האם עתידנו נקבע מראש?
נוצרי, מוסלמי, יהודי, הינדי וכל אדם — תהא אמונתו אשר תהא, עובר אסונות ומתאבל על כך.
למשל, ב־6 בדצמבר 1997 התחולל אסון איום בעיר אירקוּצְק שבסיביר. מייד לאחר שהמריא מטוס תובלה ענק מסוג 124–AN שניים ממנועיו שבקו חיים. המטוס, שמכליו היו מלאים דלק, התרסק בהתנגשו בבנייני מגורים. כמה בתי דירות עלו בלהבות, והמוני תושבים חסרי אונים נפצעו ומתו, ביניהם ילדים תמימים.
סביר להניח שבאיזור התאונה, בסיביר, מתגוררים בני דתות שונות. חלקם טוענים שהם משיחיים, ובכל זאת גורסים שהאסון היה יד הגורל. הם ואחרים אולי סבורים ש’זה היה רצון אלוהים, ושההרוגים היו ממילא מתים, שכן נגזר עליהם למות’.
השקפה זו, אם נאמרת ואם לאו, משקפת את התפיסה הרווחת בדתות רבות ברחבי העולם — האמונה בגורל. רבים מאמינים שעתידנו, מיום הולדתנו ועד יום מותנו, כבר כתוב — קבוע מראש.
האמונה בגורל לובשת צורות שונות, ולכן קשה למצוא לה הגדרה כוללנית. גורל מכיל ביסודו את הרעיון שכל מה שמתרחש, כל מעשה, כל מאורע, אם טוב ואם רע, הוא בלתי נמנע, ומוכרח להתרחש משום שכך קבע מראש כוח עליון, מחוץ לשליטתו של האדם. תפיסה זו מצויה באסטרולוגיה, בקַרְמָה ההינדית והבודהיסטית, וכן בדוקטרינה הנוצרית, הגזירה הקדומה. בבבל הקדומה האמינו שהאלים אדונים לגורל האדם ולעתידו, וזאת באמצעות מסמך כתוב. האמונה היתה שכל אל, שהיו ברשותו ”טבלות גורל”, יכול היה לקבוע את עתידם של אנשים, של ממלכות ואפילו של אלים.
מאמינים רבים סבורים שאלוהים קובע כל מה שיקרה לאיש עוד בטרם נולד. בין היתר נקבעים אורך ימיו, מינו, אם יהיה עשיר או עני, אומלל או מאושר. כאמור, כל הדברים הללו שמורים בלבו של אלוהים או כתובים מראש בספר. לפיכך, לא אחת כאשר מתחולל אסון, יאמר המאמין: ”מַכְּתובּ” — הן כתוב! אחת הטענות אומרת שמאחר שהכל ידוע לאלוהים מראש, הוא קובע גם מי יציית לו ומי ימרה את פיו. משום כך מאמינים רבים חושבים שאלוהים קובע שהאדם יחיה באושר עילאי ונצחי בגן־עדן או גוזר עליו אבדון עולם, וזאת עוד בטרם נולד.
ייתכן שזה נשמע לך דומה מאוד לדוקטרינת הגזירה הקדומה שבה דוגלות כמה מכנסיות הנצרות. ז׳ן קלווין, רפורמטור צרפתי בן המאה ה־16, היה הפרוטסטנטי הבולט ביותר בנושא הגזירה הקדומה. הוא הגדיר את הגזירה הקדומה כ”גזירת אלוהים הנצחית, שלפיה קבע מה הועיד לכל אדם. לא הכל נבראים באותם תנאים. יש שנידונו לישועה נצחית ואחרים להרשעה נצחית”. קלווין אף טען: ”לא זו בלבד שאלוהים חזה את מפלת האדם הראשון ואת החורבן שהמיט על הדורות הבאים, הוא אף כיוון זאת כרצונו”.
לעומת זאת, לא כל חסידי הדתות, הדוגלות בגזירה קדומה ובפטליזם, מאמינים בכך. יש המציינים שכתבי הדת מזכירים את הבחירה החופשית של האדם, והצדק עימם. למעשה, קיימת מחלוקת חמורה בשאלה אם מעשי האדם הם פרי בחירה חופשית או שמא נקבעו מראש על־ידי אלוהים. יש טוענים, למשל, שמאחר שהאדם חייב לתת דין על מעשיו לאל של צדק, חיוני שיהיו לו חופש בחירה וחופש פעולה. אחרים אומרים שאלוהים מעורר את האדם למעשים אך האדם כביכול ”משייך” אותם לעצמו, מבצע אותם, ולכן אחראי למעשיו. אך באופן כללי, רבים מאמינים שכל מאורע בחיי היומיום שלנו, קטן כגדול, נקבע על־ידי אלוהים.
מה דעתך? האם אלוהים כבר קבע את עתידך? האם האנשים באמת ניחנו בבחירה חופשית, ביכולת להשפיע בפועל על עתידם? באיזו מידה תלוי עתידנו במעשים שלנו? המאמר הבא ינסה להשיב על כך.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
SEL/Sipa Press