יהא נא יהוה מבטחנו!
”יהוה יהיה בכִסְלך [מבטחך], ושמר רגלך מלָכֶד” (משלי ג׳:26).
1. אף שרבים טוענים כי באלוהים מבטחם, מה מלמד שאין זה תמיד כך?
הסיסמה ”באלוהים מבטחנו” מתנוססת על כספה של ארצות־הברית של אמריקה. אך האם כל מי שמשתמשים בכסף זה, אם בארה״ב ואם במקומות אחרים, שמים מבטחם באלוהים? או שמא הם בוטחים יותר בכסף עצמו? ביטחון בכספה של אותה מדינה או של כל מדינה אחרת אינו מתיישב עם הביטחון באלוהי האהבה, האל הכל־יכול, שלעולם אינו מנצל את כוחו לרעה ואין בו שמץ של חמדנות. לאמיתו של דבר, אלוהים מגנה את החמדנות בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים (אפסים ה׳:5, ע״ח).
2. כיצד מתייחסים משיחיים אמיתיים לכוחו של העושר?
2 משיחיים אמיתיים בוטחים באלוהים ולא בעושר על ’מדוחיו’ (מתי י״ג:22). נהיר להם שלכסף כוח מוגבל ביותר להניב אושר ולהגן על החיים. לא כן כוחו של האל הכל־יכול (צפניה א׳:18). מכאן החוכמה במילים: ”רחקו מאהבת כסף ושימחו בחלקכם, כי הוא אמר, ’לא ארפך ולא אעזבך’”! (עברים י״ג:5).
3. כיצד ההקשר של דברים ל״א:6 שופך אור על ציטוט הפסוק מפי פאולוס?
3 בדבריו אל המשיחיים העברים ציטט השליח פאולוס את ההנחיות שנתן משה לבני ישראל זמן קצר לפני מותו: ”חיזקו ואימצו. אל תיראו ואל תערצו מפניהם, כי יהוה אלוהיך הוא ההולך עימךְ לא ירפך ולא יעזבך” (דברים ל״א:6). ההקשר מורה שמשה רצה שביטחון העם ביהוה לא יסתכם באמונה שיהוה יספק את צרכיהם החומריים. כיצד?
4. כיצד הוכיח אלוהים לבני ישראל שהוא ראוי לאמון?
4 ב־40 שנות נדודיהם במדבר, דאג אלוהים נאמנה למחייתם (דברים ב׳:7; כ״ט:4). כמו כן, לא הותיר אותם כצאן בלי רועה. הכוונתו באה, למשל, לידי ביטוי בענן שהופיע ביום ובעמוד אש שהופיע בלילה, אשר הנחו את בני ישראל אל ”ארץ זבת חלב ודבש” (שמות ג׳:8; מ׳:36–38). ערב היכנסם אל הארץ המובטחת בחר יהוה ביהושע להיות ליורשו של משה. צפוי היה שיושבי הארץ לא יקבלו את העם בזרועות פתוחות. אבל יהוה צעד עם עמו עשרות שנים, ולכן לא היתה להם שום סיבה לחשוש מפני הבאות. לבני ישראל היו די והותר ראיות שיהוה הוא אל הראוי לאמון.
5. במה דומה מצבם של המשיחיים כיום למצבם של בני ישראל לפני היכנסם אל הארץ המובטחת?
5 המשיחיים צועדים כיום במדבר עולמנו המרושע לעבר העולם החדש של אלוהים. חלקם צועדים כבר יותר מ־40 שנה. הם ניצבים כעת על סף העולם החדש שיכונן אלוהים. ואולם, עומדים בדרכם אויבים, שמטרתם למנוע מכל אחד ואחד להיכנס אל עולם דמוי ארץ מובטחת, נפלאה בהרבה מהארץ הקדומה ששפעה חלב ודבש. על כן, דבריו של משה, שציטט פאולוס, מתאימים מאוד למשיחיים כיום: ”לא ארפך ולא אעזבך”! כל החזקים ואמיצי הלב, חדורי האמונה והבוטחים ביהוה יבואו על שכרם.
ביטחון מתוך ידע וידידות
6, 7. (א) מה העמיד למבחן את הביטחון של אברהם ביהוה? (ב) כיצד, קרוב לוודאי, חש אברהם במסעו אל מקום העקידה?
