זהו יום ישועה!
”הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה” (קורינתים ב׳. ו׳:2).
1. מה יש לעשות על מנת לזכות למעמד רצוי בעיני אלוהים והמשיח?
יהוה יעד יום לשפוט את בני האדם (מעשי־השליחים י״ז:31). כדי שיהיה זה יום ישועה עבורנו, עלינו להיות במעמד רצוי בעיניו ובעיני השופט מטעמו, ישוע המשיח (יוחנן ה׳:22). על מנת לזכות במעמד זה, יש למלא אחר הכתוב בדבר־אלוהים ולהחזיק באמונה שתאיץ בנו לסייע לאחרים להיות תלמידיו האמיתיים של ישוע.
2. מדוע עולם האנושות זר לאלוהים?
2 בשל החטא התורשתי זר עולם האנושות לאלוהים (רומים ה׳:12; אפסים ד׳:17, 18). משום כך, שומעי בשורתנו יוכלו להיוושע אך ורק אם יתרצו אליו. את זאת הבהיר השליח פאולוס באיגרתו אל המשיחיים בקורינתוס. הבה ננתח את הכתוב בקורינתים ב׳. ה׳:10 עד ו׳:10 ונראה מה אמר פאולוס בנושא המשפט, הריצוי אל אלוהים והישועה.
”אנחנו מדברים על לב בני אדם כדי לשכנעם”
3. כיצד ’שכנע’ פאולוס בני אדם, ומדוע עלינו לנהוג כיום כמותו?
3 פאולוס קישר בין המשפט לבין פעילות ההטפה. הוא כתב: ”כולנו חייבים להיראות לפני כס המשפט של המשיח, למען יקבל כל אחד כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף, אם טוב ואם רע. מתוך הכרת יראת אדני אנחנו מדברים על לב בני אדם כדי לשכנעם” (קורינתים ב׳. ה׳:10, 11). השליח ’שכנע’ בני אדם בהטפת הבשורה הטובה. מה לגבינו? הואיל וקץ סדר־דברים מרושע זה ממשמש ובא, עלינו לעשות כמיטב יכולתנו לשכנע אחרים לנקוט את הצעדים הדרושים, כדי שישוע ידון אותם לכף זכות וימצאו חן בעיני מקור הישועה, יהוה אלוהים.
4, 5. (א) מדוע אל לנו להתרברב בהישגינו בשירות יהוה? (ב) מדוע אפשר לומר שפאולוס התרברב ”למען אלוהים”?
4 אם מברך אלוהים את שירותנו, אל נתרברב. היו בקורינתוס שהתגאו בעצמם או התהללו באחרים ויצרו פילוגים בקהילה (קורינתים א׳. א׳:10–13; ג׳:3, 4). פאולוס רמז על מצב זה ואמר: ”אין אנו שוב משבחים את עצמנו לפניכם, אלא נותנים בידכם סיבה להתגאות בנו, כדי שיהיה לכם מה להציב נגד האנשים המתגאים במראה פנים ולא במה שבלב. ואם יצאנו מדעתנו, הרי זה למען אלוהים; ואם מפוכחים אנו, הרי זה למענכם” (קורינתים ב׳. ה׳:12, 13). אחדות הקהילה וטובתה הרוחנית לא עמדו לנגד עיניהם של הגאים. הם רצו להתגאות במראה פנים, כלומר בדברים חיצוניים, במקום לעזור לאחיהם לאמונה לטפח לב טוב לפני אלוהים. על כן, גער פאולוס בקהילה ובהמשך הוסיף: ”המתהלל יתהלל ביהוה” (קורינתים ב׳. י׳:17).
5 האין זה נכון שפאולוס עצמו התרברב? יש שחשבו כך בעקבות דבריו על תפקידו כשליח. אך היה עליו להתרברב ”למען אלוהים”. הוא התגאה בכישוריו כשליח כדי שהקורינתים לא יעזבו את יהוה. הוא עשה כן למען ישובו אל אלוהים, מפני ששליחי כזב הרחיקו אותם מדרך הישר (קורינתים ב׳. י״א:16–21; י״ב:11, 12, 19–21; י״ג:10). אולם, לא היה זה ממנהגו של פאולוס לנסות להרשים בהישגיו (משלי כ״א:4).
