שאלות של קוראים

רבים מעדי־יהוה חוגגים את יום השנה לנישואיהם.‏ יום הולדת הוא יום השנה להולדתך.‏ אם כן,‏ מדוע לחגוג ימי נישואין ולא ימי הולדת?‏

למען האמת,‏ את שניהם אין צורך לחגוג.‏ אך,‏ אין בזה לומר שמשמעותם זהה ושהמשיחיים צריכים להתייחס לימי הולדת כאל ימי נישואין.‏

כאמור,‏ את שני האירועים ניתן לכנות ימי שנה,‏ כי ”‏יום השנה”‏ משמעו ”‏תאריך המציין מלאות שנה או מספר שנים לאירוע מסוים”‏.‏ ניתן לציין יום שנה לכל אירוע — ליום שבו היית מעורב בתאונת דרכים,‏ ליום שבו ראית ליקוי ירח,‏ ליום שבו הלכת לשחות עם משפחתך וכן הלאה.‏ ברור שלא כל ”‏יום שנה”‏ הוא בעיני המשיחיים יום מיוחד או סיבה למסיבה.‏ יש לשקול את כל צדדי האירוע ולהחליט מה יאה לעשות.‏

למשל,‏ אלוהים הורה לבני ישראל מפורשות לחגוג שנה בשנה את היום שבו פסח מלאך אלוהים על בתי ישראל במצרים ואת יציאת מצרים ב־1513 לפה״ס (‏שמות י״ב:‏14‏)‏.‏ היהודים,‏ ובהם ישוע,‏ צייתו לאלוהים וחגגו את יום השנה לאירוע זה,‏ אם כי ללא מסיבות וללא מתנות.‏ הם גם ציינו את יום השנה לחנוכתו המחודשת של בית המקדש.‏ חגיגה זו לזכר אותו אירוע היסטורי לא צוּותה במקרא,‏ אבל נראה שלפי יוחנן י׳:‏22,‏ 23 לא היתה לישוע כל התנגדות לדבר.‏ בנוסף לכך,‏ על־פי צו ברור בדבר־אלוהים,‏ מקיימים המשיחיים אסיפה מיוחדת ביום השנה למות ישוע (‏לוקס כ״ב:‏19,‏ 20‏)‏.‏

מה באשר לימי נישואין?‏ בארצות מסוימות נהוג שהבעל והאשה חוגגים את יום השנה לנישואיהם.‏ הנישואין הם מוסד שכונן אלוהים (‏בראשית ב׳:‏18–24;‏ מתי י״ט:‏4–6‏)‏.‏ המקרא אינו מציג את הנישואין באור שלילי.‏ ישוע השתתף במסיבת חתונה ותרם לשמחת האירוע (‏יוחנן ב׳:‏1–11‏)‏.‏

לפיכך,‏ אין זה מוזר אם בני זוג בוחרים ביום השנה לנישואיהם להיזכר בשמחת האירוע ובהחלטה שקיבלו לפעול להצלחת הנישואין.‏ הם שיחליטו אם לציין את האירוע המשמח בפרטיות או להזמין כמה קרובי משפחה וידידים טובים.‏ אין טעם לראות בכך סיבה לאירוע חברתי גדול.‏ מן הראוי שבמקרה זה ינהגו המשיחיים על־פי העקרונות המהווים נר לרגליהם בכל יום בחייהם.‏ לכן,‏ ההחלטה אם לציין את יום הנישואין אם לאו היא החלטה אישית (‏רומים י״ג:‏13,‏ 14‏)‏.‏

ומה באשר לציון ימי הולדת?‏ האם יש לכתבי־הקודש מה לומר בנידון?‏

ובכן,‏ בראשית המאה ה־20 נהגו תלמידי המקרא (‏שמם הקודם של עדי־יהוה)‏ לציין ימי הולדת.‏ רבים החזיקו ברשותם ספרים קטנים שנקראו מָן שמימי יומי.‏ הספרים הכילו פסוקים מן המקרא לכל אחד מימות השנה,‏ ומשיחיים רבים צירפו לעמודים תמונות קטנות של תלמידי מקרא אחרים בהתאם לתאריכי יום הולדתם.‏ כמו כן,‏ המצפה מ־15 בפברואר 1909 דיווח,‏ שבכינוס בגֶ׳קסֶנוִיל שבפלורדיה,‏ ארה״ב,‏ הוזמן אח ראסל,‏ נשיא החברה דאז,‏ אל הבמה.‏ מדוע?‏ הוענקה לו בהפתעה מתנת יום הולדת — כמה ארגזי אשכוליות,‏ אננס ותפוזים.‏ כך היה בעבר.‏ ראוי לומר שבאותם ימים נהגו תלמידי המקרא לציין גם את ה־25 בדצמבר כיום השנה להולדת ישוע,‏ ואפילו לערוך סעודה מיוחדת בחג המולד במשרדים הראשיים שבברוקלין.‏

