ניסיון שוד כושל במערב אפריקה
מפי יוניס אבו
”שודדים חמושים תכננו לתקוף אותנו ביום שבו אנו מקיימים בביתנו את שיעור־הספר הקהילתי. שערי הבית פתוחים לרווחה כדי שאחים ואחיות ומעוניינים יוכלו להיכנס. השודדים כנראה ידעו מה אנחנו נוהגים לעשות ומהי שעת האסיפה. בדיעבד התברר לנו שהם גנבו מכונית ממקום אחר והמתינו בה ליד שער ביתנו ביום ובשעה שבהם אמור להתקיים שיעור־הספר.
”רצה המקרה ובאותו שבוע ביקר משגיח הנפה. במקום להתאסף בביתנו התאספנו באולם־המלכות. בסיום האסיפה נערכה ישיבת זקנים. בדרך כלל הילדים ואני חוזרים הביתה, אבל בעלי, שהוא זקן־קהילה, ביקש ממני לחכות לו. הוא הבטיח שלא יתעכב. אז חיכינו.
”אחרי כן התחוור לנו שלא ניתן להתניע את המכונית. משגיח הנפה ובעלי לא הצליחו לתקנה. הזמנו מכונאי וגם הוא לא הצליח לתקן את התקלה.
”בלית ברירה נאלצו הילדים לחזור הביתה ברגל. כעבור זמן קצר הלכתי גם אני הביתה. הגעתי בשעה עשר בערך. אילו היינו נכנסים הביתה במכונית היינו צריכים לפתוח את השער הראשי.
”כשנכנסתי לחדר השינה שמעתי קול ירייה חזק. לא הבנתי מה קורה. ניסיתי להתקשר למשטרה, אבל הקו היה מנותק. ירדתי במדרגות בריצה ונעלתי את דלת הפלדה בכניסה ומיהרתי לנעול גם את הדלת האמצעית. כיביתי את האורות. הילדים היו מבוהלים וניסיתי להרגיע אותם. התפללנו ביחד ליהוה שיגן עלינו. באותה שעה בעלי עדיין היה באולם־המלכות מנסה נואשות להתניע את הרכב.
”הבטתי מבעד לחלון וראיתי אדם שרוע על המדרכה מחוץ לשער. נראה היה שהשודדים הסתלקו, לכן הכנסתי את הפצוע למכונית וחשתי לבית־החולים. זה היה מסוכן, אבל הייתי חייבת לעשות משהו. למרבה הצער, הוא מת מפצעיו למחרת.
”חרף האסון, זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. תודות לביקור משגיח הנפה לא קיימנו את שיעור־הספר בביתנו. המכונית התקלקלה ולכן לא יכולנו לנסוע הביתה כמשפחה. בעלי, שאותו כנראה היו השודדים תוקפים, חזר הביתה מאוחר מאוד. גורמים אלה ואחרים פעלו לטובתנו בלילה ההוא.
”יהוה מחסנו ומצודתנו תהל׳ צ״א:2 ו’אם יהוה לא ישמור עיר, שווא שקד שומר’” (תהלים קכ״ז:1).