לך בדרכי יהוה
”אשרי כל ירא יהוה ההולך בדרכיו” (תהל׳ קכ״ח:1).
1, 2. מניין לנו הביטחון שהאושר הוא בר השגה?
כל אחד רוצה להיות מאושר. אך ודאי תסכים שהשאיפה לאושר והחתירה אליו לא תמיד מביאות לתוצאה המיוחלת.
2 למרות זאת, האושר הוא בר השגה. ”אשרי כל ירא יהוה ההולך בדרכיו”, נאמר בתהלים קכ״ח:1. כדי להיות מאושרים עלינו לירוא את אלוהים וללכת בדרכיו, כלומר לעשות את רצונו. כיצד צריך הדבר להשפיע על התנהגותנו ועל תכונותינו?
הייה מהימן
3. כיצד קשורה תכונת המהימנות להקדשתנו לאלוהים?
3 יראי אלוהים הם אנשים מהימנים כדוגמת יהוה. יהוה קיים כל הבטחה שהבטיח לעם ישראל הקדום (מל״א ח׳:56). הקדשתנו לאלוהים היא ההבטחה החשובה מכול שנוכל להבטיח, ואם נרבה להתפלל יֵקל לנו לקיימה. נוכל להתפלל כדרך שהתפלל דוד משורר התהלים: ”אתה, אלוהים, שמעת לנדָרָי. ... אזמרה שמך לעד, לשלמִי נדָרָי יום יום” (תהל׳ ס״א:6, 9; קהל׳ ה׳:3–5). כדי להיות ידידי אלוהים, עלינו להיות אנשים העומדים בדיבורם (תהל׳ ט״ו:1, 4).
4. מה עשו יפתח ובתו בשל הנדר שנדר ליהוה?
4 בתקופת השופטים נדר יפתח שאם יהוה ינחיל לו ניצחון על העמונים, הוא יעלה ל”עולה” את הראשון שיֵצא מדלת ביתו לקראתו בשובו מן הקרב. והנה יצאה ראשונה בת יפתח — בתו היחידה. מתוך אמונה ביהוה קיימו יפתח ובתו הבתולה את הנדר. אף שלנישואין ולהולדה ייחסו חשיבות עליונה בעם ישראל, הסכימה בת יפתח להישאר רווקה ונהנתה מן הזכות לשרת במשכן יהוה (שופ׳ י״א:28–40).
5. כיצד הוכיחה חנה את מהימנותה?
5 חנה יראת אלוהים הוכיחה עצמה כאישה מהימנה. היא חיה עם בעלה הלוי אלקנה ועם צרתה פנינה בהר אפרים. פנינה הייתה אם לילדים ולעגה לחנה העקרה, בייחוד כשעלתה המשפחה אל המשכן. באחד מביקוריהם במשכן נדרה חנה שאם תלד בן, תיתן אותו ליהוה. עד מהרה הרתה וילדה את שמואל. לאחר שנגמל, מסרה אותו ליהוה כדי שישרתוֹ בשילה ”כל ימי חייו” (שמ״א א׳:11). כך קיימה את נדרה אף־על־פי שטרם ידעה כי יהיו לה ילדים נוספים (שמ״א ב׳:20, 21).
6. כיצד הוכיח טיכיקוס את מהימנותו?
6 המשיחי טִיכִיקוֹס בן המאה הראשונה לספירה היה אדם מהימן ו’משרת נאמן’ (קול׳ ד׳:7). הוא התלווה לשליח פאולוס במסעו מיוון דרך מקדוניה אל אסיה הקטנה, ואולי אף המשיך איתו עד ירושלים (מה״ש כ׳:2–4). ייתכן שהוא ”האח” אשר עזר לטיטוס להעביר את התרומות אל המאמינים ביהודה (קור״ב ח׳:18, 19; י״ב:18). במאסרו הראשון של פאולוס ברומא, שימש לו טיכיקוס כנציג נאמן אשר העביר איגרות אל אחיו לאמונה באפסוס ובקולוסה (אפ׳ ו׳:21, 22; קול׳ ד׳:8, 9). במאסרו השני ברומא, שלח פאולוס את טיכיקוס לאפסוס (טימ״ב ד׳:12). אם נהיה מהימנים, ניהנה גם אנו מברכות בשירות יהוה.
7, 8. מניין לנו שדוד ויהונתן היו ידידים בלב ונפש?