האם אהבת המשיח דוחקת בך?
6. כיצד צריכה אהבת המשיח להשפיע עלינו?
6 בתור שליח אמת, לימד פאולוס על קורבן הכופר של ישוע. קורבן הכופר השפיע על חייו. הוא כתב: ”אהבת המשיח דוחקת בנו, בהכירנו שאחד מת בעד הכל, לכן הכל מתו. ובעד הכל הוא מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת וקם בעדם” (קורינתים ב׳. ה׳:14, 15). איזו אהבה גילה ישוע בהקריבו את חייו למעננו! אין ספק שאהבה זו צריכה לשמש כוח מניע בחיינו. מתוך הכרת טובה לישוע על שמסר את חייו בעדנו, עלינו לבשר בהתלהבות על הישועה שעשה יהוה באמצעות בנו אהובו (יוחנן ג׳:16; השווה תהלים צ״ו:2). האם ”אהבת המשיח” דוחקת בך להשתתף בהתלהבות בהטפת בשורת המלכות ובעשיית תלמידים? (מתי כ״ח:19, 20).
7. מה הכוונה ’לא להכיר איש על־פי ראות אנושית’?
7 המשוחים חיים את חייהם באופן שמביע הכרת טובה על כל מה שישוע עשה עבורם, וכך ’אינם חיים עוד למען עצמם, אלא למענו’. ”על כן”, אומר פאולוס, ”מעתה אין אנו מכירים איש על־פי ראות אנושית; וגם אם הכרנו את המשיח על־פי ראות אנושית, הרי כעת איננו מכירים אותו עוד באופן כזה” (קורינתים ב׳. ה׳:16). אל למשיחיים להתייחס לאחרים על־פי ראות אנושית, ואולי להעדיף יהודים על נוכרים או עשירים על עניים. המשוחים אינם ”מכירים איש על־פי ראות אנושית”, כי מה שחשוב הוא הקשר הרוחני שלהם עם אחיהם לאמונה. לא רק מי שראו את ישוע עלי אדמות ’הכירו את המשיח על־פי ראות אנושית’. אם היו מקרב מי שתלו תקוותם במשיח שראו בו אדם בשר ודם, היה עליהם לחדול מכך. הוא נתן את גופו כקורבן כופר והוקם לתחייה כיצור רוחני מעניק חיים. אחרים המוקמים לחיים שמימיים מוותרים על גופם האנושי אף שמעולם לא ראו את ישוע המשיח כאדם בשר ודם (קורינתים א׳. ט״ו:45, 50; קורינתים ב׳. ה׳:1–5).
8. כיצד מגיע הפרט למצב שבו הוא ”נמצא במשיח”?
8 פאולוס אומר למשוחים: ”מי שנמצא במשיח הוא בריאה חדשה. הישנות עברו; הנה נהיו חדשות” (קורינתים ב׳. ה׳:17). ’להימצא במשיח’ משמעו ליהנות מיחסי אחדות עימו (יוחנן י״ז:21). הפרט בא ביחסים אלו לאחר שיהוה מושך אותו לבנו ומולידו ברוח הקודש. כבן אלוהים ילוד הרוח מהווה הפרט ”בריאה חדשה”, ותקוותו למלוך עם המשיח במלכות השמים (יוחנן ג׳:3–8; ו׳:44; גלטים ד׳:6, 7). למשיחיים משוחים אלו הוענקה זכות שירות גדולה.
”התרצו נא לאלוהים!”
9. כיצד סלל אלוהים את הדרך להתרצות אליו?
9 מה רב החסד שנטה יהוה ל’בריאה החדשה’! פאולוס מציין: ”הכל מאת האלוהים שריצה אותנו אליו על־ידי המשיח, ומסר לנו את שירות הריצוי. כלומר: אלוהים היה במשיח מרצה את העולם אל עצמו מבלי לחשוב להם את עוונותיהם, והוא שם בנו את דבר הריצוי” (קורינתים ב׳. ה׳:18, 19). מאז חטאו של אדם, זרה האנושות לאלוהים. אך יהוה, באהבתו, נקט יוזמה וסלל את הדרך להתרצות אליו באמצעות קורבן ישוע (רומים ה׳:6–12).
