כיצד לפתור בעיות בדרכי שלום
אלימות האדם ראשיתה כמעט משחר ההיסטוריה האנושית. המקרא מספר שקין, אחיו של הבל ובכורם של הזוג הראשון, פעל באלימות. כאשר שעה אלוהים למנחתו של הבל ולא למנחתו שלו ’חרה לקין מאוד’. כיצד התמודד עם המצב? ”ויקום קין אל הבל אחיו ויהרגהו”. בעקבות זאת, עורר עליו את זעמו של אלוהים (בראשית ד׳:5, 8–12). האלימות לא פתרה את הבעיה ולא שיפרה את מעמדו של קין לפני בוראו.
כיצד ניתן, שלא כמו קין, להימנע משימוש בכוח לפתרון בעיות?
מאלימות לסובלנות
הנה סיפורו של אדם אשר צפה בשביעות רצון ברציחתו של סטפנוס, המשיחי הראשון שמת על מזבח אמונתו (מעשי־השליחים ז׳:58; ח׳:1). האיש, שאול התרסי שמו, התנגד לעמדתו הדתית של סטפנוס וראה ברצח האלים דרך מוצדקת להשבית את פעילותו. סביר להניח שהאלימות לא אפיינה כל צעד ושעל בחייו של שאול. אך היא נתפסה בעיניו כדרך לפתרון בעיות. לאחר מות סטפנוס, נמסר כי ”שאול עשה שמות בקהילה; הוא עבר מבית לבית וגרר גברים ונשים והסגירם לכלא” (מעשי־השליחים ח׳:3).
חוקר המקרא אלברט ברנס ציין, שהמילה היוונית שתורגמה כאן ל”עשה שמות” מצביעה על הרס שיכולות לחולל חיות פרא, כמו אריות וזאבים. ”שאול”, הסביר ברנס, ”פעל בחימה רבה נגד הקהילה כמו חיית פרא — ביטוי חזק המלמד על הקנאות והזעם שבהם רדף את הקהילה”. כששם פעמיו אל דמשק ללכוד תלמידי משיח נוספים המשיך ’שאול להפיח איומים ורצח נגד תלמידי האדון [המשיח]’. בדרך דיבר אליו ישוע שהוקם לתחייה, ובעקבות התגלות זו נעשה שאול למשיחי (מעשי־השליחים ט׳:1–19).
אחרי שחבק את המשיחיוּת חל שינוי ביחסו אל הזולת. מעשה שהיה מקץ 16 שנה בערך המחיש את השינוי. כמה אנשים הגיעו לקהילתו באנטיוכיה ודחקו במשיחיים שם לקיים את תורת משה. כתוצאה מכך התגלעו ”דין ודברים לא מעטים”. שאול, שאותה עת נודע יותר בשם פאולוס, נקט עמדה בוויכוח. הרוחות, כפי הנראה, התלהטו. אלא שפאולוס לא פעל באלימות. במקום זאת, תמך בהחלטת הקהילה להפנות את הסוגיה אל השליחים והזקנים בירושלים (מעשי־השליחים ט״ו:1, 2).
גם בירושלים פרץ באסיפת הזקנים ”ויכוח ממושך”. פאולוס המתין עד אשר ”כל הנאספים שתקו” וסיפר על הנפלאות שעשתה רוח אלוהים בקרב המאמינים הערלים. אחרי דיון מקראי נתקבל על דעת מועצת הזקנים ”פה אחד” שלא להטיל על המאמינים הערלים מעמסה מיותרת, אלא להורות להם ”להימנע מזבחי אלילים ומדם, מבשר הנחנק ומן הזנות” (מעשי־השליחים ט״ו:3–29). כן, פאולוס השתנה. הוא למד ליישב מחלוקות בלי אלימות.
כיבוש הנטייה לאלימות
לימים קרא פאולוס: ”עבד האדון מן הדין שלא יריב, אלא יהא נוח לכל, מוכשר ללמד, סבלן, ומוכיח בענווה את המתנגדים” (טימותיאוס ב׳. ב׳:24, 25). פאולוס האיץ בטימותיאוס, משגיח צעיר, לטפל במצבים קשים בדרכי נועם. פאולוס היה מציאותי. הוא ידע שהכעס עלול להתעורר גם בקרב המשיחיים (מעשי־השליחים ט״ו:37–41). לא לשווא יעץ: ”ריגזו ואל־תחטאו; אל תשקע השמש על כעסכם” (אפסים ד׳:26). ריסון הכעס והימנעות מהתפרצויות זעם משולחות רסן היא הדרך הנכונה להתמודד עם רגשות אלו. כיצד ניתן לעשות כן?
קשה היום לרסן את הכעס. ”כיום מקובל להתנהג ברשעות”, אמרה ד״ר דֶבּרָה פרותרו־סְטית, עוזרת־דיקן בפקולטה לבריאות הציבור באוניברסיטת הרוורד. ”לאמיתו של דבר, התכונות הנחוצות ליחסי אנוש תקינים — היכולת לשאת ולתת, הנכונות להתפשר, אמפתיה, סלחנות — מיוחסות על־פי־רוב לרכרוכיים”. אך תכונות אלו הן התכונות הגבריות, ויש להן תפקיד חשוב בריסון הנטייה לאלימות העלולה לגאות בתוכנו.