7 אלוהים מצפה מאיתנו להיות ידידי אמת (מש׳ י״ז:17). יהונתן בן שאול היה חברו של דוד. כאשר נודע לו שדוד הרג את גולית, ’נקשרה נפשו בנפש דוד ויאהבו כנפשו’ (שמ״א י״ח:1, 3). יהונתן אף הזהיר את דוד ששאול רוצה להורגו. לאחר שנמלט דוד, נפגש עימו יהונתן וכרת עימו ברית. יהונתן העז לדבר עם שאול על דוד, והדבר כמעט עלה לו בחייו. למרות זאת, שני החברים נפגשו שנית וחידשו את הקשר (שמ״א כ׳:24–41). בפגישתם האחרונה חיזק יהונתן את ידי דוד ”באלוהים” (שמ״א כ״ג:16–18).
8 יהונתן נפל במלחמה מול הפלשתים (שמ״א ל״א:6). בקינה שחיבר אמר דוד: ”צר לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי מאוד. נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים” (שמ״ב א׳:26). אהבה זו הייתה חיבה בין שני חברים ללא כל גוון מיני. דוד ויהונתן היו ידידים בלב ונפש.
הייה תמיד ’עניו’
9. כיצד מומחשת חשיבות הענווה בשופטים פרק ט׳?
9 כדי להיות ידידי אלוהים, עלינו להיות ”ענווים” (פט״א ג׳:8; תהל׳ קל״ח:6). חשיבות הענווה מומחשת בשופטים פרק ט׳. יותם בן גדעון סיפר: ”הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך”. יותם הזכיר את הזית, התאנה והגפן. העצים הללו סימלו אנשים ראויים בקרב עם ישראל שלא שאפו למלוך על בני עמם. לעומת זאת, האָטָד — ששימש אך ורק כחומר בעירה — סימל את מלכותו של אבימלך הגאה, איש רב מרצחים שהיה אחוז תאוות שררה. אבימלך ’שרר על ישראל שלוש שנים’, אך בסופו של דבר מת שלא בעיתו (שופ׳ ט׳:8–15, 22, 50–54). עדיף פי כמה להיות ’עניו’!
10. מה למדת מדוגמתו של הורדוס, אשר ”לא נתן את הכבוד לאלוהים”?
10 במאה הראשונה לספירה נוצרו מתחים בין הורדוס אגריפס היהיר מלך יהודה לבין אנשי צור וצידון, והם רצו לכונן עימו יחסי שלום. יום אחד, כאשר נשא לפניהם נאום, קראו: ”זה קול אלוהים ולא קול של אדם!” הורדוס לא דחה את דברי החנופה, ומלאך יהוה היכהו והוא מת מיתה נוראה ”משום שלא נתן את הכבוד לאלוהים” (מה״ש י״ב:20–23). מה אם אנו מוכשרים במידת מה במתן נאומים או בהוראת המקרא? הבה נודה לאלוהים על מה שהוא מאפשר לנו לעשות (קור״א ד׳:6, 7; יעקב ד׳:6).
חזק ואמץ
11, 12. כיצד קורות חייו של חנוך ממחישות כי יהוה מעניק למשרתיו אומץ וכוח?
11 אם נלך בענווה בדרכי אלוהים, הוא ייתן לנו אומץ ויפיח בנו כוח (דב׳ ל״א:6–8, 23). חנוך, השביעי לאדם הראשון, התהלך עם אלוהים באומץ לב, כי דבק בדרכי צדק בקרב בני דורו הרשעים (בר׳ ה׳:21–24). יהוה נתן לו את העוז למסור להם מסר רב עוצמה על שום דבריהם ומעשיהם המרושעים. (קרא יהודה 14, 15.) האם יש לך מספיק אומץ להכריז את משפטי אלוהים?
12 במבול העניש יהוה את הרשעים. עם זאת, אנו יכולים לשאוב עידוד מנבואת חנוך, שכן הרשעים בני דורנו יושמדו בקרוב בידי רבבות קדושיו של אלוהים (ההת׳ ט״ז:14–16; י״ט:11–16). כמענה לתפילותינו מעניק לנו יהוה אומץ להכריז את מסריו, אם בדבר משפטיו ואם בדבר הברכות שתביא עימה המלכות.
13. מניין לנו הביטחון שאלוהים יכול להעניק לנו אומץ וכוח להתמודדות עם בעיות מעיקות?
