הכל רוצים להיות בני חורין
”האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא אסור באזיקים”, כתב הפילוסוף הצרפתי ז׳אן ז׳אק רוסו ב־1762. נולד חופשי. איזו מחשבה מרנינה! אך ברוח הדברים שאמר רוסו, מיליונים במהלך ההיסטוריה לא ידעו טעמה של חירות מהו. חייהם עברו עליהם ”באזיקים”, כבולים למערכת שגזלה מהם אושר בר קיימא וסיפוק בחיים.
מיליונים מודים ש”עת אשר שלט האדם באדם לרע לו” (קהלת ח׳:9). גברים ונשים שאפתניים חותרים לצבור כוח ובתוך כך רומסים את חירויות הזולת מבלי להניד עפעף. הנה כותרת טיפוסית: ”חוליית חיסול הרגה 21 איש”. בדיווח אחר נמסר על ”מעשי טבח”, שבהם כוחות הביטחון ’מחסלים נשים, ילדים וקשישים חסרי ישע, משספים גרונות, יורים בראשם של אסירים אזרחים ונוהגים בשיטת האדמה החרוכה תוך השמדת כפרים והפגזת ריכוזי אוכלוסין ללא הבחנה’.
אין פלא אפוא, שבני אדם כמהים לחופש מדיכוי ונאבקים להשגתו. אך האמת העגומה היא שמי שנאבק על חירותו, רומס במקרים רבים את זכויותיו וחירויותיו של רעהו. גברים, נשים וילדים חפים מפשע נופלים חלל במלחמה זו, ומותם ”מקבל תוקף חוקי” כי המטרה מקדשת את האמצעים. למשל, בשנה שעברה פוצצו ”לוחמי החירות” באירלנד מכונית תופת בעיירה הקטנה אומה. 29 עוברי אורח נהרגו ומאות נפצעו.
עדיין ”באזיקים”
מה משיגים ”לוחמי החירות” בעקבות ניצחון בקרבות? הם משיגים מידה מוגבלת של חירות. אבל האם הם באמת חופשיים? האין זה נכון, שגם בחברות הליברליות ביותר בעולם החופשי כביכול בני אדם עדיין אסורים ”באזיקים” וכפופים לאדונים אכזריים בדמות עוני, אי־שלימות, חולי ומוות? כיצד יכול אדם לומר שהוא חופשי בעודו משועבד ל’אדונים’ אלו?
משה הנביא תיאר במדויק את החיים שהיו ועודם מנת חלקם של רבים. ימי שנותינו עשויים להיות 70 או 80 שנה, אמר, אך ”רָהְבָּם עמל ואוון”, כלומר, רצופי מצוקה וכאב (תהלים צ׳:10). האם ישתנה המצב ביום מן הימים? הייתכן שכולנו נחיה אי פעם חיים מלאי סיפוק, ללא כאב ואימה?
המקרא אומר שכן! הוא מדבר על ”החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים” (רומים ח׳:21). הבה ננתח את החירות הזו, שעליה דיבר השליח פאולוס במאה הראשונה באיגרתו אל המשיחיים ברומא. באיגרת זו הבהיר כיצד כל אחד מאיתנו יכול להשיג ’חירות וכבוד’ אמיתיים ונצחיים.
[שלמי תודה בעמוד 3]
מן הספר Beacon Lights of History, Vol. XIII