מי היו המכבים?‏

תקופת המכבים דומה בעיני רבים לקופסה שחורה החבויה בין חתימת הספרים האחרונים של התנ״ך לבין ביאת ישוע המשיח.‏ כפי שהקופסה השחורה במטוס מגלה פרטים מסוימים על התרסקותו,‏ ניתן להשיג הבנה מסוימת על־ידי בחינת תקופת המכבים — תקופה של מעבר ותמורות עבור העם היהודי.‏

מי היו המכבים?‏ מה היתה השפעתם על היהדות לפני בואו של המשיח המובטח?‏ (‏דניאל ט׳:‏25,‏ 26‏)‏.‏

נחשול ההלניזם

אלכסנדר הגדול כבש שטחים שהשתרעו מיוון ועד הודו (‏336–323 לפה״ס)‏.‏ ממלכתו העצומה תרמה להפצת ההלניזם — השפה והתרבות של יוון.‏ פקידיו וחייליו נשאו נשים מקומיות ויצרו מיזוג בין התרבות היוונית לתרבויות הזרות.‏ לאחר מות אלכסנדר התחלקה ממלכתו בין מצביאיו.‏ בראשית המאה השנייה לפה״ס כבש אנטיוכוס ה־3,‏ בן לשושלת הסלבקים היוונית שבסוריה,‏ את ארץ ישראל מידי בית תלמי היווני שבמצרים.‏ כיצד הושפעו היהודים בארץ ישראל מן השלטון ההלניסטי?‏

היסטוריון אחד כתב:‏ ”‏הואיל והיהודים לא יכלו להימנע ממגע עם שכניהם שהתייוונו,‏ קל וחומר עם אחיהם שבתפוצות,‏ לא ניתן היה למנוע את יניקת התרבות היוונית ואורחות החשיבה היווניים.‏.‏.‏ די היה לחיות בתקופה ההלניסטית כדי לספוג את התרבות היוונית!‏”‏ יהודים קיבלו עליהם שמות יווניים וסיגלו לעצמם,‏ במידה זו או אחרת,‏ מנהגים וסגנונות לבוש יווניים.‏ תופעת ההתבוללות המחוכמת צברה תאוצה.‏

שחיתות הכוהנים

מבין היהודים,‏ שהשפעת ההלניזם נתנה בהם את עיקר אותותיה,‏ נמנו הכוהנים.‏ רבים מקרבם סברו כי קבלת ההלניזם תאפשר ליהדות לצעוד עם רוח הזמנים.‏ אחד מהם היה יאסון (‏יהושע)‏,‏ אחיו של הכהן הגדול חוניו השלישי.‏ בשעה שחוניו עשה באנטיוכיה הציע יאסון שוחד לרשויות היווניות.‏ מדוע?‏ כדי שבתמורה ימונה לכהן גדול במקום חוניו.‏ המלך אנטיוכוס אפיפנס משושלת הסלבקים היוונית שש להצעה.‏ קודם לכן לא נהגו השליטים היוונים להתערב במוסד הכהונה הגדולה של היהודים,‏ אולם אנטיוכוס הזדקק לכספים למימון מבצעיו הצבאיים,‏ מה גם שיפה היה בעיניו למנות מנהיג יהודי שיפעל ביתר מרץ לקידום ההלניזם.‏ לבקשת יאסון הקנה אנטיוכוס לירושלים מעמד של עיר יוונית (‏פוליס‏)‏.‏ יאסון הקים בעיר גימנסיון,‏ שבו צעירים יהודים,‏ וביניהם כוהנים,‏ השתתפו בתחרויות.‏

בגידה הולידה בגידה.‏ בחלוף שלוש שנים הציע מֶנֶלַאוס,‏ שייתכן כי אף לא נמנה עם בית הכהונה,‏ כספי שוחד רבים יותר,‏ ויאסון נמלט.‏ כדי לשלם לאנטיוכוס נטל מנלאוס סכומי כסף גדולים מאוצר המקדש.‏ חוניו השלישי (‏גולה באנטיוכיה)‏ מחה על כך,‏ ומנלאוס התנקש בחייו.‏

כשנפוצה שמועה כי אנטיוכוס מת,‏ שב יאסון אל ירושלים בראש צבא של אלף איש כדי להפקיע את משרת הכהן הגדול מידי מנלאוס.‏ אלא שאנטיוכוס היה בחיים.‏ בהיוודע לו על מעללי יאסון ועל המהומות שפשטו בקרב היהודים תוך התעלמות ממדיניותו ההלניסטית,‏ הגיב אנטיוכוס בפעולת נקם.‏

