תכנון מראש למען יקירינו
סיפורה העצוב של אנני התפרסם לאחרונה בעיתון אפריקני. בעלה של אנני היה איש עסקים. ב־1995 הוא נפטר והשאיר 15 כלי רכב; כמה חשבונות בנק; כ־000,4 דולר במזומן; חנות; בר; ובית בן שלושה חדרים. אך היה משהו שהוא לא השאיר — צוואה.
נמסר שגיסה של אנני השתלט על הרכוש והכסף וגירש אותה ואת ששת ילדיה מביתם. היא וילדיה נותרו חסרי כל והם מתגוררים כעת אצל אחיה. ארבעה מילדיה נאלצו לעזוב את בית־הספר, מאחר שאין להם מספיק כסף עבור שכר הלימוד ותלבושת בית־הספר.
אנני עתרה לבית־המשפט הגבוה לצדק, וזה פסק שעליה לקבל חלק מן הרכוש וגם רכב. אך דבר לא הושב לה. היא נאלצת לפנות שוב לערכאות ולבקש צו שיחייב את גיסה לקיים את פסיקת בית־המשפט הגבוה לצדק.
מדוע לחשוב על מוות?
הסיפור של אנני ממחיש מה עלול לקרות כשראש משפחה אינו מתכונן לאפשרות שימות. במוות, כל האנשים ’עוזבים לאחרים חֵילם [הונם]’ (תהלים מ״ט:11). יתר על כן, המתים אינם שולטים בנעשה ברכושם (קהלת ט׳:5, 10). כדי שהפרט יוכל לצוות את נכסיו כרצונו, עליו לדאוג לכך לפני מותו.
אומנם כולנו יודעים שאנו עלולים למות במפתיע, אך רבים אינם עורכים מראש סידורים למען יקיריהם, למען השאירים. דיוננו מתמקד בתרבויות מסוימות באפריקה, אם כי בעיות דומות קיימות גם באזורים אחרים בעולם.
נקיטת צעדים לחלוקת העיזבון במקרה של מוות היא עניין אישי (גלטים ו׳:5). עם זאת, מתעוררת השאלה, ’מדוע אדם, המטפל באהבה באשתו ובילדיו ודואג להם בחייו, אינו דואג לרווחתם במקרה שימות?’ הסיבה העיקרית היא שרובנו לא רוצים לחשוב על האפשרות שנמות ביום מן הימים, כל שכן לתכנן מראש מה ייעשה במותנו. למעשה, איננו יכולים לחזות את יום מותנו, ככתוב במקרא: ”ואינכם יודעים מה יֵלד יום. מה הם חייכם? הלא אד אתם, הנראה לרגע ואחר כך נעלם” (יעקב ד׳:14).
היערכות לאפשרות שנמות היא דבר מעשי. היא גם מעידה על דאגה לשאירים. אם לא נסדיר את עניינינו, מישהו אחר יעשה זאת. אנשים שלא הכרנו מימינו יהיו אולי אלה שיחליטו על חלוקת נכסינו ועל סידורי ההלוויה שלנו. במדינות מסוימות, בנסיבות הללו הממשל מחליט מי יקבל את הכסף ואת הרכוש. במקומות אחרים, קרובי־המשפחה הם שמחליטים, ולא אחת נלוות לכך מריבות משפחתיות המעוררות תרעומת. יתרה מזו, ייתכן שחלוקת הרכוש הסופית תהיה שונה לגמרי ממה שהתכוַונּו.
השתלטות על רכוש
האלמנה היא הסובלת ביותר במות בעלה. מלבד הצער על אובדן אישהּ, פעמים רבות היא נופלת קורבן להשתלטות על רכושה. כשם שסופר קודם לכן, כך קרה לאנני. התפיסה הרווחת לגבי נשים היא האחראית, במידה מסוימת, להשתלטות על הרכוש. בתרבויות מסוימות, אשת איש אינה נחשבת לחלק ממשפחת בעלה. היא נחשבת במובן מסוים לזרה היכולה בכל עת לשוב למשפחתה או להינשא בשנית ולעבור למשפחה אחרת. על־פי תפיסה זו, אחי הבעל, אחיותיו והוריו, להבדיל מהאשה, לעולם לא ינטשוהו. משפחתו סבורה שבמותו רכושו שייך לה, ולא לאשתו ולילדיו.