10. בידי מי הפקיד יהוה את שירות הריצוי, וכיצד הם ממלאים את תפקידם?
10 יהוה הפקיד את שירות הריצוי בידי המשוחים, ועל כן אמר פאולוס: ”לכן שגרירי המשיח אנו ואלוהים כמו מפציר באמצעותנו. ובכן מפצירים אנו בשם המשיח: התרצו נא לאלוהים!” (קורינתים ב׳. ה׳:20) בימי קדם, כשנשבו רוחות של מלחמה, נשלחו שגרירים כדי לברר אם ניתן לעשות שלום (לוקס י״ד:31, 32). הואיל ועולם האנושות החוטא זר לאלוהים, שולח יהוה את שגריריו המשוחים כדי להודיע לבני אדם את תנאי הריצוי שקבע. המשוחים קוראים בשם המשיח: ”התרצו נא לאלוהים!” הפצרה זו היא קריאה רחמנית להתפייס עם אלוהים ולקבל את הישועה המתאפשרת על־פי רצונו באמצעות המשיח.
11. מי יזכו בסופו של דבר למעמד של צדקה לפני אלוהים באמצעות אמונה בכופר?
11 כל המאמינים בכופר יכולים להתרצות לאלוהים (יוחנן ג׳:36). פאולוס מציין: ”את זה [ישוע] אשר לא ידע חטאת עשה [יהוה] לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו” (קורינתים ב׳. ה׳:21). ישוע, האדם המושלם, שימש קורבן חטאת עבור כל צאצאי אדם הנגאלים מחטאם התורשתי. הם לובשים באמצעות ישוע את ”הצדקה של אלוהים”. צדקה זו, כלומר, מעמד של צדקה לפני אלוהים, ניתנת תחילה ל־000,144 היורשים השותפים למשיח. באלף שנות מלכותו ילבשו בני האדם, ילדיו הארציים של אביעד, ישוע המשיח, מעמד של צדקה ושלימות. הוא ירוממם למעמד של צדקה ולשלימות למען יהיו נאמנים לאלוהים ויזכו למתת חיי־הנצח (ישעיהו ט׳:5; ההתגלות י״ד:1; כ׳:4–6, 11–15).
”עת רצון”
12. איזו פעילות חשובה מבצעים שגריריו ונציגיו של יהוה?
12 כדי להיוושע, עלינו לפעול בהתאם לדברי פאולוס: ”כיוון שאנחנו שותפים לפעלו [של יהוה], אנו גם מבקשים מכם: אל נא תקבלו לריק את חסד אלוהים. הן הוא אומר: ’בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך’. הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה” (קורינתים ב׳. ו׳:1, 2). שגריריו המשוחים של יהוה ונציגיו ’הצאן האחרות’ אינם מקבלים לריק את חסד אביהם שבשמים (יוחנן י׳:16). בהתנהגותם המופתית ובשירותם הנלהב ב”עת רצון” זו, הם מבקשים את חסד אלוהים ומכריזים לכל יושבי הארץ שזהו ”יום ישועה”.
13. מהו עיקר הדברים בישעיהו מ״ט:8, וכיצד התגשמה נבואה זו לראשונה?
13 פאולוס מצטט מישעיהו מ״ט:8. שם כתוב: ”כה אמר יהוה: ’בעת רצון עניתיך, וביום ישועה עזרתיך; ואצורך ואתנך לברית עם, להקים ארץ, להנחיל נחלות שוממות’”. נבואה זו התגשמה לראשונה כששוחרר עם ישראל מן השבי בבבל וחזר למולדתו השוממה (ישעיהו מ״ט:3, 9).
14. כיצד התגשם הכתוב בישעיהו מ״ט:8 בישוע?