אנטיוכוס נוקט צעדים

בספרו המכבים כותב משה פרלמן:‏ ”‏אף שהמקורות אינם אומרים דברים מפורשים,‏ נראה כי הגיע אנטיוכוס לכלל מסקנה שטעה בהעניקו ליהודים חופש־דת.‏ לדעתו,‏ נבעה המרידה האחרונה בירושלים לא ממניעים דתיים טהורים אלא מהלך־רוח פרו־מצרי מובהק ביהודה,‏ ולרגשות המדיניים האלה ניתן ביטוי מסוכן דווקא מפני שהיהודים,‏ הם לבדם מכל נתיניו,‏ ביקשו וקיבלו מידה רבה של בדלנות דתית.‏ .‏.‏.‏ לזאת,‏ החליט,‏ יוּשׂם קץ”‏.‏

אבא אבן,‏ מדינאי ולמדן ישראלי,‏ סיכם את מה שקרה בהמשך:‏ ”‏בשרשרת רצופה של פעולות בשנים 168 ו־167 לפני הספירה נרצחו יהודים רבים,‏ בית־המקדש נבזז,‏ ונמנע מן היהודים לקיים את עבודת הקודש על פי דתם.‏ ברית מילה נאסרה באיום של עונש מוות,‏ וכך גם שמירת השבת.‏ ההשפלה הצורבת ביותר היתה בדצמבר 167 לפני הספירה,‏ כשהוקם מזבח לזֶאוס בתוך בית־המקדש על־פי פקודתו של אנטיוכוס,‏ שתבע מן היהודים להקריב עליו בשר חזיר — שהוא,‏ כידוע,‏ בהמה טמאה לפי תורת ישראל — לאל הראשי הזה של היוונים”‏.‏ בימים ההם המשיכו מנלאוס ומתייוונים נוספים מקרב היהודים לכהן במשרותיהם ולבצע את מלאכתם במקדש המחולל.‏

בניגוד ליהודים הרבים שקיבלו את ההלניזם,‏ קמה קבוצה חדשה שכינתה את עצמה חסידים,‏ אשר הטיפה לדבקות מוחלטת בתורת משה.‏ פשוטי העם,‏ שסלדו מן הכוהנים המתייוונים,‏ צידדו יותר ויותר בחסידים.‏ מאז החל עידן חדש של מסירות נפש על קידוש השם,‏ עידן שבו יהודים בכל רחבי הארץ נאנסו לקיים מנהגים אליליים ולהקריב קורבנות לאלילים או למות.‏ ספרי המכבים האפוקריפים מגוללים אינספור סיפורים על גברים,‏ נשים וילדים שביכרו למסור את נפשם ובלבד שלא להתפשר.‏

המכבים מגיבים

הצעדים הקיצוניים שנקט אנטיוכוס דחפו יהודים רבים להיאבק על דתם.‏ אל מרכז העיר מודיעין,‏ צפונית מערבית לירושלים בקרבת העיר לוד,‏ זומן כהן ששמו מתתיהו.‏ הואיל ומתתיהו נחשב לדמות מכובדת בקרב תושבי המקום,‏ ניסה נציג המלך לשכנעו להקריב קורבן לאלילים — כך ימלט את נפשו וישמש דוגמה לשאר התושבים.‏ כשסירב מתתיהו,‏ קם יהודי אחר והביע נכונות להתפשר.‏ ברוב זעם התנפל עליו מתתיהו בנשקו והרגוֹ.‏ החיילים היוונים הוכו בתדהמה למראה תגובתו החריפה של הזקן ותגובתם היתה איטית.‏ חיש קל חיסל מתתיהו גם את הפקיד היווני.‏ חמשת בניו של מתתיהו ואנשי העיר גברו על החיילים היוונים עוד לפני שעלה בידם להתגונן.‏

‏’‏כל המקנא לתורה יבוא אחרי’‏,‏ קרא מתתיהו.‏ מחשש לפעולת תגמול ברחו הוא ובניו אל ההרים.‏ כשנפוץ שמע הדבר,‏ חברה אליהם קבוצת יהודים (‏ובתוכה חסידים רבים)‏.‏

מתתיהו מינה את בנו יהודה על הפעולות הצבאיות.‏ אולי בשל תעוזתו הצבאית זכה יהודה לכינוי מקבי שמשמעו ”‏פטיש”‏.‏ מתתיהו ובניו נקראו החשמונאים,‏ שם שמקורו בעיר חשמון או בשמו של אחד מאבות המשפחה (‏יהושע ט״ו:‏27‏)‏.‏ מאחר שיהודה המכבי נעשה לדמות הבולטת במרד,‏ נקראה כל המשפחה בשם ’‏המכבים’‏.‏

