חיזוק ביטחוננו בצדקת אלוהים
”להיות ביהוה מבטחך הודעתיך היום” (משלי כ״ב:19).
1, 2. (א) מדוע עדי־יהוה מגלים ביטחון ביהוה? (משלי כ״ב:19) (ב) מה מוכיח שיש עדים שביטחונם ביהוה טעון חיזוק?
משיחיים אמיתיים מתברכים בידע מדויק על יהוה ועל מטרותיו. ’עבד נאמן ונבון’ מספק להם באהבה מזון רוחני ”בעתו” (מתי כ״ד:45, דל׳). הידע שהם רוכשים מקנה להם יסוד מוצק שעליו מושתת ביטחונם באלוהים. זו הסיבה שעדי־יהוה ככלל מגלים ביטחון רב ביהוה ובצדקתו.
2 אך יש עדים שכפי הנראה ביטחונם טעון חיזוק. לעתים מתקבלים במשרדי החברה מכתבים המביעים ספקות בהסברים שבפרסומיה. הספקות מתעוררים אולי בתגובה לשינויים בהבנה או עקב עניינים הנוגעים לשואל, בעיקר באופן רגשי. (השווה יוחנן ו׳:60, 61.)
3. מה עלול לקרות גם למשרתיו הנאמנים של יהוה, ומדוע?
3 גם משרתיו האמיתיים של יהוה מתנסים באמיתוּת הכתוב בקהלת ט׳:11: ”שבתי וראֹה תחת השמש כי לא לקלים המירוץ, ולא לגיבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם, וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן; כי עת ופגע יקרה את כולם”. כיצד עלול הפסוק להתממש בקנה מידה רחב יותר או במובן רוחני? אולי אנו מכירים משיחיים שהיו מהירים ביישום עצות המקרא, גיבורים בהגנת האמת, חכמים בייחוס עקרונות המקרא ונלהבים ברכישת ידע מדויק. אולם, בשל ”עת ופגע” יש המבינים כעת שהם מוגבלים כתוצאה מתאונה או מגיל מתקדם. הם בספק אם ייכנסו אל עולמו החדש של אלוהים בלי למות.
4, 5. מדוע אין למשיחיים שום סיבה לאבד את ביטחונם בצדקת יהוה?
4 משיחי המאבד בת־זוג חש צער רב ותחושת אובדן עמוקה. הוא ואשתו שירתו יחדיו את יהוה אולי במשך שנים או עשרות שנים. ברור לאלמן שהמוות ניתק את קשר הנישואין a (קורינתים א׳. ז׳:39). עליו אפוא לשלוט ברגשותיו לבל יתערער ביטחונו. (השווה מרקוס ט״ז:8.)
5 מן התבונה לראות במותו של בן־זוג, הורה, ילד או ידיד משיחי קרוב הזדמנות להפגין ביטחון בצדקת יהוה. גם לנוכח אובדן אישי ניתן להיות סמוכים ובטוחים שיהוה אינו עושה עוול. יש יסוד לביטחון שכל מי שיזכה לחיי־נצח — אם בעקבות הינצלות ואם בתחיית המתים — יהיה מאושר. מחבר התהלים אמר על אלוהים: ”פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. צדיק יהוה בכל דרכיו, וחסיד בכל מעשיו. קרוב יהוה לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. רצון יראיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם” (תהלים קמ״ה:16–19).
התחושה שהסבל היה לשווא
6, 7. (א) כיצד ייתכן שעדים אשר סבלו בעבר רואים כיום דברים בצורה אחרת? (ב) מדוע אל לנו לחוש שיהוה עשה לנו עוול על שנתן לנו לסבול?
6 יש עדים שסבלו בעבר כי סירבו להשתתף בפעילות, שהיום אינה מפריעה להם מבחינה מצפונית. אולי לפני שנים החליטו שלא ליטול חלק בצורות מסוימות של שירות אזרחי. אח עשוי היום לחוש שהוא יכול היה לעשות כן במצפון נקי מבלי להפר כמשיחי את עמדתו הניטרלית בסדר־הדברים הנוכחי.
