מדוע רדף שאול את המשיחיים?‏

‏”‏חשבתי כי מחובתי לעשות דברים רבים נגד שם ישוע מנצרת,‏ מה שגם עשיתי בירושלים.‏ קדושים רבים כלאתי בבתי כלא,‏ על־פי הסמכות שקיבלתי מאת ראשי הכוהנים,‏ וכאשר הוצאו להורג הצבעתי עם המחייבים.‏ פעמים רבות,‏ בכל בתי הכנסת,‏ הענשתי אותם ודחקתי בהם לגדף את שמו,‏ ובשצף זעמי עליהם רדפתי אותם אפילו עד ערים מחוץ לארץ”‏ (‏מעשי השליחים כ״ו:‏9–11‏)‏.‏

אלה היו דברי שאול הטרסי,‏ הידוע גם בשם השליח פאולוס.‏ כשאמר זאת היה כבר אדם חדש.‏ לא עוד רודף הקהילה המשיחית,‏ אלא אחד מתומכיה הנלהבים ביותר.‏ מה דחף אותו לרדוף את המשיחיים?‏ מדוע חשב כי ’‏מחובתו’‏ לעשות זאת?‏ מה ניתן ללמוד מסיפורו?‏

סקילת סטפנוס

שאול מופיע לראשונה בכתבי־הקודש כמי שהיה עם הורגיו של סטפנוס.‏ ”‏הדפוהו [‏את סטפנוס]‏ אל מחוץ לעיר וסקלו אותו באבנים.‏ העדים הניחו את בגדיהם לרגלי בחור אחד,‏ שאול שמו”‏.‏ ”‏גם שאול הסכים להריגתו”‏ (‏מעשי השליחים ז׳:‏58;‏ ח׳:‏1‏)‏.‏ מדוע נעשה הדבר?‏ יהודים,‏ חלקם מקיליקיה,‏ התווכחו עם סטפנוס אך לא יכלו לעמוד נגדו.‏ לא כתוב אם שאול,‏ תושב קיליקיה,‏ היה ביניהם.‏ בכל אופן,‏ הם העמידו עדי שקר שהאשימו את סטפנוס בחילול השם,‏ והביאוהו אל הסנהדרין (‏מעשי השליחים ו׳:‏9–14‏)‏.‏ מועצה זו,‏ שבראשה עמד הכהן הגדול,‏ היתה בית הדין העליון של היהודים.‏ בתור סמכות דתית עליונה,‏ ראו חברי הסנהדרין חובה לעצמם לשמור על טוהר דוקטרינלי.‏ סטפנוס היה ראוי מבחינתם למיתה.‏ הוא הרי העז להאשים אותם באי שמירת התורה (‏מעשי השליחים ז׳:‏53‏)‏.‏ הם כבר יראו לו איך לשמור את התורה!‏

תמיכתו של שאול בקו חשיבה זה נראית הגיונית בהתחשב באמונתו.‏ הוא היה פרושי.‏ כת חזקה זו טענה שיש לקיים בדקדקנות את התורה ואת המסורת.‏ הקהילה המשיחית,‏ שהטיפה לדרך חדשה לישועה באמצעות ישוע,‏ הצטיירה בתור ההיפך הגמור של משנתם.‏ היהודים במאה הראשונה ציפו שהמשיח יהיה מלך מפואר שישחרר אותם מעול הרומאים.‏ לא התקבל על דעתם שאדם שהואשם בידי הסנהדרין הגדולה בחילול השם והוקע על עמוד הוקעה כפושע מקולל יהיה המשיח.‏ רעיון זה היה זר להם לחלוטין ועורר בהם שאט נפש.‏

התורה קבעה שאדם התלוי על עץ נחשב ל”‏קללת אלוהים”‏ (‏דברים כ״א:‏22,‏ 23;‏ גלטים ג׳:‏13‏)‏.‏ מנקודת מבטו של שאול ”‏חלו מילים אלו על ישוע”‏,‏ מציין פרדריק פ.‏ ברוס.‏ ”‏הוא מת כאדם שקללת אלוהים רובצת עליו,‏ ועל כן לא התקבל על הדעת שהוא המשיח,‏ אשר עליו אמורה לבוא ברכת אלוהים במידה מיוחדת במינה.‏ הטענה שישוע הוא המשיח נחשבה אפוא לחילול שם שמים;‏ הטוענים טענה שערורייתית זו ראויים היו לסבול כמחללי השם”‏.‏ שאול עצמו הודה מאוחר יותר שמושג המשיח המוקע היה ”‏אבן נגף ליהודים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏23‏)‏.‏

שאול ראה לנכון להילחם בתורה זו בכל הכלים העומדים לרשותו.‏ לחיסולה לא היסס לנקוט אמצעים אלימים.‏ הוא היה משוכנע שזהו רצון אלוהים.‏ על נחישותו אמר:‏ ”‏אשר לקנאות,‏ רודף הקהילה [‏הייתי]‏;‏ מבחינת הצדקה המושתתת על התורה,‏ אין בי דופי”‏.‏ ”‏רדפתי נמרצות את קהילת אלוהים ועשיתי בה שמות והתעליתי ביהדות על רבים מבני גילי אשר בעמי,‏ משום קנאתי היתרה למסורות אבותיי”‏ (‏פיליפים ג׳:‏6;‏ גלטים א׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏

נושא את דגל הרדיפות

אחרי מותו של סטפנוס לא עוד נתפס שאול כתומך הרדיפות,‏ אלא כנושא דגלן.‏ הוא נודע כרודף המשיחיים,‏ וגם אחרי שחבק את הדת המשיחית וניסה להצטרף אל התלמידים,‏ ”‏פחדו ממנו כולם,‏ כי לא האמינו שהוא תלמיד”‏.‏ כשהתברר להם שהוא אכן משיחי,‏ שמחו התלמידים והיללו את אלוהים.‏ הם לא שמעו שאיזשהו מתנגד לשעבר התחרט על מעשיו,‏ אלא נמסר להם כי ‏”‏האיש אשר רדף אותנו בעבר,‏ מטיף עכשיו את האמונה אשר בעבר עשה בה שמות”‏ (‏מעשי השליחים ט׳:‏26;‏ גלטים א׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏

דמשק שוכנת כ־220 קילומטר מירושלים — בין שבעה לשמונה ימי הליכה.‏ שאול,‏ ’‏שהפיח איומים ורצח נגד התלמידים’‏,‏ בא אל הכהן הגדול וביקש ממנו איגרות לבתי הכנסת בדמשק.‏ מדוע?‏ כדי שיאסור בכבלים את מי שימצא מן המחזיקים ”‏בדרך ההיא”‏ ויביא אותם לירושלים.‏ כשבידיו סמכות רשמית,‏ ’‏עשה שמות בקהילה ועבר מבית לבית וגרר גברים ונשים והסגירם לכלא’‏.‏ את חלקם ’‏הלקה בבתי הכנסת’‏ ו’‏הצביע’‏ בעד הוצאתם להורג (‏מעשי השליחים ח׳:‏3;‏ ט׳:‏1,‏ 2,‏ 14;‏ כ״ב:‏5,‏ 19;‏ כ״ו:‏10‏)‏.‏

בהתחשב בהשכלה שרכש שאול מרבן גמליאל ובסמכות שהיתה בידיו,‏ יש חוקרים הסבורים כי לא נחשב לתלמיד תורה פשוט,‏ אלא לבר־סמכא ביהדות.‏ אחד החוקרים העלה את האפשרות ששאול נעשה למורה בבית כנסת בירושלים.‏ מכל מקום,‏ אין אנו יודעים בוודאות אם הוא ’‏הצביע’‏ כחבר בבית דין או כאחד שהביע את תמיכתו המוסרית בהריגת המשיחיים.‏a

הואיל וכל המשיחיים היו בהתחלה יהודים או גֵרים,‏ נתפסה הקהילה המשיחית בעיני שאול כתנועת כפירה בתוך היהדות,‏ והוא הסיק שמאחריותה של היהדות להשיב את המשיחיים למוטב.‏ ”‏לא מתקבל על הדעת”‏,‏ אומר החוקר ארלנד ג׳.‏ הלטגרן,‏ ”‏ששאול התנגד לקהילה המשיחית משום שראה בה דת יריבה מחוץ ליהדות.‏ התנועה המשיחית הצטיירה בעיניו ובעיני אחרים כתנועה שעדיין כפופה לסמכות היהודית”‏.‏ כוונתו היתה להשתמש בכל האמצעים שעמדו לרשותו כדי לאלץ את היהודים שסטו מדרך הישר לנער חוצנם מן הקהילה המשיחית ולחזור לתלם (‏מעשי השליחים כ״ו:‏11‏)‏.‏ המאסרים היו אחד האמצעים שבידיו.‏ אמצעי נוסף היו הלקאות בבתי הכנסת,‏ שיטת ענישה מקובלת על אי כניעה לסמכות הרבנית בכל בית דין מקומי בעל שלושה דיינים.‏

לאחר שהתגלה אליו ישוע,‏ כשהיה בדרכו לדמשק,‏ חדל שאול לנקוט אמצעים אלו.‏ מאויבה המושבע של הקהילה המשיחית נעשה לתומכה הנלהב,‏ ובתוך זמן קצר ביקשו יהודי דמשק להמית אותו (‏מעשי השליחים ט׳:‏1–23‏)‏.‏ למרבה האירוניה,‏ נאלץ שאול לסבול סבל רב כמשיחי,‏ סבל שהוא עצמו גרם כרודף.‏ שנים אחרי כן אמר:‏ ”‏חמש פעמים הלקוני היהודים ארבעים חסר אחת”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏24‏)‏.‏

מסירות המתועלת לכיוונים מוטעים

‏”‏קודם לכן הייתי מגדף,‏ רודף ומבזה.‏ אבל רוחמתי מפני שבהיותי חסר אמונה פעלתי בלי דעת”‏,‏ כתב שאול אחרי שהצטרף לקהילה המשיחית ונודע בעיקר בשם פאולוס (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏13‏)‏.‏ יוצא מכך שלא די להיות כן ופעיל בדתך כדי להשביע את רצון אלוהים.‏ שאול היה נלהב ונהג על־פי צו מצפונו,‏ ובכל זאת טעה.‏ מסירותו העזה תועלה לכיוונים מוטעים.‏ (‏השווה רומים י׳:‏2,‏ 3‏.‏)‏ זה חומר למחשבה.‏

רבים כיום משוכנעים שאלוהים חפץ שבני אדם יהיו טובים ותו לא.‏ האומנם?‏ מוטב שכל אחד יקשיב לדברי פאולוס:‏ ”‏בחנו כל דבר והחזיקו בטוב”‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏21‏)‏.‏ כדי לעשות כן,‏ יש להקדיש זמן לרכישת ידע מדויק על האמת שבדבר־אלוהים ולחיות לפיה.‏ אם מתברר לנו מתוך חקר המקרא שעלינו לחולל שינויים מסוימים,‏ עלינו לעשותם ללא דיחוי.‏ אולי יש בקרבנו שהיו מגדפים,‏ רודפים ומבזים באותה מידה כמו שאול.‏ אף־על־פי־כן,‏ כדי לשאת חן בעיני אלוהים יש לפעול על־פי האמונה והידע המדויק (‏יוחנן י״ז:‏3,‏ 17‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