6 אברהם, מאבותיו של עם ישראל, הצטווה להעלות את בנו יצחק לעולה (בראשית כ״ב:2). מניין שאב אברהם, שהיה אב אוהב, ביטחון מוחלט ביהוה, ביטחון שבזכותו היה מוכן לציית בלי אומר ודברים? הכתוב בעברים י״א:17–19 משיב: ”מתוך אמונה הקריב אברהם את יצחק בעת שנוסה; הוא שקיבל את ההבטחות הקריב את יחידו, הוא שנאמר לו, ’כי ביצחק ייקרא לך זרע’, בחושבו בלבו כי האלוהים יכול להקים אפילו מעם המתים; משם, בבחינת משל, אף קיבל אותו”.
7 זכוֹר שנדרשו לאברהם וליצחק שלושה ימים להגיע אל מקום העקידה (בראשית כ״ב:4). היה בידי אברהם זמן רב לשקול מחדש את מה שנצטווה לעשות. הנוכל לתאר בדמיוננו את הרגשות והתחושות שסערו בלבו? הולדת יצחק היתה מקור שמחה בלתי צפוי. ההוכחה שיד אלוהים בדבר העמיקה את הקִרבה בין אלוהים לבין אברהם ורעייתו, שהיתה עקרה קודם לכן. אין ספק שמאז ציפו בכיליון עיניים לראות מה צופן העתיד ליצחק וליוצאי חלציו. האם חלומותיהם עומדים להתנפץ בעקבות מה שביקש אלוהים?
8. כיצד הביטחון של אברהם ביהוה לא התבטא אך ורק באמונה שאלוהים יוכל להקים את יצחק מעם המתים?
8 אברהם בטח באלוהים מתוך ידע אישי, ידע שרוכשים ידידי נפש איש על רעהו. בתור ”אוהב [ידיד] אלוהים”, ”האמין אברהם ביהוה ויחשבהָ לו צדקה” (יעקב ב׳:23). ביטחונו ביהוה לא התבטא אך ורק באמונה שאלוהים יוכל להקים את יצחק מעם המתים. אברהם היה משוכנע באותה מידה שאין כל עוולה בדרישת יהוה, גם אם לא היו בידיו כל העובדות. הוא לא ראה בדרישת אלוהים עילה להטיל ספק בצדקת יהוה. ביטחונו של אברהם התחזק כשהתערב מלאך יהוה ועצר בעדו מלהמית את יצחק כקורבן (בראשית כ״ב:9–14).
9, 10. (א) מתי הפגין אברהם קודם לכן ביטחון דומה ביהוה? (ב) איזה לקח חשוב ניתן ללמוד מאברהם?
9 אברהם הפגין ביטחון דומה בצדקת יהוה כ־25 שנה קודם לכן. לאחר שהוזהר מפני השמדת סדום ועמורה חשש אברהם, מטבע הדברים, לגורלם של הצדיקים שם וביניהם אחיינו לוט. הוא פנה אל אלוהים בתחינה: ”חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע! חלילה לך. השופט כל הארץ לא יעשה משפט?” (בראשית י״ח:25).
10 לא היה ספק בלבו שיהוה לא יעשה עוול. לימים שר מחבר התהלים: ”צדיק יהוה בכל דרכיו, וחסיד בכל מעשיו” (תהלים קמ״ה:17). מוטב שנשאל את עצמנו: ’האם אני משלים עם מה שעובר עלי ברשות יהוה מבלי לפקפק בצדקתו? האם אני משוכנע, שמה שקורה לי ברשותו יהיה בסופו של דבר לטובתי ולטובת אחרים?’ אם תשובתנו חיובית, סימן שלמדנו מאברהם לקח חשוב.
ביטחון בבחירי יהוה
11, 12. (א) במי חשוב שיבטחו משרתי אלוהים? (ב) מה עלול להוות בעיה עבורנו לעתים?
11 מי ששמים מבטחם ביהוה, בוטחים גם בגברים שבהם הוא בוחר למימוש מטרותיו. בני ישראל נדרשו לבטוח במשה ואחר כך ביהושע יורשו. המשיחיים הקדומים נדרשו לבטוח בשליחים ובזקני־הקהילה בירושלים. אנחנו נדרשים לבטוח ב”עבד הנאמן והנבון”, שתפקידו לתת לנו ’אוכל’ רוחני ”בעתו”, ובחברי הגוף המנהל שמקרב עבד זה (מתי כ״ד:45, דל׳).
12 למען האמת, ביטחון במשגיחי הקהילה המשיחית יהא לתועלתנו. נאמר לנו: ”שימעו בקול מנהיגיכם והיכנעו להם, כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון; נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם” (עברים י״ג:17).