בעלים שרעייתם אינה אשת סודם, מעודדים תפיסה זו. מייק לא סיפר לאשתו על ענייניו העסקיים אלא סיפר לאֶחיו. אחיו ידעו על כל רכושו, ולאשתו היה ידוע מעט מאוד. כשמת, תבעו אחיו מאשתו החזר חוב שבעלה היה אמור לקבל. לה אפילו לא היה מושג במה מדובר. לאחר מכן, הם לקחו את מכונות הצילום ומכונות הכתיבה שבעלה קנה לה. בסופו של דבר, השתלטו אחיו על ביתה ועל כל תכולתו. האלמנה ובתה הקטנה אולצו לעזוב, ועימן רק בגדיהן.
”והיו לבשר אחד”
בעלים משיחיים אוהבים את נשיהם וסומכים עליהן. גברים אלה שועים לעצת המקרא: ”כן חייבים גם האנשים לאהוב את נשיהם כאהבתם את גופם הם”. הם גם מסכימים עם ההצהרה שנכתבה בהשראת אלוהים: ”על־כן יעזוב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד” (אפסים ה׳:28, 31).
בעלים יראי אלוהים מסכימים גם עם השליח המשיחי פאולוס שכתב: ”ומי שאינו דואג לקרוביו, בייחוד לבני ביתו, כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין” (טימותיאוס א׳. ה׳:8). בהתאם לעיקרון זה, אם בעל משיחי מתכנן היעדרות ממושכת, הוא יוודא שלא יחסר דבר למשפחתו בהיעדרו. בדומה לכך, האין זה הגיוני שהוא ידאג לאשתו ולילדיו למקרה שימות? היערכות לקראת טרגדיה לא־צפויה אינה רק מעשית אלא אף אוהבת.
מנהגי אבלות
בעלים משיחיים צריכים לשקול היבט נוסף של העניין. בנוסף ליגונה של האשה על אובדן בעלה, נכסיה, וייתכן אפילו אובדן ילדיה, במקומות מסוימים יש תרבויות המאלצות אותה למלא אחר מנהגי אבלות מסורתיים. העיתון גארדיאן של ניגריה מקונן שבאזורים מסוימים המסורת דורשת מהאלמנה לישון בחדר חשוך עם גופת בעלה. במקומות אחרים, אסור לאלמנות לצאת את ביתן בתקופת האבלות, שאורכה כשישה חודשים. בתקופה זו, אסור להן להתקלח וגם לא ליטול את ידיהן לפני הארוחה או אחריה.
מנהגים אלה בעייתיים במיוחד לאלמנות משיחיות. רצונן לשאת חן בעיני אלוהים מניע אותן להימנע ממנהגים שאינם עולים בקנה אחד עם ההוראה המקראית (קורינתים ב׳. ו׳:14, 17). אולם, אלמנה משיחית שאינה מוכנה לקיים מנהגים אלה, עלולה להירדף בשל כך. ייתכן שתיאלץ להימלט על נפשה.
נקיטת צעדים משפטיים
המקרא מציין בתבונה: ”מחשבות חרוץ אך למותר [כלומר יתרון]” (משלי כ״א:5). אילו תוכניות יכול ראש המשפחה לתכנן מראש? ברוב העמים ניתן לערוך צוואה או להכין מסמך המציין כיצד יחולק עיזבונו של האדם. הצוואה עשויה לכלול גם את סידורי ההלוויה. כמו־כן, ניתן לפרט במסמך מה על בן־הזוג לעשות (או מה אל לו לעשות) באשר להלוויה ולמנהגי האבלות.
