שאול פוגש ידידים ותיקים ואויבים לשעבר

הפעם הראשונה ששאול (‏לימים נודע כשליח פאולוס)‏ בא לירושלים מאז שחבק את המשיחיות,‏ הייתה מלווה מן הסתם בחשש מה.‏a שלוש שנים קודם לכן עזב את העיר,‏ כשהוא מפיח איומים ורצח נגד תלמידי ישוע.‏ הייתה לו סמכות לעצור את כל המשיחיים שימצא בדמשק (‏מעשי השליחים ט׳:‏1,‏ 2;‏ גלטים א׳:‏18‏)‏.‏

כאשר הפך בעצמו למשיחי,‏ הכריז שאול באומץ על אמונתו במשיח שהוקם לתחייה.‏ על כן,‏ רצו היהודים בדמשק להרוג אותו (‏מעשי השליחים ט׳:‏​19–25‏)‏.‏ האם שאול באמת יכול היה לצפות לקבלת פנים חמה מצד ידידיו לשעבר שהיו ממוצא יהודי?‏ בעיניו היה חשוב יותר ליצור קשר עם תלמידי המשיח שבירושלים.‏ וזה לא היה פשוט כל כך.‏

‏”‏כאשר בא שאול לירושלים וניסה להילוות אל התלמידים פחדו ממנו כולם,‏ כי לא האמינו שהוא תלמיד”‏ (‏מעשי השליחים ט׳:‏26‏)‏.‏ אפשר להבין זאת.‏ הרי זמן קצר לפני כן הכירוהו כרודף חסר רחמים.‏ ייתכן שטענתו להיות משיחי נראתה להם כמזימה מצידו להסתנן לתוך הקהילה.‏ מסיבה זו רצו המשיחיים בירושלים לשמור ממנו מרחק.‏

אבל אחד מהם עזר לשאול.‏ המקרא מוסר שבר־​נבא לקח את הרודף לשעבר ”‏אל השליחים”‏,‏ כנראה אל פטרוס ויעקב אָחִיו של ישוע,‏ ודיווח להם ששאול הפך למשיחי ושבישר בדמשק (‏מעשי השליחים ט׳:‏27;‏ גלטים א׳:‏18,‏ 19‏)‏.‏ לא מוסבר מדוע בטח בר־​נבא בשאול.‏ האם בשל היכרות קודמת ביניהם יכול היה לבחון את כנותו של שאול ולהעיד על כך בפני אחרים?‏ האם הכיר משיחיים מדמשק,‏ ובדרך זו נודע לו על השינוי הקיצוני של שאול?‏ מכל מקום,‏ בר־​נבא הפריך את החשדות שריחפו מעל שאול.‏ בעקבות זאת,‏ שהה שאול אצל השליח פטרוס במשך 15 ימים.‏

חמישה־עשר ימים אצל פטרוס

שאול קיבל את תפקידו ישירות מישוע ולא היה לו כל צורך באישור מבני אדם,‏ כפי שציין בפני הגלטים (‏גלטים א׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ למרות זאת שאול הבין ככל הנראה כי עליו להיות בקיא בפרטי שירותו של ישוע.‏ שהייתו אצל כיפא (‏פטרוס)‏ זימנה לו הזדמנות פז ללמוד על כך (‏לוקס כ״ד:‏12;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏​3–8‏)‏.‏ בוודאי היו לו שאלות רבות אל פטרוס ואל יעקב,‏ וגם הם בוודאי רצו לשאול אותו בנוגע לחזון ולשליחותו.‏

ניצל מציפורני ידידיו לשעבר

סטפנוס היה המשיחי הראשון שמת על מזבח אמונתו.‏ האנשים שאיתם התווכח היו ”‏מבית הכנסת של המשוחררים — כך היה מכונה — וגם אנשים מקירניה ואלכסנדריה ומקיליקיה ואסיה”‏.‏ כעת שאול ”‏התווכח עם היהודים היוונים”‏,‏ או ההלניסטים,‏ ובישר להם בביטחון ובאומץ לב.‏ מה הייתה תגובתם?‏ הם רצו להמית אותו (‏מעשי השליחים ו׳:‏9;‏ ט׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

היה זה אך טבעי ששאול ירצה להסביר את המהפך שעבר בחייו,‏ ולעשות כל מאמץ להאיר את עיני ידידיו לשעבר אודות המשיח.‏ אבל יהודים הלניסטים אלה הגיבו בעוינות כלפי האיש שהחשיבו לבוגד.‏