אל תמתח ביקורת על בחירי יהוה
13. מאיזו סיבה ניתן לבטוח במי שמונו להנהיג את הקהילה?
13 המקרא עוזר לנו לשמור על השקפה מאוזנת בנושא ביטחוננו במשגיחים שבקרב משרתי יהוה. אולי נשאל: ’האם משה מעולם לא שגה? האם התנהגותם של השליחים היתה תמיד משיחית כרצון ישוע?’ התשובות ברורות. יהוה בחר בגברים נאמנים ומסורים שידריכו את משרתיו, אך הם היו בלתי מושלמים. בהתאם לכך, אף שהזקנים היום בלתי מושלמים, עלינו בכל זאת לראות בהם כמי ש’רוח הקודש שמה למנהיגים בתוכנו, לרעות את קהילת אלוהים’. מן הראוי שנתמוך בהם ונכבדם (מעשי־השליחים כ׳:28).
14. מה ראוי לציון בעובדה שיהוה בחר במשה למנהיג ולא באהרון או במרים?
14 אהרון היה מבוגר ממשה בשלוש שנים, ושניהם היו צעירים מאחותם, מרים (שמות ב׳:3, 4; ז׳:7). הואיל ואהרון לא היה כבד פה כמשה, הוטל עליו להיות לאחיו לפה (שמות ו׳:29 עד ז׳:2). אך יהוה לא בחר במרים הבכורה ולא באהרון שהיה איש דברים, להנהיג את בני ישראל. הוא בחר במשה בהכרה מלאה של כל העובדות והצרכים דאז. כשאבדה להם לזמן מה הבנה ברורה זו, הלינו אהרון ומרים: ”הרק אך במשה דיבר יהוה? הלא גם בנו דיבר?” מרים, שכנראה עמדה בראש ההתקוממות, נענשה על חוסר הכבוד שגילו היא ואהרון כלפי בחיר יהוה, אשר היה ”עניו מאוד מכל האדם אשר על־פני האדמה”, עובדה שלא היתה צריכה להיעלם מעיניהם (במדבר י״ב:1–3, 9–15).
15, 16. כיצד הוכיח כלב שמבטחו היה ביהוה?
15 מתוך 12 המרגלים שנשלחו לתור את הארץ המובטחת הוציאו 10 את דיבת הארץ רעה. הם דיברו על ’אנשי המידות’ הכנענים וזרעו פחד בלב העם. בעקבות זאת ’הלינו בני ישראל על משה ועל אהרון’. אלא שלא כל המרגלים גילו חוסר ביטחון במשה וביהוה. כתוב: ”ויהס כלב את העם אל משה, ויאמר: ’עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה’” (במדבר י״ג:2, 25–33; י״ד:2). גם יהושע שהיה אחד המרגלים נקט עמדה איתנה לצד כלב. שניהם הוכיחו שיהוה מבטחם באומרם: ”אם חפץ בנו יהוה, והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. אך... אל תיראו את עם הארץ... יהוה איתנו, אל תיראום” (במדבר י״ד:6–9). בזכות ביטחון זה ביהוה באו על שכרם. מקרב המבוגרים מבני הדור ההוא רק כלב, יהושע ועוד כמה לוויים זכו להיכנס אל הארץ המובטחת.
16 כעבור שנים אמר כלב: ”אנוכי מילאתי אחרי יהוה אלוהָי. ... ועתה הנה הֶחֱיָה יהוה אותי, כאשר דיבר, זה ארבעים וחמש שנה מאז דיבר יהוה את הדבר הזה אל משה אשר הלך ישראל במדבר. ועתה הנה אנוכי היום בן חמש ושמונים שנה. עודני היום חזק כאשר ביום שלוח אותי משה. ככוחי אז, וככוחי עתה” (יהושע י״ד:6–11). שים לב לגישה החיובית של כלב, לנאמנותו ולחוסנו הגופני. למרות זאת, יהוה לא בחר בכלב לרשת את משה. זכות זו הופקדה בידי יהושע. אין ספק שלא בכדי בחר יהוה ביהושע ושבחירה זו היתה מוצלחת ביותר.
17. מה עלול היה לפסול את פטרוס מלשאת באחריות?