7 האם עשה לו יהוה עוול על שנתן לו לסבול בגלל דבר שהיום הוא יכול לעשות ללא כל בעיה? רוב מי שעברו זאת אינם סבורים כך. אדרבה, הם שמחים שהתאפשר להם להוכיח חד־משמעית לעיני כל שלא ניתן להזיז אותם מעמדתם במחלוקת סביב הריבונות האוניברסלית. (השווה איוב כ״ז:5.) למה לו לאדם להתחרט על שפעל על־פי צו מצפונו וצידד ביהוה? מי שקיימו בנאמנות את העקרונות המשיחיים, כפי הבנתם, ולא התעלמו מקול מצפונם הוכיחו כי הם ראויים להיות ידידי יהוה. אין ספק שמן החוכמה להימנע מקו פעולה המעורר נקיפות מצפון או העלול להכשיל אחרים. בהקשר זה אפשר להיזכר בדוגמתו של השליח פאולוס (קורינתים א׳. ח׳:12, 13; י׳:31–33).
8. מדוע למשיחיים ממוצא יהודי, שבעבר קיימו את התורה, לא היתה שום סיבה לפקפק בצדקת יהוה?
8 היהודים נצטוו לקיים את עשרת הדיברות ועוד כ־600 מצוות נוספות כדי להשביע את רצון יהוה. בקהילה המשיחית הוסרה מעל היהודים ומעל כל היתר חובת קיום המצוות הללו במסגרת עבודת יהוה. עם המצוות שפג תוקפן נמנו מצוות המילה, שמירת שבת, הקרבת קורבנות ואיסורים על דברי מאכל (קורינתים א׳. ז׳:19; י׳:25; קולוסים ב׳:16, 17; עברים י׳:1, 11–14). היהודים — ובכללם השליחים — שנעשו למשיחיים, שוחררו מעול המצוות שנדרשו לקיים כשהיו כפופים לברית התורה. האם התלוננו ואמרו שאלוהים לא נהג עימם בצדק במסגרת זו כי דרש מהם דרישות שהתרוקנו מתוכנן? לא, הם שמחו על שזכו להבנה נרחבת של מטרות יהוה (מעשי־השליחים ט״ז:4, 5).
9. מה אירע לעדים מסוימים בתקופתנו, ומדוע אין להם שום סיבה להתחרט?
9 יש עדים בתקופתנו שנהגו הקפדה יתרה בשאלה מה מותר ומה אסור. משום כך סבלו יותר מאחרים. ידע נוסף, שרכשו עם הזמן, עזר להם לראות דברים מזווית ראייה רחבה יותר. אבל אין להם שום סיבה להתחרט על שפעלו על־פי צו מצפונם, גם אם קו פעולה זה הוסיף על סבלם. ראוי לשבחם על הנכונות לסבול על מזבח נאמנותם ליהוה ו’לעשות הכל בעבור הבשורה’. מסירות זו מביאה בכנפיה את ברכת יהוה (קורינתים א׳. ט׳:23; עברים ו׳:10). השליח פטרוס כתב בתבונה: ”אם בעשותכם את הטוב תסבלו ותעמדו בסבל, ברכת חסד היא מלפני אלוהים” (פטרוס א׳. ב׳:20).
לְמד מיונה
10, 11. כיצד גילה יונה חוסר ביטחון ביהוה (א) כשהוטל עליו ללכת אל נינווה? (ב) כשהחליט יהוה שלא להשמיד את אנשי נינווה?
10 כשנצטווה ללכת אל נינווה, לא גילה יונה הערכה לאמון שנתן בו יהוה. לאחר החוויה המחרידה שחווה מסירובו לשמוע בקול האל, התעשת יונה ועמד על טעותו. הוא קיבל על עצמו את השליחות לארץ זרה והזהיר את אנשי נינווה מפני ההשמדה המתרגשת ובאה. ואז קרה הבלתי צפוי: אנשי נינווה חזרו בתשובה, ובעקבות זאת החליט יהוה להעביר את רוע הגזירה (יונה א׳:1 עד ג׳:10).
11 מה היתה תגובת יונה? במר לבו בא יונה בטרוניה לאלוהים. מהות תלונתו היתה: ’תיארתי לעצמי שכך יהיה. לכן לא רציתי לבוא לנינווה מלכתחילה. עכשיו, אחרי כל מה שעברתי, כולל האימה וההשפלה להיבלע על־ידי דג גדול ואחרי כל המאמצים שהשקעתי להזהיר את אנשי נינווה מפני ההשמדה הקרבה, וזו התוצאה? כל מאמציי וסבלותיי היו לשווא! טוב מותי מחיי!’ (יונה ד׳:1–3).