13 על מנת להתמודד עם בעיות מעיקות אנו זקוקים לאומץ ולכוח שנוסך בנו אלוהים. כאשר נשא עשיו שתי נשים חיתיות, היו הן ”מורת רוח ליצחק ולרבקה [הוריו]”. רבקה אף קוננה: ”קצתי בחיי מפני בנות חֵת. אם לוקח יעקב [בננו] אישה מבנות חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים?” (בר׳ כ״ו:34, 35; כ״ז:46) יצחק פעל בנידון ושלח את יעקב למצוא אישה בקרב עובדי יהוה. אף שיצחק ורבקה לא יכלו לשנות את צעדיו של עשיו, העניק להם אלוהים חוכמה, אומץ וכוח לשמור לו אמונים. אם נבקש בתפילה את העזרה הדרושה לנו, ינהג בנו יהוה באותה צורה (תהל׳ קי״ח:5).
14. כיצד הפגינה הנערה הקטנה מארץ ישראל אומץ לב?
14 בחלוף מאות שנים נשבתה נערה קטנה מארץ ישראל בידי גדודי ארם והפכה למשרתת בביתו של נעמן שר צבא ארם, אדם שהיה נגוע בצרעת. מאחר ששמעה על הניסים שחולל אלוהים ביד הנביא אלישע, אמרה הנערה באומץ לב לאשת נעמן: ’אם ילך אדוני לישראל, נביא יהוה ירפא אותו מצרעתו’. נעמן אכן הלך לישראל ונרפא בדרך נס (מל״ב ה׳:1–3). איזו דוגמה טובה הציבה נערה זו לצעירים הסומכים על יהוה שייתן להם את האומץ להעיד על אמונתם בפני מורים, חברים לספסל הלימודים ואחרים.a
15. איזה צעד אמיץ נקט עובדיהו שר בית אחאב?
15 האומץ שנוסך בנו אלוהים מסייע לנו לעמוד ברדיפות. תן דעתך לעובדיהו, שר בית המלך אחאב, בן דורו של הנביא אליהו. כאשר ציוותה המלכה איזבל להרוג את נביאי אלוהים, החביא עובדיהו 100 נביאים, ”חמישים חמישים איש במערה” (מל״א י״ח:13; י״ט:18). אם אחיך יהיו נתונים לרדיפות, האם תעזור להם באומץ לב כפי שעזר עובדיהו לנביאי יהוה?
16, 17. כיצד הגיבו אריסטרכוס וגיוס לרדיפות?
16 אנו בטוחים שאם נירדף, יהוה יהיה עימנו (רומ׳ ח׳:35–39). באמפיתיאטרון באפסוס הותקפו אֲרִיסְטַרְכוֹס וגָיוֹס, שותפיו של פאולוס, בידי אספסוף שמנה ככל הנראה אלפי איש. את המהומה הצית דמטריוס הצורף. הוא ובעלי מלאכה נוספים יצרו תבניות כסף של היכל ארטמיס, ועסקיהם הרווחיים הועמדו בסכנה בשל פעילות ההטפה של פאולוס, אשר גרמה לרבים מיושבי העיר לזנוח את פולחן האלה. ההמון סחבו את אריסטרכוס וגיוס אל תוך האמפיתיאטרון כשהם צועקים: ”גדולה ארטמיס של האפסים!” אריסטרכוס וגיוס כנראה תיארו לעצמם שהם לא יצאו משם חיים, אך מזכיר העיר השקיט את ההמון (מה״ש י״ט:23–41).
17 אילו היית עובר חוויה דומה, האם היית מחפש בעקבות זאת חיים פחות קשים? אין כל עדות לכך שאריסטרכוס וגיוס איבדו את אומץ לבם. הואיל ובא מתסלוניקי, ידע אריסטרכוס כי הכרזת הבשורה עלולה להוביל לרדיפות. זמן קצר קודם לכן פרצה מהומה כשבישר שם פאולוס (מה״ש י״ז:5; כ׳:4). אריסטרכוס וגיוס הלכו בדרכי יהוה, ומשום כך נסך בהם אלוהים את הכוח והאומץ לעמוד ברדיפות.
דאג לענייני הזולת
18. כיצד ’דאגו’ פריסקילה ועקילס לענייני הזולת?
18 בין אם אנו נרדפים ובין אם לאו, עלינו לגלות אכפתיות כלפי אחינו לאמונה. פריסקילה ועקילס ’דאגו’ לענייני הזולת. (קרא פיליפים ב׳:4.) משיחיים אלו, שהיו זוג למופת, אולי סיפקו לפאולוס מקום לינה באפסוס, היכן שהצית דמטריוס הצורף את המהומה שהוזכרה קודם לכן. ייתכן שמצב זה הניע את עקילס ופריסקילה ’לסכן את ראשם’ בעד פאולוס (רומ׳ ט״ז:3, 4; קור״ב א׳:8). כיום, מתוך דאגה לאחינו הנרדפים, אנו ”ערומים [”זהירים”, ע״ח] כנחשים” (מתי י׳:16–18). אנו מבצעים את פעילותנו בזהירות ומסרבים למעול באמונם של אחינו על־ידי כך שאין אנו מוסרים את שמותיהם או מידע אחר לרודפים.