לאה איבדה את בעלה ב־1992. היא אומרת: ”יש לי חמישה ילדים — ארבע בנות ובן. בעלי היה חולה תקופה מסוימת ואז נפטר. אך אפילו בטרם חלה, כתב צוואה וציווה את כל רכושו לי ולילדינו. היה מדובר, בין היתר, בכספי ביטוח, באדמה חקלאית, בבהמות ובבית. הוא חתם על הצוואה ונתן לי אותה. ... לאחר מות בעלי, רצו קרובי־המשפחה נתח מהירושה. ציינתי שבעלי קנה את האדמה בכספו, ושאין להם שום זכות לתבוע דבר. בראותם את הצוואה, הִתרצו”.
הבהרת העניינים למשפחה
אם הפרט אינו משוחח על אמונתו ועל רצונו עם משפחתו, עלולות לצוץ בעיות. תן דעתך למקרה של איש אחד שקרוביו התעקשו שייקבר בכפר על־פי מנהגי המקום. חיי אלמנתו וילדיו עמדו בסכנה, והם נאלצו לעזוב את גופתו בידי משפחתו המורחבת. האלמנה מקוננת: ”לוּ היה בעלי אומר אפילו לאחד מדודיו כיצד ברצונו להיקבר, המשפחה לא היתה מתעקשת כל־כך על מנהגי הקבורה המסורתיים”.
יש חברות שבהן הסכמה בעל־פה מחייבת כמו מסמך כתוב. כך הוא באזורים מסוימים בסווַזילנד. שם אמונותיהם של רבים מעודדות הלוויות מסורתיות ונהגי אבלות. משיחי ששמו אייזק היה מודע לכך ולכן כינס את קרוביו שאינם עדי־יהוה, ואמר להם מה הוא רוצה שייעשה לאחר מותו. הוא אמר מפורשות למי בדיוק הוא מצווה כל אחד מנכסיו, והסביר בבירור כיצד הוא רוצה שתתנהל ההלוויה. לאחר מותו, נעשו הדברים על־פי רצונו. אייזק זכה לקבורה משיחית, ולאשתו דאגו כראוי.
הגן על משפחתך
הצעדים שתנקוט כדי להגן על משפחתך במקרה שתמות הם עניינך האישי. אך משיחי ששמו אדוארד אומר: ”יש לי פוליסת ביטוח חיים, והמוטבים הם שמונה בני־משפחתי. לאשתי זכות חתימה בחשבון הבנק שלי. לכן, אם אמות, היא תוכל למשוך כספים מן החשבון. ... יש לי צוואה והמוטבת היא משפחתי. אם אמות, כל עיזבוני יעבור לידי אשתי וילדיי. כתבתי את הצוואה לפני חמש שנים, ערוכה בידי עורך־דין, ולאשתי ולבני יש עותקים. בצוואה, ציינתי במפורש שאל למשפחתי המורחבת להתערב בהלווייתי. אני שייך לארגון יהוה. לכן, גם אם יהיו בנמצא רק עֵד אחד או שניים שיוכלו לערוך את ההלוויה, די בהם. דנתי בכך עם בני־משפחתי המורחבת”.
במובן מסוים, היערכות זו היא מתנה למשפחתך. כמובן, היערכות לקראת האפשרות שנמות אינה מתנה הדומה לשוקולד או לזֵר פרחים. עם זאת, היא מעידה על אהבתך. היא מוכיחה שאתה רוצה ’לדאוג לבני ביתך’ גם כשלא תהיה עימם.
[תיבה/תמונה בעמוד 21]
ישוע דאג לאמו
”על־יד [”עמוד ההוקעה של”, ע״ח] ישוע עמדו אמו ואחות אמו, מרים אשת קלופה ומרים המגדלית. כשראה ישוע את אמו ואת התלמיד האהוב עליו עומד לידה, אמר לאמו: ’אשה, הנה בנך’. לאחר מכן אמר לתלמיד: ’הנה אמך’. מאותה שעה אסף אותה התלמיד [יוחנן] לביתו” (יוחנן י״ט:25–27).
[תמונה בעמוד 22]
משיחיים מתחשבים רבים נוקטים צעדים משפטיים כדי להגן על משפחותיהם