14 בהתגשמות נוספת של נבואת ישעיהו נתן יהוה את ’עבדו’, ישוע, ”לאור גויים, להיות ישועתי [ישועת אלוהים] עד קצה הארץ” (ישעיהו מ״ט:6, 8; השווה ישעיהו מ״ב:1–4, 6, 7; מתי י״ב:18–21). ’עת הרצון’ חלה כנראה בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות. הוא התפלל, ואלוהים ’ענה’ לו. היה זה ”יום ישועה” עבור ישוע משום שהוא שמר על נאמנות מלאה והפך ל”מקור של ישועת עולמים לכל המצייתים לו” (עברים ה׳:7, 9; יוחנן י״ב:27, 28).
15. ממתי השתדלו חברי ישראל הרוחני להוכיח כי הם ראויים לחסד אלוהים, ולשם מה?
15 פאולוס מייחס את הכתוב בישעיהו מ״ט:8 למשיחיים המשוחים, ומפציר בהם לא לקבל לריק את חסד אלוהים, אלא לבקש את חסדו ב”עת רצון” וב’יום ישועה’ אלה. פאולוס מוסיף: ”הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה” (קורינתים ב׳. ו׳:2). מאז חג השבועות שנת 33 לספירה השתדלו חברי ישראל הרוחני להוכיח שהם ראויים לחסד אלוהים, כדי ש’עת הרצון’ תהיה ”יום ישועה” עבורם.
”מציגים את עצמנו כמשרתי אלוהים”
16. באילו נסיבות קשות הציג פאולוס את עצמו כמשרת אלוהים?
16 היו בקהילת קורינתוס שלא היו ראויים לחסד אלוהים. הם הוציאו דיבה על פאולוס כדי לערער את סמכותו כשליח, אף־על־פי שהוא ’לא שם מכשול בשום דבר’. הוא הציג עצמו כמשרת אלוהים ”ברוב סבלנות, בצרות, במחסור, במצוקות, במכות, בבתי כלא, במהומות, בעמל, בלילות ללא שינה, בצומות” (קורינתים ב׳. ו׳:3–5). בהמשך טען פאולוס שאם מתנגדיו נחשבים למשרתי אלוהים, הוא ”עוד יותר” כי סבל הרבה יותר מאסרים, מלקות, סכנות מוות ומחסור (קורינתים ב׳. י״א:23–27).
17. (א) אילו תכונות מוכיחות שאנו משרתי אלוהים? (ב) מהו ”נשק הצדק”?
17 גם אנחנו יכולים, כדוגמת פאולוס ועמיתיו, להציג את עצמנו כמשרתי אלוהים. כיצד? ”בטוהרה” ובהתנהגות העולה בקנה אחד עם ידע מקראי מדויק. כן גם ”באורך רוח” אם נחזיק מעמד כשנעשה לנו עוול או כשמתגרים בנו, וב”נדיבות לב” בעוזרנו לזולת. אנו יכולים להציג את עצמנו כמשרתי אלוהים גם בכניעה להכוונת רוח הקודש ובגילוי ”אהבה אמיתית”, בדיבור אמת ובביטחון, שגבורת אלוהים תסייע לנו למלא את שירותנו. פאולוס הוכיח שהוא משרת אלוהים גם באמצעות ’נשק הצדק שבימינו ובשמאלו’. במלחמות קדומות נהגו לשאת את החרב ביד ימין ואת המגן ביד שמאל. במלחמתו הרוחנית נגד מורי שקר לא הסתייע פאולוס בנשק של הבשר החוטא — עורמה, הונאה, רמייה (קורינתים ב׳. ו׳:6, 7; י״א:12–14; משלי ג׳:32). עמד לרשותו ”נשק” הצדק, כלומר אמצעים צודקים לקידום עבודת אלוהים האמיתית. עלינו לנהוג כמותו.
18. כיצד עלינו להתנחם אם אנו אכן משרתי אלוהים?