מאז הצטרפותו לקהילה המשיחית למד פאולוס ליישב חילוקי דעות בדרך טובה יותר. דרך זו מבוססת על הכתוב במקרא. כמי שהיה בקי ביהדות הכיר פאולוס את התנ״ך. אין ספק שידע פסוקים כגון: ”אל תקנא באיש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו”. ”טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר”. ”עיר פרוצה אין חומה, איש אשר אין מעצור לרוחו” (משלי ג׳:31; ט״ז:32; כ״ה:28). ואולם, ידע זה לא מנע ממנו, קודם היעשותו למשיחי, לנקוט צעדים אלימים נגד המשיחיים (גלטים א׳:13, 14). מה עזר לפאולוס, כמשיחי, ליישב חילוקי דעות רוויי מתח בכוח ההיגיון והשכנוע ולא באלימות?
פאולוס נתן לנו רמז באומרו: ”לכו בעקבותיי, כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח” (קורינתים א׳. י״א:1). הוא הוקיר עד מאוד את מה שעשה למענו ישוע המשיח (טימותיאוס א׳. א׳:13, 14). המשיח שימש לו מודל לחיקוי. הוא ידע עד כמה סבל ישוע למען בני האדם החוטאים (עברים ב׳:18; ה׳:8–10). הוא יכול היה לשמוע ממקור ראשון כיצד נבואת ישעיהו על המשיח התגשמה בישוע: ”ניגש, והוא נענה; ולא יפתח פיו. כשה לטבח יובל; וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו” (ישעיהו נ״ג:7). השליח פטרוס כתב: ”חירפוהו [את ישוע] ולא השיב חירוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק” (פטרוס א׳. ב׳:23, 24).
פאולוס העריך את הדרך שבה התמודד ישוע המשיח עם מצבים מתוחים, והערכה זו דחקה בו להשתנות. על כן אמר לאחיו לאמונה: ”נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סילחו גם אתם” (קולוסים ג׳:13). לא די להכיר בכך שאסור להתנהג באלימות. יש להוקיר את כל מה שיהוה וישוע המשיח עשו למעננו, והוקרה זו תשמש לנו כוח מניע הנחוץ לכיבוש הנטייה לאלימות.
האם זה אפשרי?
איש אחד ביפן הזדקק לכוח מניע חזק כזה. אביו, שהיה חייל חם מזג, רדה במשפחתו באלימות. האיש, שנפל קורבן לאלימות וראה את אמו סובלת כמוהו, פיתח גם הוא מזג אלים. הוא נשא עימו שתי חרבות סמוראי בעלות אורכים שונים ובעזרתן פתר בעיות ושדד בני אדם.
כשהחלה אשתו ללמוד את המקרא נכח בשיעורים מבלי להתייחס אליהם בכובד ראש. אבל אחרי שקרא את הספר בשורה זו של המלכותa (אנג׳) השתנה. מדוע? ”כאשר קראתי את הכתוב תחת כותרות המשנה, ’ישוע המשיח’ ו’הכופר’, חשתי בושה”, הוא מספר. ”חיי היו משולחי רסן ובכל זאת שמחתי להתנהג יפה עם האנשים שעימם הסתדרתי. נהניתי לשמח את חבריי כל עוד זה לא נגע לחיי. והנה בן אלוהים, ישוע, היה מוכן לתת את חייו למען בני האדם, כולל אנשים כמוני. הכרה זו נחתה עלי כרעם ביום בהיר”.
הוא חדל להתרועע עם ידידיו וכעבור זמן קצר נרשם לבית־הספר לשירות התיאוקרטי באחת הקהילות של עדי־יהוה. בית־ספר זה מסייע לתלמידים לרכוש מיומנות בהוראת המקרא. קו פעולה זה הועיל לו בדרך נוספת. הוא נזכר: ”בצעירותי נהגתי לאיים ולהגיב באלימות כי לא ידעתי איך להביע את רגשותיי בפני אחרים. כשלמדתי להסביר לאחרים מה אני חושב, התחלתי לדבר אל ההיגיון של בן שיחי ולא לתקוף אותו באלימות”.
האם גם הוא, כמו פאולוס, אימץ לעצמו את דרך החיים של המשיח? אמונתו עמדה למבחן כאשר ידיד לשעבר שהיתה ביניהם ברית אחים, ניסה לעצור בעדו מלהצטרף לקהילה המשיחית. ”ידידו” היכה אותו וקילל את יהוה אלוהיו. איש זה, שהיה לפנים טיפוס אלים, שלט ברוחו והתנצל על שלא יוכל לקיים את הברית, ו”אחיו” המאוכזב עזב אותו לנפשו.
בזכות כיבוש הנטייה לאלימות רכש איש זה, שהיה בעבר טיפוס נרגז, אחים ואחיות רוחניים רבים המאוחדים באהבת אלוהים ובאהבת הבריות (קולוסים ג׳:14). היום, יותר מ־20 שנה אחרי שנעשה למשיחי מוקדש, הוא משרת כמשגיח נודד של עדי־יהוה. עד כמה הוא שמח להוכיח מן המקרא שבני אדם בעלי התנהגות פראית יכולים ללמוד כמוהו ליישב חילוקי דעות בלי אלימות! זו זכות גדולה עבורו להצביע על ההתגשמות הנפלאה של הנבואה: ”לא יָרֵעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים” (ישעיהו י״א:9).
כדוגמת השליח פאולוס ואיש אלים לשעבר זה, גם אתה יכול ללמוד כיצד לטפל במצבים מכעיסים ולפתור בעיות בדרכי שלום. עדי־יהוה שבאיזור מגוריך ישמחו לעזור לך בנידון.
[הערת שוליים]
a יצא לאור מטעם .Inc ,Watchtower Bible and Tract Society of New York
[קטע מוגדל בעמוד 5]
פאולוס היה מציאותי. הוא ידע שהכעס עלול להתעורר גם בקרב המשיחיים
[תמונה בעמוד 7]
יש להוקיר את כל מה שאלוהים עשה למעננו, והוקרה זו תתרום ליחסי שלום