שאול — כלי נבחר לאדון
שאול הטרסי היה אויבם המושבע של תלמידי המשיח. אבל האדון הועיד לו עתיד אחר. שאול נעשה לנושא דגלה של המטרה, אשר בה נאבק עד חורמה. ישוע אמר: ”כלי נבחר הוא לי לשאת את שמי לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל” (מעשי השליחים ט׳:15).
חייו כאיש ”מבזה” השתנו מקצה לקצה מאז שרוּחם ונעשה ”כלי נבחר” לאדון ישוע המשיח (טימותיאוס א׳. א׳:12, 13). הכוחות האצורים בו, שהניעוהו לתת יד לסקילת סטפנוס ולהתקפות אחרות על תלמידי ישוע, תועלו לכיוונים שונים לגמרי כשהפך לשליח משיחי. ישוע כנראה מצא בו מעלות. אילו מעלות? מי היה שאול? מה היה הרקע שלו שבזכותו התאים לתפקידו בשירות יהוה? היש מה ללמוד מחייו?
הרקע המשפחתי של שאול
ברצח סטפנוס, זמן קצר אחרי חג השבועות של 33 לספירה, תוּאר שאול כ”בחור”. באיגרתו אל פילימון ב־60–61 לספירה, כתב שהוא ”זקן” (מעשי השליחים ז׳:58; פילימון 9). חוקרים משערים שבימי קדם ציינה המילה ”בחור” אדם שגילו נע בין 24 ל־40, ואילו אדם בן 50 עד 56 נקרא ”זקן”. אם כן, שאול נולד אולי שנים ספורות אחרי הולדת ישוע.
היהודים חיו אז באזורים רבים בעולם. כיבושים, עבדות, גירוש, סחר ונדידה מרצון היו בין הסיבות לתפוצת היהודים מחוץ ליהודה. משפחתו חיה אומנם בגולה, אבל שאול הדגיש את מסירותם לתורה באומרו: ”נימלתי בהיותי בן שמונת ימים; ממוצא ישראל אנוכי, משבט בנימין, עברי מן העברים; אשר לתורה, מכת הפרושים אני”. שאול נקרא על שמו של אחת הדמויות הדגולות שקמו לשבטו — מלך ישראל הראשון. כרומאי מלידה, היה לשאול הטרסי גם שם לטיני, פאולוס (פיליפים ג׳:5; מעשי השליחים י״ג:21; כ״ב:25–29).
העובדה ששאול היה רומאי מלידה מלמדת כי אחד מאבותיו רכש אזרחות רומית. כיצד? דרך אחת היא בירושה. כמו כן, יחידים או קבוצות זכו לאזרחות בעבור כישורים מסוימים, תועלת פוליטית, או כאות הוקרה על שירות מיוחד שעשו למען המדינה. עבד שעלה בידו לקנות את חירותו מרומא או ששוחרר על־ידי אזרח רומי, זכה לאזרחות רומית. הוא הדין לגבי חייל משוחרר שסיים את שירותו בצבא הרומי. תושבים מקומיים שחיו במושבות הרומיות יכלו עם הזמן לקבל אזרחות. יש אומרים שבתקופות מסוימות ניתן היה לקנות את האזרחות בסכום כסף נכבד. בכל אופן, אין אנו יודעים כיצד זכתה משפחתו של שאול לאזרחות רומית.
אנו כן יודעים ששאול נולד בטרסוס, העיר הראשית ובירת הפרובינציה הרומית קיליקיה (היום בדרום טורקיה). באיזור ההוא חיה אומנם קהילה יהודית גדולה למדי, אבל בגלל אופי החיים בעיר נחשף שאול לתרבות הנוכרים. טרסוס היתה עיר גדולה ומשגשגת ונודעה כמרכז להשכלה הלניסטית. אוכלוסייתה במאה הראשונה נאמדת בכ־000,300 עד 000,500 איש. היא היתה מרכז מסחרי על דרך המלך בין אסיה הקטנה לבין סוריה וארם נהריים. את עושרה חבה העיר למסחר ולפוריות מישוריה, שמתנובתם הפיקו בעיקר דגנים, יין ופשתן. מתעשיית הטקסטיל שפרחה שם יצרו את אריגי צמר העזים שמהם עשו אוהלים.
החינוך שקיבל שאול
שאול התפרנס בכבוד ודאג לצורכי מחייתו במסעות ההטפה על־ידי עשיית אוהלים (מעשי השליחים י״ח:2, 3; כ׳:34). מקצוע זה היה אופייני לעיר הולדתו, טרסוס. סביר להניח שאביו לימד אותו את המקצוע בנעוריו.
שליטתו בשפות — בייחוד ביוונית, השפה המשותפת של האימפריה הרומית — סייעה לו לאין ערוך במסעותיו (מעשי השליחים כ״א: 37 עד כ״ב:2). מומחים המנתחים את כתביו טוענים שהיוונית שלו מעולה. אוצר המילים שלו אינו קלאסי או ספרותי, אלא דומה ליוונית שבתַרגום השבעים, תַרגום התנ״ך ליוונית, אשר פסוקים רבים ממנו ציטט שאול או ניסח מחדש. חוקרים מסוימים מסיקים מתוך כך ששאול זכה לכל הפחות להשכלה בסיסית טובה ביוונית, כנראה בבית־ספר יהודי. ”חינוך טוב — ובייחוד חינוך יווני — בימי קדם לא ניתן בחינם; היה צורך בדרך כלל בתמיכה כספית”, מציין החוקר מרטין הנגל. החינוך שקיבל שאול מרמז אפוא, שמשפחתו היתה משפחה מכובדת.