18 אם אנו משרתי אלוהים, עלינו להתנחם כפי שהתנחמו פאולוס ושותפיו למלאכה. נתנהג כמשיחיים בין שרוחשים לנו כבוד ובין שממיטים עלינו קלון. אם יוציאו לנו שם רע לא נחדול מפעילות ההטפה, ואם יוציאו לנו שם טוב לא נתייהר. נדבר אמת ואולי יכירו בנו כמי שעושים מעשים שהם לרצון אלוהים. בסכנות מוות תחת התקפות אויב נבטח ביהוה. אם ניענש נקבל זאת בהכרת תודה (קורינתים ב׳. ו׳:8, 9).
19. כיצד ניתן ’להעשיר את הרבים’ מבחינה רוחנית?
19 בסיום דיונו על שירות הריצוי דיבר פאולוס על עצמו ועל עמיתיו ”כנעצבים, אך שמחים תמיד; כעניים, אך מעשירים את הרבים; כחסרי כל ועם זאת יש לנו הכל” (קורינתים ב׳. ו׳:10). אף שלמשרתים אלו היתה סיבה להתעצב מצרותיהם, שכנה בהם שמחה פנימית. הם היו עניים מבחינה חומרית, אך ’העשירו את הרבים’ מבחינה רוחנית. ’היה להם הכל’ משום שאמונתם הצמיחה להם עושר רוחני, כולל התקווה לחיות בשמים כבני אלוהים. והיו להם חיים עשירים ומאושרים כמשרתים משיחיים (מעשי־השליחים כ׳:35). גם אנחנו יכולים ’להעשיר את הרבים’ אם נשתתף כעת בשירות הריצוי — ביום ישועה זה.
בטח בישועת יהוה
20. (א) מה רצה פאולוס בכל לבו, ומדוע דחקה השעה? (ב) מה מציין שאנו חיים ביום ישועה?
20 כשכתב פאולוס את איגרתו השנייה אל הקורינתים, ב־55 לספירה בערך, נותרו כ־15 שנה לסדר־הדברים היהודי. השליח השתוקק שהיהודים והנוכרים יתרצו אל אלוהים באמצעות המשיח. זה היה יום ישועה, והשעה דחקה. גם אנו חיים מאז 1914 בתקופה מקבילה, סיום סדר־הדברים הנוכחי. הפעילות הכלל עולמית של הטפת בשורת המלכות מתבצעת ומציינת שזהו יום ישועה.
21. (א) איזה פסוק שנתי נבחר לשנת 1999? (ב) מה עלינו לעשות ביום ישועה זה?
21 בני כל העמים חייבים לשמוע על הישועה שמספק אלוהים באמצעות ישוע המשיח. אל לנו להתמהמה. פאולוס כתב: ”הנה עתה יום ישועה”. מילים אלו שבקורינתים ב׳. ו׳:2 יהיו הפסוק השנתי של עדי־יהוה לשנת 1999. עד כמה מתאים הפסוק! הרי לפנינו דבר גרוע בהרבה מחורבן ירושלים ומקדשה! לפנינו קץ סדר־הדברים הנוכחי כולו, אשר יתן אותותיו על כל יושבי הארץ. עתה העת לפעול — לא מחר. אם נאמין כי ליהוה הישועה, אם נאהבו ואם נוקיר את חיי־הנצח, לא נקבל לריק את חסד אלוהים. מתוך רצון עז לכבד את יהוה נוכיח במילים ובמעשים שאנו באמת מתכוונים למה שאנו אומרים: ”הנה עתה יום ישועה”.
מהי תשובתך?
◻ מדוע חיוני להתרצות אל אלוהים?
◻ מי הם השגרירים והנציגים העוסקים בשירות הריצוי?
◻ כיצד נוכל להציג את עצמנו כמשרתי אלוהים?
◻ מה אומר לך הפסוק השנתי של עדי־יהוה לשנת 1999?
[תמונות בעמוד 17]
האם גם אתה, כמו פאולוס, מבשר בהתלהבות ומסייע לאחרים להתרצות אל אלוהים?
ארצות הברית
צרפת
חוף השנהב
[תמונה בעמוד 18]
האם אתה בין ההמונים המתרצים אל יהוה אלוהים ביום ישועה זה?