12. מה ניתן ללמוד מן הסיפור של יונה?
12 האם היתה ליונה סיבה של ממש להתלונן? האם ברחמו על החוטאים שחזרו בתשובה נהג יהוה באי־צדק? למעשה, יונה היה צריך לשמוח; עשרות אלפים ניצלו מהשמדה! (יונה ד׳:11) אך בגישתו המזלזלת ובתלונותיו הראה שאין לו ביטחון מלא בצדקת יהוה. הוא חשב יותר מדי על עצמו ופחות מדי על אחרים. שלא כמו יונה, אל נציב במקום הראשון בחיינו את עצמנו ואת רגשותינו. עלינו להיות משוכנעים שהציות ליהוה, כלומר יישום הנחיות ארגונו וקבלת החלטותיו, הוא הדבר הנכון לעשותו, ולהיות סמוכים ובטוחים ש”יהיה טוב ליראי האלוהים” (קהלת ח׳:12).
זה הזמן לחזק את ביטחוננו!
13. כיצד נוכל כולנו לחזק את ביטחוננו ביהוה?
13 מן החוכמה לחזק את ביטחוננו ביהוה (משלי ג׳:5–8). כמובן, לא די להתפלל אליו ולבקש ממנו שיחזק את ביטחוננו. הביטחון גדל על בסיס ידע מדויק. על כן, יש לקיים, במסגרת שגרתנו היומיומית, לימוד אישי של המקרא, הן בקריאתו והן בקריאת ספרות עזר להבנת המקרא. יש לנכוח בקביעות באסיפות הקהילה וכן גם להתכונן אליהן היטב ולהשתתף בהן כמיטב יכולתנו. אם נעשה לנו להרגל לחלוק עם אחרים את אמיתות המקרא, תוך גילוי טקט במקרים של התנגדות, יתחזק ביטחוננו ביהוה ובדברו. כך יתפוס דבר־אלוהים מקום נכבד יותר בחיינו מדי יום ביומו.
14. מדוע יצטרכו משרתי אלוהים להוכיח בעתיד הקרוב, יותר מבכל זמן, את ביטחונם ביהוה?
14 בעתיד הקרוב תתחיל עת צרה חסרת תקדים, אשר תכה במין האנושי בפתאומיות (מתי כ״ד:21). בעת ההיא יצטרכו משרתי אלוהים לבטוח, יותר מבכל זמן, בצדקת יהוה ובהכוונה שתינתן מטעם ארגונו. הם יצייתו בלא היסוס לצו אלוהים האומר בלשון סמלית: ”לך, עמי, בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך. חֲבִי כמעט רגע עד יעבור זעם” (ישעיהו כ״ו:20). הם כבר נכנסו אל הסביבה המוגנת, המורכבת מיותר מ־000,85 קהילות ב־232 ארצות. אם יהיו היבטים נוספים לצו ”בוא בחדריך”, אנו בטוחים כי יהוה יעזור לנו לקיימם.
15. כיצד מודגש נושא הביטחון ב־1998, ומדוע הדגשה זו במקומה?
15 הכרחי שנחזק את ביטחוננו עתה. ללא ביטחון באחינו המשיחיים, בארגון יהוה, ומעל לכל ביהוה עצמו, לא נוכל להינצל. עד כמה מתאימה אפוא התזכורת הניתנת לעדי־יהוה בעולם כולו ב־1998 במילות הפסוק השנתי שלפיו ”כל אשר־יקרא בשם יהוה יימלט”! (רומים י׳:13) בל נרשה שביטחוננו בעובדה זו יתערער. אם נבחין שיש בלבנו צל צלו של ספק בביטחון זה, עלינו לעמול לתיקון המצב מייד וללא דיחוי.
משפט יהוה יצדק
16. מה עלול לקרות לביטחון אם לא מפתחים אותו, וכיצד נוכל להישמר מכך?
16 בעברים ג׳:14 מופנית אזהרה אל המשיחיים המשוחים: ”נהיינו שותפים למשיח אם נחזיק ללא הרף, עד הסוף, בביטחון אשר התחלנו בו”. מילים אלו חלות, עקרונית, גם על המשיחיים שתקוותם ארצית. הביטחון הראשוני עלול להישחק אם לא מפתחים אותו. חשוב מאוד שנמשיך לרכוש ידע מדויק לחיזוק היסוד שעליו מושתת ביטחוננו.