האם שאול הבין את היקף הסכנה בה היה שרוי?‏ אנו קוראים שבעודו מתפלל במקדש,‏ יד יהוה הייתה על שאול והוא ראה את ישוע,‏ אשר אמר לו:‏ ”‏הזדרז וצא מהר מירושלים,‏ כי לא יקבלו את עדותך עליי”‏.‏ שאול השיב:‏ ”‏אדוני,‏ הרי הם יודעים שאני השלכתי את המאמינים בך לכלא והלקיתים בבתי הכנסת;‏ וכאשר נשפך דם סטפנוס עדך — אף אני עמדתי שם בהסכמה”‏ (‏מעשי השליחים כ״ב:‏​17–20‏)‏.‏

יש המסיקים מתשובתו של שאול שהוא היה מודע לכך שחייו בסכנה.‏ לדעת אחרים,‏ הוא למעשה אמר:‏ ’‏הייתי רודף כמוהם,‏ והם יודעים זאת.‏ אני בטוח שהם יתייחסו אליי ברצינות.‏ אולי כך אצליח למצוא מסילות ללבם’‏.‏ כך או כך,‏ ידע ישוע שאותם יהודים לא יטו אוזן לדבריו של ”‏כופר”‏.‏ לכן אמר לשאול:‏ ”‏לך,‏ כי אני אשלח אותך הרחק — אל הגויים”‏ (‏מעשי השליחים כ״ב:‏21,‏ 22‏)‏.‏

כאשר אחיו לאמונה של שאול הבינו שחייו בסכנה,‏ הם פעלו בזריזות והורידו אותו לעיר הנמל קיסריה.‏ משם שלחו אותו למסע בן 500 קילומטר לטרסוס,‏ עיר מולדתו (‏מעשי השליחים ט׳:‏30‏)‏.‏ רק אחרי מספר שנים חזר שאול לירושלים.‏

עזיבתו החפוזה הגנה ככל הנראה על חברי הקהילה המשיחית.‏ נוכחותו של הרודף לשעבר יצרה מצב נפיץ.‏ לאחר ששאול עזב,‏ ”‏היה שלום לקהילה בכל יהודה והגליל ובשומרון;‏ היא נבנתה והתהלכה ביראת יהוה,‏ וגדלה במספר בעידוד רוח הקודש”‏ (‏מעשי השליחים ט׳:‏31‏)‏.‏

שיעור בנקיטת זהירות

בדומה למאה הראשונה,‏ גם היום עלולים לצוץ מצבים שבהם מתאים לנקוט משנה זהירות.‏ אין לנו כל סיבה להיות חשדניים יתר על המידה כלפי זרים.‏ אך לעתים אנשים חסרי מצפון מנסים לנצל את משרתי יהוה,‏ אם לרווח אישי או אם כדי להזיק לקהילה.‏ היות שכך,‏ אנו מגלים חוש הבחנה על מנת שלא ניפול קורבן למעשי רמייה של מתחזים (‏משלי ג׳:‏27;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏)‏.‏

תגובתו של שאול בזמן שהכריז את הבשורה בירושלים,‏ הינה דוגמה נוספת לדרך שבה צריכים המשיחיים לעמוד על המשמר.‏ פעילות ההכרזה בשכונות מסוימות או לאנשים מסוימים,‏ כולל ידידים לשעבר,‏ עלולה להעמיד אותנו במצבים מסוכנים מבחינה פיסית,‏ מבחינה רוחנית או אפילו מבחינה מוסרית.‏ לפיכך,‏ הולם לנקוט אמצעי זהירות מתאימים,‏ כגון בחירת המועד והמקום הנכונים (‏משלי כ״ב:‏3;‏ מתי י׳:‏16‏)‏.‏

אנו חדורי ביטחון שבשורת מלכות האלוהים תוכרז לפני קיצו של עולם מרושע זה.‏ איזה מופת נפלא הציב לנו שאול בנושא — הוא דיבר ”‏בביטחון [‏באומץ]‏ בשם האדון ישוע”‏,‏ אפילו עם ידידים ותיקים ועם אויבים לשעבר!‏ (‏מעשי השליחים ט׳:‏28‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

בהגיעו לירושלים הכריז שאול באומץ את הבשורה ליהודים היוונים