עבדים לבני אדם או משרתי אלוהים?
”עדי־יהוה ראויים פחות או יותר להערצה”. כך ציין הספר הגרמני בעלי חזון, הוגי דעות ואוהדים נלהבים (Seher, Grübler, Enthusiasten). הספר אומנם מותח ביקורת מסוימת על העדים, אך מודה: ”ככלל, הם אנשים חסרי דופי, בני המעמד הבינוני. הם חרוצים ומסורים לעבודתם. הם אזרחים שקטים, ישרים ומשלמי מיסים. רדיפת עושר מטורפת היא מהם והלאה, והוא הדין לגבי רדיפת תענוגות העולם... המשמעת בכינוסיהם ראויה לשבח. רוח ההקרבה העצמית שלהם שווה לזו של כל קבוצה דתית אחרת; הם עולים על כולם מבחינת השירות שלהם. אך מה שמרומם אותם מעל לכל כנסייה או קבוצה בימינו היא הנחישות הגמורה והבלתי מעורערת, שבה רובם מכריזים את עיקרי האמונה שלהם בכל הנסיבות וחרף כל סכנה.a
למרות דברי שבח אלה, יש המנסים להציג את עדי־יהוה באור שונה לגמרי. ברוב ארצות העולם מקיימים עדי־יהוה את התוכניות הדתיות שלהם בגלוי ובאין מפריע זה עשרות שנים. מיליונים מכירים אותם, מכבדים אותם ומסכימים שיש להם זכות לקיים את דתם. אם כן, מדוע יש אי־ודאות מסוימת בשאלה מי הם עדי־יהוה?
אחת הסיבות האפשריות לאי־ודאות זו היא שלאחרונה כמה קבוצות דתיות אחרות נעשו מעורבות בהתעללות בילדים, בהתאבדויות המוניות ובהתקפות טרור. מובן שבכל מקום שומעים על מקרים חריגים כאלה, ולאו דווקא בקרב אנשים דתיים. אך רבים נהיו ספקנים, ויש שהפכו אפילו עוינים, באשר לדת.
הסכנות שבנהייה אחר אנשים
”כת” מוגדרת כ”קבוצה הדבֵקה בעיקרי אמונה ייחודיים או במנהיג”. כמו־כן, החברים ב”כת” ”מסורים מאוד לאדם, לרעיון או לדבר כלשהו”. למעשה, על כל חברי הכתות הדבקים בקנאות במנהיגים ובדעותיהם מרחפת הסכנה שיהיו עבדים לבני אדם. דומיננטיות של מנהיג עלולה להוביל את הנוהים אחריו לתלוּת רגשית ורוחנית מזיקה. הסכנה אף חמורה יותר כשילד גדֵל באווירה של כת.
מי שבלבם חששות מעין אלה באשר לדת מסוימת, צריכים להשיג מידע אמין לגביה. יש אולי אנשים שאמרו להם שעדי־יהוה שייכים לארגון דתי שמשעבד את חבריו, שולט בהם ברודנות, מגביל מאוד את חירותם והופך אותם לחריגים בחברה.
עדי־יהוה יודעים שאין הצדקה לטענות אלה ומזמינים אותך לבדוק זאת בעצמך. לאחר בדיקה קפדנית, הסק את המסקנות. האם העדים הם משרתי אלוהים, כטענתם, או בעצם עבדים לבני אדם? מהו מקור כוחם? בשני המאמרים בעמודים 12–23 תמצא תשובות מספקות לשאלות אלה.
[הערת שוליים]
a המהדורה המקורית שיצאה לאור ב־1950, לא הכילה את ההצהרה שלעיל. ב־1982 יצאה מהדורה מתוקנת של הספר, ובה הנטייה להבין טוב יותר את עדי־יהוה.