גאולת המקדש

בשנה הראשונה למרד הצליחו מתתיהו ובניו להקים צבא קטן.‏ לא אחת הותקפו בשבת קבוצות של חסידים לוחמים בידי חיילים יוונים.‏ הגם שיכלו להתגונן לא העזו לחלל את השבת.‏ הדבר הוביל להמוני הרוגים.‏ מתתיהו — שבשלב זה נחשב לבר סמכא בענייני דת — פסק שמותר ליהודים להתגונן בשבת.‏ תקנה זו לא רק הפיחה רוח חיים במרד,‏ אלא גם שימשה מודל לחיקוי ביהדות,‏ שלפיו מותר למנהיגי דת להתאים את חוקי היהודים לנסיבות המשתנות.‏ התלמוד מביע מגמה זו באמירה המאוחרת:‏ ”‏חַלֵּל עליו שבת אחת,‏ כדי שישמור שבתות הרבה”‏ (‏יומא פ״ה,‏ ע״ב)‏.‏

לאחר מות אביו הקשיש,‏ נעשה יהודה המכבי למנהיג הבלתי מעורער של המרד.‏ בהכירו בעובדה שאין בכוחו להביס את האויב בקרב פנים אל פנים,‏ נקט שיטות חדשות כדוגמת לוחמת הגרילה בת־זמננו.‏ הוא היכה בחיילי אנטיוכוס באזורים שבהם נבצר מהם להתגונן בשיטות שהורגלו בהם.‏ קרב אחרי קרב היכה יהודה שוק על ירך כוחות צבא גדולים משלו פי כמה וכמה.‏

עקב סכסוכים פנימיים והתעצמותה של רומא,‏ נשחקה התלהבותם של שליטי הממלכה הסלבקית לאכוף את הגזירות האנטי יהודיות.‏ תודות לכך נסללה הדרך לפני יהודה להגיע עד שערי ירושלים.‏ בדצמבר 165 לפה״ס (‏או אולי 164 לפה״ס)‏ השתלטו הוא וחייליו על המקדש,‏ טיהרו את כליו וחנכו אותו מחדש — בדיוק שלוש שנים אחרי חילולו.‏ לזכר מאורע זה חוגגים היהודים שנה בשנה את חג החנוכה.‏

מטרות פוליטיות במקום מטרות דתיות

מטרות המרד הושגו.‏ הגזירות על קיום היהדות בוטלו.‏ הפולחן והקרבת הקורבנות במקדש הושבו על כנם.‏ שבעי רצון עזבו החסידים את צבאו של יהודה המכבי ושבו לבתיהם.‏ אך ליהודה היו תוכניות אחרות.‏ תחת פיקודו עמד צבא מאומן היטב,‏ אם כן למה לא לכונן מדינה יהודית עצמאית?‏ הסיבות הדתיות שהתניעו את המרד הוחלפו בתמריצים פוליטיים.‏ לכן,‏ המאבק נמשך.‏

לצורך תמיכה במאבקו בשלטון הסלבקי,‏ כרת יהודה המכבי ברית עם רומא.‏ ב־160 לפה״ס נפל בקרב,‏ אך אחיו המשיכו במלחמה.‏ יונתן אחי יהודה תמרן את השליטים הסלבקים כדי שיתמכו במינויו לכהן גדול ולשליט יהודה אם כי תחת ריבונותם.‏ יונתן נפל קורבן למזימה סורית,‏ נתפס והומת.‏ את מקומו תפס שמעון — אחרון האחים המכבים.‏ תחת שלטונו הוסר השריד האחרון של השלטון הסלבקי (‏ב־141 לפה״ס)‏.‏ שמעון חידש את הברית עם רומא וההנהגה היהודית אישרה את מינויו לשליט ולכהן גדול.‏ כך נוסדה בידי המכבים שושלת שליטים חשמונאים עצמאית.‏

המכבים העמידו את עבודת אלוהים על מכונה בבית המקדש לפני בוא המשיח.‏ (‏השווה יוחנן א׳:‏41,‏ 42;‏ ב׳:‏13–17‏.‏)‏ אבל כשם שהאמון בכהונה פג בעקבות מעשיהם של הכוהנים המתייוונים,‏ נשחק האמון במוסד זה עוד יותר תחת שלטון החשמונאים.‏ שלטון בידי כוהנים בעלי שאיפות פוליטיות ולא בידי מלך משושלת דוד הנאמן לא הביא ברכות אמיתיות לעם היהודי (‏שמואל ב׳.‏ ז׳:‏16;‏ תהלים פ״ט:‏4,‏ 5,‏ 36,‏ 37‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

מתתיהו,‏ אביו של יהודה המכבי,‏ קרא:‏ ’‏כל המקנא לתורה יבוא אחרי’‏

‏[‏שלמי תודה]‏

מתתיהו פונה אל תומכיו היהודים/‏The Doré Bible Illustrations/Dover Publications