כמובן,‏ מאז משרתי אלוהים גדלו מבחינה רוחנית במובנים רבים.‏ אור האמת שנגה עליהם הלך והתעצם,‏ ובשנות ה־20’‏ הבינו את הנקודות שלהלן:‏

ישוע לא נולד ב־25 בדצמבר,‏ תאריך הקשור לדת אלילית.‏ המקרא מצווה עלינו לציין את יום מותו של ישוע,‏ ולא את יום ההולדת שלו או של כל אדם אחר.‏ מצווה זו עולה בקנה אחד עם הכתוב בקהלת ז׳:‏1 ועם העובדה שנאמנות האדם בחייו חשובה מיום היוולדו.‏ המקרא אינו מספר על שום עובד אלוהים נאמן שחגג את יום הולדתו.‏ הוא מדווח על חגיגות ימי הולדת של עובדי אלילים,‏ שבהקשרן נעשו מעשים אכזריים.‏ הבה נראה מהו הרקע של אותן חגיגות ימי הולדת.‏

הראשונה היא חגיגת יום הולדתו של פרעה בימי יוסף (‏בראשית מ׳:‏20–23‏)‏.‏ האנציקלופדיה לדת ואתיקה (‏Encyclopædia of Religion and Ethics)‏ בעריכת הֵיסטינגס מייחדת ערך נפרד לנושא ימי הולדת וזו תחילתו:‏ ”‏המנהג לציון יום ההולדת קשור,‏ בצורתו,‏ בחישוב הזמן ובתוכנו,‏ לעקרונות דתיים פרימיטיביים”‏.‏ בהמשך מצטטת האנציקלופדיה את האגיפּטולוג (‏מומחה לעתיקות מצרים)‏,‏ סר ג׳.‏ גרדנר וילקנסון,‏ אשר כתב:‏ ”‏כל מצרי ייחס חשיבות רבה ליום,‏ ואף לשעת הולדתו;‏ סביר להניח שכל אחד,‏ כמו בפָרָס,‏ נהג לחגוג את יום הולדתו בחגיגות גדולות,‏ וקידם את פני ידידיו בכל שעשועי החברה ובשפע מעדנים רב מן הרגיל”‏.‏

חגיגת יום הולדת נוספת המוזכרת במקרא היא יום הולדתו של הורדוס,‏ שבה נכרת ראשו של יוחנן המטביל (‏מתי י״ד:‏6–10‏)‏.‏ האנציקלופדיה הבינלאומית הסטנדרטית למקרא (‏מהדורת 1979)‏ (‏The International Standard Bible Encyclopedia)‏ שופכת אור על חגיגה זו:‏ ”‏היוונים הקדם־הלניסטים חגגו את ימי הולדתם של אלים ושל אנשי שם.‏ חגיגות אלו כונו ביוונית גֶ’‏נֶתְלִיָה‏.‏ חגיגה לזכר יום הולדתה של אישיות רמת מעלה שהלכה לעולמה נקראה גֶ’‏נֶסְיָה.‏ בספר מקבים ב ו׳,‏ ז׳ יש התייחסות לימי הולדת (‏גֶ’‏נֶתְלִיָה‏)‏ חודשִיים של אנטיוכוס ה־4,‏ שבהם נסחבו היהודים אנוסים אל ’‏אכילת הזבחים’‏.‏ .‏.‏.‏ הורדוס חגג את יום הולדתו על־פי המנהג ההלניסטי;‏ אין שום ראיה המצביעה על חגיגת ימי הולדת בארץ ישראל בתקופות קדם־הלניסטיות”‏.‏

יש להודות שהמשיחיים האמיתיים כיום אינם מוטרדים יתר על המידה משורשיו של כל מנהג ומן האפשרות שהיה לו בעבר קשר לדת.‏ ואולם,‏ אין מעניינם להתעלם מרמזים רלוונטיים המצויים בדבר־אלוהים.‏ חגיגות ימי ההולדת היחידות המתועדות במקרא נחגגו על־ידי עובדי אלילים,‏ ובהקשרן נעשו מעשים אכזריים.‏ אם כן,‏ כתבי־הקודש מציגים בבירור את חגיגות ימי ההולדת באור שלילי,‏ ומשיחיים כנים אינם מקלים ראש בעובדה זו.‏

אי לכך,‏ זהו עניין אישי לחלוטין אם משיחיים בוחרים לציין את יום נישואיהם באופן מיוחד.‏ אך יש סיבות טובות שבגללן משיחיים בוגרים אינם חוגגים ימי הולדת.‏