19. אילו מעשים טובים עשתה צביה למען הזולת?
19 הדאגה לענייני הזולת לובשת צורות שונות. ישנם משיחיים הסובלים ממחסור כלשהו, ואולי יש באפשרותנו לספק את צורכיהם (אפ׳ ד׳:28; יעקב ב׳:14–17). בקהילה המשיחית במאה הראשונה ביפו הייתה אישה רחבת לב ששמה צביה. (קרא מעשי השליחים ט׳:36–42.) צביה ’הרבתה במעשים טובים ובגמילות חסדים’, ובין היתר תפרה בגדים לאלמנות עניות. מותה בשנת 36 לספירה גרם לאלמנות צער רב. ביד השליח פטרוס הקים אלוהים את צביה לתחייה, וסביר מאוד להניח שבשארית ימיה עלי אדמות בישרה בשמחה את הבשורה הטובה וגמלה טוב לזולת. עד כמה שמחים אנו שיש כיום בקרבנו נשים משיחיות בלתי אנוכיות דוגמת צביה!
20, 21. (א) מה הקשר בין העידוד לבין הדאגה לענייני הזולת? (ב) מה תוכל לעשות כדי לעודד את רעיך?
20 אנו מעודדים את רעינו מתוך דאגה כלפיהם (רומ׳ א׳:11, 12). סילא, ששירת לצד פאולוס, היה מקור עידוד. לאחר שהתבררה סוגיית המילה בערך ב־49 לספירה, שלח הגוף המנהל בירושלים נציגים ובידיהם איגרת אל המאמינים במקומות שונים. סילא, יהודה, בר־נבא ופאולוס נשאו אותה אל אנטיוכיה. באנטיוכיה עודדו יהודה וסילא את האחים ”במילים רבות וחיזקו אותם” (מה״ש ט״ו:32).
21 מאוחר יותר נאסרו פאולוס וסילא בפיליפי ובעקבות רעידת אדמה התאפשר להם להעיד על אמונתם ולראות את הסוהר ובני ביתו הופכים למאמינים. לפני שעזבו את העיר, עודדו סילא ופאולוס את האחים (מה״ש ט״ז:12, 40). כדוגמת פאולוס וסילא, עֲשֵה מאמץ לעודד את אחיך בתשובותיך באסיפות, בנאומיך ובהשתתפותך הנלהבת בשירות השדה. ואם יש לך דברי עידוד, ’דַבֵּר’ ללא היסוס (מה״ש י״ג:15).
המשך ללכת בדרכי יהוה
22, 23. כיצד נוכל להפיק תועלת אמיתית מסיפורי המקרא?
22 עלינו להיות אסירי תודה על סיפורי החיים שבדברו של יהוה, ”אלוהי כל נחמה”! (קור״ב א׳:3) כדי להפיק מהם תועלת, יש ליישם את הלקחים המקראיים בחיינו ולהניח לרוח קודשו של אלוהים להנחותנו (גל׳ ה׳:22–25).
23 הרהורים בסיפורי המקרא יעזרו לנו לגלות תכונות אלוהיות ויחזקו את יחסינו עם יהוה המעניק לנו ”חוכמה ודעת ושמחה” (קהל׳ ב׳:26). כך נשמח את לבו האוהב של אלוהים (מש׳ כ״ז:11). הבה נהיה נחושים לעשות כן ולהמשיך ללכת בדרכי יהוה.
[הערת שוליים]
a בארצות מסוימות אין זה חוקי לנסות להמיר דתם של קטינים.
השב על השאלות
• כיצד תוכל להוכיח עצמך כאדם מהימן?
• מדוע עלינו להיות ”ענווים”?
• כיצד יכולים סיפורי המקרא לעזור לנו להיות אמיצים?
• באילו דרכים נוכל לדאוג לענייני הזולת?
[תמונה בעמוד 8]
יפתח עמד בדיבורו והוא ובתו קיימו את נדרו על אף הקושי שבדבר
[תמונה בעמוד 10]
צעירים, מה למדתם מן הנערה הישראלית?
[תמונה בעמוד 11]
כיצד דאגה צביה למחסורם של אחיה לאמונה?