טיכיקוס — חבר נאמן לעבודה
טיכיקוס התלווה לעתים לשליח פאולוס ושימש לו כרץ שלוח, שליח שניתן היה להפקיד בידיו כספים ולהטיל עליו תפקידי השגחה. מאחר שכתבי־הקודש מבליטים את מהימנותו — תכונה חיונית לכל המשיחיים — כדאי לך ללמוד עליו פרטים נוספים.
פאולוס תיאר את טיכיקוס במילים ”האח האהוב והמשרת הנאמן, חברי לעבודה באדון” (קולוסים ד׳:7). מה זיכהו בשבחים שנתן לו השליח?
מבצע הסיוע בירושלים
בערך ב־55 לספירה נקלעו המשיחיים ביהודה למצוקה כלכלית. בסיוען של הקהילות באירופה ובאסיה הקטנה ארגן עבורם פאולוס איסוף תרומות. טיכיקוס, שהיה ממחוז אסיה, השתתף במבצע הסיוע.
לאחר שנתן הנחיות בדבר הטיפול בתרומות, הציע פאולוס שאנשים מהימנים יישלחו לירושלים או ילכו איתו לשם וישאו עימם את התרומות (קורינתים א׳. ט״ז:1–4). במסעו מיוון אל ירושלים התלוו אליו כמה אחים, וביניהם כנראה טיכיקוס (מעשי־השליחים כ׳:4). ייתכן שהיה צורך בקבוצת מלווים גדולה משום שהם נשאו כספים שנתרמו בכמה קהילות. אולי גם שיקולי ביטחון היוו גורם מכריע, מפני ששודדי דרכים סיכנו את עוברי האורח (קורינתים ב׳. י״א:26).
אריסטרכוס וטְרוֹפִימוֹס התלוו לפאולוס אל ירושלים, ולכן יש הסבורים כי טיכיקוס ואחרים התלוו אליו גם כן (מעשי־השליחים כ״א:29; כ״ד:17; כ״ז:1, 2). מאחר שטיכיקוס היה מעורב בתוכנית הסיוע, יכול להיות שהוא ה”אח” שארגן עם טיטוס את איסוף התרומות ביוון ואשר ”הקהילות בחרו בו להיות [חברו של פאולוס] למסע בהבאת התרומה הזאת” (קורינתים ב׳. ח׳:18, 19; י״ב:18). המבצע הראשון של טיכיקוס היה רב־חשיבות, והשני היה חשוב לא־פחות.
מרומא לקולוסה
בחלוף חמש או שש שנים (60–61 לספירה) קיווה פאולוס להשתחרר ממאסרו הראשון ברומא. טיכיקוס היה עימו, מאות קילומטרים מביתו, ועמד לשוב אל אסיה. כך התאפשר לפאולוס לשלוח עימו איגרות אל הקהילות המשיחיות באיזור ולשלח את עבדו הנמלט של פילימון, אוניסימוס, חזרה אל קולוסה. טיכיקוס ואוניסימוס נשאו באמתחתם לפחות שלוש איגרות, שהן כיום חלק מן המקרא — האחת אל האפסים, האחת אל הקולוסים והאחת אל פילימון. ייתכן מאוד שפאולוס שיגר איגרת גם אל הקהילה בלאודיקיאה, עיר ששכנה מרחק 18 קילומטר בערך מקולוסה (אפסים ו׳:21; קולוסים ד׳:7–9, 16; פילימון 10–12).
טיכיקוס לא היה סתם דוור. הוא היה שליח אישי מהימן. פאולוס כתב: ”את כל הפרטים על־אודות מצבי יגיד לכם טיכיקוס, האח האהוב והמשרת הנאמן, חברי לעבודה באדון. לשם כך שלחתיו אליכם, למען יודיע לכם מה מצבנו ויעודד אתכם” (קולוסים ד׳:7, 8).
החוקר א. רנדולף ריצ׳רדס מציין כי מי שנשא את האיגרות ”יצר פעמים רבות את הקשר האישי בין הכותב לבין הנמענים בנוסף לקשר שבכתב. ... [אחת הסיבות] לצורך בשליח מהימן להעברת האיגרות היא שהיה עליו למסור מידע נוסף. האיגרת מציגה מצב מסוים בקצרה, בדרך כלל בליווי הערכת מצב של הכותב, אך תפקידו של מעביר האיגרת הוא להרחיב את הדיבור באוזני הנמענים על כל הפרטים”. גם אם האיגרת עוסקת בעיקרי־אמונה ובעניינים בוערים, מידע נוסף נמסר בעל־פה על־ידי שליח מהימן.
האיגרות אל האפסים, אל הקולוסים ואל פילימון ממעיטות בפרטים על מצבו האישי של פאולוס. טיכיקוס נדרש אפוא למסור מידע אישי שישפוך אור על נסיבותיו של פאולוס ברומא. כמו כן, היה עליו להבין היטב את התנאים ששררו בקהילות כדי שיוכל לעודדן. הודעות ותפקידים מסוג זה הופקדו אך ורק בידי מי שניתן היה לסמוך עליו שייצג את הכותב נאמנה. טיכיקוס היה כזה.
תפקידי השגחה במקומות רחוקים
פאולוס שוחרר ממעצר הבית ברומא ושקל לשלוח את טיכיקוס או את ארטמס אל טיטוס שהיה באי כרתים (טיטוס א׳:5; ג׳:12). במאסרו השני ברומא (קרוב לוודאי ב־65 לספירה), שלח שוב את טיכיקוס לאפסוס, כפי הנראה כדי להחליף את טימותיאוס ולאפשר לו להתלוות אל פאולוס במסעותיו (טימותיאוס ב׳. ד׳:9, 12).
לא ברור אם טיכיקוס הגיע באותה תקופה גם לכרתים וגם לאפסוס. אף־על־פי־כן, אזכורים אלה מלמדים שהוא נותר אחד מידידיו הקרובים של פאולוס בשנות שירותו האחרונות. אם פאולוס שקל לשלוח אותו למשימות חשובות ואולי קשות, במקום טימותיאוס וטיטוס, ברור שטיכיקוס נעשה לבסוף למשגיח משיחי בוגר. (השווה טימותיאוס א׳. א׳:3; טיטוס א׳:10–13.) בזכות נכונותו לצאת למסעות ולשרת במקומות רחוקים היה לעזר רב לפאולוס ולקהילה המשיחית כולה.
משיחיים בעלי רוח של הקרבה עצמית משרתים כיום את אלוהים בנפש חפצה בקהילות המקומיות של עדי־יהוה, ומוכנים לקדם את ענייני המלכות בארצות אחרות. אלפים משרתים בשמחה כשליחים, משגיחים נודדים, מתנדבים בצוות הבנייה הבינלאומי או עובדים במרכז העולמי של חברת המצפה, או באחד מסניפיה. כמו טיכיקוס, אין הם מבקשים להתבלט, אלא עובדים בחריצות, בתור ’משרתים נאמנים’ היקרים לאלוהים ואהובים על המשיחיים ’חבריהם לעבודה באדון’.