17. מדוע אנו בטוחים שישוע ישפוט בצדק מי ראוי להינצל?
17 המשיח יפקוד בקרוב את כל הגויים כדי ’להפרידם זה מזה כרועה המפריד את הכבשים מן העזים’ (מתי כ״ה:31–33). בטוחים אנו כי המשיח ישפוט בצדק מי ראוי להינצל. יהוה חנן אותו בחוכמה, בינה ובעוד תכונות הכרחיות כדי ”לשפוט תבל בצדק” (מעשי־השליחים י״ז:30, 31). תהא אמונתנו כאמונתו של אברהם אשר אמר: ”חלילה לך [יהוה] מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע! חלילה לך. השופט כל הארץ לא יעשה משפט?” (בראשית י״ח:25).
18. מדוע אל לנו לדאוג יתר על המידה לגבי עובדות שאינן ידועות לנו כיום?
18 אם בלבנו ביטחון מלא בצדקת יהוה לא נדאג למציאת תשובות על שאלות כגון: ’מה יהיה דין התינוקות והילדים הקטנים? הייתכן שהר מגידון יפרוץ כשרבים טרם שמעו את הבשורה הטובה? מה יהיה על חולי הנפש? ומה יהיה על...?’ ברור שעתה איננו יודעים כיצד יפתור יהוה סוגיות אלו. אך, הוא יפעל בצדק ובחמלה. בל נפקפק בכך. למעשה, ייתכן מאוד שפתרונותיו, שאולי לא חשבנו עליהם, ידהימו וישמחו אותנו. (השווה איוב מ״ב:3; תהלים ע״ח:11–16; קל״ו:4–9; מתי ט״ו:31; לוקס ב׳:47.)
19, 20. (א) מדוע אין פסול בהעלאת שאלות סבירות? (ב) מתי ישיב יהוה את התשובות הנחוצות?
19 ארגונו של יהוה אינו מבטל שאלות כנות הנשאלות בעתן כפי שטוענים בטעות כמה מתנגדים (פטרוס א׳. א׳:10–12). אלא שהמקרא מייעץ לנו להימנע משאלות ספקולטיביות תפלות (טיטוס ג׳:9). העלאת שאלות סבירות ומחקר בדבר־אלוהים ובפרסומים משיחיים למציאת תשובות מקראיות יעשירו את הידע המדויק שלנו ויחזקו את ביטחוננו ביהוה. הארגון הולך בעקבות ישוע. ישוע העדיף שלא לענות על שאלות שטרם הגיעה העת לדעת את התשובות עליהן. ”עוד רבות יש לי להגיד לכם, אלא שאתם אינכם יכולים לשאת זאת עכשיו”, הסביר (יוחנן ט״ז:12). ישוע גם הודה שהיו דברים שלא היו ידועים לו אותה עת (מתי כ״ד:36).
20 עוד רבות יגלה לנו יהוה. מן החוכמה לייחל לו מתוך ביטחון שהעיתוי שבו יגלה את מטרותיו יהיה העיתוי הנכון לכל מקרה ומקרה. אין לנו ספק שבבוא העת שקבע יהוה נזכה, לשמחתנו, להבנה נוספת של דרכיו. רק ביטחון מלא ביהוה ובארגונו יזכנו בגמול. הכתוב במשלי י״ד:26 מבטיחנו: ”ביראת יהוה מבטח עוז, ולבניו יהיה מחסה”.
[הערת שוליים]
a ראה המצפה מ־15 באוקטובר 1967, עמוד 638 (אנג׳); המצפה מ־1 בספטמבר 1987, עמוד 27.
מה דעתך?
◻ מדוע אין זה מן החוכמה להניח לרגשות לערער את ביטחוננו ביהוה?
◻ מה אפשר ללמוד מן הסיפור של יונה?
◻ מדוע לימוד המקרא ונוכחות באסיפות כה חשובים?
[תמונה בעמוד 16]
גם לנוכח אובדן אישי ניתן להיות סמוכים ובטוחים שיהוה אינו עושה עוול
[תמונות בעמוד 18]
האם אתה משוכנע שיהוה הוא מבטחך?