17 השליח פטרוס התכחש לאדונו שלוש פעמים. הוא גם עשה דין לעצמו וקיצץ את אוזנו של עבד הכהן הגדול (מתי כ״ו:47–55, 69–75; יוחנן י״ח:10, 11). יש אומרים שפטרוס היה חששן ולא־מאוזן ושלא היה ראוי ליהנות מזכויות מיוחדות. אף־על־פי־כן, למי ניתנו מפתחות המלכות, כלומר, הזכות לפתוח לשלוש קבוצות פתח לקריאה השמימית? לפטרוס (מעשי־השליחים ב׳:1–41; ח׳:14–17; י׳:1–48).
18. מאיזו טעות שהזכיר יהודה עלינו להימנע?
18 דוגמאות אלו מלמדות שאל לנו לשפוט על־פי מראה עיניים. אם נשים מבטחנו ביהוה לא נטיל ספק בבחיריו. הגם שארגונו הארצי מורכב מבני אדם לא־מושלמים, שאינם טוענים שהם חפים מטעויות, אלוהים משתמש בהם ברוב עוצמה. יהודה, אחיו למחצה של ישוע, הזהיר את המשיחיים בני המאה הראשונה מפני ה”דוחים את הסמכות העליונה ומגדפים את נושאי המשרות הנכבדות” (יהודה 8–10). אל נהיה כמותם.
19. מדוע אל לנו להטיל דופי בבחירי יהוה?
19 לצורך מילוי תפקידים מסוימים בוחר יהוה, כפי הנראה, במי שיש להם תכונות מסוימות הדרושות להדרכת משרתיו, בזמן נתון, בדרך הרצויה בעיניו. עלינו להשתדל להכיר בעובדה זו ולא להטיל דופי בבחירי אלוהים, אלא לשרת בשמחה ובענווה בכל מקום שיציב אותנו יהוה. בזאת נוכיח שיהוה מבטחנו (אפסים ד׳:11–16; פיליפים ב׳:3).
אמון בצדקת יהוה
20, 21. מה ניתן ללמוד מן הדרך שבה נהג אלוהים במשה?
20 אם קורה לעתים שאנו בוטחים יותר מדי בעצמנו ופחות מדי ביהוה, יש לנו מה ללמוד ממשה. במלאות לו 40 שם לו למטרה לשחרר בכוחות עצמו את בני ישראל מעבדות במצרים. כוונותיו היו בוודאי טובות, אך מאמציו לא הובילו לשחרור מיידי של בני ישראל ולא שיפרו את מצבו. למעשה, הוא נאלץ לנוס על נפשו. רק לאחר 40 שנים ארוכות של הכשרה מתישה בארץ זרה היה כשיר להיבחר למשימה זו. הפעם ידע בביטחון מלא שיהוה לצדו, מפני שהכל התנהל בדרכו של יהוה ובמועד שתאם את לוח הזמנים שלו (שמות ב׳:11 עד ג׳:10).
21 אולי כדאי שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו: ’האם גם אני לפעמים מנסה להקדים את יהוה ואת הזקנים הממונים בקהילה ולזרז דברים או לעשותם בדרכי שלי? במקום לחשוב שמתעלמים ממני ולא נותנים לי זכויות מסוימות, האם אני מקבל ברוח טובה את הכשרתי הממושכת?’ האם הפקנו לקח חשוב מן המקרה של משה?
22. מה חשב משה על יהוה גם לאחר שאיבד זכות גדולה?
22 ניתן ללמוד ממשה לקח נוסף. בספר במדבר כ׳:7–13 מסופר על טעות שעשה ואשר עלתה לו ביוקר. הוא איבד את הזכות להוביל את בני ישראל לתוך הארץ המובטחת. האם טען שיהוה עשה לו עוול? האם התבודד והגיב בשתיקה זועפת במחשבה שאלוהים לא נהג עימו בהגינות? האם איבד משה את אמונו בצדקת יהוה? את התשובות על השאלות ניתן למצוא בדברי משה אל עם ישראל זמן קצר לפני מותו. על־אודות יהוה אמר משה כי ”תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול; צדיק וישר הוא” (דברים ל״ב:4). משה שם את מבטחו ביהוה עד יום מותו. מה איתנו? האם אנו אישית נוקטים צעדים לחיזוק ביטחוננו ביהוה ובצדקתו? כיצד נוכל לעשות כן? הבה נראה.
מהי תשובתך?
◻ אילו סיבות היו לבני ישראל לבטוח ביהוה?
◻ מה אפשר ללמוד מאברהם בנושא הביטחון?
◻ מדוע אל לנו למתוח ביקורת על בחירי יהוה?
[תמונה בעמוד 13]
ביטחון ביהוה מתבטא גם ברחישת כבוד למנהיגים בקהילה