האם העושר יסב לך אושר?
שלמה המלך הכיר בערך הכסף. הוא כתב: ”לשחוק עושים לחם, ויין יְשמח חיים; והכסף יענה את הכל” (קהלת י׳:19). נעים לסעוד בחברת ידידים, אבל יש צורך בכסף לרכישת הלחם או היין. מאחר שבכסף משיגים דברים חומריים, הריהו ”יענה את הכל”.
שלמה החזיק בהון רב, אך לא שכח שלעושר יש מגבלות. הוא הכיר בעובדה שחיי חומרנות אינם סוללים את הדרך אל האושר. לכן כתב: ”אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון לא תבואה” (קהלת ה׳:9).
נניח שאדם עשיר מרבה את נכסיו. שלמה אומר: ”ברבות הטובה רבו אוכליה” (קהלת ה׳:10). ככל שתִרבה ה”טובה”, במובן עושר, ירבו האנשים שיידרשו לדאוג לה — אנשי תחזוקה, משגיחים, משרתים, אנשי אבטחה ואחרים. כל אלה גובים תשלום בעד שירותיהם. לשם כך, דרוש עוד כסף.
מצב זה משפיע ישירות על אושרו של האדם. ההיסטוריון היווני כסנופון, בן המאה הרביעית לפה״ס, ציטט אדם אשר הפך מעני לעשיר:
”החושב אתה... כי עם רוב עושרי יִרבּו תענוגיי? דע לך”, הוסיף: ”כי לא גברה הנאתי, ולו במעט, מאכילה, משתיה ומשינה יותר, משהייתי עני. ברבות הוני, עלי לשמור יותר, לחלוק יותר לאחרים ולהשגיח יותר; משרתים ומשרתות יבקשו ממני אוכלם, משקם ומלבושיהם, ויש הזקוקים לרופאים; האחד בא אלי וסיפר לי מעשייה על כבשה שטרפוה זאבים, או על שור שנפל אל מותו מצוק תלול או על מחלה שפשטה בצאן ובבקר. על כן דומני כי יהיה עושרי עלי לטורח”.
סיבה נוספת שבני אדם שואפים להתעשר היא ש”מרמת העושר”, לדברי ישוע, מוליכה אותם שולל (מתי י״ג:22, דל׳). זו מרמה משום שבניגוד לציפיות, אין הם מוצאים את הסיפוק ואת האושר שקיוו להשיג בעושר הנכסף. הם אומרים שמה שלא ייקנה בכסף ייקנה בזהב, ועל כן חותרים לצבור עוד ועוד.
אהבת כסף אינה מובילה לאושר
החרדה לנכסים עלולה להדיר שינה מעיני העשיר. שלמה כתב: ”מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יֹאכֵל; והשובָע לעשיר איננו מַניח לו לישון” (קהלת ה׳:11).
כאשר הדאגה שמא יאבד העושר מוגזמת, נוצרים לא רק נדודי שינה. להלן תיאור הקמצן בפי שלמה: ”גם כל ימיו בחושך יֹאכֵל, וכעס הרבה וחוליו וקצף” (קהלת ה׳:16). במקום למצוא אושר בעושרו, הוא אוכל ב”כעס”, כאילו בלב דואב על הכסף שבזבז לצורכי מזון. השקפה מעוותת זו מזיקה לבריאות, ובריאות לקויה מגבירה את דאגותיו, מפני שהיא מפריעה לו לצבור עוד ממון ונכסים.
אולי נקודה זו מעלה בזיכרונך מה שכתב השליח פאולוס: ”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון. הלא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו ... [ש]גרמו לעצמם מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). יש שברדיפתם אחר הבצע מרמים, משקרים, גונבים, מוכרים את עצמם ואפילו רוצחים. הם גורמים לעצמם מכאובים רגשיים, פיסיים ורוחניים בגלל שאיפתם להתעשר. האם זו הדרך אל האושר? ברור שלא!
שְמח בחלקך
לשלמה היה עוד מה לומר בדבר ההשקפה המאוזנת בנושא העושר. הוא כתב: ”כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא ישא בעמלו, שיולֵך בידו. הנה אשר ראיתי אני טוב, אשר יפה, לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמול תחת השמש מספר ימי חייו אשר נתן לו האלוהים, כי הוא חלקו” (קהלת ה׳:14, 17).
יוצא מכך שהאושר אינו תלוי בצבירת הון לימים שבהם אולי כבר לא נהיה עוד בין החיים. מוטב להסתפק ולשמוח בפרי עמלנו. באיגרתו אל טימותיאוס התבטא השליח פאולוס ברוח דומה: ”מאומה לא הבאנו עימנו לעולם וידוע שלא נוכל להוציא ממנו מאומה. וכאשר יש לנו מזון ובגדים, נסתפק נא בהם” (טימותיאוס א׳. ו׳:7, 8; השווה לוקס י״ב:16–21).
המפתח לאושר
שלמה התברך ברוב עושר ובחוכמת אלוהים. אבל את האושר לא תלה בכסף כי אם בחוכמה. הוא אמר: ”אשרי אדם מצא חוכמה, ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסְחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה. אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד. דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר” (משלי ג׳:13–18).
מה יתרון החוכמה על הנכסים? שלמה כתב: ”בצל החוכמה בצל הכסף, ויתרון דעת החוכמה תחַיֶה בעליה” (קהלת ז׳:21). אף שהכסף מקנה מידה מסוימת של ”צל”, כלומר הגנה, ומאפשר לבעליו לקנות את הנחוץ לו, החוכמה מגינה על החכם מפני נטילת סיכונים שיעמידו את חייו בסכנה. אך מלבד תרומתה במניעת מוות בטרם עת, החוכמה תוביל את בעליה לחיי־נצח, מכיוון שהיא מבוססת על יראת אלוהים נאותה.
מדוע חוכמת אלוהים היא הדרך אל האושר? משום שחוכמה זו מקורה אך ורק ביהוה אלוהים. הניסיון מלמד כי רק מי שעושים את רצון האל העליון נהנים מאושר אמיתי. אושר בר קיימא תלוי במעמד רצוי לפני אלוהים (מתי ה׳:3–10). אם ניישם את מה שאנו לומדים מכתבי־הקודש, נרכוש את ”החוכמה אשר ממעל” (יעקב ג׳:17). היא תַקנה לנו אושר שאינו נקנה בכסף.
[תמונות בעמודים 4, 5]
שלמה המלך ידע מהו המפתח לאושר. האם גם אתה יודע?