, והוא מקיף את כל היבשות ואת מרבית איי הים. כבימי פאולוס, אנו אכן נתקלים בכל מיני אנשים, ב”כל בני אדם”. חלקנו מבשרים, למשל, בארצות שבהן כנסיות הנצרות קיימות מאות שנים. בדומה ליהודים בני המאה הראשונה לספירה, ייתכן שבאי הכנסיות כבולים למסורות דתיות. בכל זאת, אנו שמחים לחפש את מי שלבם נוטה לאמת ולהרחיב ולהעמיק את הידע שלהם במקרא. אין אנו מדברים אליהם בהתנשאות או מתייחסים אליהם בבוז, גם אם מנהיגי דתם לעתים מתנגדים לנו ואף רודפים אותנו. אדרבה, אנו מכירים בכך שלחלקם יש ”קנאה לאלוהים”, אם כי חסר להם ידע מדויק. כישוע וכפאולוס, אנו מגלים אהבה אמיתית לאנשים, ורצוננו עז שהם ייוושעו (רומים י׳:2).
13 בפעילות ההטפה, רבים מאיתנו פוגשים אנשים המאוכזבים מן הדתות הממוסדות. אולם, ייתכן שהללו בכל זאת יראי אלוהים, מאמינים בו במידת־מה ומנסים להיות אנשים טובים. בדור פתלתול זה, דור שהולכת ומתמעטת בו יראת אלוהים, האין אנו שמחים לפגוש באנשים שמאמינים באלוהים במידת־מה? האין אנו להוטים להנחות אותם לעבודת־האלוהים שאינה מאופיינת בצביעות ובכזב? (פיליפים ב׳:15).
14, 15. כיצד הוכן שדה נרחב להכרזת הבשורה הטובה?
14 במשל על רשת הדייגים, חזה ישוע שיהיה שטח נרחב לפעילות ההטפה (מתי י״ג:47–49). בחוברת המצפה מ־15 ביוני 1992 (אנג׳) הוסבר משל זה, ונאמר בעמוד 20: ”במרוצת הדורות, חלק הארי של תרגום דבר־אלוהים, העתקתו והפצתו נתבצע בידי חברי הנצרות. לאחר מכן, כנסיות הקימו או תמכו בחברות לכתבי־הקודש, שתרגמו את המקרא לשפות המדוברות בארצות רחוקות. הם גם שלחו מיסיונרים, רופאים ומורים במקצועם, והללו הניבו משיחיים מזויפים ותועלתנים. איסוף זה העלה ברשתו דגים רעים רבים מאוד, דגים שאלוהים אינו שבע־רצון מהם. אולם, הוא לפחות חשף מיליוני לא־משיחיים למקרא ולסוג מסוים של משיחיות, הגם שהיא מסולפת”.
15 המרת דת האנשים לנצרות נשאה פרי במיוחד באמריקה הדרומית, באפריקה ובכמה מאיי הים. בימינו, ענווים רבים מתגוררים באזורים אלה. נוכל לראות פרי רב לעמלנו אם גישתנו כלפי הענווים תהיה חיובית ואוהבת כגישת פאולוס כלפי הגֵרים. מיליונים שניתן לקרוא להם ”אוהדי” עדי־יהוה, נמנים גם הם עם הזקוקים לעזרתנו. כשאנו מבקרים אצלם, הללו תמיד שמחים לראותנו. חלקם למדו עם העדים את המקרא ונכחו באסיפות, במיוחד בערב הזיכרון השנתי למות המשיח. האין הם מייצגים שדה נרחב להטפת הבשורה הטובה על המלכות?
16, 17. (א) לאילו סוגי אנשים אנו מבשרים את הבשורה הטובה? (ב) כשאנו מבשרים לכל מיני אנשים, כיצד אנו מחקים את פאולוס?
16 יתרה מזו, מה לגבי אלה שמוצאם בתרבויות לא־נוצריות — ואנו נתקלים בהם בארצות מולדתם או כמהגרים בארצות מערביות? ומה באשר למיליונים הרבים שפנו עורף לדת ונעשו אתיאיסטים או אגנוסטים? כמו־כן, מה לגבי מי ששועים כמעט בקנאות דתית לפילוסופיה מודרנית או לפסיכולוגיה האופנתית, המתפרסמות בספרי ’עזור לעצמך’ הרבים המצויים בחנויות הספרים? היש להתעלם ממישהו מהם בהנחה שהוא חסר תקנה? לא אם אנו מחקים את השליח פאולוס.
17 פאולוס לא נפל בפח של ויכוחים פילוסופיים עם מאזיניו כשבישר באתונה. עם זאת, הוא התאים את טיעוניו לאנשים שבא איתם במגע, והציג את אמיתוֹת המקרא בדרך ברורה והגיונית. במקביל, איננו צריכים להיות מומחים בדתות או בפילוסופיות של האנשים שאנו מבשרים להם. ברם, אנחנו בהחלט מתאימים את הגישה שלנו לבני־שיחנו כדי לייעל את עדותנו, וכך אנו ”הכל למען הכל” (קורינתים א׳. ט׳:22). פאולוס כתב למשיחיים בקולוסה: ”התנהגו בחוכמה עם אלה אשר בחוץ, ונצלו את ההזדמנות. יהיו נא דבריכם מלווים תמיד בחן ומתובלים במלח, באופן שתדעו איך להשיב לכל שואל” (קולוסים ד׳:5, 6).
18. איזו אחריות מוטלת על שכמנו, ומה בל נשכח לעולם?
18 בדומה לישוע ולשליח פאולוס, הבה נגלה אהבה לכל בני האדם. במיוחד, הבה נעשה כל מאמץ לבשר לזולת את הבשורה הטובה על המלכות. מאידך, בל נשכח לעולם שישוע אמר על תלמידיו: ”אין הם חלק מן העולם” (יוחנן י״ז:16, ע״ח). את המשתמע מכך נוסיף לבחון במאמר הבא.
לשם חזרה
◻ תאר את גישתו המאוזנת של ישוע כלפי העולם.
◻ כיצד בישר השליח פאולוס ליהודים ולגרים?
◻ כיצד פנה פאולוס ליראי אלוהים ולבלתי מאמינים?
◻ כיצד נוכל להיות ”הכל למען הכל” בפעילות ההטפה שלנו?
[תמונה בעמוד 10]
המשיחיים גומלים טוב לרעיהם, וכך ביכולתם פעמים רבות להפריך דעות קדומות