קרוב לוודאי שמגיל 13 לכל היותר המשיך שאול את לימודיו בירושלים, 840 קילומטר בערך מביתו. הוא שתה ממעיינו של גמליאל, מורה ידוע ונכבד שלימד את מסורת הפרושים (מעשי השליחים כ״ב:3; כ״ג:6). הלימודים ההם, שניתן להשוותם להשכלה אוניברסיטאית של ימינו, סללו לפני פאולוס את הדרך לרכישת מעמד של כבוד ביהדות.a
ניצול כישוריו לטובה
כמי שנולד למשפחה יהודית בעיר הלניסטית ורומית, השתייך שאול לשלושה עולמות. אין ספק שהרקע הקוסמופוליטי הרב־לשוני עזר לו להיות ”הכל למען הכל” (קורינתים א׳. ט׳:19–23). בזכות אזרחותו הרומית עלה בידו להגן מבחינה משפטית על שירותו ולהציג את הבשורה הטובה לפני הסמכות העליונה ביותר באימפריה הרומית (מעשי השליחים ט״ז:37–40; כ״ה:11, 12). ישוע שהוקם לתחייה, הכיר את הרקע, ההשכלה והאישיות של שאול ואמר לחנניה: ”לך, כי כלי נבחר הוא לי לשאת את שמי לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל. ואני אראה לו כמה עליו לסבול למען שמי” (מעשי השליחים ט׳:13–16). קנאותו של שאול נותבה לכיוון הנכון ושימשה גורם חשוב בהפצת בשורת המלכות אל שטחים מרוחקים.
ישוע הטיל על שאול תפקיד מיוחד, וצעד זה נחשב לאירוע ייחודי בתולדות הקהילה המשיחית. ואולם, לכל המשיחיים בני זמננו יש כישורים ומאפיינים שניתן לנצלם ביעילות בהפצת הבשורה הטובה. כשהבין שאול מה מבקש ממנו ישוע, נרתם מיד לפעולה. הוא עשה כל שביכולתו לקידום ענייני המלכות. ואתה?
[הערת שוליים]
a באשר לתוכן הדברים שלמד שאול מגמליאל ולטיבם, ראה המצפה מ־15 ביולי 1996, עמודים 26–29.
[תיבה/תמונה בעמוד 30]
רישום והנפקת תעודות של אזרחות רומית
את רישום הילדים החוקיים של אזרחי רומא הנהיג אאוגוסטוס, שחוקק שני חוקים ב־4 וב־9 לספירה. את היילוד היה צריך לרשום תוך 30 יום מאז הלידה. בפרובינציות נדרשו המשפחות להתייצב לפני שופט במשרד הרישום הציבורי ולהצהיר שהילד חוקי ובעל אזרחות רומית. שמות ההורים, שם הילד, מינו ותאריך הלידה נרשמו גם כן. לפני שנחקקו חוקים אלו, נרשמו האזרחים בכל הערים, המושבות והמחוזות הרומיים מדי חמש שנים במפקד אוכלוסין.
את המעמד ניתן היה אפוא להוכיח על סמך רשומות הארכיון המעודכנות. העתקים מוסמכים של הרשומות הועתקו על גבי לוחות עץ קטנים ומתקפלים. כמה חוקרים סבורים שכאשר טען פאולוס כי הוא אזרח רומי, ייתכן שהיתה ברשותו תעודה שנתנה משנה תוקף לטענתו (מעשי השליחים ט״ז:37; כ״ב:25–29; כ״ה:11). האזרחות הרומית נחשבה כמעט ל”מעלה קדושה” והקנתה לבעליה זכויות רבות, ולכן זיוף תעודות היה בגדר עבירה חמורה מאוד. אדם שזייף את מעמדו ונתפס נידון למוות.
[שלמי תודה]
Historic Costume in Pictures/Dover Publications, Inc., New York
[תיבה/תמונה בעמוד 31]
שמו הרומי של שאול
לכל אזרח רומי ממין זכר היו לפחות שלושה שמות. היה לו שם פרטי, שם משפחה (קשור לשבט) וכינוי. אחת הדוגמאות המפורסמות היא גיוס יוליוס קיסר. המקרא אינו מציין שמות רומיים מלאים, אך ממקורות חילוניים עולה ששמו המלא של אגריפס היה מרקוס יוליוס אגריפס. גָלִיוֹן היה לוקיוס יוניוס גליון (מעשי השליחים י״ח:12; כ״ה:13). דוגמאות מקראיות של שני שמות אחרונים מתוך שלושה הן פונטיוס פילטוס (כתובת למטה), סרגיוס פולוס, קלודיוס ליסיאס ופורקיוס פסטוס (מעשי השליחים ד׳:27; י״ג:7; כ״ג:26; כ״ד:27).
אין אפשרות לקבוע בוודאות אם פאולוס היה שמו הראשון של שאול או כינויו. לא היה זה נדיר שאדם ייקרא בשם נוסף בפי משפחתו ומכריו. מצד שני ייתכן גם שהשם שאול, שלא היה שם רומי, שימש כתחליף. ”[השם שאול] לא היה מקובל בשום אופן כשם רומי”, מציין חוקר אחד, ”אך היה מקובל בהחלט כשם המאפיין את המוצא והניתן ככינוי נוסף לאזרח רומי”. באזורים רב־לשוניים, הכתיבו כנראה הנסיבות באיזה שם משמותיו יבחר הפרט להזדהות.
[שלמי תודה]
צולם על־ידי מוזיאון ישראל, רשות העתיקות של ישראל ©